|
||||
|
||||
שיירעש פחות. השיטות של כולו זכאי או כולו חייב, כולל הלוגיקה שמשמשת כדי להגיע אליהן, משמשות גם במשפטים אחרים. כפי שציינתי כבר, גם בפס"ד קצב ופס"ד זדורוב שימשה השיטה שבה אם רוצים ביקרו של העד\נאשם ביהמ"ש מתרץ בעיות וסתירות לכאורה, ואם רוצים באשמתו* - אז כל דבר הוא זדון ורשע וקונספירציה מתוכננת. הפעם שיטת הכתיבה\הנמקה הזו שימשה לזכות את אולמרט מ*רוב* האישומים; במקרים אחרים היא משמשת להרשיע. אם השיטה מרגיזה את דרוקר כמו שהיא מרגיזה אותי, שישים לב שהבעיה איננה בפסק-הדין הספציפי *הזה* דווקא, אלא בשיטה. *לא מתכוון שהוחלט 'להרשיע בכל מחיר'. אני מאמין שהשופטים מאמינים שהנ"ל אשם, ומתייחס לצורה שבה 'מסלקים' כל ספק. |
|
||||
|
||||
מה שרביב אומר בבלוג שלו, ואני מסכים איתו, הוא שכשמסתכלים על הפרטים, לא ניתן להגיע מהם למסקנות שהגיעו השופטים. כל הפרשנויות שלהם הם פרשנויות נאיביות שמניחות טמטום מוחלט של הנאשם. יש איזה קו שבור בין הנתונים לבין המסקנות. במילים אחרות, אם תתן לאדם מהישוב (מישהו אמר מושבעים?), את אותם נתונים, ספק אם הוא יגיע לאותן מסקנות. |
|
||||
|
||||
המושבעים היו הולכים עם אולמרט מכיוון שיש לו עורכי דין יותר טובים. |
|
||||
|
||||
מעשה ביו"ר הסוכנות שקנה לעצמו ולביתו מיני חפצים ובגדים בעשרות אלפי דולרים בעזרת כרטיס אשראי של הסוכנות שהיה אמור לשמשו לכיסוי הוצאותיו השוטפות בלבד, וחייב את הסוכנות בתשלום עבור רכישות שביצע בעזרת כרטיס אישי שלו. בית המשפט העליון זיכהו ברוב דעות על פי הנימוק הבא: "[נוצר] ספק סביר אשר לא הותר, בדבר קיומו של היסוד הנפשי הדרוש להרשעתו בעבירה של קבלת דבר במרמה. קביעה זו, יפה גם לענין העבירה של מרמה והפרת אמונים. אם נקבע, ולו מחמת הספק, ש[הנאשם] סבר בתום לב שהוא רשאי להשתמש בכרטיס סימס, והוצאותיו באמצעות כרטיס זה מנוכות מחשבונו - אין לייחס לו עבירה של הפרת אמונים. על סמך כל האמור לעיל, לא ניתן לקבוע ש[הנאשם] היה "בעל מודעות בפועל" לכך שמתבצע מעשה של הפרת אמונים. מכאן, שיש לזכותו גם מהעבירה של מרמה והפרת אמונים, בה הורשע בבית המשפט המחוזי". כבר היו דברים מעולם, למי שיודע להפעיל את היסוד הנפשי המתאים אצל השופטים. עניין קשה לתכנון וחיזוי, אבל לא לגמרי אקראי. |
|
||||
|
||||
זו פסקה מדהימה. נגזר ממנה, שככל שאדם בטוח שמגיע לו יותר, כך עולה הסיכוי שמשפטית יאושר לו למעול. |
|
||||
|
||||
אני כרגיל, גם בעניין אולמרט, נזכר בבית הדין הצבאי שזיכה לפני די הרבה שנים איזה רב-סרן מאשמת גניבה, בטענה שהנאשם טיפש מכדי לפתח כוונה פלילית. מלבד מה שזה אמר על מי שקידמו אותו, טענתי שההוכחה שלנכונות פסק הדין היא שהנאשם הסכים לקבל אותו. צהלות השמחה של עורכי דינו של אולמרט (לאמור, הוכח שלשכת ראש הממשלה התנהלה כמו חדר של טינאייג'ר, שלא היה לו מושג מה קורה מסביבו, ובכלל - זה לא שהוא מושחת, הוא סתם שלימזל חסר כישורי ניהול והבנה) מעידות שאם הנ''ל לא טיפש מכדי לפתח כוונה פלילית, אז הוא חושב שכל השאר כאלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |