בתשובה לאלי, 04/03/02 4:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנושא שאליו התייחסתי כאן, היה העובדה שברמה הספרותית יצירתו של דן בן אמוץ אינה מוזכרת עוד במכלול היצירה התרבותית שלנו. אינני בא לקבוע כאן מסמרות באשר להרגליו המיניים של בן אמוץ, בין אם מקובלים עלי ובין אם לאו. דבר זה, מן הראוי היה שיישאר בגדר צנעת הפרט, ובמקרה שמדובר במעשים פליליים - שיידון בבית המשפט. מה שאני יוצא נגדו הוא העובדה שבקרב קבוצה מסוימת, שחשיבותה רבה בקביעת ההעדפות האסתטיות והספרותיות של הקורא הישראלי, התגבשה מייד לאחר פרסום ה"ביוגרפיה" של דנקנר הסכמה שבשתיקה שלא להזכיר עוד את בן אמוץ ויתירתו - בגלל מעשיו המיניים, כביכול. יצירת זיקה כזו היא בעייתית, משום שהיא פותחת פתח לצנזורה גם במקומות נוספים. לואי פרדיננד סלין, שכתב את יצירת המופת "מסע אל תוך הלילה", היה אנטישמי מוצהר. האם עלינו להימע מקריאת ספריו? רואלד דאל, שכתב את "צ'רלי והשוקולדה" ואת "ג'יימס והאפרסק הענקי" ויצירות נפלאות נוספות לילדים, היה אנטי-ישראלי מובהק, שנחשד לא פעם באנטישמיות של ממש. האם עלינו להחרים את יצירתו? מיקיס תיאודורקיס, מלחין יווני שכתב אופרות ויצירות לסרטים שזכו בפרסים קולנוע ומוסיקה בינלאומיים, הלחין בראשית שנות השבעים את המנון אש"ף, ארגון טרור שאחראי לרצח מאות חפישם מפשע. מה עלי לעשות עתה? לכבות את הרדיו בכל פעם ששמו מוזכר? להחרים את הופעותיהם של גליקריה ודאלאראס השרים מיצירותיו? אולי, בעצם, כדאי להפעיל לחץ מאורגן היטב על כלי התקשורת הישראליים להימנע משידור היוצרים הללו, כל עוד מדובר ביצירות של תיאודורקיס? כן, גם אם פוליקר מבצע אותם, למשל. למה שנכניס כסף לכיסם של האנטישמים האלה? אפשר לחשוב שהם תרמו משהו לתרבות העולמית. הדוגמאות הללו יכולות להמשיך לא גבול. לואיס קרול הואשם בחיבה לנערות צעירות, אם לא לילדות קטנות, מה שמכונה כיום פדופיליה. תשכחו מאליס בארץ הפלאות - לא בספרים ולא בסרטים. אפשר גם לשכוח מ"צייד הסנרק" ומיצירות דומות. הורים ומחנכים החרדים להטרוסקסואליותם של בני הדור הבא (והרי גם נטייה מינית זו נחשבה לא פעם - ולצערי, בחוגים מסוימים גם כיום - לסטייה מסוכנת ואסורה) מוזמנים להרחיק אותם ממכמני יצירותיהם של וולט ויטמן ומיכלאנג'לו, אלן גינסברג ואוסקר וויילד. המסקנה המתבקשת היא שהטלת חרם ספרותי על מאן דהוא עלולה להיסחף למקומות שלא היינו רוצים להגיע אליהם. אם יש למשהו טענות אל סופר או יוצר כלשהו בשל דברים שאינם נוגעים ליצירתו - שיבבר נא אותם עימו במשטרה,בבית המשפט או בפולמוס ציבורי מעל גבי העיתון. אבל השכחה של יצירת חייו של אדם אינה מעשה שתרבות המתגנדרת בפלורליזם ובפתיחות יכולה להתהדר ולהתגאות בו. להיפך. היא מעשה אנטי-דמוקרטי במובהק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה הטובה ביותר שיכולת לתת היא של וגנר , הקומפוזיטור ששימש כמקור השראה להיטלר ( אבל גם להרצל בזמן שכתב את "מדינת היהודים") ושהיה בעצמו אנטישמי קיצוני .עד היום הוא נאסר להשמעה במדינת ישראל גם בין השאר משום שיש אנשים שעצם השמעת יצירותיו תיגרום להם כאב אמיתי , היא תזכיר להם את מוראות השואה. איך זה קשור לדן בן אמוץ ? בעצם אינני יודע . יתכן שאתה צודק בטענה שיש קשר השכחה סביב בן אמוץ, ושאין לקשר בין יצירתו ואישיותו. .אבל אנשים אינם רוצים לעסוק ביצירתו יותר בגלל האסוציאציות שהיא מעוררת . לא כולם . חיים חפר קרא לא מזמן להחזיר את יצירתו של בן אמוץ לתודעה. נראה שיקח זמן עד שהאסוציאציות האלה ישכחו . ומעבר לכך דן בן אמוץ ייצג אידיאולוגיה של נהנתנות מופקרת ואדישה לזולת , וזה הדבר האחרון שאנחנו צריכים היום , וגם זה לא ישכח לו כל כך מהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, אין כל איסור על השמעת ואגנר בישראל. רבות נכתב לפני שנה ושנתיים בפולמוס ואגנר בישראל, בעיקר סביב יוזמתו של דניאל בארנבוים, מוסיקאי דגול בעל עבר ישראלי, לנגן בפומבי מיצירתו הנפלאה של ואגנר בישראל. עד כדי כך צמח הפולמוס, עד שראו לנכון להוציא ספר, ''טבעת המיתוסים'' שמו, אם אינני טועה, הדן בתופעת החרם הספונטני על יצירות ואגנר בישראל. אך איסור אין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש איסור להשמיע יצירה מוסיקלית של *מישהו* בישראל? האם יש בכלל תשתית חוקית לקביעת איסור גורף שכזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפשר לאסור אנשים על הפצת ציורים, אפשר למנוע גם ניגון יצירות, תחת חוק ''איסור פגיעה ברגשות דתיים''. (לא השם המדויק, כנראה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כוונתך למקרה טטיאנה סוסקין, אז אני חושב שיש בכל זאת הבדל אחד עקרוני. היא לא ניסתה להציג את הציור שלה בתערוכה, אלא פיזרה עותקים רבים שלו בין המתפללים בהר הבית, אם אני זוכר נכון, וכך היא למעשה כפתה עליהם לצפות בו. השאלה שלי לעומת זאת היא לגבי היכולת לאסור למשל ניגון יצירה מסוימת באולם סגור שכל הנוכחים בו עושים זאת מרצונם החופשי. אם יש תקדימים אחרים לאיסור כזה (מהשנים האחרונות, לא אנקדוטות משנות החמישים של המאה הקודמת), אז הם פרחו לרגע מזכרוני. אנא פרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא פיזרה עותקים אלא ציירה את הציור. לא היא הפיצה אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כוונתך לטעון שהגב' סוסקין סתם ציירה ציור להנאתה ויום אחד דפקו שוטרים על דלתה ולקחו אותה למעצר כי מישהו אחר הפיץ את הציור הזה בין המתפללים בהר הבית? אתה גם זוכר מה היו סעיפי האישום נגדה ומה היתה תוצאת המשפט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טטיאנה סוסקין הורשעה בגזענות ובתמיכה בארגון טרור, משום שציירה את כרוז החזיר. התביעה טענה שגם הפיצה את הכרוז, בחברון (ולא בהר הבית) והיא הכחישה זאת. בשל הספק, היא זוכתה מפגיעה ברגשות דת והורשעה בניסיון לפגיעה ברגשות דת. נגזרו עליה שנתים מאסר. ערעורה לעליון נדחה. בערעור טענה סוסקין כי יגאל תומרקין הביא לכיכר מלכי ישראל חזיר עטוף בתפילין, ולא הועמד על כך לדין. השופטים לא התרשמו ופסקו כי מידת הפגיעה ברגשות הציבור שגרמו כרוזי החזיר, מצדיקה פגיעה בחופש הביטוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הפירוט. האם ידוע לך באיזה ארגון טרור מדובר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמדובר בארגון ''כך'', אך בכל מקרה היא הורשעה לפני מתן פסק דין ג'בארין, שקבע כי הרשעה בתמיכה בארגון טרור מחייבת תמיכה בארגון טרור. עד לפסק דין זה ניתן היה להאשים בסעיף זה כל תומך באלימות (כדוגמת דוד אקסלרוד, ששיבח את רצח רבין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיים חפר העיד כי ידע על אונס הילדות בידי בן אמוץ. לכל הפחות, יש עילה להעמידו לדין באשמת אי מניעת פשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי דוקא אפשר להשתמש בהתייחסות הציבורית/חינוכית אל דן בן אמוץ לצורך הבהרה חינוכית? הנה, כך היה האיש וכך לא יאה במקומותינו כי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשחק קצת את הקטגור של השטן: הדוגמאות שלך אינן תופסות. היוצרים ההומוסקסואלים הם בוודאי לגיטימיים מכל בחינה (שהרי דומה שאתה מסכים איתי שהומוסקסואליות היא לגיטימית). באשר ליוצרים האנטישמיים והאנטי-ציוניים, הרי שהאיבה שלהם הופנתה כלפי כולנו כקולקטיב, ומשום כך אנו יכולים להיות חזקים מספיק כדי להנות מיצירותיהם. אין בינינו אנשים שנפגעו *אישית* מסלין, ואפילו לא מתאודורקיס. כפי שציין אלי, הדוגמא הקרובה יותר היא ווגנר. אבל אפילו ניצולי הנאצים שמרגישים נפגעים מווגנר אינם יכולים לומר שווגנר פגע בהם אישית. אם דן בן-אמוץ אכן אנס קטינות (והתאורים של דנקנר, עפ"י מאמרך - לא קראתי את דנקנר בעצמי - גובלים באונס), אזי אותן קטינות (שבגרו) הן קורבנות אישיים של בן-אמוץ. אם יצירותיו מוצגות בפומבי, אפשר להבין אותן אם יראו בכך פגיעה אישית חוזרת בהן, בכך שמהללים את האיש - המפלצת - שהתאכזר אליהן. ההשוואה הנכונה יותר היא למלחין גאון שהיה בעצמו סוהר במחנה ריכוז. להתחשבן במשטרה ובבית המשפט זה כמובן לא אפשרי, כאשר האיש כבר מת. המינימום שאפשר לעשות כדי להזדהות עם הקורבנות ולא עם הפושע הוא להחרים אותו. מימד נוסף מהווה ההרגשה האנושית שהמעשים (לכאורה) של בן-אמוץ מטילים באופן בלתי-נמנע כתם של יצירותיו. אתה יכול להתענג על מערכון שלו, אבל אז אתה נזכר במעשיו ונהנה פחות. גם כאן, קל יותר להתנתק רגשית מדעותיהם האנטישמיות של יוצרים עתיקים מאשר ממעשיו המרושעים של אדם שקורבנותיו עדיין בינינו. אם, כפי שאתה אומר, דווקא המקורבים לו שותפים לחרם, ייתכן שפשוט גם הם מרגישים אי-נוחות קשה מדי עם כל העניין. עד כאן קטגוריה. אישית, אני לא בטוח שדי בכל זה כדי להצדיק חרם על יצירות; אני רק חושב שמקרה בן-אמוץ הוא בכל זאת קשה יותר מהדוגמאות שהבאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו יצירותיו של דן בן אמוץ היו גאוניות כמו יצירותיהם של האישים האחרים שהזכרת, אולי היה מקום להתלבט בעניין השכחה והמחיקה של האיש ויצירתו. אבל כשמצד אחד האיש היה מנוול, ומצד שני ההתעלמות מיצירתו אינה אבידה גדולה לאנושות, ולא תהווה חור בהשכלה של אף אחד, למה בכלל להתלבט בעניין? מסקנתי: אם אתה מנוול, תדאג לפחות להיות מנוול גאון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את רוצה לומר משהו בגנותו של וולט ויטמן? אם כן אז אנא ספקי הסברים וראיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |