בתשובה לעמית מנדלסון, 08/06/00 11:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זאת אומרת שלאחר שאני אהיה מת אני אביט מלמעלה ואשמח לראות איך הערים הללו נשרפות? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, האם באמת "ברירת שמשון" היא בכלל ברירה או בזבוז כסף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אדם חפץ-חיים, אין ברצוני להגיע לתרחיש זה. ברם, עצם הידיעה שלא ניתן לשתק את ישראל במכה גרעינית בלא לספוג תגובה מקבילה, מהווה גורם הרתעה חיוני. שים לב, אני מדבר כאן על מזרח-תיכון מגורען, בו כבר יהיה נשק גרעיני לשני הצדדים, וכן אני מדבר על תרחיש בו הצד השני מחליט על התקפת פתע גרעינית. טילי הסקאד העיראקיים הגיעו לישראל בתוך 6 דקות, והם עוד נחשבו מיושנים למדי, כך שמן הסתם יהיה קשה להערך ביעילות להתקפה כזו. לפיכך, הדרך הבטוחה ביותר להרתיע את הצד השני, היא ליצור יכולת מכה שנייה. זה לא אומר שגם נשתמש בה אבל יחפה על חולשתה הגיאו-דמוגרפית הגדולה של המדינה - העובדה שחצי מהאוכלוסיה יושבת בגוש-דן לבדו, שעשוייה ממש להזמין אוייבים לחשוב על התקפה שתשתק כליל את המדינה וכמו שערן בילינסקי מנסה לשכנע אותי בהן כבר הרבה זמן צריך להבין שנשק גרעיני אינו בהכרח נשק שישתמשו בו. נדמה לי שזו משמעותו האמיתית של מאזן אימה גרעיני - אך צד לא יעז לתקוף גרעינית אם יש יכולת מכה שנייה. אם אין יכולת כזו, חוקי המשחק אינם מאוזנים, בוודאי אם תביא בחשבון את הריכוזיות הדמוגרפית הבולטת של 3 המדינות - סוריה (דמשק וחאלב), מצרים (קהיר ואלכסנדריה), ויותר מכל ישראל (גוש-דן ) המזמינה התקפות-הכרעה כאלו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה לחדד נקודה מסויימת. בדיוני עם עמית טענתי שתומכי הנשק הגרעיני מביאים נימוקים שהמשתמע מהם שנשק גרעיני הוא נשק להרתעה בלבד (מאזן אימה גרעיני, מלחמה קרה/שלום קר) לעומת מתנגדי הנשק הגרעיני שמביאים נימוקים שהמשתמע מהם הוא כי נשק זה הוא נשק לשימוש (ואגב כך, מסבירים לנו מדוע לא כדאי לנו לבסס את בטחון המדינה על נשק שכזה). מה שברור הוא שנושא אחד חמק בכלל מעיני המתדיינים כאן. עזר וויצמן אמר פעם ש"אנשים חושבים כי פצצה גרעינית היא רק "בומבה גדולה" וכמו שאנו מחזיקים פצצות קטנות על המדף, כך עלינו להחזיק גם פצצות גדולות על המדף" (עזר וויצמן שייך כמובן למחנה השני לטעמי). הכוונה היא לעלות והוצאות הביטחון. מישהו שאל פעם כמה עולה/יעלה למדינת ישראל לבסס את ביטחונה על נשק גרעיני? זה לא שיכולת גרעינית היא מוצר מדף שקיבךנו במתנה מארה"ב. כל שקל שהולך לפיתוח, יצור, תחזוקה, הסתרה וכו' זה שקל פחות לביטחון קונבנציונלי, רווחה וחינוך. מה לעשות, אולי אני חושף כאן סוד מדינה כמוס אבל תקציב המדינה הוא *מוגבל*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שאף אחד לא התייחס עד עכשיו אז הייתי רוצה להרחיב בנושא. קשה להתבטא באופן פומבי נגד התחמשות מדינת ישראל בנשק גרעיני אך אחת השאלות שלא נשאלות (וחבל) היא המחיר. אף אחד לא שואל כמה עולה להחזיק את דימונה, את מכוני ההרכבה (הוסיפו כאן את הציטוט החביב והשחוק "ע"פ מקורות זרים") ברפא"ל. את בסיסי השיגור (כנף שהמספר שלה גדול מאחד וקטן משלוש) שזכינו לראות תמונה שלהם ב"הארץ" ובאתר של פדרציית המדענים האמריקאית - http://www.fas.org זה לא בחינם! וזה בטח לא זול! האם יש להשקיע את הכסף בהגנה גרעינית (שרוב הדוברים טוענים כאן שהיא להרתעה ולא לשימוש) או להשקיע באמל"ח קונבנציונלי או בכלל בתחומים אחרים? עד מתי יהיה תקציב הביטחון סוד כמוס לפרה ולסוס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, כדי להצדיק את הדימוי-שמסתבר-שיש-לי: מדוע קשה להתבטא נגד התחמשות מדינת ישראל בנשק גרעיני? אם אינך פוליטיקאי, דבר לא ימנע ממך או יקשה עליך להתבטא בנושא. היות שבמצב העניינים הנוכחי "ישראל לא תהיה הראשונה להציג נשק גרעיני במזרח התיכון", אתה יכול בקלות להתנגד לכך שישראל תתחמש בנשק כזה, ואתה יכול בקלות לתמוך בהצטרפותה של ישראל לאמנה הבינ"ל הרלוונטית, לצידן של כמה משכנותיה. ושנית, לאילו התייחסויות ציפית? שאלת המחיר היא שאלה שצפויה לעלות (ואז גם תימצא לה תשובה מוסכמת, להערכתי) במסגרת דיון ציבורי בתכנית-גרעין ישראלית. בישראל לא מתקיים דיון ציבורי ער גם בנושאים שהם לכאורה פחות "רגישים", כמו המענה האסטרטגי לאיום טילי הקרקע-קרקע (למעט המאמר הדו-שנתי של פדהצור, והתגובה בעקבותיו, ודיון בעקבות מאמר באייל). אני בספק אם התשובה המוסכמת ל"כמה זה עולה" תהווה טיעון עיקרי של מי מהצדדים בדיון - נראה לי שלשניהם מאגר טיעונים "איכותיים" שכל צד יחשיב כל אחד מהם כגובר על העניין הכמותי של המחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? בעיקר בגלל טראומת השואה. הציבור הישראלי רואה בנשק הגרעיני מעין "נשק קסם" שמגן עלינו מפני "טרנספר מערבה לסביבה לחה יותר" - היינו, שלא יזרקו אותנו לים. הקונצנזוס סביב החימוש הגרעיני הוא כזה שמי שיצא נגדו באופן פומבי מסתכן במקרה הטוב באמירות בסגנון "מה זה השטויות האלו" ובמקרה הרע בקריאות להעמידו לדין על פגיעה בבטחון המדינה א-לה וענונו. טענת נגד נפוצה תהיה "אי-אפשר לסמוך על הערבים, גם אם הם יחתמו החתימה לא שווה את הנייר שעליו היא כתובה" - טענה שאי-אפשר להוכיח או להפריך. מה כן אפשר לעשות? להתייחס בצורה עקיפה - אריאל שרון טען במשך שנים שהוא יכול לקצץ מיליארדי שקלים מתקציב הביטחון. איך? הוא לא מספר. ספיר התלונן נגד "לירות לא ספורות" בתקציב הביטחון בעת הקמת המיזם הגרעיני בשנות החמישים והשישים (ראה "ישראל והפצצה" - אבנר כהן). יוצאי דופן הם יצחק שמיר ויגאל אלון, שניהם, בעת שכיהנו כשרי חוץ, הציעו בפומבי תחליף לאמנה הבינ"ל - הסדר איזורי רב צדדי לפירוז גרעיני לפי המודל שלא אמריקה הלטינית (ראה מאמר של ד"ר יורם נמרוד בשם "החלופות האמיתיות בשיחות עם סוריה" (דבר, 16.9.94 וגם באוסף המאמרים "הגולן או דימונה" בהוצאת מרכז "תבל"). ולחלק השני - נכון. הדיון מתנהל בתוך המערכת (ואני שב וממליץ על הספר שהמלצתי עלו לפני שורה וחצי - "ישראל והפצצה" של אבנר כהן, למידע בנושא עד תחילת שנות השבעים). עם זאת, לדעתי דווקא מתוך הדיון בשאלה הכספית יש את האפשרות לראשונה לנהל דיון ציבורי רציני בשאלת החימוש הגרעיני של מדינת ישראל על יתרונותיו וחסרונותיו. האם הטיעון הכספי הוא קרדינלי בדיון הזה? כנראה שלא, אבל יש לו משקל שאי-אפשר להתעלם ממנו (על פי פרסומים זרים כמובן...). אגב, זהו סוג של טיעון שהוא באמת "לא-כל-כך-לציבור" - מבחינת הציבור הישראלי, בגלל התזה הקצרצרה שהעלתי בחלק הראשון - טראומת השואה - ראוי להשקיע כל סכום בהרתעה גרעינית. לעומת זאת, פוליטיקאים שרואים את הצדדים המעשיים ומבינים כי תקציב הביטחון מוגבל יכולים להשתמש בטיעון הכלכלי בעת הדיון הפנימי שאינו מיועד לציבור. דוגמת איום הטק"ק, אגב, קשורה בעבותו לשאלת הנשק הגרעיני במזרח התיכון (ראה "חץ אל מטרה שגויה" של פדהצור, הארץ, 1.6.98 ואחרים שאינם בשליפה כרגע) פדהצור הרי מציע לוותר מראש על האפשרות ליירט טילים ו"[להבהיר] את המחיר הבלתי נסבל ש[הצד השני] ישלם על ניסיון לפגוע בישראל פגיעה גרעינית". כלומר, פדהצור מטיף למלחמה קרה בין ישראל ושכנותיה. באותו נושא, פדהצור גם ערך לפני כשנה וחצי, כחלק מתפקידו כאחד המגישים של "רצועת הביטחון" בגלי-צה"ל, תוכנית לרגל קליטת הצוללות החדשות של חיל-הים שכותרתה הייתה "חיל-ים אסטרטגי". המילה "אסטרטגי" בקודים הבלתי-כתובים של מערכת הביטחון פירושה "גרעיני". (וחוצמזה, על איזה דימוי אתה מדבר?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב-4 בנובמבר תשדר "רשת" את הסרט "פצצה במרתף - האופציה הגרעינית של ישראל". מדובר בסרט של מיכאל קרפין, כך שמומלץ להנמיך ציפיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. זה בדיוק מה שהיה חסר לי לניסוח של השאלה שלי: נראה לי שפצצות ביקוע הן פצצות להרתעה בלבד, משום שכל שימוש בהן - אפילו בפצצה טקטית קטנה - יגרום השלכות סביבתיות בלתי נסבלות. אני מוכן לכלול בקטגוריה הזו גם פצצות מימן מאסיביות. אבל - וזו הנקודה - פצצות ניוטרון טקטיות הן סיפור אחר לגמרי. הן פצצות לשימוש. אני לא ממש רואה מה ההבדל העקרוני בין שיגור פצצה כזו לבין, נאמר, טיווח ארטילרי מאסיבי. טוב, פצצות ניוטרון הרבה יותר אפקטיביות. הן משמידות הכל. אבל אתה לא משלם עליהן מחיר סביבתי ארוך-טווח. אפילו מדינה כמו לבנון יכולה לעמוד בהשמדה מבודדת של עיר הבירה שלה - וגם אנחנו. אני לא רואה למה היעלמות פתאומית של תל אביב פירושה חיסול המדינה (לא שאני מייחל לכזה דבר, חלילה). פצצות טקטיות הן לא איום קיומי (על קיום המדינה, ז"א) ולא איום סביבתי מחריד כמו פצצות ביקוע. הן סיפור אחר לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עומר, אין "חצי שימוש". החישובים שאתה עושה לא מביאים בחשבון את הגורם הפוליטי. האם אתה מאמין ברצינות למה שכתבת? אתה מוכן להשתמש בפצצות טקטיות ומסביר כי אתה "לא ממש רואה מה ההבדל העקרוני בין שיגור פצצה כזו לבין, נאמר, טיווח ארטילרי מאסיבי". האם ברורות לך ההשלכות המדיניות של שימוש בנשק גרעיני כלשהו - נשק שלא היה בו שימוש מאז מלחמת העולם השניה במשך 55 שנים (וכנראה לא בלי סיבה). הבידוד הפוליטי, אתה מעדיף לחיות בצפון-קוריאה של עד לפני שבוע? בקנטרנות אשאל גם אם תעדיף להיות בתל-אביב המופצצת בטיווח ארטילרי מסיבי או בתל-אביב המופצצת בנשק גרעיני טקטי... בכל אופן, זו לא הנקודה שניסיתי להדגיש (ואף אחד לא מוכן לדבר עליה). אני מדבר על העלות של יצור ותחזוקת ארסנל גרעיני בכל מדינה בכלל ובישראל בפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת! הגזמת. איפה ראית שאני מצדד בשימוש בנשק גרעיני? אני חושש, לא מקווה. והחשש שלי הוא שהדבר היחיד שמפריד בינינו לבין שימוש טקטי בנשק גרעיני (טקטי) הוא אלמנטים לא רציונאליים של דעת קהל בעולם המערבי. חוץ מהחרדה שמעוררים כלי הנשק הללו, איזו סיבה יש למדינה במלחמה שלא להשתמש בנשק גרעיני טקטי? מודל ההרתעה ההדדית של המלחמה הקרה נבנה על ההכרה ששימוש בנשק גרעיני משמעו, בסופו של דבר, קיצה של הציביליזציה. זה לא נכון לגבי פצצות נייטרון "קטנות". והטענה שמדינת ישראל תיעלם אם תיפול פצצה כזו על תל אביב היא דמגוגיה צרופה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |