|
||||
|
||||
לפחות אני, אדם מהישוב, בטח לא יפנה למישהו מהעולם התחתון. יש לי לפחות שלושה מכשולים שכל אחד יפיל את האפשרות: 1. אין לי כסף. 2. זה לא מוסרי. 3. אין לי שמץ של מושג איפה למצוא מישהו מהעולם התחתון. |
|
||||
|
||||
4.צריך להיות מטומטם אמיתי כדי להתערבב בעסקים עם העולם התחתון. (מחמאה) |
|
||||
|
||||
טוב שהזכרת לי את זה: 1. חייבים לי כסף 2. אני ממש לא מוסרי (שאל את ג'וד למשל) 3. יש לי הכרות אישית עם משפחה של עבריין בכיר וידוע (שכרגע מאחורי הסורגים, אבל אני בטוח שקרוביו יוכלו להמליץ לי על גובים מנוסים) 4. מזל שאני לא מטומטם. |
|
||||
|
||||
נכון בני, אנחנו זקוקים לאנשים בעלי מבנה כמו שלך, שלא רואים לא שומעים ולא יודעים כלום, אבל שמעתי שאתה פחדן. פנה אלי שוב בעוד חמש שנים ונראה אם משהו השתנה. |
|
||||
|
||||
בעוד חמש שנים בטח תתפוצץ או תידקר או סתם תחטוף שלושה מאסרי עולם בלי חפיפה. |
|
||||
|
||||
אהבתי את ההומור שלך! אתה כנראה לא מכיר אותי, מילה אצלי זה קדוש, הדבר הכי חשוב אצלנו הוא נכונות וצייתנות, יש על מה לדבר, הוא מוזמן לפנות למייל: alperon@purgatorium.com |
|
||||
|
||||
לא שאני רוצה להעליב או משהו, אבל המשפחה שלך כבר לא מה שהיתה. שמעתי, שבפעם האחרונה, שמישהו מהמשפחה דרש מכמה מסעדות לתת לו את כל הבקבוקים והפחיות למחזור שלהם, הם פשוט צחקו לו בפנים והתקשרו למשטרה. אני לא רוצה לחשוב איזה מכות הוא היה חוטף אם היה מנסה לדרוש חובות (שלא לדבר על דמי חסות). אני מכיר משפחה קצת יותר חזקה ועם פחות חברים "בעבר השני" (בעולם הבא) ועדיין זה לא נראה לי רעיון כל כך חכם. היום הלכתי להוצאה לפועל כדי לפתוח תיק בנושא החוב שחייבים לי. מתברר, שפסק הדין שקיבלתי מבית המשפט הוא לא מספיק טוב - זה רק העתק וההוצאה לפועל צריכים את המקור. נסעתי לתל אביב, עמדתי בפקקים, חיפשתי חניה (בחניון גולדה שהצהיר על 175 מקומות פנויים, אבל לקח לי רבע שעה למצוא אחד מהם) והגעתי למזכירות בית המשפט ב-12:04 וכמובן שבאוגוסט הם עובדים רק עד 12:00, אז חזרתי הביתה. כמו כן, החל מיום א' הקרוב ההוצאה לפועל יוצאים לחופשה למשך שבועיים. פתאום מרגול לא נראית כל כך טפשה. |
|
||||
|
||||
אף פעם לא הבנתי את זה, אם גוף ממשלתי אחד צריך משהו מגוף ממשלתי אחר, למה האזרח צריך לתווך ? הרי לזייף את נייר פסק הדין כל ילד יכול, לא עדיף לחבר את מחשבי ההוצאה לפועל למחשבי מערכת המשפט ולאפשר להם לראות את פסקי הדין און-ליין ? |
|
||||
|
||||
זה עוד כלום. הפקידה שאלה אותי אם החברה החייבת עדיין פעילה. אמרתי לה שכן, רק הבוקר התקשרתי אליהם לשאול מה הכתובת כדי למלא בטופס. היא אמרה שאני צריך לצרף תמצית רישום מרשם החברות (כמובן שהפרט הזה לא מופיע בדברי ההסבר באתר של ההוצאה לפועל). שאלתי אותה איך אני משיג את הרישום הנ''ל והיא אמרה לי להכנס לאתר של רשם החברות, להכניס את מספר הזיהוי של החברה ואז אקבל את תמצית הרישום, להדפיס ולצרף לבקשה. פשוט גאוני. מה שלא ברור, זה למה אם אני צריך לעשות הכל בעצמי, אני גם צריך לשלם אגרה על פתיחת התיק. |
|
||||
|
||||
נהדר. הם סומכים על תמצית הרישום שאתה מביא להם? זאת נראית לי הזדמנות טובה להזכיר נייר עמדה של התנועה לזכויות דיגיטליות. |
|
||||
|
||||
אצל רשם הצוואות, אם אתה רוצה להפקיד צוואה, אתה צריך לשלם אגרה דרך האינטרנט (באתר שלהם), להדפיס את האישור ולבוא אליהם עם הנייר. שום דרך אחרת לא קבילה. |
|
||||
|
||||
ואם אני הסבא של עצמי ואין לי אינטרנט וגם אם היה לי לא היה לי מושג מה זה ומה עושים איתו? |
|
||||
|
||||
לא יודעת. בזמנו שילמתי (לפני שנתיים) אבל לא הספקתי להדפיס מכל מיני סיבות טכניות, ואבד לי מס' האסמכתא (שהגיע במייל). מאז ניסיתי לברר אם הם יכולים לאמת אצלם את דבר התשלום, ועם כל הרצון הטוב הם ידעו רק לחזור על התשובה ''תבואי אלינו עם התדפיס''. |
|
||||
|
||||
כשבאתי לקבל הנחה בארנונה ביקשו בעירייה קבלות שמוכיחות ששילמתי אותה. הסברתי בהפתעה שלא הבאתי כאלה – מן הסתם, אני יושבת מול פקיד עירייה עם מחשב, לא מופיע לו ששילמתי?! אז הוא עשה טובה וחיפש, ומופיע ששולם, אבל לטענתו לא הופיעו מספרי ת"ז או כ"א ששייכים לנו (לא ייתכן, מאחר שאנחנו שילמנו). הסברתי שאין לי קבלה כי הכול שולם דרך האינטרנט, ובסופו של דבר הדפסתי את אישור התשלום מהאתר של עיריית חיפה והבאתי להם תדפיס שלו. הרגשתי הכי מטומטמת בעולם, אבל כך מתנהלים מוסדות המדינה ב-2011, אז אין בררה. |
|
||||
|
||||
זה משנה להם אם את שילמת או מישהו אחר שילם עבורך (לצורך ההנחה)? כי זה מידע שדווקא לא נראה לי שיתועד. |
|
||||
|
||||
זה משנה לצורך תיעוד מי גר בדירה ובאיזו תקופה (זה משליך על תקופת ההנחה שאני יכולה לקבל). |
|
||||
|
||||
ועוד משהו. משרדי ההוצאה לפועל נמצאים בתוך בנין בית המשפט (רק שהמשפט היה בתל אביב והלשכה הסמוכה למקום מגורי היא ברמלה). |
|
||||
|
||||
כי בניגוד למשפט שהכללים לסמכות מקומית נקבעים, במידה רבה, לפי נוחות הנתבע, בהוצאה לפועל הזוכה יכול לבחור בכל לשכה שהוא רוצה. יכלת לפתוח תיק הוצל''פ בלשכה בתל אביב אם היה לך נוח יותר. |
|
||||
|
||||
למה שתל אביב תהיה לי יותר נוחה? רמלה הרבה יותר קרובה, הרבה פחות פקוקה והחניה בשפע ובחינם. איך אני יכול לנחש שפסק הדין החתום שנמסר לי על ידי בית המשפט עצמו הוא חסר כל תוקף משפטי? למה באתר ההוצאה לפועל, במדריך לזוכה לא כתוב במפורש אילו מסמכים יש להביא? למה במאה ה-21 ההוצאה לפועל לא יכולה לעשות מה שאני יכול לעשות מהבית - לגשת ישירות לפסק הדין דרך אתר ״נט-המשפט״? |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שת''א יותר נוחה (מה גם שלשכת הוצל''פ שם די עמוסה). התכוונתי לכך שאני לא מבינה את התלונה על זה שלשכת הוצל''פ וביהמ''ש בו קיבלת את פסק הדין אינם נמצאים באותו המקום. |
|
||||
|
||||
לא זאת התלונה, התלונה היא שההוצאה לפועל יושבת בבית משפט ולא מסוגלת לאמת מקוריות של פסק דין, דבר שאני יכול לעשות בביתי, וכדי להוכיח מקוריות אני צריך לנסוע לבית המשפט בו ניתן פסק הדין במקום שהשרות ינתן בבית המשפט המקומי. |
|
||||
|
||||
אתה צנוע, צנוע מאד, בדרישותיך. המציאות עגומה ומדכאת מאד. מערכת המשפט מיושנת מאד בעקרונותיה הבסיסיים ובדרכי פעולתה הן במשפט הפלילי והן בזה האזרחי. הדבר בא לידי ביטוי בולט במיוחד בסדרי הדין ובדיני הראיות. כתוצאה מכך היא עצמה גורמת עוול ואי-צדק במקרים רבים. מכל מקום, בשל כך היא מתקשה לחשוף את האמת ולעשות צדק במקרים רבים מדי. מעבר לכך, החסינות המוחלטת והגורפת המוענקת לשופטים מהווה עוד סיבה חשובה לתפקודה הלקוי. זו המציאות העגומה, שרבים מאלה שנזקקו למערכת המשפט נתקלו בה. |
|
||||
|
||||
דוקא לשופטת שדנה בתיק אין לי טענות. 5 דקות דיון וקיבלתי פסק דין. תאריך הדיון נקבע לכחצי שנה אחרי הגשת התביעה, גם כן נראה לי סביר למדי. |
|
||||
|
||||
כמה זמן המתנת לדיון בתיק שלך (לאיזו שעה נקבע הדיון ובאיזו שעה הוא התקיים)? האם פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות הנתבע? מדוע קביעת דיון חצי שנה לאחר הגשת התביעה נראה לך סביר? |
|
||||
|
||||
המתנתי כחצי שעה לדיון (נקבע ל-15:00 עם עוד שלושה דיונים אחרים, התחיל ב-15:30). הנתבע אכן לא התייצב. ממה שראיתי בדיונים שקדמו לשלי, גם אם היה מתייצב זה לא היה מוסיף לדיון יותר מ-10 דקות. זה נראה לי סביר בגלל הנסיון הקודם שלי עם מערכת המשפט: דיון 1505. |
|
||||
|
||||
המתנה של חצי שעה לדיון - זמן סביר (ויותר מכך). השאלה היא, האם זמן ההמתנה שלך משקף את זמן ההמתנה הממוצע וכאן יש לי ספק רב. האם הנתבע הגיש כתב הגנה? אם כן - א. אין כל סיבה שיתקיים דיון ב. אין שום סיבה שלא יינתן פסק דין סמוך לאחר חלוף המועד להגשת כתב הגנה. ג. אני חולק על הערכתך, שהדיון היה נמשך עוד 10 דקות, אילו התייצב הנתבע לדיון (אלא אם הנתבע היה מודה בטענותיך והשאלה היתה משפטית בלבד). גם בהנחה שמדובר בעניין פשוט מאד, הרי רק זמן העדות שלך ושל הנתבע בלבד (לפעמים יש עדים נוספים) יגדול זמן רב יותר. זמן המתנה של חצי שנה לדיון ראשון בתביעה קטנה אינו סביר בעיני. זהו אמנם שיפור ביחס לנסיונך הקודם, אבל כעיקרון כללי (כפוף לנסיבות מיוחדות ולחריגים)לא נכון להיות מרוצה מדבר רע, רק משום שיכול להיות דבר רע יותר. |
|
||||
|
||||
הערה טכנית - בד"כ שלב העדויות והראיות לא נערך בדיון הראשון1. אם לא הוגש כתב הגנה וניתן פס"ד בהעדר הגנה, הדיון הראשון הוא גם האחרון. במצבים אחרים הדיון הראשון משמש לצורך בחינת התיק, הבהרת המחלוקת, נסיון להגיע להסכמות לגבי חלק מהנושאים וכו'. 1הסתייגות - אין לי מושג איך מתנהלים הליכי תביעות קטנות. |
|
||||
|
||||
בתביעה קטנה הדיון הראשון אמור להיות גם האחרון. התובע (ואני מנחש שגם הנתבע) מתבקש להביא את עדיו (או לזמנם באמצעות בית המשפט) ואת ראיותיו לדיון. |
|
||||
|
||||
סדרי הדין שונים בתביעות קטנות, בהן לרוב נשמעות הראיות וניתן פסק דין בדיון אחד, הראשון. על כשלי המערכת - אם לא הוגש כתב הגנה, זכאי התובע (בד"כ) לפסק דין על פי תביעתו ללא דיון. גם כך בתביעות קטנות. הבעיה: במקרים רבים לא מיישמים זאת בפועל ומטריחים את התובע לדיון מיותר (שלא לדבר על כך שעקב כך נמנע מתן פסק הדין מוקדם יותר). אבל רק אלה הקטנות שבכשלי המשפט הנוהג. |
|
||||
|
||||
הגזמת. זה עלול לייעל את כל התהליך, ומה יהיה עלינו? |
|
||||
|
||||
אני לא רוצה ליאש אותך, אבל יש מצבים בהם ההוצל"פ גם דורשת ממך לאתר את בעל חובך (למשל במקרה הבל יאמן שבעל חובך אינו מקבל דואר בכתובתו המוצהרת) ואפילו להגיש לו באופן אישי כל מיני ניירות משפטיים. אם אתה לא יכול או לא רוצה לעמוד במטלות הללו גביית הכספים עשוייה להימשך שנים. בעצם, גם אם אתה "עוזר" להוצל"פ היא עשוייה להמשך שנים (במקרה המוכר לי היטב 7 שנים). יש לי הרגשה שפריחת משפחות הפשע בישראל וחדירתם לתחומי כלכלה לגיטימיים, היא במידה רבה תוצאה של חוסר היעילות והאיטיות הבירוקרטית של גביית חובות והמחאות ללא כיסוי. מה שקוראים בשפה המקצועית מוסר תשלומים נמוך. |
|
||||
|
||||
האם היינו רוצים לאשר להוצאה לפועל להשתמש ברישום המיקום מהחברות הסלולריות כדי לאתר חייבים? |
|
||||
|
||||
אני מצביע בעד. |
|
||||
|
||||
ולהשתמש באותם נתונים כדי לאפשר למשטרה לתת קנסות על מהירות מופרזת? |
|
||||
|
||||
הייתי מחייב כל רכב בג'י.פי.אס מובנה עם פלומבה לרכב. |
|
||||
|
||||
זה היה ברצינות? אתה גם רוצה להרשות למשטרה לעצור מרחוק את הרכב? |
|
||||
|
||||
ברצינות, ובעתיד הקרוב על כל כלי נשק. |
|
||||
|
||||
פועל יוצא של הצעתך - אנשים עם אבטחה חוקית (נשק אישי, שומרי ראש חמושים וכד') יזוהו לפי מיקומם ע"י פושעים (עם חברים במשטרה) שיגיעו עם נשקים לא מזוהים (כי על נשק גנוב אין צ'יפים). לפני שבכלל דנים בשאלה כזו, צריך לשאול איזה אחוז מהפשעים מבוצע ע"י כלי נשק שמוחזקים ברשיון. להערכתי, מכלל הפשעים המתוכננים, לא הרבה (ולגבי פשע לא מתוכנן, זו לא התרעה מועילה). נ.ב. אם כבר, למה לסמן את הנשק בשבב שקל להוריד ? סמן את התחמושת לפי הקונה. |
|
||||
|
||||
כן. זה בטח קשור לתגובה 576898 - יצר הפרטיות שלי חלש יותר משל רוב האנשים. אבל תגידו לי אתם, אנשים נורמליים, תשוקת הפרטיות שלכם כל כך עזה שתהיו מוכנים להגן על פרטיות המידע לאן אתם נוסעים במחיר הרוגים ופצועים? ועל פרטיות המידע היכן נמצאים חייבים (סוג של "רעים", כן?) במחיר כרסום אושיות החברה ושלטון החוק? |
|
||||
|
||||
אחרי שכתבתי את ההודעה הזו חשבתי שזו דוגמה מאוד גרועה. הרי מהמיקום שלי אי אפשר לדעת שאני נהג של מכונית. מה שמפריע לי כאן הוא שעבור רווח קטן מאוד לאכיפת החוק אתה מוכן לאפשר להרבה אנשים לדעת בדיוק איפה אני נמצא כל הזמן. שים לב לנימוקים שלך: "כרסום אושיות החברה" רומז לכך שאני מנסה לשנות את הססטוס-קוו ולא אתה. "מחיר הרוגים ופצועים": הרי נעשה הכל כדי להציל נפש אחת מישראל, לא? וכן, כבר כיום המשטרה מבקשת את המידע על המיקום מהחברות הסלולריות בצורה סיטונאית (נדמה לי שמדובר על עשרות אלפי בקשות בשנה). זה כבר גורם לי להרגיש פחות ופחות נוח עם המכשיר הסלולרי. |
|
||||
|
||||
רק בנוגע ל"כרסום אושיות החברה" (כי עם שאר דבריך אין לי מה להתווכח - הם נכונים, והשאלה היא רק של מידה, וערך מול ערך): אני מודע לכך שאני מנסה לשנות את הסטטוס קוו. אלא שהסטטוס קוו הוא שאושיות החברה מתכרסמות, בגלל בעיות אכיפה, ועל זה בדיוק דיבר הפתיל. אני מחפש דרכים לבלום את הכרסום ולהפוך את המגמה. נכון, יש כל מיני דרכים, ואולי אפשר לעשות זאת בלי פגיעה קשה בפרטיות, אבל אם זה עומד מול זה, אז הנה סולם החשיבות שלי. |
|
||||
|
||||
ב'דו"ח מיוחד' צפית? מניעת פשע (על אחת כמה וכמה אובדן חיי אדם) היא מטרה נעלה, אבל לא בכל מחיר. |
|
||||
|
||||
אם נאסור על כולם, בפקודה, לנסוע ברכב פרטי - יהיו פחות הרוגים ופצועים. מסתבר שתחושת הבעלות שלנו כל-כך חזקה, שאנחנו מוכנים לשלם בהרוגים ופצועים על הזכות להחזיק רכב פרטי. לפי אותו רציונל שלך, למה לא לשלול את הזכות הזו? הבעיה עם מתן הכח לשלטון הוא, שלמרות האמונה שהשלטון יכול לנהל את הכל היטב, אני קצת חושש מהאנשים שמרכיבים את השלטון אם הם מקבלים יותר מדי כוח, קצת-קצת חושש מניצול לרעה פה ושם. לפעמים דברים כאלה הכרחיים, אבל אני לא כל-כך מתלהב מהרעיון לתת לשלטון חשבון פתוח לגישה לכל מידע פרטי באשר הוא שם, ובטח שלא סומך על אבטחת המידע הזה על-ידי השלטון. |
|
||||
|
||||
לדעתי כל ההצעות האלו להגדלת כוחו של השלטון מול הפרט צריך קודם כל לנסות על עובדי מדינה בלבד לתקופת נסיון (נגיד 10 שנים) אחרי זה נדבר |
|
||||
|
||||
והכי טוב רק על עובדי מדינה שקיבלו טלפון ממקום עבודתם. |
|
||||
|
||||
אבל לא מדובר רק על הגדלת כוחו של השלטון: היית מיישם גם כאן את אותה ההצעה? |
|
||||
|
||||
זה לא השלטון זה חברה פרטית וזה חצוף מכל כיוון אפשרי ממתי לשלטון יש סמכות לקבוע מי יכול או לא יכול לצלם? כנקמה אני מציע שנקבע שעובדי ציבור (ובמיוחד עובדי הרמו"ט) צריכים לקבל אישור לכל צילום אפילו אם זה לא במסגרת עבודתם |
|
||||
|
||||
מה שהשלטון נותן לה כאן בפועל הוא הגנה מתביעות. בצילומים הללו הם מצלמים לא מעט אנשים ושטחים פרטיים. ללא האישור הגורף הם היו מסתבכים בתביעות רציניות הרבה יותר. דרך אגב, אחד מתנאי האישור הוא שסכסוכים משפטיים כנ''ל ידונו בארץ ולא בארה''ב. כמוכן בעבר הם נתפסו בכך שהם לא רק צילמו אלא גם אספו מידע נוסף מעבר למה שהם הצהירו שהם אוספים. לא כולם סומכים עליהם. |
|
||||
|
||||
כאמור, אני לא טוען שערך אחד נעלה מאחר בצורה גורפת, גם לא ערך החיים - השאלה היא שאלה של מידתיות. בעלות על רכב פרטי היא, לטעמי, עניין הרבה יותר קריטי לצורת החיים שלנו מאשר היכולת לנסוע ממקום למקום מבלי שהמסלול יהיה רשום במחשבי המדינה. גם אני רוצה שכוחו של השלטון יהיה מרוסן. אבל תראה, הרי כבר נתנו לו כוח עצום - את המונופול על שימוש בכוח (שלעומתו המידע הנוסף שאני מוכן לתת הוא כלום). ומסיבות טובות - כדי לאפשר לו, ולנו כחברה, להגן על עצמנו מפני ''הרעים'', ובעצם כדי לאפשר לנו להיות חברה, ולשתף פעולה. אני לא טוען שבגלל שהתוספת הזו היא כלום-יחסית אז זה עניין פעוט ואין שום בעיה. אבל אם אני מרגיש כרסום ביכולתה של החברה לתפקד, לנוכח ''הרעים'', אז אני מחפש חזק חזק דרכים לשפר את המצב, ומוכן גם לשקול מחדש את גבול כוח המדינה. |
|
||||
|
||||
אני חושש שהתשובה שלי לשאלתך היא "כן, תשוקת הפרטיות שלי עזה כל כך". זה פחות בגלל שאני מפחד שימצאו אותי (הסטוקריות שלי יודעות איפה אני גם ככה), ויותר בגלל שאני חושב שפרטיות קשורה גם לקיומו של "מרחב פנימי" עשיר. ככל שאנחנו משתפים יותר מידע אישי, במיוחד באופן ציבורי, כך אנחנו מאבדים חלק מהמרחב הפנימי שלנו לטובת המרחב הציבורי. חלק הולך וגדל מה"אני" שלנו מתנהל תוך אינטראקציות עם אחרים במקום תוך רפלקסיה פנימית. לכאורה, מה רע? אינדיבידואליזם אוטרקי הוא אידאל מיושן. הבעיה, בעיני, היא שהמרחב הציבורי נתון לחוקים אחרים מזה הפרטי. חוקרי רשתות מגלים דפוסים מעניינים במרחב זה. למשל, הוא בנוי מ"גלים" של נושאים ומחשבות (ראה למשל את העניין הציבורי במחאה הנוכחית או גלים אחרים ברשתות חברתיות). כשחלק גדול יותר מהאני שלנו נמצא במרחב הציבורי, אנחנו נתונים לחוקיו של המרחב הציבורי. זה משפיע לא רק על מי שאנחנו, אלא גם על אופי היחסים שלנו עם הזולת (לא הזולת הרשתי-ציבורי, אלא הזולת הממשי) ובאופן כללי זה הופך אותנו למשעממים יותר. |
|
||||
|
||||
עוד בנושא, מאת מר פעיל: |
|
||||
|
||||
אני חושב, ובענווה, שאתה האדם החכם ביותר מבין משתתפי הדיונים באייל. מקווה שתקבל את הדברים כפשוטם אף שאין מקובל לומר אותם. |
|
||||
|
||||
תודה רבה. אני חושב שהיופי באייל הוא דווקא בעושר המגיבים, הסגנונות והזוויות, ושאין בכלל דרך למדוד מגיבים שונים זה מול זה. מצד שני, אני גם לא מרגיש רצון עז להתווכח עם הקביעה שלך. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני אולי מסכים לזה, אבל זה לא נראית לי רלוונטי לעניין האיכון-על-ידי-המדינה. אנחנו במרחב הציבורי, במובן הפסיכולוגי-חברתי שאתה מדבר עליו, כשאנו חושפים את עצמנו באופן אישי (ברחוב או בפייסבוק או באייל). לעומת זאת, כשמחשבי המדינה רושמים נתונים יבשים של איפה היינו, ועושים את זה לכולם, אז אני מרגיש מוגן בחסות הכמות של המידע. פשוט אף אחד מאלו שיש להם גישה למידע לא ישים לב. אני לא אשנה את דפוסי הנסיעה שלי בגלל שהם נרשמים; אני לא אחשוב על זה בכלל. אם המדינה היתה מפרסמת בשכונת מגורי פלקט ובו כתוב על כל אחד מתושבי השכונה לאן נסע ומתי, זה סיפור אחר. (עניין אחר הוא אם אני חושש ממישהו ספציפי שמתעניין בי ספציפית ויכול להגיע למידע. אבל זה כבר שייך לסוגיית השימוש לרעה, ולא על זה דיברת.) |
|
||||
|
||||
יש אמנם כמויות של מידע. אבל אוספים את המידע בדיוק בשביל לנצל אותו. להזכירך, מערכות המידע של חברות הטלפוניה משתמשות באותם הררי מידע כדי לספק לך חשבון טלפון מדויק בסוף כל חודש. יישום אחר שעלה הוא "אגרת דוחק" שיהיה תשלום לפי שימוש בכביש, בהסתמך על נתוני המיקום של המכונית. הבחרות הסלולריות מוכרות שירותים שמתבססים על נתוני מיקום כבר כמה שנים. אז כן: לא בעיה לנצל בצורה יעילה את הררי הנתונים, וצריך להניח שתהיה תשתית שתאפשר ניצול יעיל שלהם. צריך לחזור שוב לשאלה הבסיסית: למי תהיה גישה לנתונים (בפועל. לא לפי ההצהרות היפות. ע"ע המסמוס השיטתי של הבלמים והאיזונים ביישום חוק תעודת הזהות ("החוק הביומטרי")). |
|
||||
|
||||
וזה רלוונטי לדאגה של יהונתן? |
|
||||
|
||||
עניינה אותי יותר ההצהרה שלך ביחס לתשוקה לפרטיות. בנושא האיכון אין לי משהו מיוחד להוסיף לדיון המעניין. |
|
||||
|
||||
האם הגדלת דמי הביטוח הלאומי שלך (כלומר לא אישית, עושים כריית מידע על נתוני האיכון של הפלאפון, וכל מי שמבקר במסעדות לא בריאות יותר מדי - ישלם יותר על בט"ל כקבוצת סיכון למחלת לב) בגלל שאתה מבקר (ע"פ הג'יפיאס) במסעדות המגישות אוכל לא בריא, נשמע לך שימוש סביר לנתונים ע"י הממשלה? |
|
||||
|
||||
יש כאן סוגייה תלת-שלבית: 1. האם ראוי שבעלי הרגלים לא-בריאים ישאו במלוא עלות בחירותיהם, 1א. בפרט, בענייני מזון, 2. האם סביר לעשות זאת באמצעות מיסוי ישיר עליהם (להבדיל מאשר, למשל, באמצעות מיסוי עקיף על מזון לא בריא), 3. אם כן, אז איך יודעים על אורח החיים הלא-בריא. כך שהשאלה שלך מטעה: הפתיל נוגע רק בסוגיה 3, אבל אנשים יענו לשאלה שלך בהשפעת תשובותיהם לסוגיות הקודמות. 1 הוא סוגייה שעולה לעיתים קרובות, באייל ומחוץ לו, והיא רחוקה מקונצנזוס. מי שכבר תומך בזה, מעדיף לרוב את השיטה העקיפה, הפשוטה בהרבה ליישום ולא כרוכה בחדירה לפרטיות. כבר עושים זאת בנוגע לעישון, ולעומת זאת לעשות זאת למזון תמיד מתקבל כניסוי מחשבה מתחכם. מכאן אפשר להסיק שרוב מכריע של האנשים עונים "לא" ל-1א. אישית אני לא בטוח מה דעתי על 1א (מהשרוול: עקרונית כן, אבל רק אחרי שמדע התזונה יתבגר ויתייצב, ויהיה מדובר על נזקים חד-משמעיים ממזון, שאינם ניתנים לניטרול באמצעות הרגלים אחרים כמו פעילות גופנית. כלומר, מעשית כנראה לא). אבל אם אני בעד, אז דרך מיסוי עקיף. שאלה 3, בכל מקרה, בכלל לא עולה. |
|
||||
|
||||
רציתי לשאול שאלה תיאורטית, בהנכה שאתה מסכים עם 1, ו2 האם תסכים ל-3. אבל אתה יודע מה, בוא נוותר על עניין האוכל. נגיד שבעניין עישון כולם מסכימים שיש למסות את המעשנים. אתה מוכן שהממשלה תסתכל בויזה שלך ואם קנית סיגריות תאלץ לתת הסבר למה קנית, ולא תסתכן בהפחתת תשלומי הבט"ל? |
|
||||
|
||||
מאיפה באה פגיעה בפרטיות בשביל משהו שבכלל עדיין אינו עבירה על החוק? כשהייתי מוכן בפתיל הזה להקריב פרטיות, זה היה כדי למנוע עבירות על החוק. כדי שהדוגמה שלך תעבוד, צריך קודם לחוקק קשר בין עישון לבט"ל, לפני שמגיעים לשאלת האכיפה. אני עדיין לא רואה סיבה לעשות את זה כשהמיסוי העקיף כבר מביא לאותה תוצאה בדרך נקייה יותר. |
|
||||
|
||||
אגרת גודש היא דוגמה טובה יותר? |
|
||||
|
||||
אתה מנסה "להתחמק" מלב השאלה כבר כמה פעמים, לעניינו, בוודאי שיש עבירה על החוק. הצהרת לבט"ל שאתה לא מעשן, והנה, יש יסוד סביר להניח שהצהרתך - הצהרת שקר. ובשביל לסבר את האוזן, הנה עוד דוגמא: הבן שלך בצבא, והוא אומר שאחר לבסיס בגלל הפקקים, בפועל הוא היה בפאב. מדובר אם כן בעריקות (או נפקדות, או נפקדות לו"ז, או איך שלא קוראים לזה). אולי יהיה נוהל שדג מנתוני הג'יפיאס חיילים שאחרו. |
|
||||
|
||||
אבל הנה אתה שוב יוצא מהנחה שיש חוק שבו מי שלא מעשן משלם פחות בט"ל. אתה מסכים לחוק כזה? אני יודע שאתה אומר "נניח שיש חוק כזה", אבל השאלה שלך היא בעצם עד כמה, אינטואטיבית, הסיטואציה נראית לי בעייתית; אבל היא בעייתית, אינטואיטיבית, עוד לפני ההצעה להפעיל איכון סלולרי, ואני חושש שלאינטואיציה יש בעיה להפריד בין הבעייתיויות. לכן קשה לי לענות. אבל עכשיו אענה תשובה יותר כללית, ואני מקווה שהיא תענה לשאלה הכללית שלך. בשום שלב לא אמרתי "איכון סלולרי מטעם המדינה זה אחלה, בואו נשתמש בזה לכל מטרה שיש בה תועלת כלשהי לחברה". זה בעייתי מאוד, ואני בעד להשתמש בזה, כמו שאומרים חוקי היסוד, רק לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. לצערי, כמו בחוקי היסוד, אלו הסתייגויות שלא אומרות כלום. שני המקרים שבהם תמכתי בזה הם לצורך מלחמה במכות מדינה (או לפחות יש מקום לטעון שהן כאלה). יש גם שני סוגי תנאים שהופכים את האמצעי הזה ליותר קביל, לדעתי, ומורידים את רף חומרת הבעיה שמצדיקה שימוש בו. שני התנאים מדברים על כך שלא עוקבים אחרי כולם ורושמים את כולם. אפשרות אחת היא לעקוב רק אחרי מי שהוא כבר בחזקת "רע" - חייב שמתחמק מתשלום חובו, או, פחות רצוי, חשוד כרע (ואת זה כבר עושים, בתנאים מסוימים). אפשרות שניה היא שהנעקב מסכים לכך מרצונו, כדי לקבל יתרון מסוים. והנה אני מגיע לשתי הדוגמאות שלך: 1. אם במקום לומר "המעשן ישלם יותר בט"ל מהלא-מעשן" החוק יאמר, "זכאי אדם להנחה בבט"ל אם יצהיר שאינו מעשן, ויעמיד לרשות הבט"ל אמצעי לוודא זאת, על-ידי איכון סלולרי" - מי שלא רוצה יכול להימנע מאיכון, רק ישלם יותר. זה עדיין נראה לי טפשי, בהשוואה למיסוי עקיף, אבל מבחינת הפגיעה בפרטיות זה נראה לי די סביר. 2. אם חייל איחר, הוא כבר בחזקת עבריין. ממילא גם כיום המפקד לא חייב לקבל את הפקקים כתירוץ. אם החייל רוצה להוכיח את "חפותו" באמצעות איכון סלולרי, והמפקד מקבל את זה, אז סבבה, למה לא. אין צורך מראש לאסוף את הנתונים על כולם. בדוגמת המכוניות ואכיפת המהירות, לצערי לא מתקיים התנאי הראשון, והתנאי השני רק בצורה חלשה: אפשר לטעון שאדם לא חייב לנהוג, ואם הוא בוחר לעשות כך אז שיוותר על פרטיותו. אבל זה גובל בהתחכמות, כשבתרבות שלנו נהיגה נחשבת לזכות בסיסית - אם כי מצד שני, כבר היום המדינה מחייבת אנשים מסוימים להיבדק רפואית ונפשית כתנאי לרשות לנהוג; מה דעתך על זה? מצד שני, אם כבר רוצים לגייס טכנולוגיה לצורך אכיפת מהירות, הנה אפשרות יותר זולה מבחינת פרטיות: לחייב התקנה במכוניות של הגבלת מהירות. אם חושבים שיש מצבים שמצדיקים חריגה מהמהירות המותרת, אז נותנים לנהג כפתור ביטול הגבלה, אבל הכפתור הזה גם מחייג למשטרה, ואחר כך אפשר לדרוש מהנהג להצדיק את המעשה. עכשיו אתה אולי מרגיש שבכל הדוגמאות שוב הצלחתי להתחמק מעימות ישיר עם הסוגיה העקרונית, וזה נכון, מה לעשות - לא קל למצוא דוגמה טובה. אבל הנה אחזור על הגישה העקרונית שלי: איכון סלולרי ממלכתי הוא צעד שבעיני הוא קשה, אבל לא פסול לחלוטין - הוא מוצדק אם הוא משיג תועלת חשובה מספיק. נשאר, כרגיל, רק להתמקח על המחיר. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שאם חייל יכול ''לבחור'' להוכיח בעזרת איכון סלולרי שאיחר בגלל סיבה לגיטימית, חייל שיבחר לא לעשות זאת ייחשב כמי שיש לו מה להסתיר. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל כרגע שניהם נחשבים א-פריורי אשמים. נכון שאם זמינה האפשרות להוכיח חפות, מי שבוחר לוותר עליה נראה קצת יותר אשם. אבל זה נראה לי לגיטימי. אם מישהו מוכן לותר על פרטיות כדי להוכיח את חפותו, לא נראה לי הוגן לאסור זאת עליו כי חברו שבאותו מצב יותר קנאי לפרטיות. נדמה לי שזה אנלוגי לזכות השתיקה. חשוד ששותק מעורר, לפחות אינטואיטיבית, יותר חשד ממי שמוסר גרסה. האם בגלל זה נחייב שתיקה בחקירה? |
|
||||
|
||||
איכון סלולרי זה אחלה, ומופנה רק כלפי האשמים והקרבנות. אבל בשביל שזה יעבוד, החוק מחייב את הספקיות לשמור נתוני מיקום למשך שלושה חודשים. ובאופן כללי, כדי להפעיל את האמצעים הטכניים באופן יעיל כנגד האשמים בלבד, אנחנו חייבים את היכולת להפעיל אותם על כל אחד. זה כבר פוגע בפרטיות. |
|
||||
|
||||
מערכת רמזור-סלולר, רק הסלולר האשם מגלה את פרטי המפעיל שלו. אפליקצית חובה - איוריקה! בארץ- המשטרה תציב אחד, במקום בו כולם מאיצים בסוף העליה. המידע הזה ישב איפשהו (מישהו ישמור אותו) בכל מקרה נכון לעכשיו. |
|
||||
|
||||
אבל היישום הפופולרי יותר הוא הרי מכשיר סלולרי שיודע להתריע מפני מכמונות מהירות, לא? (האם המשטרה לא דואגת לנסות להזין את מאגר הנתונים שלהם גם בכל מיני מכמונות דמה, להורדת המהירות?) |
|
||||
|
||||
אוהוהו- דואגת. לתפארת משטרת ישראל. כמו שדואגת כנראה להחזיק תיקים על כלמיני אנשים תמוהים, רק עלמנת להשתתף באיזה משחק מטורף, בשקיפות של תכנית ריאליטי. אבל בטח מישהו יותר יעיל ישמור את זה גם, שמירה על פרטיות, אגב, תהפך לאפליקציה - אנשים ילכו עם בועת פרטיות לגלית. |
|
||||
|
||||
נכון. מצד שני, בחלק מהתסריטים אדם מתנדב לחשוף את עצמו לאיכון תמורת תועלת כלשהי. אפילו בתסריט החייל המאחר: אפשר לעשות שרות שבו מי שרואה שהוא נתקע בפקק מחייג לספקית הסלולר, מחויב בסכום נאה כמקובל בענף, ויכול לקבל הוכחה חתומה לאיכונו באותו זמן (ותמורת סכום גבוה פי 10, לקבל הוכחה לאיכון כוזב כרצונו...) |
|
||||
|
||||
כבר היום ביטוח לא לאומי (בריאות, חיים) גובה פרמיות גבוהות יותר ממעשנים (גם לשעבר). אפשר כמובן להצהיר הצהרת שקר בחתימת חוזה הביטוח, אבל להסתכן בכך שאם יתגלה השקר יופחתו (או ישללו) תשלומי הביטוח לכשידרשו. אני לא רואה שום מניעה לעשות משהו דומה בביטוח הבריאות הממלכתי, רק שם צריך לחשוב על מנגנון שלילה הולם (למשל הגדלת ההשתתפות העצמית במידה ניכרת או אי-מימון ניתוח השתלת ריאות בחו''ל). |
|
||||
|
||||
כמו שהזכירו למטה, המיסוי על מעשנים בביטוח כבר קיים, בגלל זה הבאתי את הדוגמא. אבל אתה מתעלם מלב הבעיה. אם מסתכלים על חייל בודד - זה בסדר. האם פרוצדורה כוללנית, בה באופן אוטומאטי המחשב בודק כל חייל שאיחר היכן הוא היה, ומדווח לממונים האם הוא היה בפאב באותו זמן, נראת לך בסדר? |
|
||||
|
||||
לא, הפרוצדורה הכוללנית נראית לי לא בסדר. יש כאן פגיעה בפרטיות מצד אחד, ואפס תועלת מהצד השני. בעצם לא אפס תועלת, אלא נזק: זה גובל בהסרת האחריות מהחייל להגיע בזמן. |
|
||||
|
||||
יופי, הדיון מתקדם! פרוצדורה כוללנית לבדיקת פשיעה עלולה להיות בעייתית. ככל שיש יותר מידע זמין לכריה, יש יותר אופציות לעשות את זה. צעירה הצהירה שהיא דתיה בצה"ל? נחפש במיקומי הג'יפיאס של כל המצהירות הדתיות אם הם בקרו במסעדה לא כשרה, זזו במהירות שמחשידה אותן בנסיעה בשבת, או השתמשו בטלפון. המעשה שלהם (הצהרה כוזבת) הוא בפירוש פלילי (עד 7 שנים בבית הסוהר אאז"נ), אז למה לא? עם טכנולוגית זיהוי פנים מתקדמת, אפשר לתפוס תמונה של הצעירה הזו אוכל ברחוב שיינקין והכל מבלי מגע יד אדם. נשמע דמיוני? התחילו לעשות דבר דומה, בעזרת חיפושים דומים ברשת הפייסבוק. אבל למה לא בעצם? התשובה היא, שאם ממשיכים בכרית מידע כזו בשביל למנוע פשע מגיעים למצבים לא טובים לאוכלוסיה, וזמינות מאגרי מידע כאלה מעודדת כרית מידע כמו שתיארתי. לכן יש כאלה שמעדיפים שלממשלה תהיה פחות אפשרות להפעיל כריית מידע כזו בכלל. האם המידע שהלכתי אתמול למסעדה פוגע בפרטיות שלי? לאו דווקא, אני מספר על כך לכולם. אבל אם יקליטו כל פעם שהלכתי למסעדה, ויבצעו על זה ניתוחים - אני אהיה מוטרד. |
|
||||
|
||||
הבעיה האמיתית פה היא שלהצהיר שאת דתיה פוטר אותך משירות. ודווקא שירבוב מצוות-הדת לסיטואציה הוא שמקצין/מגחיך אותה לדעתי. אם למשל מישהו מצהיר שהוא נכה בכסא גלגלים ולאחר מכן נתפס במצלמה (או בפייסבוק/או באמצעות GPS) הולך כרגיל, אני לא רואה בעיה בכך שהוא יענש. אני גם לא רואה מה התועלת בגישת ה-"זה לא פשע אם לא נתפסת". גם במקרים חמורים פחות מהשתמטות משירות צבאי, כמו לדוגמא נהיגה במהירות מופרזת; שוב, זה היה מרגיז אותי ברמה האישית, אם היו מאכנים אותי באמצעות ה-GPS, אבל הבעיה האמיתית היא עם חוקי התחבורה הנוכחיים, ולא עם האכיפה הסלקטיבית. בכלל, המשטרה שלנו היא כ"כ אימפוטנטית, מבחינת אחוזי הפשיעה שהיא מצליחה לטפל בהם, שאם אפשר לתפוס פושעים או סתם למנוע עברות (קלות?) על החוק באמצעיים טכנולוגיים פשוטים כמו הרצת שאילתא על איזה מאגר, אז אין פה בכלל שאלה. שיעשו את זה ומהר. במקרה הגרוע, זה ימנע עברות קלות בלבד אבל לפחות ישחרר משאבים של המשטרה לטפל בבעיות חמורות יותר, שכיום משום לא מטופלות כמעט כלל:גנבי-מכוניות, גנבי-בקר וציוד חקלאי וכו'. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי להכנס לעניין השירות הצבאי, הבאתי את זה כדוגמא רק כי זה משהו שנעשה. אבל אכן, אם ישאלו אותך שאלות כי הצהרת שאתה נכה, ובט"ל יריץ שאילתא על כל הנכים שהפלאפון שלהם היה במתקן בפארק המים, וישאל אותם שאלות, זה נראה לי בעייתי באותה מידה. ואם נגיד, המשטרה לא תתבע אותך על עבירות כאלו, ופתאום כשהשירות החשאי צריך ממך משהו, הוא יגיד "ודרך אגב, יש תביעה שמוכנה נגדך על הצהרת שקר שמצאנו בעזרת מאגרי המידע, אם תשתף פעולה נוכל לעזור.."? זה לא נראה לך מדרון חלקלק? |
|
||||
|
||||
לא. אני *רוצה* שמי שמצהיר הצהרת שקר כדי להמנע משירות צבאי, או בשביל הנחה במס הכנסה, או אפילו "רק" כדי לקבל תו-חניה של נכה (או כל דבר שבסופו של דבר בא על חשבוני ועל חשבונך), יענש. ואם צריך ללכת צעד נוסף ולהכריח באיזשהו אופן את "המערכת" להגיש תביעה ברגע שמתגלה עבירה לכאורה, אז בסדר, אני מוכן ללכת אפילו לשם (אגב, גם תרחיש השירות החשאי לא מפחיד אותי במיוחד, כשאני משווה רווח מול המחיר שצריך לשלם במקרי "קצה" כגון אלה). |
|
||||
|
||||
ברור לך שיהיה שימוש באותו מידע גם במקרים אחרים. |
|
||||
|
||||
ברור לך שנעשה שימוש... |
|
||||
|
||||
כמו גם בכל אמצעי אחר שיש למשטרה (מהאזנות סתר ועד, רחמנא ליצלן, אקדחים). |
|
||||
|
||||
מה שמשותף לאמצעים שהזכרת הם שהם מופעלים אינדיווידואלית, לאחר שיש חשד מבוסס לפשע. אין הסכמה בציבור לאישור להאזנות סתר לכל אזרחי ישראל בשביל למנוע פשע עתידי (היה פרוייקט שנוי במחלוקת כזה, של נס''א בארה''ב. וההצדקה לזה כמובן, לא היתה מניעת התחזות לנכה, אלא הטרור העולמי). הסוד הוא מה שצפריר אמר, אתה חף מפשע עד שמוכחת אשמתך, ולא ההיפך. |
|
||||
|
||||
אגב, מסכים לחיפוש סטטיסטי בשכונות בהם יש אחוז גבוהה של סמים? סיכוי ממש טוב שתמנע פשע. |
|
||||
|
||||
בדיוק. ומאחר ומשטרת ישראל ידועה בשימוש ההגון והמינימלי שהיא עושה בכלים שעומדים לרשותה1, וזאת אך ורק על מנת למלא את תפקידה בצורה טובה, אין מניעה מלתת לה עוד ועוד כלים כאלה. ________________ 1- מדגם מקרי בהחלט: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1169071.html , http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2390 , http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4077031,00.h... http://news.walla.co.il/?w=/10/1014961 . |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מה ניסית להדגים. האם אתה רומז שהשוטרים ינסו להרביץ לחשודים עם המחשב החדש מהניידת? המאגר המרכזי יושב על מחשב נייח מאוד ולא יכול לעזור לשוטרים בהטלת מורא. |
|
||||
|
||||
ניסיתי להדגים את הטענה ש"משטרת ישראל ידועה בשימוש ההגון והמינימלי שהיא עושה בכלים שעומדים לרשותה". |
|
||||
|
||||
זו לא חוכמה להציג רק צד אחד של המשוואה. מכיוון שמשטרת ישראל ידועה ביכולתה לפצח כל פשע, מהמעטים שהיא לא הצליחה למנוע מלכתחילה, ולהבטיח את שלומנו בכלים שעומדים לרשותה, אין שום סיבה לתת לה כלים נוספים. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, זאת לא חוכמה. אבל אולי יש מידה מסוימת של חוכמה בנסיון לראות איזה שימוש המשטרה עושה בכלים שכבר עומדים לרשותה, וכמה פיקוח מופעל כדי להקטין את השימוש המזיק, לפני שנותנים לה כלים נוספים. הטייזר הוא דוגמא מצוינת לאמצעי חדש יחסית שאמור להיות מועיל, וכנראה באמת מועיל בנסיבות מסוימות, אבל אחרי שראיתי כמה הוא מקל על התעללות , אם זה היה תלוי בי הוא היה מוצא מרשימת הכלים שברשות השוטרים. בדומה, אני מאד פוחד מכל כלי חדש שאתה נותן לבריונים לובשי המדים, כל עוד לא פתרת באופן יסודי את בעיית האלימות שלהם. אמנם מידע על תנועותי אינו אלימות, אבל הוא כלי שמאפשר לאותם בריונים לסחוט אזרחים חפים מפשע למשל כדי להשיג את שיתוף הפעולה שלהם ("אם לא תעיד נגד אל קפון/אם לא תבטל את התלונה במח"ש/אם לא תפסיק להשמיץ אותנו באייל - אישתך תשמח לשמוע איפה היית אמש"). אני יודע כמה פרנואידי זה נשמע, אבל במצב הנוכחי מי שאינו פרנואיד הוא לא נורמלי (ואם זה לא טאגליין אני לא יודע טאגליין מהו). |
|
||||
|
||||
מה טאגליין? זה ציטוט של יוסריאן. |
|
||||
|
||||
אז מה? גם ליוסריאן מגיע טאגליין. |
|
||||
|
||||
אה, זאת הסיבה שאתה לא נשוי? |
|
||||
|
||||
הסיבה האמיתית היא טעמן האנין של הנשים. |
|
||||
|
||||
וזה משום שאתה מתעניין רקק בנשים אנינות טעם. |
|
||||
|
||||
דווקא נשים אנינות ימצאו בך עניין. אתה שנון להפליא. |
|
||||
|
||||
כמה אנקדוטות צריך בשביל להתחיל להתייחס אליהן כאל תופעה? |
|
||||
|
||||
The plural of anecdote is not data!
|
|
||||
|
||||
מתחיל להזכיר את המנהג שהיה לסמוראים ביפאן, לבדוק את חדות החרב החדשה שלהם על צווארו של איכר מזדמן. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |