 |
|
 |
||
|
||||
 |
הציבור היהודי-אירופאי מתבקש לא להתערב. תנו לפרימיטיבים האפריקנים בדרום תל אביב לסגור את זה בינם לבין עצמם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה הפירוש של העניין הוא גזענות. זה לא שההפגנה היא נגד אתיופים, תימנים, זרים בכלל או סתם כהי עור. מדובר על הפגנה בדרישה לגרש מסתננים שמייצרים מצב בלתי אפשרי וכנראה שגם לא פתיר (כל עוד הם לא יכולים לעבוד הם מדרדרים לפשיעה והופכים את החיים בשכונה למסוכנים ובלתי נסבלים, אם יוכלו לעבוד קצב המסתתנים יגדל אקספוננציאלית). הבריחה ל-'זה גזענות ופרימיטיביות' שקולה בעיני לאי התמודדות עם הבעייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהום פעורה בין הבעיה ופתרונותיה האפשריים, ולבין התבטאויות המפגינים, הפוליטיקאים מהימין והתקשורת בנושא - שהן גזעניות לעילא. לחלק מתושבי דרום תל-אביב (וערד, ואילת, וכו') יש בעיה אמיתית: ממשלתם, במקום לפעול לפי האמנה הבינלאומית, אשר במקרה נדיר זה גם חופפת לכללי המוסר-והצדק, בחרה להתעלם מכמות גדולה למדי של שוהים בלתי חוקיים בתחומיה ולצופף אותם - בתנאי עוני בלתי נמנעים - באזורים נחשלים גם כך, על חשבון תושביהם. אותם תושבים - שממילא מתוך מעמדם הסוציואקונומי מועדים לשובניזם לאומי ואתני יותר מהממוצע - מנתבים (בעידוד השרים והתקשורת) את תסכולם לשנאה גזענית. אפשר להבין אותם: הם מוקפים זרים, ואינסטקטיבית זה מפחיד ופוגע בתחושת הביטחון האישי (כולנו קצת גזעניים מטבענו, ונדרשת מידה של מודעות ומאמץ אינטלקטואלי כדי לשלוט בכך). חלק משמעותי מאותם זרים עניים וחסרי-תקווה (הרבה באשמת הממשלה) - אפילו ביחס לתושבים באותם מקומות - וזה מניע להתנהלות בעייתית במרחב הציבורי ולפשיעה מצידם, שמחזקת את אי-הביטחון האישי. ולבסוף, מכיוון שאותם אנשים בולטים בזרותם, כל מקרה פשיעה או חריגה מהנורמה המערבת מישהו מהם, זוכה לבולטות ונשאר בקלות בזיכרון כדוגמא זמינה בזיכרון. אז אפשר בקלות להבין את בעייתם של התושבים, ואפילו להזדהות במידה מסויימת עם חלק ממנעד הרגשות שהם מפגינים. אבל חלק אחר - גדול - מאותו מנעד רגשות הוא בפשטות גזענות בוטה ואלימה: נשיאת שלטים בגנות שחורים, האשמה קולקטיבית בפשיעה מינית, התייחסות רטורית אליהם כאל תת-אנשים, השלכת בקבוק תבערה על גן ילדים, תקיפות אלימות ושרירותית של עוברי-אורח רק בשל צבע עורם - ומידה רבה של הזדהות פאסיבית, אך קולנית, עם מעשים אלה. עם כך אי אפשר להשלים. אגב, את התנהלות התושבים אפשר להבין (ולגנות), וגם את התנהלות והתבטאויות הממשלה (ולמחות, או לדפוק את היד במצב בייאוש קיומי) - אבל התנהלות התקשורת היא חידה בעיני. כן כן, אני יודע - פופליזם סנסציות מוכרים עיתונים ומשיגים רייטיינג. ובכל זאת, הייתי תחת הרושם שנטיית התקשורת היא למרכז הליברלי. אז איך הכתבים והעורכים המיינסטרימיים נגררים (ותורמים!) לשיח של גזענות ושנאת זרים בכזו קלות, במקום להתמודד בבעיה ובגורמיה? מטריד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עושה בדיוק את מה שאתה מגנה - כורך את כל תושבי השכונה יחד לסטריאוטיפ נחשל, גזעני ושונא. אתה מגנה את ההאשמה הקולקטיבית בפשעים מיניים ומאשים קולקטיבית בתקיפות. רוב תושבי השכונה רק רוצים פתרון לבעייה שאף אחת ממדינות העולם הראשון עוד לא ממש יודעת לפתור. אני מסכים שהתקשורת מתנהלת בחוסר אחריות משוועת (''אלימות ברחובות'') ומלבה פה אש מסוכנת. נראה שזה כל מה שהיא עושה בזמן האחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא עם תושבי השכונה. הבעיה היא עם המפגינים הגזעניים והאלימים (לא משנה מהיכן באו ולאן הם הולכים), ואני משער שמדובר על מיעוט, אבל לא מיעוט מספיק קטן כדי שאפשר יהיה לפתור אותו כ''קומץ'' חסר השפעה. אני מפחד ששפיכות דמים רצינית זה רק עניין של זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מצוי בהרגשה שהאלימות והעבריינות, ובעיקר עבריינות הנוער בישראל, מרימה את הראש. מזה זמן מדובר על התרופפות של הסמכות ההורית או ''דמות האב'' של החברה, ועל חילוף דרמטי של סוכני החיברות מתנועות נוער או המסגרת המשפחתית, אל מסכי המחשב והתכנים האלימים והפורנוגרפיים של האינטרנט. לכך אפשר אולי להוסיף את עליית האגואיזם מזה ושקיעת הדת והתרופפות האתוסים הציוניים מזה, ומכאן שהדור הבא שנקרא לו דור הרביעי, אשר כבר לדעתי הוא אלים יותר ביחס לקודמו, עשוי להביא נורמות של אלימות גם אל תוך חייו הבוגרים. אם זוהי הערכה נכונה, אחת מתגובות הנגד תהיה ככל הנראה התחזקות של גורמי האכיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היחידה עם ההודעה שלך היא שבניגוד למה שהתקשורת גורמת לך לחשוב, האלימות במדינת ישראל, נמצאת בירידה (בהתחשב בגידול האוכלוסייה) או לכל היותר ללא שינוי בעשור האחרון. ב-2000 היו לנו 147 מקרי רצח על 6.4 מליון תושבים, כלומר 2.2 מעשי רצח ל100 אלף תושבים. ב-2009 היו 156 מקרי רצח, 7.5 מליון תושבים, 2 מקרי רצח ל100 אלף בני אדם. ב-2010 היו לנו 158 מקרי רצח על 7.7 מליון תושבים 2 מעשי רצח ל100 אלף תושבים. בחרתי ברצח כי זאת העבירה הכי קשה, ושככל הנראה אין בה בעיה של תת דיווח (נפוץ מאוד), עודף דיווח (אם יש כזה מקרה) או שינויים בהגדרות לאורך השנים (עבריינות מין למשל). או שינויים ברישום (ע"פ הדף הזה חל שינוי ב2004 בצורת הרישום שאם אני מבין נכון אמור דווקא להוביל לגידול במספר העבירות המדווחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע להתווכח עם הנתונים שהצגת. אך חיפוש חובבני בגוגל העלה מנגד את הכותרת המצלצלת הבאה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר שם על עליה בסכינאות (פשעי אלימות) וסמים שהם פשע פורמלי/בירוקרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי, במדינת ישראל, פותחים תיקים על שימוש בסמים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעל 15 גרם זה הופך ל"שלא לצריכה עצמית", נפתחים תיקים על החזקת כמות מסחרית, אלא אם הפסיקו ואף אחד לא סיפר לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על החזקת כמות מסחרית כן. אבל פי 15 תיקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב לכותרת, אני לא טוען שאין עליה מפחידה באלימות נוער ובכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל נוטים שלא להגיש תביעות על שימוש בסמים, אבל תיקים על אחזקה בד''כ כן נפתחים (אלא אם השוטר רוצה לקחת את כל החומר לעצמו או שאין לו כוח לניירת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אכן כותרת מצלצלת, כל כך מצלצלת שהיא מעוררת חשד שמשהו לא בסדר איתה, פי 15 עבריינות נוער? חיפשתי נתונים סותרים, ומצאתי את זה: 280. שיעור התיקים הפליליים שנפתחו לקטינים בעשור האחרון ירד מ 47.2 תיקים (לאלף בני נוער) בשנת 2000 ל 45.3 תיקים (לאלף בני נוער) בשנת 2009 (ירידה של 4.0%). בהשוואה לשנת השיא (2004) הירידה עוד בולטת יותר, מ- 58.3 תיקים (לאלף בני נוער) ל 45.3 תיקים (לאלף בני נוער), (ירידה של 22.3%). (ראה לוח מס' 2 בנספח ללקט). 281. בין השנים 2004 ל-2009 חלה ירידה משמעותית בכמעט 20% במספר התיקים (פליליים ואי-תביעה) שבהם מעורבים קטינים, מ-40,456 ל-32,023 בהתאמה. יש עוד נתונים דומים במסמך הזה. לצערי לא מצאתי באתר הלמ"ס נתונים גולמיים שמתייחסים לעבריינות נוער, אז אני לא יכול לשפוט בין המסמך הזה לכתבה מוואלה. אבל הנתונים במסמך הזה דומים למה שזכור לי מהעיתונות בפעמים הבודדות שהיא טורחת לספק סטטיסטיקה ולא אנקדוטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להתמודד עם הנתונים שאתה מציג, מה גם שחיטוט נוסף בגוגל העלה דוחו"ת נוספים המתארים גם הם פחות או יותר תמונה של ירידה באלימות הנוער כפי שאתה טוען. כיוון שכך נותרתי רק עם הספק שנשען על סמך מה שאני מרגיש ורואה בעצמי, לא באמצעי התקשורת, אלא ברחוב. ומכיוון שנקלעתי לייצג טענה הפוכה משלך, להלן אנקדוטה נוספת שדליתי. והפעם מגלובס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותרות מצלצלות הרבה פעמים נובעות מקריאה לא נכונה של נתונים. דוגמה לא קשורה - לא מזמן מצאתי נתון, שצוטט באינספור מקומות, לפיו השלטון הסורי הודה שיש 35.8 אחוז אבטלה בסוריה. חיפשתי, חיפשתי - ולא מצאתי. בסוף הסתבר לי שהשלטון טען שאחוז האבטלה *בגילאים 16-24* הוא 35.8, והאחוז הכללי פחות מחצי מזה. ויש עוד המון דוגמאות מפורסמות יותר ופחות (אחת מפורסמת יחסית היא דוגמת '2 אחוז תלונות שוא' ב'נגד רצוננו' של סוזן בראונמילר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שמלכתחילה כיוונתי לטיעון יותר מופשט, סוציולוגי כלשהו שחשבתי עליו מזמן, ולומר שנדמה לי שתת תרבות נוער כמו עבריינית, ''ערסית'' אולי, עם קודים של כבוד גבריות, אלימות, וגם בצורה מפורשת- עבירה על החוק. הפכה להיות הזרם המרכזי בתרבות הנוער שלנו, תרבות אשר אלכוהול, סמים, קטטות ומין בוטה הן חלק בלתי נפרד ממנה. ואפשר לראות את זה בהשתלטות של המוזיקה המזרחית שמציפה שוב ושוב תכנים של אגו, או בתכניות כמו עספור והבורר שזה עבור הנוער- הכי ישראלי. בינתיים צמח כאן משהו נוסף, תרבות פייסבוקית כלשהי, שהיא יותר נורמטיבית ולא אלימה. אבל אלה טיעונים מופשטים שצריך להתעמק בהם כדי לבסס אותם. בקיצור לא תרמתי כלום לדיון. אך באשר לנתונים שקראתי בחטף ביממה האחרונה ואשר מציגים תמונה של יציבות ואפילו בלימה וירידה באלימות ואף בצריכת אלכוהול, הם מעוררים בי אי נוחות. שנות התשעים היו שונות. אני לא זוכר שהיו בהן כל כך הרבה אלכוהול, סמים, סכינים, פרוטקשן, פשע מאורגן ושאינו מאורגן. הברחות, סחר בנשים, תאונות פגע וברח, וכיו''ב, ובתוך כך גם אלימות נוער. כל אותן תלונות של מורים שטוענים שהם לא מצליחים להשתלט על הכיתות, אותו עדן מבאר שבע שדקר למוות את וייכמן שירד להעיר לו.. אותם נערים שתקפו לא פחות מארבע פעמים בשבועיים האחרונים כהי עור..אני לא זוכר שזה היה ככה. אבל אולי אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אופציות אפשריות, שיכולות להסביר חלק מהתחושה, בשליפה: 1. חלה ירידה בדיווח. אם אנשים לא מאמינים שהמשטרה תעזור, יש פחות דיווח על פשיעה. זה לא מסביר רצח, אבל מסביר את כל השאר. אבל זו ספקולציה. 2. סוג העבירות. לפעמים, יש אופי מסויים של עברות (נניח, עברות נוער בלי מניע בשטח ציבורי), שאם יש בהן גידול - תשים לב לזה גם אם המספר הכללי של העברות בירידה; 10 דקירות אקראיות מן הסתם משפיעות על התודעה יותר ממאה מריבות בין חברי כנופיות או 1,000 עבירות סמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפשע שנות ה-90 זכור לי בתור "עוד בעל רצח את אשתו" ופחות "עוד בן נוער רצח את חברו", אבל יכול להיות שזאת סתם קונספציה שנבעה, שוב, ממידת המרכזיות שניתנה לעניין בתקשורת. הסבר אחד להרגשה שלך הוא, אם הפשיעה נשארת זהה באופן יחסית, כמות המקרים אבסולוטית גדלה, כך שהיום יש כמעט פי 2 יותר מקרי רצח לדווח עליהם מאשר ב-1990. חוץ מזה, שינוי קטן במדיניות הדיווח בעיתונים משנה מיידית את התפיסה שלך, למשל, כמעט אף התאבדות לא מדווחת בעיתונות, אם יתחילו לדווח על מתאבד אחד בשבוע (ויש כמה מתאבדים כל יום), עם כותרות כמו - "עוד קשיש התאבד", "עוד צעיר התייאש מהמצב הכלכלי" הציבור ירגיש שיש "גל של התאבדויות". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |