|
||||
|
||||
אני בהחלט מכיר, אמנם רק ממאמרים בעיתון ולא מהאקדמיה, את הטענה שגוף האישה מוחפץ בתרבות הפופולרית (פרסומות, טלוויזיה, סרטים), ומועמד כאובייקט צפייה לגברים. אני נוטה אפילו להסכים לטענה הזו. הפתיע אותי שהחלת את זה גם על האמנות הקלאסית. האם המאמרים שאת מפנה אליהם מדברים על כך? חוששני שעיתותי לא בידי לקרוא מאמרים שלמים על זה; אם תרצי לתמצת את הטענה, אשמח. בפרט, אני חושב שקיומו של עירום גברי באמנות הקלאסית מאתגר את הטענה הזו. זאת לעומת התרבות הפופולרית העדכנית, שבה עירום גברי נפוץ הרבה פחות, ומוצג בהקשר שונה מזה הנשי. |
|
||||
|
||||
האם אתה מכיר איזושהי תמונה קלאסית של גבר עירום המוצג לעין המתבונן באופן דומה ל- ? לי לא זכורה דמות גבר פתיינית כזו, עם משמעות אירוטית-פורנוגרפית מובהקת. |
|
||||
|
||||
יש תיאורטיקנים/יות שעוסקים במעבר של הייצוג הנשי המחפצן מהאמנות הקלאסית לעולם הפרסום ולייצוג של כוכבניות. יצירות כמו Sleeping Venus של Giorgione או Venus of Urbino של Titian או ציורו של Agnolo Bronzino Allegory of Time מדגימות כיצד כמעט כל הדימויים המיניים האירופיים שאחרי הראנסנס הם דימויים פרונטאליים של נשים מפני שהגיבור המיני הוא הצופה בעל התמונה המתבונן בה. מסיבה זאת פעמים רבות הדמויות הנשיות מוצגות בחדר המיטות. יש מאפיינים חוזרים נוספים בציור הקלאסי כמו היעדר התשוקה הנשית שמשמר את ההיררכיה בין נשים כאובייקטים שנועדו להזין את התיאבון הגברי ומכאן אין להן מיניות משל עצמן. |
|
||||
|
||||
הבנתי, תודה. אפילו הסכמתי לכמה דקות, אבל אז הגעתי לתגובה 582357 ואני עובר כרגע להסכים איתה... |
|
||||
|
||||
יש פסל של רודין המוצג בבית שלו בפאריז. בפעם הראשונה שרואים את הפסל, אחרי שמסתובבים כמה זמן בבית, אכן נגרם איזה הלם מהבוטות. הדבר הראשון והמיידי שקופץ לראש זה הקשר המיני. אבל הזעזוע העמוק יותר בא בגל השני או השלישי, כשחוזרים לפסל לאחר פסק זמן. אז מתחוור שהבוטות, כביכול, המינית מכוסה תחת משמעויות מטאפוריות שעולות ממעמקי הפסל. מתברר שהמיניות איננה אלא מעטה חיצוני שמטעה את הצופה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |