|
||||
|
||||
וילדים אינם בעלי חיים? אולי עדיף לשפר את מערכת החינוך. מה שבאמת העלה בי תהייה בתגובה לעיל היא ההנחה שהילדים אכן סובלים שם. וזה בתורו מעלה בי רעיון לסקר: מי מהאיילים סבל/לא סבל/סבל קמעה/נהנה עד דמעות/ היתה זו התקופה היפה בחייו/אקספרס של חצות/אחר בבית הספר. אני, לדוגמא, נהניתי למדי ממרב שנותי במוסד הנ"ל, ואף יותר בתיכון (לא היתה מגמת ביניים בזמן/מרחב ההוא). |
|
||||
|
||||
מערכת החינוך של היום לא זהה למערכת החינוך של פעם, כך שההקשה מהאיילים כתלמידים אל ילדים בזמן הווה לא יכולה להיות מדויקת. אישית, אהבתי ללמוד אבל שנאתי את השיעורים. הערצתי את המורות אבל פחדתי מרובן. סבלתי מאוד חברתית אבל הייתי גאה להשתייך לבית הספר הספציפי ההוא. יש לי זיכרונות נעימים וגם מצמררים. אני לא חושבת שיש תשובה פשוטה לשאלה הזו. |
|
||||
|
||||
טעמו של בית הספר הולך ומשתבח ככל שעוברות השנים מאז סיימת אותו. |
|
||||
|
||||
"הפרופורציות משתנות" (אנטילופה בצאתו מכלא 4.) |
|
||||
|
||||
אכן. (האיש שלא היה במודדו זוג מכנסיים חדש) |
|
||||
|
||||
לא יודע. אני רק היום מבין כמה היה לי רע בביה''ס. אבל אז אלו נראו החיים ולא ידעתי שיש אפשרויות אחרות. |
|
||||
|
||||
זו באמת שאלה מעניינת. אני ביסודי השתעממתי עד דמעות ובתיכון נהניתי רק ממתמתיקה, מהיסטוריה בכיתה ט' ומתנ''ך בכיתה י''ב. מבחינה חברתית סבלתי למדי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |