בתשובה לאנטילופה, 16/03/12 16:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש אפשרות קלושה שמדובר בעדות אמת. האפשרות שמדובר בטוקבקיסט שלא מכיר את הנפשות הפועלות היא פחות קלושה. אבל אנטילופה, מאחר שאני מעריכה את עדתך המיושבת, אולי תוכל להסביר לי את ההתנפלות האמוציונלית של כמה מהאיילים הזכרים כאן על המתלוננת, ורצונם להשליך אותה מהאוניברסיטה, לשלול ממנה כל תואר שהיה לה, לשלחה לכלא לשנים רבות תוך סקילה בעגבניות ואבני צור? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הגנה עצמית, אני מניח שרובנו מדמיינים את עצמנו בסיטואציה דומה, קופצים על ההזדמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שאינני אנטילופה, את לא מכירה אותי, ואני אפילו אייל זכר בעצמי, אעז ואענה שאף אחד לא הציע להשליך את המתלוננת מהאוניברסיטה, לשלול ממנה כל תואר שהיה לה, או הדבר השלישי שהזכרת בשעשוע. הטענה הייתה שאם נעשה משהו לא הולם במסגרת יחסים בהסכמה בין שני אנשים בגירים, שני הבגירים אחראים לכך. ואם את מתמקדת ב"איילים זכרים" ותוהה לסיבת התקצפותם על המתלוננת בהקשר לזכריותם- אני רק אציין שאני הייתי עד, גם באופן אישי וגם בהקשר של אחרים, לכמה וכמה מקרים בהם נשים בשנות העשרים לחייהן "השפיטו" לחלוטין גברים באותו גיל או מבוגרים יותר, בעזרת משחק על חוסר-הביטחון הגברי או סתם על היצרים המיניים וכו'. זה חלק מכללי המשחק ביחסי המינים בעולם המודרני. מאוד מתסכל לקרוא שפתאום, כשבחורה מחליטה להגיש תלונה על מקרה שבו *היא יזמה קשר*, היא יכולה להפוך לקורבן תמים ולמי שנתנה "הסכמה שלא מדעת". אישה בשנות העשרים לחייה אחראית לחלוטין לבחירות שלה, ואם קשר בין מרצה לסטודנטית הוא אסור, הרי שגם המרצה וגם הסטודנטית אשמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז כן הציעו להשליך אותה מהאוניברסיטה. בואי נמיר את זה ל''השעייה'' שלה בדיוק כמו שהשעו את המרצה כדי שהטענה תהיה הגיונית יותר. ולא הציעו ''לשלול את התואר'' (נראה לי), אבל כן לבדוק את הציונים שניתנו לה שזה נראה לי די אלמנטרי. אם הקביעה היא שהיו כאן יחסי-מרות לא תקינים גם בגלל אלמנט הציונים שניתנו לה, הרי שהיא לא צריכה ליהנות מציונים שניתנו מסיבות לא-אקדמיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה עם שם כמו א.א, כאשר יש כאן כבר פרסונה פעילה העונה לשם אא. קודם כל השצף קצף באמת נבע אך ורק ממגיבים ממין זכר לכתבה ואיילים ממן זכר בפורום. הייתי עדה לגברים מכל מני גילים שהשפיטו נשים בכל מני גילים וגם ההיפך. החיבור הישיר למקרה הנדון לא ברור לי. מה בעצם עשוי להיות לא ראוי ביחסים בין מרצה לסטודנט/ית? נראה שמספר איילים כאן סבורים שבהטיה לטובת הסטודנט/ית, ותו לא. מאיפה באמת ההנחה האוטומטית שזה מה שקורה? אתה יוצר שוויון בין פרופסור/ית לסטודנט/ית בתואר שני כשני אנשים בוגרים. אז אולי תתחשב בעובדה שבעוד שאנשים במעמד פרופסור מכירים את כללי המשחק באוניברסיטה, כולל מי נגד מי, וסטודנטים בתואר שני לא. פרופסורים נמצאים מספיק זמן באקדמיה כדי להכיר את תופעת ההתאהבות במרצה, וסטודנטים בתואר שני קצת פחות. אבל מה שמוגדר כיחסי מרות כוללים גם תלות של הסטודנט/ית בפרופסור/ית ולא ההיפך. כאשר בנסיבות כאלו מתחיל קשר מיני (לא מדווח), הבעייתיות היא מצידו/ה של בעל/ת המרות, ולא להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(סליחה על הבורות, אבל מה זה "השפיטו"?) אני נמנית על מין נקבה, ועדיין אותה סטודנטית מעוררת בי בחילה עזה. בחורה שהיא די אינטליגנטית להגיע לתואר שני, גם אם צורך בגאונות מיוחדת לשם כך, אמורה בהחלט לדעת על תופעת ההתאהבות במרצה. אם היא יוזמת איתו קשר רומנטי אז אי אפשר לראות ביחסיהם בהסכמה "הסכמה תחת מרות". בפרט שהוא עצמו ביקש ממנה לפרוש מהקורס שלו, והיא זו שסירבה. יוחר מזה, היא אולי תלויה בו בענייני הציון, אבל היא הוכיחה בגדול שהוא תלוי בה בענייני החוק. תלוי מאוד. לטעמי אפשר בהחלט במקרה זה לראות ביניהם שוויון. וגם אם היא תאמר עוד 70 פעם שהיא בדקה את מניעיה להגשת התלונה לאשורם, אז היא תגיד. התלונה הזאת היא נקמה נטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''היא'' סוברת שאולי יש למתלוננת איזו מוטיבציה נעלה לשיפור האנושות. אולי. אבל אין פסול ב''נקמה נטו''. המרצה הנ''ל פגע בה, וגם ביצע עברה אתית. זכותה לנקום את נקמתה המתוקה. לא ברור לי איך העובדה שהמרצה ביקש שהיא תוותר על הקורס עומדת לזכותו. הוא יכול היה להמתין לסוף הסמסטר ואז להיענות לחיזוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכות לנקום? על זה שהוא זרק אותה? על זה שלא צ'יפר אותה בציון? באותה המידה גם היא יכלה להמתין לסוף הסמסטר ואז להודות בפנו באהבתה. למעשה החובה שלה לעשות את זה היא יותר חזקה. נכתב בכתבה שהיא ניגשה אלו בסוף שיעור, זאת אומרת תפסה אותו לא מוכן. ישנם אנשים שברגעים מלחיצים כאלו עושים מעשים "בלהט הרגע" בלי לחשוב על ההשלכות ארוכות הטווח. לה לעומת זאת היה די והותר זמן לתכנן את המהלך. אפשר גם לטעון שהמרצה יכל להתפכח אחר כך ולסיים את הקשר (שלפי עדותו זה מה שקרה בסוף), אך יחסים בין בני אדם הם לא דבר פשוט, אפילו קשר טרומי שכזה לא מנתקים באיבחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. יש זכות לנקום על עלבון, על פגיעה, על אי צדק. הנקמה כמובן צריכה להיעשות באופן חוקי. נאמר שבחורה שאהבת זרקה אותך, עלבה בך והתמנייקה אליך באופן כללי. שנה אחר כך אתה נזכר שיש לך הוכחות שהיא מעלימה מס, או גונבת מהשופרסל. זכותך להתלונן עליה ולחרבן לה את החיים, אפילו שהמוטבציה שלך איננה הכנסות המדינה או מניעת העוול שהיא עושה לנוחי דנקנר. באמת יפה שהמרצה קלט שהוא עושה משהו פגום. זה מקטין, אך לא מבטל, את חומרת מעשהו. הוא זיין סטודנטית שלו, וזה אסור. זה כלל מאוד פשוט, שמאוד קל לקיים, גם ב''להט הרגע''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה, זו הגרסה שלו לאחר מעשה. קצת מזכיר לי את אותו בחור שהתנגש בי מאחור עם האוטו שלו. שניה לפני שהביטוח שלו העביר לי את הכספים לתיקון, הוא התקשר להגיד לי שאני אשמה, משום שאם הייתי בולמת מהר יותר אז לא היה נוצר נזק כל כך גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הגרסה שלה, אם לא איכפת לך, באה לאחר מעשה. למען הדיוק, 3 שנים לאחר מעשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותך להתלונן על גנבותיה של הבוגדת המכזיבה או על העלמות המס שלה, גם אם אין זה נאה במיוחד - לפחות החוקים נגד גנבה או העלמת מס הם מובנים והגיוניים באופן כללי. לעומת זאת, תקנה אתית האומרת שיחסי מרצה-סטודנטית הם יחסי מרות, ומרחיבה מכאן לקבוע שגם יחסים רומנטיים שבאו מיוזמתה של הסטודנטית אינם מצביעים על הסכמה חופשית ממש - היא אווילית, מבישה, וסקסיסטית במידה שאינני יכולה לקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקנה תקפה גם למקרה של יחסי מרצה-תלמיד? (בלי תלות בניקוד של "מרצה"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר שהתקנה דומה, מה שלא אומר הרב לגבי החיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם היא אותו הדבר גם להיפוך התפקידים, למה היא סקסיסטית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התקנה עצמה היא סקסיסטית אלא פרשנותה. התקנה הרי איננה מתייחסת ספציפית לשאלה מי יוזם את היחסים אלא קובעת רק שאין מרצה רשאי לקיים יחסים עם סטודנט/ית הלומדים אצלו. אישית אינני מאמינה שסטודנט גבר שהיה יוזם יחסים עם מרצתו היה מחליט בדיעבד - אחרי שזו סיימה את היחסים ביניהם - שהיעתרותה לחיזוריו הפכה את הקשר לכזה שאין בו הסכמה חופשית. ולו היה מחליט כך ומתלונן, אין לי ספק שהיו דוחים את עמדתו, או לכל היותר מסתפקים בנזיפה למרצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, את מאשימה את המתלוננת במקרה הנוכחי בסקסיזם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המתלוננת ואת התומכות/ים בה, את ועדת האתיקה, וכן גם חלקים נרחבים מהשיח בנושאים אלה בארץ. למרבה הצער יש כאן פלג שלם מתוך הפמיניסטיות שמורכב מנשים (עם פריפריה גברית לא מבוטלת) שתפיסתן ה"פמיניסטית" אומרת בעיקר שנשים אינן בני אדם בוגרים ואחראים למעשיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שבעיני מצער הוא שישנן פמיניסטיות, כמו לדוגמא מרלה ברוורמן שמרגישות מאויימות מכל ניסיון לשיח ציבורי על הטרדות מיניות ומציאת דרכים ממסדיות להתמודד איתן, משום שהן סבורות שזה פוגע להן בשיח ההעצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מ"כל" נסיון, אלא מנסיונות מסויימים דווקא. מן הסתם מהסוג שמיוצג פה בטענות האמוציונליות של כמה נקבות*. *משפט זה הועתק מדבריה של 'היא' ורק המין הוחלף. אני לא נוהג להשתמש במשפטים שוביניסטיים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודייק: "לא מ"כל" נסיון, אלא מנסיונות מסויימים דווקא. מן הסתם מהסוג שמיוצג כאן בהתנפלות אמוציונליות של כמה איילות נקבות." אלא מה, שלא היתה פה התנפלות אמוציונלית של אף איילת. טווידלדי, למיטב ידיעתי אתה ממין זכר. מעבר לכך כבר בהודעה הראשונה שלך כאן תקפת את האישה שבסיפור בשתי החזיתות, המוסרית, והשכלית, תוך שימוש ברטוריקה אמוציונלית לטעמי, וכל זאת למרות שלמיטב ידיעתי אינך מכיר את האישה. לא היית האייל היחיד ממין זכר שהגיב בדרך זו. כך שנוצר כאן שיח רב משתתפים בעל אופי אגרסיבי - מה שאני מכנה התנפלות אמוציונלית. אני רציתי להבין את פשר העניין. ועל הדרך ניתנה גם לאיילות (ממין נקבה) האפשרות להסב את תשומת ליבי לכך שגם דעתן אינה נוחה מהמקרה. כך שזיכויי בתואר "שוביניסטית נשית" על ידך הינו מחיר פעוט. לעצם העניין: למעשה סברתי שאני כותבת על דרך ההגזמה, על מנת לתת מענה למשפט הקיצוני על "נשים (עם פריפריה גברית לא מבוטלת) שתפיסתן ה"פמיניסטית" אומרת בעיקר שנשים אינן בני אדם בוגרים ואחראים למעשיהם.". אבל למען האמת, מאחר שברוורמן מאשימה אפילו את נעמי וולף בבכיינות, הרי שבדברי לא הגזמתי כלל ועיקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון להגחיך דעות וטיעונים על ידי הפיכתם לאמוציונליים (ולא רציונליים), הגזמה ושימוש בכינוי גנאי - זכר ונקבה בשימוש הנפוץ אינם תארי שבח או נייטרליים - הוא שיטה מזלזלת ושוביניסטית ידועה כשהוא מופנה כלפי נשים, והוא שוביניסטי גם כשהוא מופנה כלפי גברים, ודיינו בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה וגם כמה מן האיילים ממין זכר האחרים לא טרחתם להפעיל צנזורה מסוג זה בהתבטאויותכם הראשונות בנושא. וכפי שציינתי קודם, התקפתם את אותה אישה בכמה חזיתות ולא ממש בצורה עניינית. לפיכך (מאחר שזה היה פוגעני בעיני), לי אין כל סיבה להתייחס אליכם בעדינות, משל הייתם פרחי נזירות בנות 16. רצונך בכבוד, נהג בכבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ביקשתי עדינות, ביקשתי הגינות. התגובות שלך פה היו פשוט לא הגונות, מתחילה ועד סוף, ובבירור לא ענייניות. וכך נשארו, ואין שום סיבה להמשיך בדיון זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש שלך כאן במילה ''הגינות'' אינה נהירה לי. לא ברור לי כיצד לדעתך הייתי לא הוגנת בדיון. התגובות שלי הן לא פחות (ולפעמים אף יותר) ענייניות משלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא השתכנעתי שברוורמן מרגישה מאוימת ''מכל ניסיון לשיח וגו'''. אולי כתבת ''כל'' על דרך ההפלגה. לי נראה שמה שמטריד אותה הוא הכפפת המאבק הפמיניסטי למאבקים אחרים שהיא אינה מזדהה עמם (נגד נישואים, נגד קפיטליזם, נגד הצבא, נגד מדינת הלאום, נגד עיקרון הבחירה האישית). אחד ההשגים האדירים של הפמיניזם הוא שאפשר להיות שמרנית ופמיניסטית. (לא שאהבתי את המאמר המקושר, עייפתי באיזה שלב מההגחכה של הפמיניזם הרדיקלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נכון. הסימן לכך שתנועה לזכויות הצליחה הוא שחבריה לא חייבים להוותר ליברלים (ולראיה, מספרם הגדל באירופה של חברי פרלמנט שמרנים שהם גם הומוסקסואלים מוצהרים). לגבי ברוורמן, אני יכולה לגלות לך <ספויילר!> שעד סוף המאמר היא לא מספרת אילו תלונות על הטרדה מינית כן מקובלות עליה, וגם לא מציעה חלופות בהתמודדות עם התופעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עמדתה של הסטודנטית, שלא מדובר בהסכמה מדעת, לא התקבלה על ידי האוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא מובן והגיוני בקביעה שאסור למרצה לזיין סטודניות שלו? בעיניי זה כלל פשוט, הוגן ובריא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יורשה לי להוסיף - גם בקביעה שלמרצה אסורה להזדיין עם סטודנט/ית שלו/ה. ולו בגלל הצד השלישי בסיפור - הסטודנטים האחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה עם הסטודנטים האחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השפעה על תגמול ויחסים מורה תלמיד עם *כל* הכיתה. ז"א פייווריטיזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מורה (בתיכון) שמנסה לבלום את עצמו בזמן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפתיע ביותר! אף פעם לא הקשבתי למילים של השיר הזה, וגם בחיים לא הייתי מנחש שהוא במקור של מייק אולדפילד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש גם משלנו, בעברית. שמוליק קראוס "לוח וגיר". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותה. וזכותי לחשוב שהגברת גם חלאה לא קטנה במקרה כזה. והיא שכבה איתו, לא רק הוא שכב איתה. ולסיום: מעשה היה ברס"ן אחד, שלפני שלושים וחמש שנה בערך זוכה מאשמת גניבה כי בית-הדין הצבאי קבע שהוא טיפש מכדי לפתח כוונה פלילית. הסכמתו לקבל את הזיכוי העידה שהזיכוי היה מוצדק לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי, יש מידה של "חלאתיות" בחיזור אחרי מרצה (נשוי[*], או רווק). אישה אמורה לדעת שבכך היא מעמידה את הגבר בקונפליקט מיותר, בין יצריו לבין משפחתו, החוק והמוסר. זה לא מקטין בכהוא זה את חובתו המוחלטת של המרצה לדחות את ה"הצעה המגונה", בנימוס אך בהחלטיות. [*] כן, יש לי עניין מציצני בשאלה אם המרצה הנ"ל נשוי ואב לילדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי כבר שהוא ראוי היה להיענש, ושהתנהגותו לא מוסרית לכל הפחות. זה Moot point. הנקודה המעניינת מבחינתי היא המקום שבו אדם לא מתבייש להשתמש בטיעון 'אני התחלתי, אבל אני לא אחראי למעשי', והמשתמע ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי הרושם שאת עיקר מרצך ואת מילות הגנאי שבאמתחתך הפנית לעבר המתלוננת. הנקודה המעניינת מבחינתי היא שמסתובבים כאן אנשים שיחסים אינטימיים בין מרצה לסטודנטית נראים להם כדבר לגיטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי, "לגיטימי" זו מילה עמומה. זה ללא ספק לא פלילי. זה גם לא טריביאלי שזו אפילו אמורה להיות בעיה משמעתית מבחינת האוניברסיטה, אחרת לא היה בהחלטה במקרה הזה משום חידוש. שלא לדבר על זה שהחלטה דיברה אך ורק על ניגוד אינטרסים של המרצה (וטוענת שהוא היה פשוט צריך להודיע על הקשר). ללא ספק, בפועל, זה סוג קשר נפוץ מאוד שגם הוביל לנישואים רבים. האם זה היה רעיון טוב? כנראה שלא, במקרה הזה, אבל אנחנו הרי כבר יודעים את סוף הסיפור. כי יש כאן יחסי כוח? אבל בכל מקום יש יחסי כוח, ודווקא כאן הם לא חזקים במיוחד. אז על פי איזו תפיסה זה לא לגיטימי? אם יש כזו, צריך להצדיק אותה. זה בכלל לא מובן מאליו. הייתי אומר שדווקא זה מה שמעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, קיום יחסים כאשר קיימים יחסי מרות הם אכן עניין פלילי, בניגוד לטענתך. מי שטוען שיחסי הכח בין סטודנטית לתואר שני (בתחילת הקריירה האקדמית שלה) לבין פרופסור במחלקה בה היא לומדת אינם חזקים במיוחד, כנראה לא ממש מכיר את האקדמיה ואת דרכי פעולתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך קשה להבין בזה שכשהיוזמה באה מצד הסטודנטית אז אין כאן *כל* *קשר* ליחסי מרות? איזה טמטום תקף את האיילים בהקשר הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה כל כך קשה להבין בזה שכשהיוזמה באה מצד הפקידה ולא מצד התת-אלוף אז אין כאן *כל* *קשר* ליחסי מרות? אז זהו, שיש. וקל מאוד להטיח מילים באיילים מאחורי מסווה האלמוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה חושב שיחסים בין מרצה לסטודנט דומים במשהו ליחסים בין מפקד לפקידה, אז באמת אין כאן על מה לדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי *החוק* לא מגדיר את היחס של סטודנט-מרצה (ובפרט כזה *שאיננו* מנחה לתזה) כ'יחסי מרות'. ומי שטוען שיחסי הכוח הם כאלה חזקים עד שסטודנטית לתואר שני תיאלץ בגללם *ליזום* רומן עם מרצה כלשהו, כנראה לא ממש מכיר לא רק את האקדמיה כי אם גם בני אדם ואת דרך פעולתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהטיעון לא היה שהיא יזמה את הרומן בגלל יחסי הכוח. המרצה אמור היה לסרב בגלל אותם יחסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון שלה היה, ואני מצטט, "היום אני מבינה באופן חד משמעי שיש פה ניצול", הוסיפה. "גם אם חשבתי שאני רוצה בקשר, יש מבוגר אחראי, אדם שיש לו כוח עלייך, ולכן השאלה 'מי התחיל' לא רלוונטית. אסור לאנשי סגל להיכנס ליחסים האלה, זה לא 'כוחות'. במצב כזה אין הסכמה מדעת שהיא מוחלטת", "גם אם מישהו לכאורה מסכים, ברגע שיש יחסי כוחות לא-שוויוניים צריך להטיל ספק בהסכמה הזו", ציינה, "הסכמה זו לא חותמת גומי". המרצה לא היה צריך להסכים, כבר אמרתי את זה מזמן. אבל הטענה *שלה* היא שהיא רק 'חשבה' שהיא רוצה בקשר, 'השאלה מי התחיל לא רלוונטית' (היא, דווקא כן), 'אין הסכמה מדעת', ולכאורה 'הסכימה'. כלומר, לטענתה, זה שהיא *יזמה* שקול למצב בו הוא היה יוזם והיא 'מסכימה'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוסף, כאמור - צריך לדייק שמה שהיה היה פסול מוסרית לדעתי, ופסול מבחינת תקנון האוניברסיטה, אבל פלילי - לא, ואין שום דמיון בין הכח שיש לתא"ל על פקודיו ופקודותיו לכוח (?) שיש למרצה על מישהי שעושה אצלו קורס בחירה לתואר שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, אין בעיה פלילית עם יחסי מרות אלא רק עם ניצולם לצורך כפיה. אבל אני באמת לא יודע הרבה. אם אתה יודע יותר ממני, אנא הפנה לחוק או לתקדים הרלבנטי, ואשכיל. ולגבי הטיעון השני שלך -- אני באמת לא יודע שום דבר על האקדמיה ודרכי פעולתה, אבל בוודאי תסכים איתי שיחסי המרות במקרה שלנו חלשים יותר מהמרות שיש למנהל או או למעסיק על עובדת, שהוא יכול לשבור את מטה לחמה. או לקצין על חיילת תחת פיקודו. וכיוצא באלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פקידה, מנקה או עובדת מפעל שמטה לחמה נשבר יכולה למצוא עבודה אחרת, לרוב בפקידות, ניקיון או מפעל. חיילת משתחררת אחרי שנתיים1. האקדמיה היא מוסד פאודלי. נשרפת בחצר אחת, במיוחד במדינה קטנה כמו ישראל, הפכת לנע ונד ושערי החצרות האחרים לא ייפתחו בפניך (ברוב המכריע של המקרים2). זו בעיה קשה כאשר אתה שואף להישאר באקדמיה. כמובן שתמיד ניתן למצוא תעסוקה אחרת, נגיד בפקידות, או בנקיון, או במפעל. 1 ואני לא ממעיטה בחומרת המצבים הללו. יצא לי לצערי לפגוש במספר מקרים של הטרדה ותקיפה מינית בצבא, חלקם קשים. המרות מסתיימת כשהחיילת משתחררת, אם לא לפני כן. 2 והיוצא מן הכלל מעיד על הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המרות המיידית שיש למפקדים ומפקדות על פקודיהם ופקודותיהם גדולה לאין שיעור מכל מה שיש למישהו באקדמיה. זו עובדה שלא תשתנה עד שבאקדמיה יהיה אפשר לשלוח מישהו לשלושים יום בכלא. זה שבאקדמיה יש חצרות וקשרים לא משנה את זה - גם בהנחה ש,שלא כמו בחוגים שאני נוהג לבלות בהם, אין כמה מנחים שצהובים זה לזה עד כדי כך שישמחו לקבל את מי שהשני שונא אותו. לאקדמיה גם מגיעים בוגרים יותר, בדרך-כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נסכים שזו נבלה וזו טריפה. גם תת-אלוף בצה''ל לא יכול לשלוח פקידה לשלושים בכלא על סעיף ''היא לא הכינה לי קפה'' או ''היא לא עלתה אליי לקפה'' וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תא"ל בצה"ל יכול היה (פעם הרבה יותר מהיום) לנסח מה שהוא רוצה כדי לרתק מישהי לבסיס או להציק לה. האמת, גם היום הוא יוכל, אבל יש מאז פרשת ניר גלילי הרבה יותר סיכוי שהוא יחטוף. ושוב: ביליתי מספיק זמן בצבא ומספיק זמן באקדמיה. אין *שום* דמיון בין המצב של בני 18-19 בצבא למצבם של בני 24+ (בפרשה הזו) באקדמיה. להפוך כל סטודנט\ית לתואר שני לנתון ליחסי מרות עם כל מרצה שאי פעם לימד אותו - מזלזל בסטודנטים ומעמיד בידי המרצים כוח שבמציאות אין להם. וזה עוד בלי קשר לעובדה הספציפית שפה הגברת יזמה, וכבר הערתי את דעתי על טיעון ה'יש יחסי מרות ולכן אני לא אחראי למה שאני יוזם', הידוע בוריאציה אחרת כ'רק מילאתי פקודות'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא תומכת בעמדתה של האישה הנדונה לכך שעמדתה דומה לזו של קטין. בחרת אבל לא להתייחס לשני דברים שציינתי: לכך שבצבא מדובר בסיטואציה זמנית, בעוד שבאקדמיה לפחות אני התייחסתי לאוכלוסיה ששואפת לפתח קריירה (תקן אותי אם אני טועה, אבל להתרשמותי אתה לא נותרת באקדמיה לצרכי קריירה ואינך משתייך לאוכלוסיה זו). ולכך שבאקדמיה קריירה תלויה במידה מרובה עד מוחלטת בתמיכה מלמעלה, ומי שאיבד תמיכה זו (מסיבות שונות) אינו זוכה ברוב המוחלט של המקרים להמשיך בקריירה. "רק מילאתי פקודות" או "רק הגנתי על החיילים שלי והשקט בגזרה" זו כבר אופרה אחרת לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בצבא *לפעמים* מדובר בסיטואציה זמנית, ובכל מקרה מדובר בסיטואציה רבת-עוצמה בהרבה (בצבא הקידום עלול להיות תלוי בהרבה בתמיכה מלמעלה). באקדמיה (ואת טועה, פחות או יותר) יש השפעה לתמיכה מלמעלה, אבל יש מעט מאוד מרצים *בודדים* שיוכלו לדפוק את הקריירה האקדמית של סטודנט בכל האוניברסיטאות גם יחד. לדוקטורנטים מומלץ לבחור מרצה שלא סביר שיהיו לו אוייבים בועדת השיפוט, אבל זו בערך תקרת ההשפעה - וגם על אוייבים אפשר להתגבר. הרבה יותר קל למצוא, כדי להתקדם, סיעה אחרת מזו שמנסה לתקוע אותך. ומאוד מאוד מאוד מאוד לא סביר שמרצה *אחד* של סטודנטית לתואר שני יוכל - בלי סיבה שתישמע משכנעת ובהנחה שהסטודנטית גם מסוגלת לכתוב משהו - יוכל להרוס לה את כלל הקריירה. אני מכיר מרצים שהכשילו עבודות, אבל גם לזה היו מעקפים ורחוק מההשפעה הטוטליטרית שאת מייחסת. כמובן, ההשפעה חלשה עוד יותר אצל מי שמסוגל לכתוב ולפרסם דברים משמעותיים; אני מכיר למשל מרצה אחד שלא היה חביב על חבריו כלל, אבל הגיע לדרגת פרופסור מן המניין כי איש לא יכול היה להתכחש להישגיו האקדמיים. שהם, אחרי הכל, פקטור חשוב לא פחות משנאתו האפשרית של מרצה בודד שאיננו המנחה. ו'רק מילאתי פקודות' היא דוגמה נהדרת לכך שאנחנו *לא* מוכנים לקבל שבהינתן בעל שררה, מי שלמטה מאבד את שיקול הדעת - או שלגיטימי שהוא יאבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שורה חסרה: וזאת גם בהינתן שהתוצאות המיידיות של סירוב פקודה חריפות הרבה יותר מכל מה שאפשר לעשות באקדמיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בצבא *לפעמים* מדובר בסיטואציה זמנית" מקובל, אבל אחוז המבקשים קריירה צבאית מבין המתגייסים קטן בהרבה מאחוז המבקשים קריירה אקדמית מבין הסטודנטים לתואר שני. לא ניסיתי לטעון שמרצה בודד יכול לדפוק קריירה אקדמית. אבל הדינמיקה השלילית שעשויה להתפתח כוללת יותר משני אנשים. ממבט מבחוץ ובלי להכיר את פרטי המקרה מקרוב נראה שהגרעין לכך שבן דיין לא מצאה יותר את מקומה בחוג לסוציולוגיה בירושלים הוא ברומאן שניהלה עם איכקוראימלו1. המצב קצת יותר מסובך כשהחוג קטן ולא קיים באוניברסיטאות אחרות2. מה שאתה מתאר כאן למעלה בהתקדמות אקדמית עדיין דורש תנאים אופטימליים (מעבר לכישרון הטבעי של המועמד): מנחה תומך, דלתות פתוחות לפרסומים בכתבי עת ולהשתתפות בכנסים, אפשרות להתקבל למשרות. כל אלה לא מובנים מאליהם. יש הרבה יותר סיפורים כמו זה המופיע בסוף הפוסט הזה. ומתוך כך יחסי התלות באקדמיה גדולים יותר. 1 ואז הם סיימו, ואז הוא נהייה גס רוח, ואז היא התקוממה, ואז החליטו שנוכחותה לא נחוצה יותר בחוג. 2 אני מכירה מישהי שהסתכסכה עם חוג קטן ובודד (מסיבות אחרות). אז הדוקטורט והמשך הקריירה היו אפשריים רק בדיציפלינה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחוז הנכנסים לכלא מבין הסטודנטים לתואר שני, או אפילו הנשארים שבת, קטן בהרבה מאחוז החיילים העושים כך; למעשה, אפילו אחוז הסטודנטים לתואר שני שחבריהם ללימודים עשו להם טקסי חניכה אלימים, או אחוז הסטודנטים לתואר שני שהמרצים שלהם הורידו אותם למצב שתיים בגלל שעשו משהו שלא מצא חן בעיניהם, קטן מאוד, כנראה קטן יותר מאשר בצבא. אני מניח שעוד יותר קטן אחוז הסטודנטים לתואר שני שהמרצים שלהם, למשל, לא שחררו אותם לחתונה של בן-דוד כי יש שיעור חשוב ומצטערים, אתה לא תפסיד אותו בשום מחיר. וכן הלחאה כדי להניח שסטודנט לתואר שני מאבד את שיקול דעתו ואחריותו ברגע שמפציע מרצה בסביבה, צריך ללכת די רחוק. אם שירתת בצבא, הדבר אמור להיות ברור לך למדי. ההשערות לגבי אורטל בן דיין הן השערות, ואני הייתי מעדיף לקרוא את העבודות שלה והמאמרים שפרסמה ולחוות דעה על הסיבות לקיפאונה של הקריירה האקדמית שלה. כנ"ל, ה'תנאים האופטימליים' האלה הם דמיוניים: במעט מאוד חוגים יש חונטה חובקת עולם. סיפורים כמו זה שמופיע בפוסט ההוא אומרים כלום בדיוק; מאמרים שלי ושל אחרים נדחו (כולל כאלה שפורסמו אח"כ בכתבי עת אקדמיים אחרים), ולמעשה אני לא מכיר כמעט אקדמאים ש*לא* דחו להם מאמר בלי נימוקים פעם-פעמיים. כמובן יש לציין ש,לפחות בתחום שלי, השיפוט הוא ללא ידיעת שם הכותב, מה שקצת מקשה על אפליה לפי מין ועדה. אפשר להתווכח על פרטים, אבל האקדמיה שאת מציגה היא מוסד חשוך להפליא, שכמעט שום אדם שפוי לא ירצה להשתלב בה, ושונה למדי מהאקדמיה המוכרת לי על חסרונותיה. למעשה, אפשר מדברייך להסיק שהאקדמיה היא המוסד הטוטליטרי היחיד שנותר בעולמנו מחוץ לצפון-קוריאה. ובכלל, כדאי מאוד לבטל אותה, אם היא גורמת כאלה נזקים נפשיים לאנשים בוגרים, שמאבדים את כל שיקול הדעת שלהם ויכולת השיפוט ברגע שמישהו למעלה מהם בסולם הדרגות מופיע באזור החיוג שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שזה לא חכם לערב יחסים אינטימיים ביחסים מקצועיים, ושזה סביר שהאוניברסיטה אוסרת על כך בתקנון. אבל יש הבדל בין לא חכם ללא לגיטימי. יחסים אינטימיים *בהסכמה* בין שני בוגרים הם לגיטימיים, נקודה. עם כל הכבוד לציונים לא אובייקטיביים, חופש הפרט הוא ערך קריטי. האיסור על יחסים אינטימיים ביחסי מרות הוא לא בגלל בעיה מוסרית אינהרנטית, אלא בגלל בעיה סוציולוגית פרקטית מאוד - הטרדה מינית היא בעיה שכיחה מאוד, והסכמה חופשית ביחסי מרות היא לא ענין טריביאלי להוכחה במיוחד במצבן הפסיכולוגי של חלק מהקורבנות. אי-לכך החוק מאוד קונסרבטיבי (ולמען הסר ספק, אני בעד). ברם, השאיפה היא שבסופו של תהליך החוק יתנה את קיום העבירה ביסוד הנפשי של המעורבים (קרי, האם היתה הסכמה חופשית, או כוונת זדון, או שניהם). במקרה שלפנינו, לא זו בלבד שאין יחסי מרות, אלא שה"קורבן" מודה בפה מלא שהיתה הסכמה חופשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל שאר מה שכתבת פה, אבל אני לא חושב שהבעיה עם ערבוב יחסים רומנטיים ויחסי מרות היא מה שציינת. הבעיה היא ניגוד אינטרסים של הבכיר והחשש למשוא פנים, או למראית עין לכזה. זה הכול (וכך גם, במוצהר, במקרה שלנו). המערכת בסך הכול מנסה להגן על עצמה. אין לה פה עניין בהגנה על הסטודנטים, עניין שמושאר לשיקול דעתם הבוגר והאחראי, או לכל היותר לחוקים נגד הטרדה מינית שיש להם רף גבוה בהרבה. אלה שני נושאים שונים לגמרי, ניגוד אינטרסים והגנה על הסטודנטים. אנחנו כל הזמן מבלבלים ביניהם, בדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לגמרי (כשכתבתי על ''האיסור על יחסים אינטימיים ביחסי מרות'', התכוונתי על החוק למניעת הטרדה מינית, קרי לנושא ההגנה על סטודנטים, וניסיתי להבהיר שאין הוא רלבנטי במקרה דנן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא, כאמור, ראוי לעונש ואין בכך שום דבר חדש. בהנמקות של הסטודנטית, בהחלט יש (למרות תקדים אורטל-בן-דיין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מסתובבים"? אני לא מסתובבת. אני יושבת פה כבר חצי שעה ואף אחד עוד לא הציע לי אפילו כוס מים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתובבים כאן אנשים שיחסים אינטימיים בין שני בגירים שפויים נראים להם כדבר לגיטימי. מסתובבים כאו אנשים שחושבים שנשים בכלל וסטודנטיות בפרט אינן יצורים עלובים ושבריריים שזקוקים להגנה מפני עצמן, בניגוד לתפיסה המשונה שנקראת ''פמיניזם'' וגורסת את ההיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה היו אומרים עלייך הזוג קררייטלר בזמנו או הזו מרגלית בימינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לתסריט האלטרואיסטי, אא צודקת. וחוץ מזה, איך הוא תלוי בה בענייני החוק? את מבינה שמדובר בעברה משמעתית? אחרי ארבעה חודשי השהייה, שניים מהם עם שכר, הוא שוב במשחק. אז הקידום שלו התעכב מעט, איך זה מוציא אותו "תלוי מאוד"? יש אבסורד מסויים בטענה שהאופציה שלה לתלונה היא היא שיוצרת שיוויון ביניהם, וזה מה שהופך את עצם התלונה לפסולה. אה, כן. "השפיטו" מלשון שפוט/ה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על השפיטות. הייתי צריכה לנחש, אבל לא ניחשתי. וטענת השוויון ודאי איננה אבסורדית יותר מהטענה שאת יכולה ליזום רומן עם מישהו ובו בזמן לטעון שהסכמתך לרומן זה איננה חופשית. טענה אחרונה זו, אגב, פירושה שנשים מעולם אינן אחראיות למעשיהן, לעולם אינן מגיעות לבגרות, ולמעשה יש למנות להן אפוטרופסים צמודים שידונו עם כל מחזר פוטנציאלי באילו פעולה/דיבור שלהן אפשד לראות הסכמה חופשית שינשקו את ידן. ואחר כך אפשר לכעוס על החרדים שלדבריהן נשים דעתם קלה והן פסולות לעדות. באמת מבחיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם הטענה הזו אבסורדית, את לא תסתפקי בציון עובדה זו אלא תעלי טענות אבסורדיות משלך ותקנחי ב"היא הרסה לו את החייייייים!". כך את מנסה לתרום לתפיסה שדעת נשים אינה קלה (על ההדק)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה בדיוק אמרתי שהיא הרסה לו את החיים ועוד נפלתי על קוצם של יו"דים? ומדוע את שמה מלים במקלדתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצלת. בנימה פחות מתלהמת: אפשר להתנגד לטענתה של הסטודנטית לפאסיביות מוחלטת (ממה שמשתמע מהכתבה לפחות). הרבה איילים כבר הסכימו איתך בעניין הזה. אבל הטענה שבין הסטודנטית לבין הפרופסור התקיים שיוויון היא הקצנה לכיוון השני. ו"היא הוכיחה בגדול שהוא תלוי בה בענייני החוק. תלוי מאוד." משחק לידיהם (השוביניסטיות לרוב) של מי שמאשימים את כל המתלוננים/ות בפגיעה במושא תלונתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט לא בטוחה שיש כאן הקצנה כלשהי. ציון בקורס שאיננו קורס חובה איננו קובע בחייך יותר מחודשיים של השעיה ללא תשלום. למען האמת, הוא קובע פחות. ולגבי ה"משחק לידיהם" של אנשים שונים עם תפיסות ואינטרסים שונים - זהו טיעון שאפשר להעלות תמיד ביחס לדיון לגופו של עניין מוגדר: טיפשים ונוכלים יכולים להכליל אותו באופן מעוות. יש לי אחריות למעשיי, לא למעשיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, פרופסור וסטודנטית לתואר שני אינם נמצאים במעמד שווה בתוך המערכת. נקודה. הטענה של הסטודנטית היתה גם שחלק מהשיקול להתלונן היה כרוך בכך שהיא ממילא ''שרופה'' בחוג. כלומר כל עוד היתה לה פרספקטיבה מקצועית, היה לה מה להפסיד מתלונה. זה קצת יותר מציון בקורס (שאני מוכנה להתערב שהיא כן קיבלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעמדם אינו שווה ביחס ללימודים ולקריירה האקדמית. אבל ביחס לקשר רומנטי? ודאי שכן. גם לא ברור מדוע היא "שרופה" בחוג. משום שניהלה רומן עם המרצה? משום שהוא גמר איתה? ומה כוונתך שהיא קיבלה ציון? ודאי שהיא קיבלה. מישהו אמר אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנהל כאן שיח חרשים ולכן אסיים בזאת: א. גם בתחום המקצועי וגם בתחום האישי יש את האידאל (שוויון לכל), ויש את המציאות. שני דברים נפרדים. ב. אם היו לה פרספקטיבות מקצועיות היא לא היתה מתלוננת. הסתיימו הפרספקטיבות המקצועיות (מסיבות שלא מצויינות בשום מקום) ואז היא יכלה להתלונן. אם כך המצב, אז היה לה הרבה יותר מה להפסיד מציון בקורס שאינו קורס חובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מבחינתי הוכחת את טענותיי, אז על הכיפק. וגפ הגענו סוף סוף לנקודת הסכמה -בהחלט שיח חרשים שאין טעם להמשיכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איתך מבחינת הסנטימנטים בעניין הזה. רק רציתי לומר שאין שום דבר בחוק/נוהל הרלבנטי או באף טענה שראיתי עד עכשיו שהועלתה בדיון שמדברת על נשים דווקא. עקרונית, הסיפור והדיון היו נראים בדיוק אותו דבר גם אם היה מדובר במרצה-אשה ובסטודנט. או, אם כבר, במרצה-גבר ובסטודנט, או במרצה-אשה ובסטודנטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שאני לא מאמינה שהדיון היה נראה אותו דבר לו היה מדובר במרצה'אשה ובסטודנט, גם אם בעברית לא מנוקדת מרצה הוא/היא מרצה היא/הוא מרצה. אבל כמובן, נוכל לבדוק זאת רק אם יקרה אי פעם מקרה דומה עם סטודנט ממין זכר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוד יכול להיות אבל אף אחד לא טען טיעון מגדרי בצורה מוצהרת (לכן כתבתי ''עקרונית''). את תמיד יכולה לטעון לסטנדרט כפול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מסכימה. ולא רק לגבי נשים - גם לגבי סטודנטים בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להתייחס למקרה הנדון אני מרגישה אי נוחות מסויימת מסגנון דברייך: לפי הפסקה הלפני-אחרונה בתגובה הזו אפשר לקבל את הרושם שסטודנטיות לתואר שני הן ילדות בנות 16 שצמחו במנזר ולא הכירו מימיהן את העולם החיצון. לא רק שיש בהתייחסות הזאת משהו לא הוגן כלפי המרצים שמצטיירים כחבורת נבלים חסרי מצפון שאין בהם צדיק אחד, אלא שזה פוגע, שוב - עפ"י התחושה וההתרשמות האישית שלי - בתדמיתן של הסטודנטיות עצמן. סטודנטית לתואר שני היא בדרך כלל בנאדם בוגר ובעלת נסיון סביר הן בחיים הסטודנטיאליים והן בחיים בכלל, ובד"כ היא מכירה מצויין את כללי המשחק ויודעת טוב מאוד מי למעלה ומי למטה (לא מבחינה מינית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, סטודנטית לשעבר, אני כותבת כאן מתוך נסיון רב שנים בתוך המוסד האקדמי. סטודנטיות הן אולי לא פרחי נזירות בנות 16, אבל עולם האקדמיה הוא... תופעה. בדובר במשהו שקשור פחות לידע כללי על המתרחש בעולם, ויותר לרמה החווייתית. זה קשור לכך שהעיסוק בהגות הוא משהו רב עוצמה, ליבידיאני (או דיוניסי) באופיו. במעבר מתואר ראשון לתואר שני, עומק ההגות עולה (ואיתו עוצמת התחושות שנובעות ממנו). במקביל לכך הקירבה המובנית למנחים עולה. כך זה גם במעבר מהתואר השני לשלישי. תכופות נוצר מתח מיני. יש מי שמתבלבל/ת מהעניין. יש מי שמחפש/ת חיזוקים שאינם בעלי אופי אינטלקטואלי. דברים כאלו יש בכל השלבים, אבל מי שנמצאים במערכת מעל לעשור יכירו את הדינמיקה הזאת הרבה יותר טוב ממי שכרגע עוד נמצאים בשלבים מוקדמים יותר. לא חשבתי על מרצים כנבלים חסרי מצפון, אבל רוב מי שאני נתקלתי בהם במהלך השנים ידעו לשמור על הגבולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...והנה נפתח הפתח לדיון על השאלה האם זו אכן תופעה שעיקרה בפקולטות למדעי הרוח, ועד כמה דברים כאלו יקרו בפקולטות למדעים מדוייקים/מדעי הטבע למיניהן (אני מאוד אוהב את מה שלמדתי באוניברסיטה, אבל מעולם לא נתקלתי בתחושות מסוג זו שעליהן מדובר כאן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אההה, פונקציות מרוכבות והתמרות אינטגרליות, משמחות ומספקות ככל שיהיו - וכי יוכלו לקרב את התלמידות אף כמלוא הנימה אל פסגות שכרון האקסטזה הרב-שנתי שאליהן ימריאו על כנפי לחש הקסמים ההגותי האפל: "פוקו-לאקאן-דרידה"? הכיצד, איך ובאיזה אופן? לא ולא! לא ייתכן! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, הייתי שמחה אם היה נפתח דיון כזה, ולא רק וריאציות סאטיריות. אני מרגישה שאני צריכה להוסיף מאמר מגבה, בשביל להגן על נכונות הטענה בכלל. הוא מתגבר גם את הרעיון שלפחות בדימיון התרבותי התופעה הזו שייכת למדעי הרוח. בכל מקרה, אם זה באמת נכון, אם התופעה באמת מוגבלת למדעי הרוח, לי לא ברור למה. הריגוש נובע מגילוי, מפריצת דרך מחשבתית, ממקוריות ולא פחות חשוב: מאיטראקציה וסיעור המוחות המשותף. כל האלמנטים האלה, למיטב ידיעתי מתקיימים גם במדעי הטבע ומדעים מדוייקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עצמי חושב שהריגוש *לא* נובע מכך. אולי הוא נובע מכך בתוספת לאופי מסויים שמלכתחילה נמשך יותר למדעי הרוח, או אולי מאופי הנושאים עצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריגוש במתמטיקה בהחלט נובע מגילוי, פריצת דרך מחשבתית ומקוריות - אבל הוא מפעיל את הליבידו על מושאם של כל אלה, לא על הפרטנרים לסיעור מוחות אם יש כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדעים מדויקים (או במדעי החיים, או בהיסטוריה) לומדים על אובייקט חיצוני. הלימודים יכולים להיות מרתקים ומחכימים, אבל את לא מערבים את הלומד עצמו. בסוציולוגיה או בפילוסופיה, הלימודים נוגעים כמעט בהגדרה לעצם ההבנה של אדם את עצמו ואת מקומו בחברה. המרצה מעביר לתלמיד ידע שיכול לערער ולבנות מחדש את כל תפיסתו של מי הוא, מדוע הוא כזה, איך הוא יכול להיות אחרת ומה יכול להיות חשוב באמת. את כל זה עושה המרצה באהבה ובהתלהבות, ובחוכמה שאולה, ואולי גם בגילוי לב ניכר, שהרי חוכמת התחום נוגעת לכל אדם. אין בכלל מה להשוות את הרמה של המעורבות רגשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מה לערב מעורבות רגשית? רוב האוכלוסייה היא הטרוסקסואלית ויש מחסור ידוע בנשים צעירות במדעים המדוייקים זה כל מה שצריך בשביל להסביר את ההבדלים(אם הם קיימים) בין הפקולטות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ראיות כמותיות, אל מדעי החיים הם יכולים לספק מבחן מתאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה עובד אילו התופעה הייתה מחולקת בצורה שווה במדעי הרוח, וכמדומה שלא כך הוא - יש חוגים שבהם יש יותר סיכוי שזה יקרה, ולא לפי מספר הסטודנטיות ביחס לסטודנטים. כמו-כן, גם במדעים מדוייקים יש יותר סטודנטיות ממרצים, מספרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התופעה תלוייה במספר הסטודנטיות למרצה ככל שיש יותר סטונדטיות למרצה כך הסיכוי שיקרה משהו הוא יותר גדול |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה *שלמדתי* באוניברסיטה? אתה לא נמצא שם יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקרוב לא, כנראה, אבל אני מדבר ספציפית על לימודים לתואר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסרבת וקוראת אותך לסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר סביר שזה יקרה במדעי הרוח והחברה (ודוק: בחוגים מסויימים. בזהירות אומר שיותר סביר שזה יקרה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאשר בחוג לתלמוד), בגלל שבמדעי הטבע בד"כ לא מלמדים את הסטודנטים את תיאוריות יחסי-הכוח-כמפתח-לכל-דבר. (ואכן, יש לי בהחלט הנאה מסויימת כשפרשיות כאלה נחשפות דווקא באותם חוגים, וכל מיני מרצים (בעיקר, אבל אין לי ספק שבשנים הקרובות גם מרצות) נאלצים פתאום לגלות שהממזרים החליפו את הכללים. רוצה לומר, לימדתם שהכל הוא יחסי כוח והאדם היחיד הוא כלום ומשנולד הוא כבול באזיקים? אז התלונות האלה הן המשך הגיוני של מה שלימדתם. עכשיו תסתדרו עם זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי הפרוטות שלי, שאני אפילו לא יודע עד כמה הן מתאימות בדיוק למקרה הנידון: בתקופת התואר הראשון הייתי עסוק מאוד בחיפוש אחר פרטנריות לקשר רומנטי, ובאופן אובססיבי ממש בכמיהה לפרטנרית כזו. מושאיות הכמיהה היו בשפע בפקולטה שלי ובפקולטות השכנות בטכניון, אבל היותה של מישהי מתרגלת - היו המון - ומתוך כך העובדה שהיא משפריצה ניצוצות גאונות מול הכיתה - הוסיף לה המון נקודות כמיהה. (בנוגע למרצות, לא זכור לי כרגע שהיתה אף אחת כזו בגיל רלוונטי.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. מבחינתי היה ברור שמרצים ומתרגלים אינם יכולים להוות לי מושא כמיהה, מעצם היותם כאלה. לא היה בזה שום דבר מוסרי או אתי, רק רתיעה רגשית מפני קשר רומנטי איתם. מאידך גיסא, ניצוצות גאונות גם לא ניכרו אצלם, למרבה הצער, למעט פרופסור אחד שכבר אז היה בן 70 לפחות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |