בתשובה לאינקוגניטו, 19/05/11 19:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
או.קיי, פירות הם פחמימות פשוטות, אבל אני לא חושבת שנזקם המצטבר מבחינת הסיכון להתפתחות סכרת שווה לזה של ממתקים (או של פירות מיובשים). פירות טריים גם מכילים סיבים, מים, פיטואסטרוגנים וויטמינים בכמויות, שמאזנים את התמונה אצל אדם מערבי ממוצע (תמונה שבד''כ כוללת די והותר חלבונים מן החי והצומח כדי ליישר מעט את רמת הסוכר בדם). אבל זה רק הרושם שלי. אם יש לך נתונים ממוקדים בפירות אנא הבא אותם ונחכים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ומלבד זאת, לחשקים (cravings) למזון בצורתו הטבעית אני מתייחסת אחרת מאשר לחשק למזונות אחרים. פירות, אגוזים, בשר, דגים, אלה דברים שנראה לי שכשאדם מתאווה אליהם הוא בדרך כלל מביע צורך יותר "אמיתי" של הגוף מאשר חשק לביסלי או למיונז או לגבינת גורגונזולה (נכון שלפעמים הגוף יהיה זקוק למלח וזה יתבטא בתיאבון לביסלי, אבל רבים הרבה יותר המקרים שבהם מדובר בסתם טעם נרכש או בהרגל קלוקל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיונז הוא מזון עתיר שומן וקל להבין למה אנו משתוקקים לו באופן טבעי. חטיפים רבים מכילים הרבה סוכר. ביסלי ודומיו מהונדסים להכיל כל מיני חומרים שנשתוקק להם, מהסוג של המונוסודיום גלוטמט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שישנה ההשתוקקות הטבעית לשומן ולסוכר, הלא על זה נבנית תעשיית הג'אנק פוד. אבל לעניין זה, אני אקבל השתוקקות לאגוזים למשל כ''מובנת'' ו''מספקת צורך טבעי של הגוף'' הרבה יותר מאשר השתוקקות למיונז (שאותה ניתן להסביר גם בדרכים אחרות). מיונז כמזון הוא טעם נרכש. כמו שכמויות של מלח במזון הן טעם נרכש שמצטבר בהדרגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלח, הפלפל, הבצל והשום (והעשן?) הם קבוצה מעניינת אחרת של טעמים נרכשים - חומרי שימור. הם כבר חלק מהתרבות שלנו ועם קצת מזל הפכו להיות טעם משובח וקלאסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד ומעורר תיאבון אך לא קשור לדבריי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו אוהבים את המזון שאליו אנחנו מתרגלים, כמה זמן ייקח עד שנקבל מנות מובחרות בטעם במבה? ההמבורגר כבר עבר את התהליך הזה. נראה לי שגם הפיצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאשמתך הלכתי לקחת עכשיו קופסה קטנה ובתוכה אגוזי קשיו לא קלויים. 90 אלף קלוריות בערך. באמת תודה רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידעת שמחית אגוזי קשיו לא קלויים היא בסיס מעולה לכל מיני רטבים שמנמנים וטעימים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לא ממש ניסיתי עד עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יכולה להיות יותר ספציפית? (רחל טל-שיר כותבת לפעמים על דברים מכל מיני אגוזים, בעיקר שקדים, מושרים וטחונים, ואני כבר הרבה זמן רוצה לנסות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מתכון רשמי. אינני משרה את הקשיו, אני טוחנת אותם בערך עם אותה כמות נוזלים ומוסיפה את הטעמים. בפעם שעברה הכנתי רוטב לסלט חסה, והוספתי לרוטב עירית קצוצה, מלח, ושום גבישי. אני חושבת שיהיה מעניין לקלות קצת מהקשיויים כדי להדגיש את הטעם שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. הפעלת מעבד מזון נחשבת אצלי לדי בוג'ראס, אם זה לא למען מנה חגיגית-למחצה שגם אשתי תאכל. אבל אין ספק שבהזדמנות אני אנסה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ווג'ע ראס. יְגיעַ ראש. תרגום מילולי ופשוט. בוג'ראס הוא יציר לשוני אשכנזי וולגארי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ווג'ע ראס זה בערבית, לא? מוחמד כתב בעברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אכן, ופירושו פשוט: "כאב ראש". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי מורשת עדתית משלי לשמור (אשכנזית, כמובן). אצלנו בבית המילה הזו גם זזה קצת במשמעות שלה, ופירושה "בלגאן", ובפרט במטבח. חוץ ממשפט כמו (על הצעה לבשל משהו) "זה הרבה בוג'ראס?", אפשר גם "מה, אתה תעשה עכשיו בוג'ראס בכל המטבח?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקומותינו, על בישול שלוקח הרבה זמן והוא התעסקות בהרבה פרטים (אגרול, עלי גפן, כרישה ממולאת וכיו"ב), אומרים פָּצְ'קֵרַיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פירות בריאים יותר מממתקים זה אין ספק (אם כי ההודעה שלי כוונה גם לנשיאה לעתיד שכן אוכלת ממתקים) אבל ההבדל בין פירות לפירות יבשים זה רק המיים. 12 ענבים שוים ל12 צימוקים עם כוס מיים. בכל מקרה היתרון הגדול של פירות הוא שקל לאכול מעט מהם, מי שנחוש מספיק מסוגל להרע לעצמו איתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא סגור על זה שההבדל היחיד בין ענבים לצימוקים זה תכולת המים. לדעתי יש חומרים שלא נשמרים לאורך זמן ללא מים, ומה שיותר סביר יתכן שהפרי עובר תהליכים ביולוגיים שמשנים קצת את הרכבו. בכל מקרה, שניהם טובים וטעימים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |