בתשובה לעיתון, 04/10/11 22:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא נראה שהטיעונים שלך יותר הגיוניים משלהם. מה הקשר בין חומרי הדברה לתרופות? אם אני מסכימה שיישאר לי קצת אקמול בדם, האם עלי להסכים שיישאר לי גם קצת די.די.טי בדם, אחרת אני לא רציונלית? אתה אולי "לא סוגד להדברה", אבל משום מה אתה מאוד נסער, שומעים את הווליום שלך עד כאן כולל סימני הקריאה. אתה חוזר ומספר שמהכימיקלים נשארת רק כמות מזערית וכולי וכולי, אבל הרי אין לך באמת תקן שמאפשר לדעת כמה חומרי הדברה נשארו על הצמח (מלבד התקן האורגני). אתה אומר שאין סיכון בצריכת הכמות המזערית שנשארת על הצמח, אבל מה הבסיס ההגיוני (מחקרי, נניח) שלך לטענה זו? גם ההנחות שלך, שלפיהן בפרי שחרקים מיעטו להגיע אליו יהיו יותר ויטמינים, הן השערות לא בדוקות. ואגב, לי דווקא נראה שגידול אורגני, שגם "מתחשב" יותר באדמה מבחינת זמני גידול, מותיר לה מרווח נשימה להכלת יותר מינרלים וחומרים חיוניים, שמגיעים בסופו של דבר לצומח בה. אבל אני לא בטוחה שאמשיך בדיון הזה כי בנוסף לכל המכשולים בו, גם הנושא לא מאוד מעניין אותי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את לא הבנת אותי (אולי לא קראת את ההודעות הקודמות). לא אמרתי שאני בטוח שחומרי הדברה זה יותר טוב. מה שאמרתי הוא: (1) צריכת פירות וירקות מודברים היא נוהג ידוע שנחקר הרבה זמן. (2) בניגוד למה שאת אומרת יש פיקוח על חומרי ההדברה, ועל התוצר החקלאי. (3) בשביל לומר לי על מזון שכולם צורכים, ידוע לחוקרים כבר שנים, "זה מסוכן" או "זה לא טוב בשבילך", אני צריך יותר מאשר בובע מעיישעס. למשל המלצה של ה-FDA או WHO על העדפת פירות וירקות ללא ריסוס. כל מה שניסיתי להראות הוא, שעל כל בובע מעיישע שאת מספרת "מה שאני אתן לבן שלי די.די.טי שנועד להרג בני אדם? מי יודע כמה די די טי נשאר בתפוח. הרי רק האורגניים מצילים אותנו. ברור שמשרד הבריאות מאפשר לתת תפוחים מורעלים". אני יכול לספר בובע מעיישע משלי "שאני אתן לבן שלי לאכול תולעת? מי יודע איזה חיידקים הוא נושא". שני הבובע מעיישעס נשמעים סבירים, ומאף בובע מעיישע אי אפשר להוכיח כלום. (כמובן, די.די.טי לא באמת משמש היום כחומר הדברה, בדיוק בגלל מחקרים שהראו שאולי הוא מסוכן) אז מה שאני אומר זה, בוא לא נספר בובע מעיישעס, ונבחן את הסכנות באופן רציונאלי, ונראה עד כמה הריסוס עלול להיות מסוכן. אני לא מכיר שום המלצה של גורם רציני על זה, אז אני לא מבין למה אנשים שנשמעים הגיוניים ושקולים הולכים שבי אחרי הבובע מעיישעס שהם ממציאים. (וזה מה שמביא לי נערווים. אנשים שמפחדים מדברים לא מבוססים, ולא מוכנים לשקול ולבדוק אותם בשיטה הגיונית, כמו שהם עושים כשהם קונים מכונית.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן פרענקים שלא מדברים יידיש, במקום "בובע מעיישעס" כתוב: סיפורי סבתא (מצד שני, יש כאן גם כל מיני פמיניסטיות חסרות הומור, אז אולי כדאי שתסתפק ב"סיפורי מעשיות"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוורצעס?! באתר של אינטילגנטים כמו כאן? נו, מהר, איך אנחנו מגרשים אותם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נגרש אותם מי ישטוף לנו את האתר? במקום זה אנחנו מדברים אליהם כאילו הם היו אינטילגנטים, שיחשבו שזה גם האתר שלהם, ואז הם שוטפים בלי כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אם יקימו לנו את האיילים השחורים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ששש... צי ניט געבן זיי געדאנקען | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה לדוברי וקוראי היידיש שביננו: 1. מה משמעות המשפט: מען טור נישט דא זיין ? (אסור להיות שם?) 2. האם המשפט תקני מבחינה תחבירית ואיותית? בין העונים נכונה תוגרל הכרת תודה מעומק לב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי, חבילת תודות לבביות נשלחה לכתובתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בהחלט קראתי את ההודעות הקודמות שלך, והן מלאות סיפורי סבתא עסיסיים שמבזבזים את זמני. ברור שעדיף להסתמך על עובדות ומחקרים בתחום הזה, לכן אתה מוזמן לחטט קצת במחקרים ולחזור הנה עם העובדות בידך (ותצבענה לכאן או לכאן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולטובת מי שמעדיף קישורים ישירים: מומחים: אוכל מרוסס יותר בריא דמגוגיה ללא צבעי מאכל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אורי רדלר שהבאת שם? גם את רחל טל-שיר הוא לא סובל? (זה שאתה מקשר לפוסט שוצף של אורי רדלר שמקשר למחקר, לא מקדם אותנו הרבה מעבר להצהרות הפואטיות של עיתון לעיל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן רדלר. אבל זה לא הרעיון שלי. רק חזרתי על הקישורים של האלמוני מכיוון שאני לא אוהב קישורים לא ברורים. לא בדקתי את תוכנם לפני כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמר צפריר, האשם אינו בו אלא בי. הבאתי את הלינק לא מאהבת רדלר (בהחלט לא מאהבת רדלר) אלא במחשבה שמי שהנושא מעניין אותו (לא בהכרח את או אני), ימצא שם לינקים ישירים ל- FSA. עד אתמול ידעתי על רחל טל-שיר רק את שמה ואת הכותרת הכללית של עיסוקה באורגניות, בריאותניקיות וכו' (עכשיו כבר ידוע לי שהיא חלתה בסרטן וכתבה על זה ספר). הבוקר, מההיכרות ההולכת ומתרחבת עם דמותה - נדמה לי שמגע אישי איתה עלול להיות די מעיק, ואני לא רוצה לחשוב על כל מה שהיא מעוללת לילדיה מרוב אהבה. כך שבעניין זה אין לי אלא להסכים, לצערי הרב, עם מר רדלר, וזאת למרות שלא חקרתי את אישיותה של הנ"ל באופן יסודי ומעמיק (<התנצלות>). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי. חאלאס עם ה"מעוללת לילדיה" הזה. אז היא בריאותנית רדיקלית, אז מה? גם לאלה יש זכות לגדל ילדים בדרכם, בדיוק כמו להורי הבמבה-ביסלי. ומה זה הטיעון "מגע אישי איתה עלול להיות די מעיק"? היא כותבת טור ולמילותיה יש להתייחס. היא לא ממש הזמינה אותך לארוחת ערב. הטיעונים של רדלר נגדה לפחות נוגעים לעצם דבריה ולגישתה, ולא לשאלה המטופשת האם היא אדם נחמד או לא (אגב, פגשתי אותה פעם, בנסיבות מקצועיות, ואני יודעת מה התשובה). (אני כבר לא נכנסת לשאלה האם את/ה כותב דברים כאלה מפני שהיא אישה. מבחינה זו יש לך מזל שנפלת עלי בבוקר חג זה, ולא על איילה אחרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובטור האחרון שלה היא דווקא נראית בת זוג מתפשרת ומתחשבת מהמעלה הראשונה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לה מיומנות עיתונאית והיא מצליחה להעביר את הסיפור הזה בצורה מתוקה, למרות שהחמיצות שלו מבצבצת כל רגע מבין השורות. מעבר למיומנות הזאת, העובדה האמיתית היחידה שאפשר לדוג מהסיפור היא שהיא סחבה אותו לחופשה שהוא לא רצה ושהיא ידעה מראש שהוא לא רוצה, ועשתה את זה תוך שימוש בטריקים מהספר של הסבתות שלנו - מניפולציות רגשיות, התחשבנויות על החופשות-שלו-החופשות-שלה ו"נעיצת מבטים". מאיזה בחינה את רואה כאן התפשרות והתחשבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... היא ליוותה אותו בוקר וערב כדי שיוכל לאכול את התפריט שלו, תפריט שהיא מתנגדת לו נחרצות ובאופן עקרוני, ועשתה את זה בשמחה. זה לא מספיק טוב? ומהטקסט עולה שגם הוא מבקש ממנה להצטרף לחופשות שלו למרות שבהן אין לה חלק פעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נגיד שקיבלתי, בעיקר כי זה לא סיפור ולא נושא ששווה להתחיל להתקוטט עליו בשבת בבוקר..:). לסיום אני רק מציינת שבפינות עולם נידחות מהסוג שצוללים בהן ושנחשולי התיירים עוד לא גילו אותן, נשמר לא פעם קסם מסויים ואקזוטיות אמיתית, כך שאני לא מתארת לי שבן הזוג שיער מראש שהיא "תסבול", כביכול, ותזכיר לו את זה יום אחד כחלק מהמשא ומתן. לעומת זאת, "חוות בריאות" ישראלית עם מדריכים, הרצאות ואוכל איכס - זה מראש, כנתון, בטופ ליסט של המקומות הכי נודניקיים והורגי-רומנטיקה של כל הזמנים, זה לא שהיה צריך קודם לנסוע ורק אז לגלות את האמת המפתיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני, כמי שצוללת, זה לא ממש מדוייק. גם כי מקומות שיש בהם מועדוני צלילה הם בדרך כלל כאלה שהתגלו על ידי תיירים (אחרת לא היו קמים בהם מועדוני צלילה. מעטים הצוללנים שמסתובבים בעולם עם ציוד מלא וצוללים פריסטיילינג), ומעבר לכך - במקומות "מוכווני צלילה" (קוטאו בתאילנד, אוטילה בהונדורס) בד"כ אין ללא-צוללים הרבה מה לעשות.1 אז לא שלשבת על החוף ימים שלמים זה אסון גדול (...), אבל לא כולם אוהבים לשבת עם עצמם על החוף כשבן הזוג שלהם קם מוקדם בבוקר לצלילת בוקר, ממשיך לצלילת צהרים, והולך לישון מוקדם כי כיף כיף, אבל מדובר בעסק מתיש. 1 לא באופן חד משמעי, כמובן. איי אנדמן וסיני הם דוגמא למקומות עם אתרי צלילה מרשימים שלא פונים רק לקהל צוללנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כנראה שהשורה התחתונה היא שמדובר בשני בני זוג שלא מתחשבים יותר מידי אחד בשני... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או להפך. שמכבדים את התחביבים האחד של השנייה, ומוכנים לוותר קצת על נוחיות כדי לאפשר לשני/ה חופשה כלבבו/ה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, זה זוגיות שקצת מזכירה את הזוגיות בין חיזבאללה לישראל: אחד הורס לשני והשני מתחשבן עם הראשון והורס לו וחוזר חלילה. כשמכבדים אחד את התחביב של השני/ה מנסים למצוא חופשה שתספק את גם אותו/ה או יוצאים לופשות נפרדות או מתפשרים, ובטח שלא מתחשבנים על הפשרה הזאת לנצח נצחים. מצד שני, הזוגיות בין ישראל לחיזבאללה מחזיקה מעמד הרבה יותר מזאת שבין ישראל לטורקיה או החיזבאללה לסוריה, אז כנראה שיש בזה משהו (או, כמו שאומרת אישתי: אתה לא חי עם מישהו על מנת להיות מאושר, אתה חי איתו על מנת לדאוג שהוא לא יהיה מאושר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קורא שם התחשבנות לנצח-נצחים - אם להאמין לה, אז זו פעם ראשונה שהיא גוררת אותו. הווה אומר, עד עכשיו היו פעמים שהוא גרר אותה, והיא קיבלה את זה באהבה; ופתאום כשהיא רוצה לעשות אותו דבר והוא עושה פרצוף חמוץ, והיא נזכרת ש, אז עולה עלבון-מה. עוד מוקדם להניח שיש פנקסנות וספירת חופשות... מעבר לזה, יש אפשרות (הפעם תורי לספקולציה חסרת בסיס בטקסט) שיש פה משהו דווקא מאוד יפה מבחינת זוגיות: הוא ידע שהיא לא אוהבת חופשות באתרי צלילה, אבל בסתר ליבו קיווה שכשהיא תגיע לשם היא תתפתה לנסות בכל זאת (מבחינתו היא אוהבת צלילה, רק עוד לא יודעת את זה). היא קיוותה בסתר ליבה (ובעצם אולי בגלוי) שכשהוא יהיה "תקוע" באתר הבריאות אז הוא ייפתח למשהו מזה. מצד אחד, אחרי שנות נישואין וכמה ניסיונות הם יכלו לדעת שזה לא יקרה, מצד שני אם הם עדיין לא התייאשו מלשנות זה את זו זה יפה. ראייה נסיבתית בכל זאת - אם אין תקווה כזו, הייתי חושב שברירת המחדל היא באמת חופשות נפרדות. קשה לי לראות מה היתרון מבחינתו בזה שהיא שם באתר הצלילה אם היא ממילא יושבת לבד בחושך, וההפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לו עם מי לאכול ארוחת ערב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשבת לבד בחושך באתר צלילה זה לא מתחת למים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש "קיבלה את זה באהבה", עובדה שהיא זכרה את זה טוב מאד (ואפילו כתבה על זה בעיתון שכולנו נוכל לדעת) והשתמשה בזה בעת הצורך. אני לא חושב שלרצות לשנות את בן/בת זוגך זה דבר כל כך יפה... זה לא ההפך מלקבל אותם כמו שהם? היתרונות בלקחת את בן הזוג לחופשה שהוא שונא, נראות לי די ברורות, למשל: 1. יש אנשים שנהנים לראות את בן זוגם סובל, ככה שמדובר בהנאה כפולה (גם מהחופשה וגם מהסבל של בן הזוג). 2. תמיד נחמד שיש מי שמחמם את המיטה בלילה או שיש חבר לדבר בין הצלילות. 3. זה יותר זול משתי חופשות נפרדות. 4. ככה יתר קל לפקח (כלכלית ו/או רונטית) על בן הזוג. 5. אף אחד מהבר'ה לא יחשוד שהזוגיות שלכם לא מושלמת. 6. בן הזוג ירחיק מחזרים/מחזרות פוטנציאלים. 7. יש מי שיעזור לסחוב את ציוד הצלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלינק מתגובה 586304 רחל טל שיר מדברת דווקא על המקומות הנידחים, "נסעתי אתו לאתרי צלילה נידחים עד עלובים בכל קצווי תבל..." בלי קשר ספציפי לצלילה, במקומות כאלה עוד נשאר נוף טבעי ואנשים פשוטים ונעימים, לפני שהרשויות מקלקלות הכל בהקמת מלונות ענק ותעשיות בילוי וקניות למיניהן. אני לא מתכונן להעלות זכרונות טרחניים, וכנראה שזה מאוד קשור בטעם אישי. אני, אולי בשונה מהגברת טל שיר, היו לי חוויות יותר יפות ועמוקות במקומות ה"נידחים", ואני מעדיף אותם על פני השבלונות הנצחיות ניו-יורק-לונדון-וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי איתך בהעדפה. עם זאת, יש לי יסוד מסוים להאמין שההגדרה "נידחים עד עלובים" היא יותר לתפארת המליצה מאשר תיאור מדוייק של המציאות. צללתי במקומות שונים ברחבי העולם, רובם1 היו פחות נידחים ובסיסיים מאשר יעדים דומים באותו האזור (כאמור - כי צלילת בלונים דורשת לוגיסטיקה יותר מאשר שחייה עם שנורקל, יציאה לטראק, סיור דיג עם המקומיים וכו'). 1 איי אנדמן הם דוגמא הופכית, אבל גם שם אפשר למצוא את מועדוני הצלילה באי היותר מתוייר ופחות נידח מבינם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. למה המחקר הבריטי שהוא מצטט (תתעלמי מרחל טל-שיר, זה לא קשור), הוא לא רלוונטי. הוא עונה בדיוק על השאלה ששאלנו. האם יש ייתרון מסויים לגידול אורגני, בגלל הריסוס, או אולי ויטמינים? תשובה: לא. אז על איזה מחקר שאומר שזה בריא את מסתמכת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אליבא דהמחקר הבריטי, אין לירק אורגני יתרונות מבחינות הרכביו התזונתיים על פני ירק רגיל. אבל מי שקונה אורגני, בד"ך קונה אורגני לא בגלל מה שיש באורגני, אלא בגלל מה שאין בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראת היטב. המחקר מתייחס גם לחומרי ההדברה שיש בגידול הלא אורגני. כלומר, לחומרי ההדברה שאין בגידול הלא אורגני כשהם מגיעים לסרטן. ראי גם את התגובה של דורון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי דעה ספציפית, אבל מי שנמנע ממדבירי חרקים משום חשש לסרטן יכול להרגע- התופעות הנוירולוגיות יגמרו אותו קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם אתה מוכרח בכל זאת לחזור שוב ושוב על העניין עם המעשיות, אולי לפחות תוותר על היציר הלשוני המזעזע הזה, "מעיישעס", ותכתוב את זה כמו הבחור ההוא, מר אליהו בחור - "באבע מעשיות", כנכון וכיאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא כתב בעברית. כשהטקסט הוא ביידיש, כותבים את המילים העבריות בצורה העברית. אבל כשהטקסט עברי, נראה לי שעדיף לכתוב באופן "יידישאי" (גם אם אינו תקני), כי כך ברורה יותר הכוונה. לכן: "מייסעס" (או מייסס, או מאייסס, זה לא ממש משנה) ולא "מעשיות", "שאבעס" ולא "שבת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי הוא קומוניסט, שמעוניין לנקות את היידיש מהזיהומים הקלריקלים שנותרו בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ככה, ה''עיתון'' הוא דער עמעס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה איתך, אבל ההודעה בפורום הזה נראת לי כמו בובע מעיישע רציני... (מילא באבע, הרי האל''ף נותנת את צליל החולם, אבל מעשיות, זה סתם בעברית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביידיש "תקנית", מילים עבריות נכתבות בצורתן העברית. למשל, כותבים "רחמנות" ומבטאים "רחמונעס". מצד שני, תגובה 583690 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |