 |
|
 |
||
|
||||
 |
בראיון למרקר מצליח שר הכלכלה של הונגריה, זולטן צ'פלבאי, להגן בכבוד על מדיניות ממשלתו. אני לא יודע מה קורה באמת בהונגריה, אבל נדן פלדמן לא מצליח בשום נקודה לערער את עמדת ההונגרי. ראויה לציון מיוחד אחת ההערות בראיון שהייתה כנראה הערה הומוריסטית שהתיחסה להחלטה ההונגרית לשמור בשלב זה על עצמאות מוניטרית ולא לאמץ את היורו. ההערה הייתה: "על אף שהיורו עצמו, כמטבע, הוכיח חסינות והוא אחד היציבים והחזקים בעולם?". אני לא ממש יודע מה קורה בהונגריה, אבל הרושם שלי הוא שמפלגת השילטון רוצה להציב את נאמניה או בעלי דעות התואמות את עמדותיה בכל נקודות המפתח, כולל במערכת המשפט ובתקשורת. השאלה החשובה היא האם מוסדות השילטון האלה היו נקיים מפוליטיזציה לפני הרפורמות. קשה לי מאוד להאמין בכך על רקע ההיסטוריה המשטרית של הונגריה. הטענות של הנציבות האירופית כנגד הפגיעה בעצמאות הבנק המרכזי, נשמעות אירוניות למי שעוקב אחר הלחצים להם נתון ה-ECB. סיכום: לימין יש רוב של שני שליש בפרלמנט, הוא משתמש בו כדי להעביר רפורמות גם במוסדות השילטון וגם בסדר הכלכלי, והשמאל צורח שפוגעים בדמוקרטיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה שהמראיין מנסה להקשות במיוחד על המרואיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שיש דרך להקשות על המרואיין. המרואיין עשה עלי רושם טוב. כיצד היית מקשה? יש שאלות שבהן יש חילוקי דעות ביחס לעובדות. אולי המרואיין פשוט צודק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור התחלה, הוא לא התייחס בצורה רצינית לחופש העיתונות. זה שיש אפשרות כלשהי למחות נגד הממשלה אומר שהמצב אינו גרוע מאוד, לא שהמצב לא גרוע, ולא שהמצב לא מורע. לא הייתה שאלה ישירה לגבי הנושא. מפלגת השלטון הנוכחית ניצלה רוב זמני רגעי של מעל לשני שליש מהקולות כדי לשנות את החוקה1. שינוי כזה דורש בהונגריה רוב של שני שליש. הרעיון הוא שרוב כזה ידרוש קונצנזוס: הסכמה של הגושים הפוליטיים העיקריים. אבל מפלגה אחת הצליחה זמנית לקבל שני לשיש מקולות הבוחרים, והיא פתאום לא מנסה לקבל את הקונצנזוס. יתרה על כן, חוקים רבים שנחקקו כחלק מהליך החקיקה של החוקה החדשה דורשים גם הם רוב מיוחס של שני שליש לשינוי. אחת הביקורות על תהליך החקיקה היא ששריינו שם יותר מדי דברים ברוב כזה ובכך כבלו את ידי הפרלמנטים העתידיים של הונגריה. 1 יש לציין שהונגריה השתמשה בחוקה משנת 1949 וכבר משנת 1989 החל תהליך של שכתוב החוקה. הביקורת אינה על עצם שינוי החוקה אלא על הדרך שבה הוא נעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מביו את הטענה שלך, אבל כדאי להשוות את המצב לישראל. מה בדיוק הביסוס החוקתי או הדמוקרטי למעמדם של חוקי היסוד, בג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה? אצלנו מעמד מוסדות השילטון נקבע בדרך פרועה למדי. אתה מעלה בדעתך אפשרות שלמשל השמאל הישראלי זוכה לרוב של שני שליש בכנסת, רוצה להעביר חוקה כלבבו, אבל לא מעביר אותה מפני שהמפלגות הדתיות והחרדיות מתנגדות, ואין קונצנזוס? אני מבין את העיקרון, ובעולם אידאלי אולי רצוי היה להתפשר, אבל האם אפשר לצפות ברצינות שגוש פוליטי שזכה לרוב מכריע לא ינצל אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתבה יש שני צעדים שנראו לי חמורים ועשויים להוביל לאבדן הדמוקרטיה: 1) טענו שהוקמה מועצה לפיקוח על העיתונות, לא הוסבר בדיוק מהן סמכויותיה ומדוע התעורר הצורך הזה, כמו כן מצויין בכתבה שעיתון אופוזיציה אחד נסגר בהוראת השלטונות (במשתמע בעקבות המועצה החדשה). הנקודה הזאת לא עלתה בראיון, סגירת עיתון של האופוזיציה היא חריגה משמעותית מאוד מהדמוקרטיה. 2) טענו שהגוף האחראי לפיקוח על הבחירות מורכב כולו מנציגי מפלגת השלטון, שוב לא ברור מה סמכויות הגוף הזה, אבל צעד כזה שאפילו לא משאיר עלה תאנה אופוזוציוני, בגוף שלכאורה מפקח על תקינות הבחירות, מעיד על אבדן בושה ושכרון כח ועל סכנה לזיוף הבחירות או פסילת מפלגות, בדומה לנהוג במדינות טוטליטריות. גם הנקודה הזאת לא עלתה בראיון. כל ענייני שם המדינה, סמכויות הבנק המרכזי ואפילו נהלי פרישת שופטים, אינם אבני היסוד של הדמוקרטיה, חופש הביטוי, ותקינות הבחירות הם אבני היסוד וחבל שהמראיין לא הקשה דווקא בנקודות האלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת מעניין אותי לבדוק מה באמת נקבע בהונגריה ביחס לשתי הנקודות שהעלית, אבל לא בשעה זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקורת בבלוג של קרוגמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שאף גוף תקשורת ישראלי לא העלה את הטענה שגוף שמפקח על תקינות הבחירות מורכב כולו מנציגי המנהיגה, מעיד על ''אבדן בושה ושכרון כח ועל סכנהלזיוף הבחירות'' כאשר נודע שהגוף המפקח על הפריימריס ב''קדימה'' מורכב כולו מנאמני לבני. כנראה שה''סכנה לדמוקרטיה'' היא פחותה כאשר מדובר על מישהי מ''השבט הלבן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה קרה בקדימה, אבל העובדה שאתה מודע לשינוי הזה מעידה שאכן הוא אוזכר בתקשורת, גם העובדה שכמה נאמני לבני (הגזבר כמדומני) סרחו לכאורה נידונה בתקשורת בהרחבה, כשבמפלגת העבודה אהוד ברק שינה את התקנון, קמה צעקה גדולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך שבה מפלגה, ולא חשוב מאיזו עדה, מנהלת את ענייניה הפנימיים, צריכה להדאיג רק את חברי אותה מפלגה. זה לא דומה למצב שבו המפלגה השלטת משנה את הבלמים והאיזונים במדינה כדי להגדיל ולהנציח את כוחה, שהוא מצב שצריך להדאיג את כל אזרחי המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם הדיון כאן היא שאין בו מישהו בעל בקיאות בנסיבות הספציפיות של הונגריה ורוב הדיון מתנהל לאורך קוים של אנלוגיה. גם אני לא יכול לתרום משהו לחריגה מן הקו הזה ובכל זאת ברצוני להדגיש שתי אנלוגיות. א. אנלוגיה אחת היא הנטייה של חוגים אולטרה ליברליים שלא לומר אולימפיים, לבלבל בין ערכי הדמוקרטיה בכלל לבין הערכים הליברטריאניים שלהם עצמם. כוונתי לטענות מסוג אלו הבנויות על ההנחה הכוזבת שדמוקרטיה בנוייה על חופש ביטוי (או בינוי) אוניברסלי ובלתי מוגבל. כאשר משטר דמוקרטי מנסה לחזק את השליטה ומירכוז הסמכויות במדינה, הדבר אינו בהכרח בלתי דמוקראטי פאשיסטי וכיוב'. התפיסות האלו גורמות לכך (ואולי גם נגרמות בגלל) שדמוקרטיות על בסיס מערבי קלאסי מתקשות להסכין עם פראקטיקות דמוקרטיות במדינות שאין להן את הבסיס הזה (הודו, טורקיה ואפילו איראן). בנקודה זו ראוי אולי להזכיר את מיקומה של הונגריה במזרח אירופה אשר פרט למדינה לצ'כו-סלובקית נוחה עדן היא נטולת מסורות דמוקראטיות. יחד עם כל האמור לעיל, נראה שהדברים בהונגריה חרגו ממה שאפשר לתאר כווריאציות קבילות של דמוקרטיה אירופית. השאלה המעניינת היא מדוע? ב. האנלוגיה השנייה היא באופן לא מפתיע קשורה בשאלת האתניות והלאום. קבוצות בעלות אתניות הונגריות חיות כמיעוטים (די נרדפים) במדינות שכנות (לי ידוע על רומניה וסלובקיה) ואילו הונגריה המקוצצת שלאחר 45 בכל זאת מכילה מיעוט שעוניו הרב ואופיו הפלילי מחפים על מספריו הזעומים. השאלה הלאומית (אכן כמו בישראל) מאפשרת לנבל הפוליטי לחזק את כוחו הפוליטי על חשבון האופוזיציות תחת חסות המטריה הלאומית/לאומנית. נראה לי שבהזדמנות זו הגיע הזמן לקבור סופית את הטענה הגודוינית העולה כשמזכירים אנלוגיות פאשיסטיות ונאציות ממש. כל מי שסבור שבין ליברמן לבין אורבן ו/או היידר אין שום אנלוגיה אינו יודע מה הוא שח. האנלוגיה המובהקת הזו אינה נשענת בהכרח על קוים מקבילים במצעים הפוליטיים, אלא בעיקר על קווי האופי של האלקטורט של מפלגות אלו. יש להזכיר שעשרים מיליון הגרמנים שהצביעו לנאצים בשנות השלושים לא היו כולם דמאניוקים ששאיפת חייהם היתה לדחוף סבתות לתאי הגז. הם היו פשוט בני אדם נטולי עכבות אתיות-מוסריות נוסח "יהרג ובל יעבור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה מה הם לדעתך ''ערכי הדמוקרטיה''. עלי מקובל הטיעון של רוברט דאהל שהראה שאין קיום לדמוקרטיה בלי סט בסיסי של חרויות יסוד - כלומר, שאין משמעות ל''הכרעת הרוב'' אם אין לכל חלקי הציבור הזדמנות שווה ומוחלטת לשכנע את היתר בצדקתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם רוברט דאהל (וגם אתך?). הבעיה היא, כפי שאתה מרמז, היא מהו אותו הסט הבסיסי? מה שטענתי הוא שהגישה של הליברטריאנים האולימפיים המרחיבה את הסט הזה מעבר לכל גבול סביר משרתת, בין היתר גם את האידאולוגיות של הרדיקלים הקיצוניים מן הצד השני (במקרה הישראלי את צרכיהם של המתנחלים ותומכיהם שע"פ דרכם הדמוקרטיה בנוייה על זכותם להתיישב בכל מקום שירצו). מהו הסט הזה? אין לי תשובה מלאה ומנומקת. אני סבור שזה צריך להיות משהו המבוסס על התפיסה הג'פרסונית, כאשר הוספות והשמטות של זכויות וחובות צריכה להיות מנומקת היטב ברמת הסיבות וניתנת להשגה ברמת התוצאות. למשל הזכות לתעסוקה מלאה או לכבוד אנושי בעת מחלה ומוות למשל הן יפות מאד על הנייר, אבל בפראקטיקה נראה שאפילו החברות העשירות ביותר לא ממש מצליחות להתקרב אליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדובר הסיעה הליברלית באייל אני חייב לציין שאנחנו דווקא רואים את עצמנו כמצמצמי זכויות כשהזכות היחידה היא זכות הקניין של האדם על עצמו הכרה של כולם בזכות הזאת היא תנאי מספיק למשטר דמוקרטי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |