|
||||
|
||||
הקישור למאמר של דובי מראה שקלעתי לדעת מומחים. דובי טוען שמשטר נשיאותי תוכנן כדי לא להיות משיל, כלומר כדי שלא יהיו יותר מדי יוזמות וחקיקות, וזה בדיוק מה שאני רוצה. האמת היא שלא ברור לי כל כך מה דובי רוצה. אני מנחש הוא לא רוצה מה שאני רוצה, אבל חסרים לי אצלו תיאורי התכלית בצורה מפורשת. אתמקד במה שאני רוצה. אני חושב שהמטרה הבסיסית של שיטת הממשל היא לחלק משאבים באופן תקין. אני רוצה מדיניות שממקסמת את טובת הכלל בטווח הארוך, ואינה נכנעת לפופוליזם קצר טווח ולאינטרסים של קבוצות לחץ, וכמובן מדיניות שאינה גורמת למשברים כלכליים. אני רוצה להגן על השלטון מלחץ חברתי "להיטיב עם העם". כלומר להגן מפני לחצים פופוליסטים שמקורם באזרחים עצמם. ולכן הייתי נזהר מאוד ביצירת מנגנוני תלות הדוקים מדי של הנבחרים בציבור, למרות שיש אנשים שאינטואיטיבית חשים שדמוקרטיה ישירה יותר גם "דמוקרטית יותר". ככל שהדמוקרטיה ישירה ובעלת מנגנוני היזון מיידיים יותר, כך גדל הלחץ הפופוליסטי על הנבחרים. אני רוצה שהממשלה תבחן לפי תוצאות התנהלותה לאורך זמן ארוך, ולא תאלץ להכנע לדרישה לספק צרכים מיידיים כדי לצאת טוב בתקשורת מול ציבור שככלל אין לו ידע וכישורים הדרושים להבנת המציאות. אי ההבנה של הציבור מובנית בשיטה הדמוקרטית: כל אחד מאיתנו הוא רק אחד ממיליוני אזרחים, לכן ההשפעה הדמוקרטית שלנו זניחה, לכן אין לאיש מאיתנו סיבה הגיונית להשקיע זמן ומאמץ בלימוד לעומק של נושאים במדיניות ציבורית. מאחר שאנשים מכירים בכך שלדעתם משקל זניח, הם מתיחסים לדעותיהם הפוליטית בקלות דעת, כאילו דעות פוליטיות הן חלק מהדימוי העצמי שלהם, או מסיגנון חייהם, או כאילו הם שייכים למועדון חברתי של בעלי עמדה מסויימת. צריך להקטין את התלות הישירה של מנגנון קבלת ההחלטות בדינמיקה של ציבור שמתנהל בצורה חסרת אחריות כזאת. אני רוצה להקטין את היכולת של קבוצות בעלי עניין לגייס את השלטון לטובת האינטרסים שלהם על חשבון שאר האזרחים. הח"כים עצמם מייצגים לעיתים קבוצות עניין והם עומדים בקו הראשון מול ללחצים או פיתויים של בעלי עניין ושל התקשורת. מעמדם אינו תלוי בשורה התחתונה של בצועי הממשלה בטווח הארוך כמו ראש הממשלה או שר האוצר, ולכן הם נתונים בסכנה גדולה יחסית להכנע ללחצים כאלה. לכן מי שרוצה לרסן פופוליזם צריך לרסן את הפופוליזם הנובע מהח”כים ולוחץ על הממשלה. צריך לקחת מהכנסת את הכוח ליזום חקיקה ולהקשות עליה מאוד להפיל ממשלה. עיקר תפקידה של הכנסת בביקורת ההתנהלות הממשלתית (אני חושב שגם כאן דובי מסכים) ובדיון ציבורי בשאלות ערכיות. היא צריכה גם לדון בחקיקה שמקורה בממשלה. אני רוצה להקטין את משקלה הפוליטי של תקשורת ההמונים שהיא פופוליסטית ומתלהמת מעצם טבעה ונשלטת ע”י בעלי עניין או בעלי אג'נדה. אני רוצה להקטין את התלות של המערכת הפוליטית בתמיכה הנדרשת כדי לקבל גישה לציבור, וניתנת ע”י בעלי עניין שרוצים השפעה בתמורה לתמיכתם. לכן צריך לתת לכנסת את ערוצי התקשורת הציבוריים שיהיו בשליטה ישירה של חברי הכנסת עצמם. צריך לנהל את דיוני הכנסת בפורמטים שמתאימים לטלוויזיה (או וידאו באינטרנט) כדי שחברי הכנסת ינהיגו את הדיון הציבורי במדינת ישראל ולא יהיו חייבים טובות לאיש. |
|
||||
|
||||
אם לסכם את דבריך, אתה בדעתו של ג'יימס מדיסון עוד טרם פרצה הדמוקרטיה: אסור לתת למפלצת הדמוקרטית להתעורר. המילים "לחלק משאבים באופן תקין" עם הרצון שלך "להגן על השלטון מלחץ חברתי" יכול להיות מנוסח :" אני רוצה בשלטון הטובים בלי הפרעות", כלומר, אוליגרכיה בשפת העם. לכן כל כך חשוב לך הסעיף האחרון : "אני רוצה להקטין את משקלה הפוליטי של תקשורת ההמונים שהיא פופוליסטית ומתלהמת מעצם טבעה ונשלטת ע”י בעלי עניין או בעלי אג'נדה." כלומר, בעלי האג'נדה שאינך מסכים איתה. אג'נדה כלשהי ודאי שתהיה לתקשורת כשתיבנה על פי תפיסתך. |
|
||||
|
||||
צריך לקחת מהכנסת, כלומר מהרשות המחוקקת, את הכוח ליזום חקיקה? בוא נלך הכי קרוב שיש לחזון שלך: ארה"ב. שם לנשיא אין שום יכולת להציע חקיקה. רק בתי הקונגרס יכולים ליזום חוקים. מה בדיוק אתה מצפה שהרשות המחוקקת תעשה אם היא לא יכולה לחוקק ולא להפיל ממשלה מכהנת? או שאתה שואף לדמוקרטיה סטייל רוסיה? |
|
||||
|
||||
אבל דובי, יש הבדל בין יוזמת חקיקה והצעת חקיקה. בעוד שהנשיא יכול ליזום חקיקות - וכך נעשו חקיקות משמעויות ביותר - הוא לא מציג אותה בבית הנבחרים. המעבר מיזמה להצגה תלוי ביכולות הפוליטיות של הנשיא. |
|
||||
|
||||
חברי הכנסת צריכים להנהיג את הדיון הציבורי. הם צריכים להיות הוגי הדעות, העיתונאים החוקרים ומעצבי דעת הקהל. כל הריסונים שאני מציע נועדו לשכך את השפעתן של התלהמויות קצרות מועד על תהליך קבלת ההחלטות של המדינה ולרסן קבוצות של בעלי עניין. אני לא מבטל את הדמוקרטיה. להיפך, חברי הכנסת וראש הממשלה חייבים לעמוד במבחן דעת הקהל בבחירות. הציבור הוא עדיין מקור הכוח הפוליטי. כשאני מציע להעמיד לרשות הח"כים את משאבי רשות השידור ומבקר המדינה אני מעניק להם (לכל אחד מהם) שליטה בדעת הקהל. הח"כים מודרים כיום כמעט לחלוטין מהשיח הציבורי, אני חושב שאת רובם אני לא מכיר כלל. הכנסת כיום היא גם שפחה חרופה וגם מרקקה ציבורית של התקשורת, ואני מציע להעמידה במרכז המכובד של השיח הציבורי, וכמעט ליתר את הסיקור הפוליטי של התקשורת. אם הולכים בכיוון שאני מציע, הכנסת מתחזקת במידה כזאת שראוי לדון בדרכים לרסן כוח זה. אנחנו לא רוצים לחזות באינקוויזיציות אכזריות ומשפילות מדי בשידור חי, ואנחנו לא רוצים ששידורי הכנסת יהיו בעצמם מקור להתלהמות ולדרמה. אני לא מאמין שברוסיה יש לקבוצה של חברי פרלמנט סמכות וכלים לחקור את הנהלת החשבונות של פוטין, ואחר כך לזמן אותו ופקידים אחרים לשידור חי בטלוויזיה ולחקור אותם על איך הוא מממן את בניית הארמון שלו. אבל אולי אני טועה. אם יש שם סמכות כזאת, אז אני רוצה דמוקרטיה סטייל רוסיה. ___ כמובן שחקיקה זקוקה לאישור הכנסת והכנסת דנה בה ומותר לה להכניס בה שינויים. כמובן שאנשים מסוגלים לנהל משא ומתן וחברי כנסת שיש להם השפעה ציבורית יכולים לפנות לממשלה ויכולים ליזום חקיקה באופן עקיף. |
|
||||
|
||||
הגיון ברזל אם כבר הפכנו את הרשות שופטת לרשות מחוקקת, למה לא להפוך את הרשות המחוקקת לרשות הרביעית? |
|
||||
|
||||
זה יותר הגיוני ממה שנדמה לך. אצלי הרשות המבצעת הופכת לרשות המבצעת והמחוקקת, הרשות המחוקקת הופכת לרשות החוקרת והמתדיינת ואת הרשות הרביעית אני מציע לזרוק לפח הזבל של ההיסטוריה (כנראה שלדעתך ביחד עם הרשות השופטת). |
|
||||
|
||||
טוב, אני לא ממש רואה תועלת בדיון הזה, אז רק אציין שמבקר המדינה הוא זרוע מזרועות הכנסת גם היום. ושלכנסת יש שליטה מלאה על מפלצת הרייטינג ''ערוץ הכנסת''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |