 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין לחשוב על התסריט הדימיוני הבא: נניח שהסכם החילופים סגור, חתום וסופי לחלוטין. נניח שבתהליך שיחרורו של שליט, כאשר שליט עדיין בידי החמס, נוצרת נקודת תורפה במעגל האבטחה של החמס. נוצרת הזדמנות לשחרר את שליט בכוח או בעורמה. מפקד מקומי בצה"ל, או איש בדרג ביניים בשירותי הבטחון, מחליט על דעת עצמו לנצל את ההזדמנות. האיש מפעיל את יחידתו במהירות, אין לו זמן להתיעץ ולקבל את אישור הממונים עליו, ומצליח הצלחה מוחלטת. שליט מוחזר לישראל בדרך פלא ללא נפגעים נוספים. מה עכשיו? 1. לקיים את חלקנו בהסכם ולשחרר את האסירים? 2. להתנצל בפני החמס והמתווכים הבינלאומיים על... לא משנה על מה? 3. להחזיר את שליט לידי החמס? 4. מה דינו של בעל היוזמה? צל"ש או טר"ש? 5. אני יכול לנחש מה תהיה תגובת הימין לארוע כזה. אבל מה תהיה תגובת השמאל? מה תהיה עמדת היועץ המשפטי לממשלה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה יותר ריאלי: מתווה העסקה הוא לא שחרור בו-זמני, אלא: ישראל משחררת מחצית, החמאס משחרר את שליט, ישראל משחררת את המחצית השניה. מה אם תחליט הממשלה להפסיק אחרי שלב 2? זה שונה מכמה בחינות מהתסריט שלך, אבל מהבחינות החשובות זה דומה. יותר כללית, אפשר לראות כאן שתי התחייבויות ראשיות: אם תשחררו חצי, נשחרר את שליט; אם תשחררו את שליט, נשחרר עוד חצי. ושמעתי בחדשות על עוד כמה התחייבויות משנה, אולי פחות רציניות: המשוחררים מתחייבים לא לחזור לטרור, וישראל מתחייבת לא לפגוע בהם, לפחות אם לא יחזרו לטרור. כל ההתחייבויות האלו קצת מוזרות. אין מערכת אכיפה גדולה יותר שתאכוף את ההסכמים, וגם הצדק והמוסר לא משחקים פה תפקיד עד כמה שאני רואה: מבחינת שני הצדדים מדובר בסחיטה אלימה. האם לעמידה בהן יש תפקיד באירוע הבא של חטיפה וחילופי שבויים? במידת מה כן, אבל אז הנכונות לקיים את ההתחייבות תלויה בכך שנראה (ושהם יראו) זאת כאינטרס שלנו/שלהם שהסכמים דומים יכובדו בעתיד, וגם זה לא מובן מאליו. אולי בכל זאת התמריץ לקיום ההתחייבות, משני הצדדים, הוא פשוט לשמור על פאסון של מדינה (ומדינה-בדרך) מהוגנת, כלפי הגויים אם לא זה כלפי זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את פרטי ההסכם, אבל התניות של שחרור חצי לפני וחצי אחר כך, או העברת שליט לצד שלישי, יש בהן משום הכרה הדדית מראש שלא מדובר בהסכם בין ג'נטלמנים. יותר מכך, שני הצדדים מסכימים לאובדן הפנים הכרוך בכך שמתיחסים אליהם כמי שלא יעמדו בהבטחתם. כבוד הדדי גדול אין כאן. לכן אם לא נקיים את ההסכם גם הפסד מוניטין גדול לא יהיה. הנקודה שלך שאין לנו בהכרח אינטרס לשמור על מוניטין של מקיימי הסכמים בתחום עיסקות פדיון חטופים כנראה מפני אין לנו עניין בהצעות בתחום זה מעניינת, אבל אולי תהיה השראה על המוניטין שלנו בתחומים אחרים מול מצריים למשל. אני חייב לציין שקיום משא ומתן שלא בתום לב עם חוטפים ומחזיקי בני ערובה מקובל בכל העולם. אבל הנוהג הזה מקובל כשמפעילים אותו דרגים נמוכים ולא הממשלה עצמה. כלומר הממשלה מכובדת יותר מעושי דברה. כאן אנחנו מגיעים להבדל משמעותי בין שני התסריטים. בתסריט שלי הממשלה עומדת בפני עובדה מוגמרת. אם היא מחליטה לקיים את ההסכם למרות השיחרור בכח, היא חייבת הסבר לציבור מדוע משחררים כל כך הרבה מחבלים ללא סיבה. בתסריט שלך מדובר בהחלטה ממשלתית לא לקיים את ההסכם. "פאסון של מדינה מהוגנת" - אני נזכר ברעיון מוזר שהיה לי בזמן שהתפרסמה עיסקת הגופות של אהוד גולדווסר ואלדד רגב מול חיזבאללה. חשבתי לעצמי מה היה קורה אם חיזבאללה היה דורש שאהוד אולמרט יאכל בשידור טלוויזיה ג'וק חי (גם השידור יהיה חי) כתמורה יחידה לשיחרור החטופים או גופותיהם. ברור שלא מדובר במחיר ממשי אלא פגיעה בפאסון כמו שקראת לזה, אבל ספק אם היינו מסכימים. (אני הייתי מסכים, אבל אולמרט כנראה שלא). "זה כלפי זה" - במדינה שהפכה את "שיטת מצליח", הקומבינה והתחמנות לסמל תרבות? אני חושב שתרגיל עוקץ יהיה מקור לגאווה לאומית. "עשינו להם בית-ספר" תהיה הכותרת בעיתון (בישראל היום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לזכור שכאשר אתה עושה עסקה מסוג זה אתה מתחייב לא רק כלפי הצד השני לעסקה אלא גם כלפי גורמים אחרים - במקרה הזה, גרמניה ומצרים וכנראה גם מדינות אחרות. אי-קיום העסקה יהווה מבחינת גורמים אלה פגיעה ממשית (שלא לומר יריקה בפרצוף), שתגרור תגובה. מעבר לכך, אפשר להניח שגם בעתיד נידרש להגיע להסכמות, הבנות ועסקאות שונות ומשונות עם החמאס וגורמים עוינים אחרים. לא נוכל לעשות זאת אם נכניס את עצמנו למעמד של גוף שאי אפשר לתת בו אמון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחח, ג'וק. סקס עם חזיר כבר ניסית, סנוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שישראל התחייבה *כן* לפגוע בהם, אם וכאשר יחזרו לעסוק בטרור. התחייבות מתבקשת ומובנת מאליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי במעומעם שהתפרסם לא מזמן מקרה של מישהו שחוסל (בעזה?) למרות שהייתה אמורה להיות לו חסינות בעקבות חילופי שבויים אילו או אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקיים את חלקנו בהסכם. נצח או קבל את הדין של מנוצח. מבחינה משפטית- הסכם יש לכבד. לבעל היוזמה אין סמכות לקבל החלטה כזו, אלא אם קיבל אותה מן הממונים עליו. על כן יקבל טר''ש, למען יובהר כי צה''ל פועל בתוך מסגרת הירארכית של סמכויות. הממשלה תאבד את היוקרה שלה מבית ומחו''ל. המתיקות בהשבת שליט תהפוך למררה, איש לא ישמח, איש לא יזכור זאת לטובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שהחלטת להתמקד בסעיף 5. ההתיחסות שלך היא אידאולוגית, אתית. בסדר גמור, זו התיחסות מהוגנת ומקובלת. לי אישית יש בעיה אם טענות שהן בסופו של דבר שרירותיות. אם אתה רוצה לשכנע אותי להצטרף לדעתך כל מה שאתה יכול לעשות הוא לנסות להטיף או לשדל אותי. אם היית נתון בויכוח עם יריב בעל עמדות הפוכות, גם הן עקרוניות או מוסריות, כלומר אקסיומטיות, היתרון היחיד היה לבעל הכושר הרטורי העדיף. אני מעדיף טיעון תועלתני. נכון שאין תמיד נוסחה פרגמטית לחישוב פונקצית התועלת, אבל אפשר לדון בכך, ויש בדיון זה משום רדוקציה לבעיה קטנה יותר. גם אם יש מחלוקת מה תהיה הגדרת פונקצית התועלת, לפחות הצדדים מודעים לכך שמדובר בהגדרה שרירותית והדיון מקבל אופי ענייני יותר. אולי לא קשור, אבל לדעתי התכונה הגרועה ביותר של מפקד שדה היא פסיביות. מפקד טוב הוא גבר עם ביצים (סליחה), שדואג להיות במקום הנכון ולקחת יוזמה - להחליט ולדאוג אישית שיהיה ביצוע. התאור האידאלי כביכול שלך "למען יובהר כי צה"ל פועל בתוך מסגרת הירארכית של סמכויות" הוא קטסטרופה תפקודית מוחלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שגם מבחינת תועלת, לא נצא נשכרים. אז הושבנו כך וכך מחבלים רוצחים לעוד כך וכך שנים בבתי הכלא. אבל אני חושב שכל אוהד ישראל בעולם ירגיש בלבו שישראל עשתה מעשה של רמייה, מעשה לא מכובד. ואני חושב שהאהדה כלפינו בעולם מבוססת בין היתר על האהדה כלפי אותן מידות אתיות. באשר לשאלת היוזמה, נדמה לי כי לידל הארט דגל באותה חשיבה כשלך, להאציל סמכויות על מפקדי השדה שמרגישים את המציאות מן השטח, וכדי לעודד את האחריות ואת היוזמה, אבל בשאלה כזו שהיא גם שאלה מדינית ולא רק צבאית, גם לרמטכ''ל אין את הסמכות להחליט על פעולה לפי שיציג אותה לדרג המדיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טופיק אחר - האם גם את ההסכם שנחתם בין האוצר להסתדרות הרפואית יש לכבד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצוי בעניינים, אבל הבנתי שאתה כן. באופן כללי אני תומך במתן שכר מכובד ברפואה הציבורית, אבל גם באי הפקרת חולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הדבר נעשה, לעצור את כל שאר העסקה. למה? כדי ליצור חוסר אמינות. כי אם אתה לא אמין, אי אפשר לסמוך עליך שתעמוד בהסכם. מוריד את המוטיבציה לחטוף כדי להגיע להסכם. (כמובן, הבעיה היא שעכשיו אתה מסובך עם מדינה - מצריים - שאין לך אינטרס להסתבך איתה, וזה יכול לשנות את המסקנה למעלה. אבל אם מדובר היה רק בנו ובחמאס - זו הייתה המסקנה שלי). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |