|
||||
|
||||
טענותיך נכוחות ומצויינות כתמיד, אדם חכם שכמותך, המצטיין בהקשר לנושא מסויים, כקפיץ דרוך זה, ביצירה, באיסוף ובגיבוש גוף הידע המתאים, ובתנופה וירטואוזית. נושא זכויות יוצרים קרוב לליבי, והינו במרכזה של מהפיכת המידע המתרחשת מזה עשור. כפי שכתבתי בעבודה מ-98: הנחת יסוד התפקוד האנושי הבסיסי ביותר - הינו רעיוני אינטלקטואלי: כל התקדמות אנושית מתחילה ברעיון יסוד. זאת, החל מרעיון השימוש בגלגל להעברת משאות כבדים, או השימוש בעצמות משוננות ככלי ציד, וכלה בריקוד או שיר פולקלוריסטי, שימוש בכיסוי ראש להגנה מהשמש (והאופן הלוקלי בתקופות שונות של מימוש רעיון זה - כפיה עם שתי קשירות בקודקוד, מגבעות, כובע קש רחב שוליים כמו במקסיקו). וכך גם לגבי הרחבת מושג כיסוי הראש לשימושים נוספים: הגנה בקרב (הקסדות האשוריות או היווניות על עיצובן הספציפי); התובנה על שימוש בצמחים מסויימים למרפא לפצעים או לחוליים (ולא רק למאכל אדם ובהמה); בדיחה כלשהי, פתגם עממי או מטבע לשון, רעיון דתי כלשהו או מתווה לעריכת טכס דתי או מיסדרי מסויים על סדרת פעולותיו. כל אלה מתחילים ברעיון יסוד. ותמיד רעיון זה הינו של אדם יחיד, פורה וטבעי להפליא, המתואר תכופות כ"מקור" או כמעיין נובע. לעולם לא של קבוצה, של "פולקלור עממי" ערטילאי, "רוח העם ושורשיו", "ערכי המסדר הנשגבים" וכיוצא בזה. תמיד - אדם בודד ומפרה — אישית, תרמתי גם תרומה שהינה שייכת לתחום הציבורי, באופן שמטיבו אינו בר יחוס לפרט. הכוונה לטביעת ביטויים חדשים, שבמרבית המקרים, נעשית כל הזמן על ידי פרטים בנסיבות שונות, במסגרת התהוות השפה החייה. ביטויים קולעים ואפקטיביים שטבעתי, בין היתר: "מצג כוזב" - שאתה ורבים אחרים מרבים להשתמש בו. מופיע בספרי אודות חלוקת קשב (1997), בהקשר המונולוג הפותח ל"ריצ'רד השלישי" שאני מצטט, אף שהשתמשתי בביטוי קודם לכן. "לוחמני" - בהקשר מסויים נזקקתי לביטוי מיליטנטי לעברית. מאמרים רבים (לוחמניים) כיום, מכילים את הביטוי. "עניין לא ראוי" - מעין הלצה שלי, כלומר שלילה רטורית הנושאת בתוכה נימה מוסרנית אתית, כאשר אתה מתעצל לפרט מה פסול כאן. הדבר השתרש להפליא בשיח הפוליטי, בגלל ה"קלי קלוטו" יחד עם האפקטיביות המוסרנית/צדקתנית שבו. ואסיים: היה "ראוי" להגיד את הדברים הללו. |
|
||||
|
||||
ברצוני להדגיש כי שייכתי בהודעתי טביעת מילים וביטויים לתחום החופשי של ה- Public domain , "לתחום הציבורי באופן לא בר יחוס לפרט" באופן שכמובן אינו תחת חלות זכויות יוצרים. בעניין זה כתבתי כי "טביעת ביטויים נעשית כל הזמן, במסגרת התהוות השפה החייה". כתבתי זאת כדי להסיר מעט את הגוון הערטילאי מאחורי הווצרות השפה, ואף מבניה הדקדוקיים, אותו גוון ערטילאי ומיסטי למחצה המייחס יצירה זאת למהויות קולקטיביות כ"רוח העם ושורשיו" ולהצביע על כך כי גם כאן עשייה זאת נעשית בעיקר על ידי פרטים ולא מהויות אחרות. אשר לאותן מהויות שמעבר לפרט, אל דאגה לגבי אותם האמונים על משקלם בהקשרים חשובים של קולקטיבים וישויות חוץ-פרט גבוהות למיניהם. בהמשך המאמר אני כותב: "תמיד, אדם בודד ומפרה, אשר אמנם, מיקומו המסויים, דתו, עמו, הרקע בו צמח, מקנים את הגוון המסויים, הרקע, הבעייה המסויימת - דהיינו את חומרי הגלם; אך לעולם לא את המבנה, הרעיון עצמו, המעצב חומרים אלה. זאת כשם שמשחק השחמט הינו רעיון מופשט של כללים להזזת כלים, תכונות כל כלי, מבנה המצע עליו נעים הכלים, מטרות ואסטרטגיות. אך הכלים יכולים להיות מחומרים שונים ובצורות שונות, הלוח - מנייר, קרטון, פלסטיק, תמונה בצג המחשב, או אף תמונה במוח תוך העברת פתקים על כל מסע; וזאת כל זמן שהמבנה המופשט והכללים נשמרים. מחד, הדבר עצמו - הרעיון או המבנה המופשט. מאידך - החומרים בהם ממומש המבנה המופשט. מקור הרעיון הינו תמיד אדם בודד, מעיין מים חיים. הסביבה (או חלק ממנה) אם כן, מקנה את החומרים. וכן-----" וכאן בא המשך המאמר אכן, לעיתים הבאת חלק ממאמר יכולה להעמיד אנשים על רגליהם האחוריות. אך לדעתי אין פה במיוחד לא ארוגנטיות אינדיוידואלית ולא דבר לא מאוזן אחר, גם לא המעטת חשיבות ישויות קולקטיביות או מסדרים רבי תרומה חברתית למיניהן, שכן שאיפתי לראייה הוגנת ככל שניתן. אשר ל"מצגים כוזבים", השתמשתי בהטייה זו בעבר בהרחבה, על משקל "מצליחנים" ו"משיגנים" שגם בהם נקטתי כששאפתי לנימה אירונית , בהקשר ספציפי מאד בו הובאו הדברים. אין בכך לבטל האפשרות שאולי הושפעתי בלי משים מביטוי שכבר שמעתי, הגם שבדרך כלל זכרוני טוב. יתכן גם שבמדת מה "שפה חייה אוכפת את עצמה" כלומר באקטים דיבוריים אנשים עשויים להגות לראשונה מבחינתם, ביטויים שכבר ננקטו על ידי אחרים, גם מבלי שמעולם שמעו זאת. כך לגבי "לוחמני". זה היה הפשר הראשון שעלה על ליבי ל"מיליטנטי" וסביר שזה נמצא קודם לכן על ידי אחרים. כוונתי היתה מכל מקום, שבמסגרת השפה החייה ומאמציהם של אנשים לעיתים לאפקטיביות לשונית ומציאת ביטוי קולע למצב, נוצרים כל הזמן ביטויים חדשים, אך אין זה תהליך ערטילאי ומיסטי במיוחד (ואולי כן, אין לדעת); אך לפחות הוא נחווה כתהליך אינדיוידואלי שבסיומו דומה שלפניך ביטוי או בדיחה או שיר רחוב או מבע אחר שלא היו שם קודם. הכרת תודה: אני מודה למר פריד (פריצי) על הערות ששלח לי, שהיו המנוע להבהרות הללו. בין השאר הראה לי כי "מצגים כוזבים" הינו ביטוי שהיה קיים לפני 1997 , ו"לוחמני" הינו ביטוי וותיק מאד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |