 |
|
 |
||
|
||||
 |
בבלוג המצוין "חשיבה חדה" התפרסם לפני כמה ימים פוסט מעניין: "המחקר הנומרולוגי ותוצאותיו". נומרולוגית בשם מתי היליה שטרנברג נענתה לקריאה של בעל הבלוג, גלעד דיאמנט, והשניים תכננו וערכו ביחד מחקר מסודר על התוקף של הנומרולוגיה. סקרנים לדעת מה התוצאות? תקראו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(לא על התוקף של הנומרולוגיה, אלא על התוקף של שיטה נומרולוגית מסוימת) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבל את התיקון. בעיניי יש משהו מדכא בתגובה של הנומרולוגית לתוצאות הניסוי. עד שסוף סוף מוצאים מישהי מהתחום ש"היתה מדויקת ואמיצה מספיק לטעון טענה מוגדרת היטב וניתנת למדידה", והנה, את התגובה שלה היא פותחת במילים: "הנומרולוגיה הקבלית שייכת לעולם רוחני-מיסטי, אשר רב הנסתר בו על הגלוי, והגדרות "מובהקות" אינן מתאימות לו בהגדרה." אז למה היא השתתפה בניסוי מלכתחילה, אם אפילו תוצאות מוחצות שכאלה לא גורמות לה לפקפק? לכאורה, חוסר הנכונות לפקפק הוא סימטרי: גם המאמינים (בנומרולוגיה, בהומאופתיה, באלוהים, וכו') וגם הספקנים מתבצרים בדעותיהם. אבל לפחות אצלי, זה בעצם לא נכון: אם אראה גוף רציני של מחקרים שמוכיחים שלנומרולוגיה יש יכולת חיזוי, להומאופתיה יש יכולת ריפוי, או שלתפילות יש השפעה, בהחלט אשקול את עמדותיי מחדש. למעשה, שניים מהמאמרים שפרסמתי באייל (גרפולוגיה, וסקירת "הלוח החלק" של פינקר) נכתבו אחרי ששיניתי במאה ושמונים מעלות דעות שהחזקתי בהן בביטחון מלא ובמשך זמן ארוך. סיבת השינוי: ראיות. כבר הזכרתי באייל את השיחות התאולוגיות שאני מנהל עם הפלאפלייר1 החוזר-בתשובה שלי. הן מרתקות אותי, אבל מדכאת אותי ההצהרה שלו שלא משנה מה אגיד ומה יקרה, הוא לא יזוז מעמדתו. אני, מצדי, אם אחזה במו עיני ולו בחלק קטן מהניסים שמתוארים בתורה, מבטיח לחזור בתשובה מיד. ___________ 1. פלאפלייר (ש"ע): מוכר פלאפל. כל הזכויות על התחדיש שמורות לחברי היקר צ"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שהתגובה של הנומרולוגית דומה מאד למה שאתה שומע מהפלאפלייר שלך, עם תוספת קטנה של תחכום. אם אפשר היא היתה יכולה למצוא בתוצאות משהו שיכול לתמוך בנומרולוגיה אשריה, ואם אין אז רב-הנסתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאם אתה מחפש סימטריה, השאלה שלך צריכה להיות "באילו תנאים אפסיק לקבל את המתודה המדעית?". בסופו של דבר, המחלוקת בין המאמינים לבינך היא על המתודה המדעית לעומת מתודות אחרות: "רוחנית-מיסטית", הסתמכות על חוויות פנימיות (אמונה) או הסתמכות על מורשת (מסורתנות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל בוודאי מקור טוב יותר, אבל אני חושד שהם כן מקבלים את המתודה המדעית בתחומים מסוימים בחיים. יובל לפחות עקבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אבל השאלה לא הייתה מי יותר עקבי או אפילו מי יותר רציונאלי, אלא האם יש סימטריה בחוסר הנכונות לפקפק בדעות בהן אוחזים המאמינים והספקנים. ובכל זאת, בנוגע לעקביות. אני חושד שעקביות היא הרבה פעמים דרך "לשטח" את העולם, והיא לפעמים מנגנון דפנסיבי יותר מאשר רציונאלי. אם אני מתייחס לכל הגירויים מסוג X בתגובות מסוג Y, אני מפחית עומס קוגניטיבי או עומס רגשי כי אני נאלץ לבצע פחות החלטות בנוגע למקרים פרטיקולריים. אבל למקרים מסוג X יש אספקטים נוספים (מסוג Z, A וכדומה) והסיווג שלהם לפי אספקט X מונע את ההתייחסות שלי למאפיינים הפרטיקולריים של המקרה. במילים אחרות, נראה לי שקריטריון העקביות וקריטריון האמפיריות עומדים בסתירה. נדמה לי שכדאי לבחון שוב את החשיבות של עקביות. אנשי שירות לקוחות בחברות גדולות הם מאוד עקביים, כי יש להם תסריטי שיחה. אבל העקביות הזאת רק פוגעת ברציונאליות של השיחה. אנשים שאומרים ש"כל הבחורות/הערבים/היהודים" הם אותו הדבר נראים לי מאוד עקביים, אבל לא במיוחד רציונאליים. לעומת זאת, המדע הרבה פחות עקבי, ומאפשר קריטריונים אחרים לחלקיקים תת-קוונטים ולחלקיקים גדולים יותר. ובכל זאת זה נראה לי רציונאלי. אולי עקביות היא פחות חשובה לרציונאליות ממה שחשבנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאם אתה עקבי בהחלת עקרון שגוי, לא הרווחת הרבה. במקרה ההיפותטי הזה לפעמים מוכל עקרון אחד (המתודה המדעית) ולפעמים אחר. למה זה ולא זה? לא ברור. היית יכול לצפות לאיזה עיקרון-על שיגיד מתי רלבנטית המתודה המדעית ומתי לא, אבל בהיעדר כזה מוצהר, יש לחשוד שהעיקרון אינו רציונלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא יודעים איזה עיקרון שגוי ואיזה אמיתי. עקביות היא אחד הקריטריונים שלנו לאמת. אני מסכים שיש צורך בעיקרון-על. אבל עיקרון-על עלול להפריע לפתרון בעיות פרטיקולריות. נניח, בדוגמא שלנו, שלאדם יש צרכים ספיריטואליסטים. הוא יכול להתעלם מהצרכים הללו, להיצמד לעיקרון-על של מתודה מדעית, ואז הוא רציונאלי במובן זה שהוא עקבי. הוא יכול גם להחליט שלפעמים הוא מאמץ את המדע, ובתחומים אחרים הוא מאמץ תורות ספירטואליסטיות, ואז הוא רציונלי במובן זה שהוא פותר לעצמו בעיה ("צרכים"). האם רציונאליות היא פתרון בעיות או שרציונאליות היא עקביות? נראה לי ששני הקריטריונים רלוונטים להגדרת הרציונאליות, ונראה לי שפעמים רבות יש טרייד-אוף ביניהם: אתה יכול להיות יותר עקבי או לפתור יותר בעיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרקטיקות רוחניות מתחרות עם המתודה המדעית רק אם מתייחסים אליהן כאמצעי לגילוי האמת או הבנת המציאות החומרית, ובהקשר הזה אני מאמין שהמתודה המדעית[*] דומיננטית לחלוטין. ואין טרייד אוף. הדבר כמובן לא שולל את ערכן כבילוי לשעת הפנאי, כלי תרפויטי או שיטה להתחיל עם בחורות. [*] "ה"-הידיעה כאן קצת בעייתית. ניחא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך מכילה מספר הנחות שהן לא מובנות מאליהן ולא מקובלות על כולם (כולל חלק מהקהילה המדעית). אבל בתגובתי לא נכנסתי לפיל' של המדע. התחום, נראה לי, הוא יותר הרציונאליות של פעולות. האם איש-עקרונות ("עקביות") הוא יותר רציונאלי מפרגמטיסט ("פתירת בעיות")? לי אין תשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אם הוא גבר, אז עדיף פלאפאליה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, לא מבטאים את ה-r ב-chocolatier ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראלית יכול להיות שכן, האמת. בצרפתית לא. אבל כן מבטאים אותו ב-chocolatière. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |