בתשובה לאסתי, 31/10/01 7:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
4. לפני כחודש פרסם דן שפירא, במוסף הספרות של הארץ, שיר אפגאני מהמאה ה-19 אותו הוא תרגם מפשטו (פ' פתוחה, ו' חלומה). בדברי ההסבר המקדימים הוא כתב בין השאר: "...השבטים הפשטונים, החיים לפי החוק הרגיל הנוקשה, המכונה 'כבוד הפושטונים' - אותו חוק רגיל שניסו לכפות הטאליבן על אפגאנסתאן במעטה דק של ההלכה הסונית התקנית..." האם גם שפירא המתיק סוד עם איזה פקיסטני שכנראה אמר לו מה שאני שמעתי: "אופי החיים שלהם, כולל היחס המשפיל לאישה, השבטיות ההדוקה ושאר סממנים שאחנו מייחסים לאיסלמיות הקצונית שלהם - כל זה הוא למעשה אורח החיים שלהם מימים ימימה, ללא כל קשר מיוחד לאיסלם. האיסלם התאים לצורת החיים ולמנהגים של שבטי אפגניסטאן ופקיסטן." האם הגברת וולש באה על סיפוקה? תגובה 40789 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נטפלת לטפל במקום להסתכל על העיקר, מר בן יעקב. אני לא חולקת על מה שאמר לך הידיד הפקיסטני, כך שלא היה צורך להביא סימוכין לכך. הנקודה שהיתה חשובה בדבריי היא שלא מספיק שאנשים ילחשו אמיתות במעמדים פרטיים. אלא יש צורך עז ודחוף לשמוע את מליוני המוסלמים המתונים יוצאים בקול רם נגד הקיצוניים אשר חטפו את דתם למטרות איומות כל כך. ועדיין- אולי יש משהו באיסלם שעושה דווקא אותו מכל הדתות לדת שנקלטה במקומות בהם החברה היא שבטית, בעלת יחס משפיל לנשים, וכו'? כלומר, יש כאן לדעתי שני אלמנטים- 1) החברה האפגנית אכן היתה כך גם קודם. 2) ולכן לא מקרה הוא שדווקא האיסלם תקע שם שורשים עמוקים כ"כ. (הבודהיזם היה גם הוא פעיל באזור, למה /הוא/ לא נקלט?) וחוץ מזה, מה אתה עושה פה? אתה לא אמור לצאת לחופשה? אני מקווה שזה לא המקרה שבו כבר נעלת את הדלת, ירדת למטה, ואז חזרת לבדוק אם הגז באמת סגור, ואז- הי! יש עוד משהו ששכחתי לעשות! לענות לאסתי על הטיעון שלה מלפני חצי שנה! :) שתהיה לך חופשה מתוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תיקון קל- ''ועדיין- אולי יש משהו באיסלם... וכו.'' (נקודה בסוף במקום סימן שאלה. כי לדעתי התשובה די ברורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצירוף "ממתיק סוד", בו השתמשת [בטון מזלזל, אם יורשה לי] בתגובה הראשונה שלך, נשאר מן הסתם חקוק בזכרוני, וכשעלעלתי בטיסה בקיטעי העיתונים הישנים שנשמרו אצלי קפץ לו תרגומו של שפירא והשתדך אליו. מה בכלל קשור כמה זמן עבר כדי לתקן טעויות? החופשה הקצרה-מתוקה, אם את זוכרת את התאריך בו הזכרתי אותה, עברה חלפה לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטון המזלזל היה באוזניך, לא בפי. (או בעיניך, לא באצבע האחת שבה אני מקלידה). לא זוכרת את התאריך, אבל וולקאם בק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |