בתשובה להאייל האלמוני, 16/03/12 20:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''היא'' סוברת שאולי יש למתלוננת איזו מוטיבציה נעלה לשיפור האנושות. אולי. אבל אין פסול ב''נקמה נטו''. המרצה הנ''ל פגע בה, וגם ביצע עברה אתית. זכותה לנקום את נקמתה המתוקה. לא ברור לי איך העובדה שהמרצה ביקש שהיא תוותר על הקורס עומדת לזכותו. הוא יכול היה להמתין לסוף הסמסטר ואז להיענות לחיזוריה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הזכות לנקום? על זה שהוא זרק אותה? על זה שלא צ'יפר אותה בציון? באותה המידה גם היא יכלה להמתין לסוף הסמסטר ואז להודות בפנו באהבתה. למעשה החובה שלה לעשות את זה היא יותר חזקה. נכתב בכתבה שהיא ניגשה אלו בסוף שיעור, זאת אומרת תפסה אותו לא מוכן. ישנם אנשים שברגעים מלחיצים כאלו עושים מעשים "בלהט הרגע" בלי לחשוב על ההשלכות ארוכות הטווח. לה לעומת זאת היה די והותר זמן לתכנן את המהלך. אפשר גם לטעון שהמרצה יכל להתפכח אחר כך ולסיים את הקשר (שלפי עדותו זה מה שקרה בסוף), אך יחסים בין בני אדם הם לא דבר פשוט, אפילו קשר טרומי שכזה לא מנתקים באיבחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. יש זכות לנקום על עלבון, על פגיעה, על אי צדק. הנקמה כמובן צריכה להיעשות באופן חוקי. נאמר שבחורה שאהבת זרקה אותך, עלבה בך והתמנייקה אליך באופן כללי. שנה אחר כך אתה נזכר שיש לך הוכחות שהיא מעלימה מס, או גונבת מהשופרסל. זכותך להתלונן עליה ולחרבן לה את החיים, אפילו שהמוטבציה שלך איננה הכנסות המדינה או מניעת העוול שהיא עושה לנוחי דנקנר. באמת יפה שהמרצה קלט שהוא עושה משהו פגום. זה מקטין, אך לא מבטל, את חומרת מעשהו. הוא זיין סטודנטית שלו, וזה אסור. זה כלל מאוד פשוט, שמאוד קל לקיים, גם ב''להט הרגע''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה, זו הגרסה שלו לאחר מעשה. קצת מזכיר לי את אותו בחור שהתנגש בי מאחור עם האוטו שלו. שניה לפני שהביטוח שלו העביר לי את הכספים לתיקון, הוא התקשר להגיד לי שאני אשמה, משום שאם הייתי בולמת מהר יותר אז לא היה נוצר נזק כל כך גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הגרסה שלה, אם לא איכפת לך, באה לאחר מעשה. למען הדיוק, 3 שנים לאחר מעשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותך להתלונן על גנבותיה של הבוגדת המכזיבה או על העלמות המס שלה, גם אם אין זה נאה במיוחד - לפחות החוקים נגד גנבה או העלמת מס הם מובנים והגיוניים באופן כללי. לעומת זאת, תקנה אתית האומרת שיחסי מרצה-סטודנטית הם יחסי מרות, ומרחיבה מכאן לקבוע שגם יחסים רומנטיים שבאו מיוזמתה של הסטודנטית אינם מצביעים על הסכמה חופשית ממש - היא אווילית, מבישה, וסקסיסטית במידה שאינני יכולה לקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקנה תקפה גם למקרה של יחסי מרצה-תלמיד? (בלי תלות בניקוד של "מרצה"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר שהתקנה דומה, מה שלא אומר הרב לגבי החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם היא אותו הדבר גם להיפוך התפקידים, למה היא סקסיסטית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התקנה עצמה היא סקסיסטית אלא פרשנותה. התקנה הרי איננה מתייחסת ספציפית לשאלה מי יוזם את היחסים אלא קובעת רק שאין מרצה רשאי לקיים יחסים עם סטודנט/ית הלומדים אצלו. אישית אינני מאמינה שסטודנט גבר שהיה יוזם יחסים עם מרצתו היה מחליט בדיעבד - אחרי שזו סיימה את היחסים ביניהם - שהיעתרותה לחיזוריו הפכה את הקשר לכזה שאין בו הסכמה חופשית. ולו היה מחליט כך ומתלונן, אין לי ספק שהיו דוחים את עמדתו, או לכל היותר מסתפקים בנזיפה למרצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, את מאשימה את המתלוננת במקרה הנוכחי בסקסיזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המתלוננת ואת התומכות/ים בה, את ועדת האתיקה, וכן גם חלקים נרחבים מהשיח בנושאים אלה בארץ. למרבה הצער יש כאן פלג שלם מתוך הפמיניסטיות שמורכב מנשים (עם פריפריה גברית לא מבוטלת) שתפיסתן ה"פמיניסטית" אומרת בעיקר שנשים אינן בני אדם בוגרים ואחראים למעשיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שבעיני מצער הוא שישנן פמיניסטיות, כמו לדוגמא מרלה ברוורמן שמרגישות מאויימות מכל ניסיון לשיח ציבורי על הטרדות מיניות ומציאת דרכים ממסדיות להתמודד איתן, משום שהן סבורות שזה פוגע להן בשיח ההעצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מ"כל" נסיון, אלא מנסיונות מסויימים דווקא. מן הסתם מהסוג שמיוצג פה בטענות האמוציונליות של כמה נקבות*. *משפט זה הועתק מדבריה של 'היא' ורק המין הוחלף. אני לא נוהג להשתמש במשפטים שוביניסטיים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודייק: "לא מ"כל" נסיון, אלא מנסיונות מסויימים דווקא. מן הסתם מהסוג שמיוצג כאן בהתנפלות אמוציונליות של כמה איילות נקבות." אלא מה, שלא היתה פה התנפלות אמוציונלית של אף איילת. טווידלדי, למיטב ידיעתי אתה ממין זכר. מעבר לכך כבר בהודעה הראשונה שלך כאן תקפת את האישה שבסיפור בשתי החזיתות, המוסרית, והשכלית, תוך שימוש ברטוריקה אמוציונלית לטעמי, וכל זאת למרות שלמיטב ידיעתי אינך מכיר את האישה. לא היית האייל היחיד ממין זכר שהגיב בדרך זו. כך שנוצר כאן שיח רב משתתפים בעל אופי אגרסיבי - מה שאני מכנה התנפלות אמוציונלית. אני רציתי להבין את פשר העניין. ועל הדרך ניתנה גם לאיילות (ממין נקבה) האפשרות להסב את תשומת ליבי לכך שגם דעתן אינה נוחה מהמקרה. כך שזיכויי בתואר "שוביניסטית נשית" על ידך הינו מחיר פעוט. לעצם העניין: למעשה סברתי שאני כותבת על דרך ההגזמה, על מנת לתת מענה למשפט הקיצוני על "נשים (עם פריפריה גברית לא מבוטלת) שתפיסתן ה"פמיניסטית" אומרת בעיקר שנשים אינן בני אדם בוגרים ואחראים למעשיהם.". אבל למען האמת, מאחר שברוורמן מאשימה אפילו את נעמי וולף בבכיינות, הרי שבדברי לא הגזמתי כלל ועיקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון להגחיך דעות וטיעונים על ידי הפיכתם לאמוציונליים (ולא רציונליים), הגזמה ושימוש בכינוי גנאי - זכר ונקבה בשימוש הנפוץ אינם תארי שבח או נייטרליים - הוא שיטה מזלזלת ושוביניסטית ידועה כשהוא מופנה כלפי נשים, והוא שוביניסטי גם כשהוא מופנה כלפי גברים, ודיינו בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה וגם כמה מן האיילים ממין זכר האחרים לא טרחתם להפעיל צנזורה מסוג זה בהתבטאויותכם הראשונות בנושא. וכפי שציינתי קודם, התקפתם את אותה אישה בכמה חזיתות ולא ממש בצורה עניינית. לפיכך (מאחר שזה היה פוגעני בעיני), לי אין כל סיבה להתייחס אליכם בעדינות, משל הייתם פרחי נזירות בנות 16. רצונך בכבוד, נהג בכבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ביקשתי עדינות, ביקשתי הגינות. התגובות שלך פה היו פשוט לא הגונות, מתחילה ועד סוף, ובבירור לא ענייניות. וכך נשארו, ואין שום סיבה להמשיך בדיון זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש שלך כאן במילה ''הגינות'' אינה נהירה לי. לא ברור לי כיצד לדעתך הייתי לא הוגנת בדיון. התגובות שלי הן לא פחות (ולפעמים אף יותר) ענייניות משלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא השתכנעתי שברוורמן מרגישה מאוימת ''מכל ניסיון לשיח וגו'''. אולי כתבת ''כל'' על דרך ההפלגה. לי נראה שמה שמטריד אותה הוא הכפפת המאבק הפמיניסטי למאבקים אחרים שהיא אינה מזדהה עמם (נגד נישואים, נגד קפיטליזם, נגד הצבא, נגד מדינת הלאום, נגד עיקרון הבחירה האישית). אחד ההשגים האדירים של הפמיניזם הוא שאפשר להיות שמרנית ופמיניסטית. (לא שאהבתי את המאמר המקושר, עייפתי באיזה שלב מההגחכה של הפמיניזם הרדיקלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נכון. הסימן לכך שתנועה לזכויות הצליחה הוא שחבריה לא חייבים להוותר ליברלים (ולראיה, מספרם הגדל באירופה של חברי פרלמנט שמרנים שהם גם הומוסקסואלים מוצהרים). לגבי ברוורמן, אני יכולה לגלות לך <ספויילר!> שעד סוף המאמר היא לא מספרת אילו תלונות על הטרדה מינית כן מקובלות עליה, וגם לא מציעה חלופות בהתמודדות עם התופעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עמדתה של הסטודנטית, שלא מדובר בהסכמה מדעת, לא התקבלה על ידי האוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא מובן והגיוני בקביעה שאסור למרצה לזיין סטודניות שלו? בעיניי זה כלל פשוט, הוגן ובריא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יורשה לי להוסיף - גם בקביעה שלמרצה אסורה להזדיין עם סטודנט/ית שלו/ה. ולו בגלל הצד השלישי בסיפור - הסטודנטים האחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה עם הסטודנטים האחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השפעה על תגמול ויחסים מורה תלמיד עם *כל* הכיתה. ז"א פייווריטיזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מורה (בתיכון) שמנסה לבלום את עצמו בזמן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפתיע ביותר! אף פעם לא הקשבתי למילים של השיר הזה, וגם בחיים לא הייתי מנחש שהוא במקור של מייק אולדפילד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש גם משלנו, בעברית. שמוליק קראוס "לוח וגיר". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותה. וזכותי לחשוב שהגברת גם חלאה לא קטנה במקרה כזה. והיא שכבה איתו, לא רק הוא שכב איתה. ולסיום: מעשה היה ברס"ן אחד, שלפני שלושים וחמש שנה בערך זוכה מאשמת גניבה כי בית-הדין הצבאי קבע שהוא טיפש מכדי לפתח כוונה פלילית. הסכמתו לקבל את הזיכוי העידה שהזיכוי היה מוצדק לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי, יש מידה של "חלאתיות" בחיזור אחרי מרצה (נשוי[*], או רווק). אישה אמורה לדעת שבכך היא מעמידה את הגבר בקונפליקט מיותר, בין יצריו לבין משפחתו, החוק והמוסר. זה לא מקטין בכהוא זה את חובתו המוחלטת של המרצה לדחות את ה"הצעה המגונה", בנימוס אך בהחלטיות. [*] כן, יש לי עניין מציצני בשאלה אם המרצה הנ"ל נשוי ואב לילדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי כבר שהוא ראוי היה להיענש, ושהתנהגותו לא מוסרית לכל הפחות. זה Moot point. הנקודה המעניינת מבחינתי היא המקום שבו אדם לא מתבייש להשתמש בטיעון 'אני התחלתי, אבל אני לא אחראי למעשי', והמשתמע ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי הרושם שאת עיקר מרצך ואת מילות הגנאי שבאמתחתך הפנית לעבר המתלוננת. הנקודה המעניינת מבחינתי היא שמסתובבים כאן אנשים שיחסים אינטימיים בין מרצה לסטודנטית נראים להם כדבר לגיטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי, "לגיטימי" זו מילה עמומה. זה ללא ספק לא פלילי. זה גם לא טריביאלי שזו אפילו אמורה להיות בעיה משמעתית מבחינת האוניברסיטה, אחרת לא היה בהחלטה במקרה הזה משום חידוש. שלא לדבר על זה שהחלטה דיברה אך ורק על ניגוד אינטרסים של המרצה (וטוענת שהוא היה פשוט צריך להודיע על הקשר). ללא ספק, בפועל, זה סוג קשר נפוץ מאוד שגם הוביל לנישואים רבים. האם זה היה רעיון טוב? כנראה שלא, במקרה הזה, אבל אנחנו הרי כבר יודעים את סוף הסיפור. כי יש כאן יחסי כוח? אבל בכל מקום יש יחסי כוח, ודווקא כאן הם לא חזקים במיוחד. אז על פי איזו תפיסה זה לא לגיטימי? אם יש כזו, צריך להצדיק אותה. זה בכלל לא מובן מאליו. הייתי אומר שדווקא זה מה שמעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, קיום יחסים כאשר קיימים יחסי מרות הם אכן עניין פלילי, בניגוד לטענתך. מי שטוען שיחסי הכח בין סטודנטית לתואר שני (בתחילת הקריירה האקדמית שלה) לבין פרופסור במחלקה בה היא לומדת אינם חזקים במיוחד, כנראה לא ממש מכיר את האקדמיה ואת דרכי פעולתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך קשה להבין בזה שכשהיוזמה באה מצד הסטודנטית אז אין כאן *כל* *קשר* ליחסי מרות? איזה טמטום תקף את האיילים בהקשר הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך קשה להבין בזה שכשהיוזמה באה מצד הפקידה ולא מצד התת-אלוף אז אין כאן *כל* *קשר* ליחסי מרות? אז זהו, שיש. וקל מאוד להטיח מילים באיילים מאחורי מסווה האלמוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה חושב שיחסים בין מרצה לסטודנט דומים במשהו ליחסים בין מפקד לפקידה, אז באמת אין כאן על מה לדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי *החוק* לא מגדיר את היחס של סטודנט-מרצה (ובפרט כזה *שאיננו* מנחה לתזה) כ'יחסי מרות'. ומי שטוען שיחסי הכוח הם כאלה חזקים עד שסטודנטית לתואר שני תיאלץ בגללם *ליזום* רומן עם מרצה כלשהו, כנראה לא ממש מכיר לא רק את האקדמיה כי אם גם בני אדם ואת דרך פעולתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהטיעון לא היה שהיא יזמה את הרומן בגלל יחסי הכוח. המרצה אמור היה לסרב בגלל אותם יחסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון שלה היה, ואני מצטט, "היום אני מבינה באופן חד משמעי שיש פה ניצול", הוסיפה. "גם אם חשבתי שאני רוצה בקשר, יש מבוגר אחראי, אדם שיש לו כוח עלייך, ולכן השאלה 'מי התחיל' לא רלוונטית. אסור לאנשי סגל להיכנס ליחסים האלה, זה לא 'כוחות'. במצב כזה אין הסכמה מדעת שהיא מוחלטת", "גם אם מישהו לכאורה מסכים, ברגע שיש יחסי כוחות לא-שוויוניים צריך להטיל ספק בהסכמה הזו", ציינה, "הסכמה זו לא חותמת גומי". המרצה לא היה צריך להסכים, כבר אמרתי את זה מזמן. אבל הטענה *שלה* היא שהיא רק 'חשבה' שהיא רוצה בקשר, 'השאלה מי התחיל לא רלוונטית' (היא, דווקא כן), 'אין הסכמה מדעת', ולכאורה 'הסכימה'. כלומר, לטענתה, זה שהיא *יזמה* שקול למצב בו הוא היה יוזם והיא 'מסכימה'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוסף, כאמור - צריך לדייק שמה שהיה היה פסול מוסרית לדעתי, ופסול מבחינת תקנון האוניברסיטה, אבל פלילי - לא, ואין שום דמיון בין הכח שיש לתא"ל על פקודיו ופקודותיו לכוח (?) שיש למרצה על מישהי שעושה אצלו קורס בחירה לתואר שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, אין בעיה פלילית עם יחסי מרות אלא רק עם ניצולם לצורך כפיה. אבל אני באמת לא יודע הרבה. אם אתה יודע יותר ממני, אנא הפנה לחוק או לתקדים הרלבנטי, ואשכיל. ולגבי הטיעון השני שלך -- אני באמת לא יודע שום דבר על האקדמיה ודרכי פעולתה, אבל בוודאי תסכים איתי שיחסי המרות במקרה שלנו חלשים יותר מהמרות שיש למנהל או או למעסיק על עובדת, שהוא יכול לשבור את מטה לחמה. או לקצין על חיילת תחת פיקודו. וכיוצא באלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פקידה, מנקה או עובדת מפעל שמטה לחמה נשבר יכולה למצוא עבודה אחרת, לרוב בפקידות, ניקיון או מפעל. חיילת משתחררת אחרי שנתיים1. האקדמיה היא מוסד פאודלי. נשרפת בחצר אחת, במיוחד במדינה קטנה כמו ישראל, הפכת לנע ונד ושערי החצרות האחרים לא ייפתחו בפניך (ברוב המכריע של המקרים2). זו בעיה קשה כאשר אתה שואף להישאר באקדמיה. כמובן שתמיד ניתן למצוא תעסוקה אחרת, נגיד בפקידות, או בנקיון, או במפעל. 1 ואני לא ממעיטה בחומרת המצבים הללו. יצא לי לצערי לפגוש במספר מקרים של הטרדה ותקיפה מינית בצבא, חלקם קשים. המרות מסתיימת כשהחיילת משתחררת, אם לא לפני כן. 2 והיוצא מן הכלל מעיד על הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המרות המיידית שיש למפקדים ומפקדות על פקודיהם ופקודותיהם גדולה לאין שיעור מכל מה שיש למישהו באקדמיה. זו עובדה שלא תשתנה עד שבאקדמיה יהיה אפשר לשלוח מישהו לשלושים יום בכלא. זה שבאקדמיה יש חצרות וקשרים לא משנה את זה - גם בהנחה ש,שלא כמו בחוגים שאני נוהג לבלות בהם, אין כמה מנחים שצהובים זה לזה עד כדי כך שישמחו לקבל את מי שהשני שונא אותו. לאקדמיה גם מגיעים בוגרים יותר, בדרך-כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נסכים שזו נבלה וזו טריפה. גם תת-אלוף בצה''ל לא יכול לשלוח פקידה לשלושים בכלא על סעיף ''היא לא הכינה לי קפה'' או ''היא לא עלתה אליי לקפה'' וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תא"ל בצה"ל יכול היה (פעם הרבה יותר מהיום) לנסח מה שהוא רוצה כדי לרתק מישהי לבסיס או להציק לה. האמת, גם היום הוא יוכל, אבל יש מאז פרשת ניר גלילי הרבה יותר סיכוי שהוא יחטוף. ושוב: ביליתי מספיק זמן בצבא ומספיק זמן באקדמיה. אין *שום* דמיון בין המצב של בני 18-19 בצבא למצבם של בני 24+ (בפרשה הזו) באקדמיה. להפוך כל סטודנט\ית לתואר שני לנתון ליחסי מרות עם כל מרצה שאי פעם לימד אותו - מזלזל בסטודנטים ומעמיד בידי המרצים כוח שבמציאות אין להם. וזה עוד בלי קשר לעובדה הספציפית שפה הגברת יזמה, וכבר הערתי את דעתי על טיעון ה'יש יחסי מרות ולכן אני לא אחראי למה שאני יוזם', הידוע בוריאציה אחרת כ'רק מילאתי פקודות'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא תומכת בעמדתה של האישה הנדונה לכך שעמדתה דומה לזו של קטין. בחרת אבל לא להתייחס לשני דברים שציינתי: לכך שבצבא מדובר בסיטואציה זמנית, בעוד שבאקדמיה לפחות אני התייחסתי לאוכלוסיה ששואפת לפתח קריירה (תקן אותי אם אני טועה, אבל להתרשמותי אתה לא נותרת באקדמיה לצרכי קריירה ואינך משתייך לאוכלוסיה זו). ולכך שבאקדמיה קריירה תלויה במידה מרובה עד מוחלטת בתמיכה מלמעלה, ומי שאיבד תמיכה זו (מסיבות שונות) אינו זוכה ברוב המוחלט של המקרים להמשיך בקריירה. "רק מילאתי פקודות" או "רק הגנתי על החיילים שלי והשקט בגזרה" זו כבר אופרה אחרת לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בצבא *לפעמים* מדובר בסיטואציה זמנית, ובכל מקרה מדובר בסיטואציה רבת-עוצמה בהרבה (בצבא הקידום עלול להיות תלוי בהרבה בתמיכה מלמעלה). באקדמיה (ואת טועה, פחות או יותר) יש השפעה לתמיכה מלמעלה, אבל יש מעט מאוד מרצים *בודדים* שיוכלו לדפוק את הקריירה האקדמית של סטודנט בכל האוניברסיטאות גם יחד. לדוקטורנטים מומלץ לבחור מרצה שלא סביר שיהיו לו אוייבים בועדת השיפוט, אבל זו בערך תקרת ההשפעה - וגם על אוייבים אפשר להתגבר. הרבה יותר קל למצוא, כדי להתקדם, סיעה אחרת מזו שמנסה לתקוע אותך. ומאוד מאוד מאוד מאוד לא סביר שמרצה *אחד* של סטודנטית לתואר שני יוכל - בלי סיבה שתישמע משכנעת ובהנחה שהסטודנטית גם מסוגלת לכתוב משהו - יוכל להרוס לה את כלל הקריירה. אני מכיר מרצים שהכשילו עבודות, אבל גם לזה היו מעקפים ורחוק מההשפעה הטוטליטרית שאת מייחסת. כמובן, ההשפעה חלשה עוד יותר אצל מי שמסוגל לכתוב ולפרסם דברים משמעותיים; אני מכיר למשל מרצה אחד שלא היה חביב על חבריו כלל, אבל הגיע לדרגת פרופסור מן המניין כי איש לא יכול היה להתכחש להישגיו האקדמיים. שהם, אחרי הכל, פקטור חשוב לא פחות משנאתו האפשרית של מרצה בודד שאיננו המנחה. ו'רק מילאתי פקודות' היא דוגמה נהדרת לכך שאנחנו *לא* מוכנים לקבל שבהינתן בעל שררה, מי שלמטה מאבד את שיקול הדעת - או שלגיטימי שהוא יאבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שורה חסרה: וזאת גם בהינתן שהתוצאות המיידיות של סירוב פקודה חריפות הרבה יותר מכל מה שאפשר לעשות באקדמיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בצבא *לפעמים* מדובר בסיטואציה זמנית" מקובל, אבל אחוז המבקשים קריירה צבאית מבין המתגייסים קטן בהרבה מאחוז המבקשים קריירה אקדמית מבין הסטודנטים לתואר שני. לא ניסיתי לטעון שמרצה בודד יכול לדפוק קריירה אקדמית. אבל הדינמיקה השלילית שעשויה להתפתח כוללת יותר משני אנשים. ממבט מבחוץ ובלי להכיר את פרטי המקרה מקרוב נראה שהגרעין לכך שבן דיין לא מצאה יותר את מקומה בחוג לסוציולוגיה בירושלים הוא ברומאן שניהלה עם איכקוראימלו1. המצב קצת יותר מסובך כשהחוג קטן ולא קיים באוניברסיטאות אחרות2. מה שאתה מתאר כאן למעלה בהתקדמות אקדמית עדיין דורש תנאים אופטימליים (מעבר לכישרון הטבעי של המועמד): מנחה תומך, דלתות פתוחות לפרסומים בכתבי עת ולהשתתפות בכנסים, אפשרות להתקבל למשרות. כל אלה לא מובנים מאליהם. יש הרבה יותר סיפורים כמו זה המופיע בסוף הפוסט הזה. ומתוך כך יחסי התלות באקדמיה גדולים יותר. 1 ואז הם סיימו, ואז הוא נהייה גס רוח, ואז היא התקוממה, ואז החליטו שנוכחותה לא נחוצה יותר בחוג. 2 אני מכירה מישהי שהסתכסכה עם חוג קטן ובודד (מסיבות אחרות). אז הדוקטורט והמשך הקריירה היו אפשריים רק בדיציפלינה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחוז הנכנסים לכלא מבין הסטודנטים לתואר שני, או אפילו הנשארים שבת, קטן בהרבה מאחוז החיילים העושים כך; למעשה, אפילו אחוז הסטודנטים לתואר שני שחבריהם ללימודים עשו להם טקסי חניכה אלימים, או אחוז הסטודנטים לתואר שני שהמרצים שלהם הורידו אותם למצב שתיים בגלל שעשו משהו שלא מצא חן בעיניהם, קטן מאוד, כנראה קטן יותר מאשר בצבא. אני מניח שעוד יותר קטן אחוז הסטודנטים לתואר שני שהמרצים שלהם, למשל, לא שחררו אותם לחתונה של בן-דוד כי יש שיעור חשוב ומצטערים, אתה לא תפסיד אותו בשום מחיר. וכן הלחאה כדי להניח שסטודנט לתואר שני מאבד את שיקול דעתו ואחריותו ברגע שמפציע מרצה בסביבה, צריך ללכת די רחוק. אם שירתת בצבא, הדבר אמור להיות ברור לך למדי. ההשערות לגבי אורטל בן דיין הן השערות, ואני הייתי מעדיף לקרוא את העבודות שלה והמאמרים שפרסמה ולחוות דעה על הסיבות לקיפאונה של הקריירה האקדמית שלה. כנ"ל, ה'תנאים האופטימליים' האלה הם דמיוניים: במעט מאוד חוגים יש חונטה חובקת עולם. סיפורים כמו זה שמופיע בפוסט ההוא אומרים כלום בדיוק; מאמרים שלי ושל אחרים נדחו (כולל כאלה שפורסמו אח"כ בכתבי עת אקדמיים אחרים), ולמעשה אני לא מכיר כמעט אקדמאים ש*לא* דחו להם מאמר בלי נימוקים פעם-פעמיים. כמובן יש לציין ש,לפחות בתחום שלי, השיפוט הוא ללא ידיעת שם הכותב, מה שקצת מקשה על אפליה לפי מין ועדה. אפשר להתווכח על פרטים, אבל האקדמיה שאת מציגה היא מוסד חשוך להפליא, שכמעט שום אדם שפוי לא ירצה להשתלב בה, ושונה למדי מהאקדמיה המוכרת לי על חסרונותיה. למעשה, אפשר מדברייך להסיק שהאקדמיה היא המוסד הטוטליטרי היחיד שנותר בעולמנו מחוץ לצפון-קוריאה. ובכלל, כדאי מאוד לבטל אותה, אם היא גורמת כאלה נזקים נפשיים לאנשים בוגרים, שמאבדים את כל שיקול הדעת שלהם ויכולת השיפוט ברגע שמישהו למעלה מהם בסולם הדרגות מופיע באזור החיוג שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שזה לא חכם לערב יחסים אינטימיים ביחסים מקצועיים, ושזה סביר שהאוניברסיטה אוסרת על כך בתקנון. אבל יש הבדל בין לא חכם ללא לגיטימי. יחסים אינטימיים *בהסכמה* בין שני בוגרים הם לגיטימיים, נקודה. עם כל הכבוד לציונים לא אובייקטיביים, חופש הפרט הוא ערך קריטי. האיסור על יחסים אינטימיים ביחסי מרות הוא לא בגלל בעיה מוסרית אינהרנטית, אלא בגלל בעיה סוציולוגית פרקטית מאוד - הטרדה מינית היא בעיה שכיחה מאוד, והסכמה חופשית ביחסי מרות היא לא ענין טריביאלי להוכחה במיוחד במצבן הפסיכולוגי של חלק מהקורבנות. אי-לכך החוק מאוד קונסרבטיבי (ולמען הסר ספק, אני בעד). ברם, השאיפה היא שבסופו של תהליך החוק יתנה את קיום העבירה ביסוד הנפשי של המעורבים (קרי, האם היתה הסכמה חופשית, או כוונת זדון, או שניהם). במקרה שלפנינו, לא זו בלבד שאין יחסי מרות, אלא שה"קורבן" מודה בפה מלא שהיתה הסכמה חופשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל שאר מה שכתבת פה, אבל אני לא חושב שהבעיה עם ערבוב יחסים רומנטיים ויחסי מרות היא מה שציינת. הבעיה היא ניגוד אינטרסים של הבכיר והחשש למשוא פנים, או למראית עין לכזה. זה הכול (וכך גם, במוצהר, במקרה שלנו). המערכת בסך הכול מנסה להגן על עצמה. אין לה פה עניין בהגנה על הסטודנטים, עניין שמושאר לשיקול דעתם הבוגר והאחראי, או לכל היותר לחוקים נגד הטרדה מינית שיש להם רף גבוה בהרבה. אלה שני נושאים שונים לגמרי, ניגוד אינטרסים והגנה על הסטודנטים. אנחנו כל הזמן מבלבלים ביניהם, בדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגמרי (כשכתבתי על ''האיסור על יחסים אינטימיים ביחסי מרות'', התכוונתי על החוק למניעת הטרדה מינית, קרי לנושא ההגנה על סטודנטים, וניסיתי להבהיר שאין הוא רלבנטי במקרה דנן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא, כאמור, ראוי לעונש ואין בכך שום דבר חדש. בהנמקות של הסטודנטית, בהחלט יש (למרות תקדים אורטל-בן-דיין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מסתובבים"? אני לא מסתובבת. אני יושבת פה כבר חצי שעה ואף אחד עוד לא הציע לי אפילו כוס מים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתובבים כאן אנשים שיחסים אינטימיים בין שני בגירים שפויים נראים להם כדבר לגיטימי. מסתובבים כאו אנשים שחושבים שנשים בכלל וסטודנטיות בפרט אינן יצורים עלובים ושבריריים שזקוקים להגנה מפני עצמן, בניגוד לתפיסה המשונה שנקראת ''פמיניזם'' וגורסת את ההיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה היו אומרים עלייך הזוג קררייטלר בזמנו או הזו מרגלית בימינו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |