בתשובה להאייל האלמוני, 16/05/11 21:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
משום מה זכרתי 7 מכל 10 מושבים, תודה על התיקון. זה גם מסתדר יותר עם המספרים של דובי אבל לא משנה את התמונה. אם ב-5 שנים האחרונות לא הצליחה לקום אפילו תנועה משמעותית אחת שמפעילה לחץ על הנהגת החמאס ו/או פת"ח להסכים לגבולות 67, למרות שמעל 50% מהאוכלוסיה אמורים לתת לה גב משהו בהנחות פשוט לא נכון. גם עם הזליגה הציבורית ימינה, השגת הסכם רגיעה או התקדמות לכיוון הסכם שלום הוא נצחון פוליטי בין הגדולים ביותר שיכול להשיג פוליטיקאי בארץ, מהסוג שהופך פוליטיקאי לראש ממשלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבחירות לפרלמנט הפלשתינאי הן בחירות איזוריות, והתוצאות הבחירות היו שונות באופן דרסטי בין האיזורים השונים (ובין עזה לגדה). החמאס קיבל 56% בעזה (העיר, לא הרצועה) ו-31% בבית לחם 70% זאת תעמולה (סליחה, הסברה) שממקורה לא בברור. אולי בגלל שיש להם 74 חברי פרלמנט, אולי בגלל שהם קיבלו 68% מהמושבים האיזוריים... בדיקטטורה קצת קשה להקים תנועה שמפעילה לחץ על השלטון. בשנתיים האחרונות נראה שאין באמת צורך להפעיל לחץ על שלטון הפת"ח בגדה, משום שהוא פועל באופן נחרץ לקידום מצב של שתי מדינות. לפי ההסטוריה המוכרת לי, ראש ממשלה ישראלי שחותם או מנסה לחתום על הסכם עם הפלשתינאים מאבד את השלטון במערכת הבחירות הקרובה ביותר (פרס, נתניהו, ברק, אולמרט+ליבני). איך זה יהפוך פוליטיקאי לראש ממשלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תעמולה רומזת שיש לי אג'נדה לקדם. לצערי זה לא המצב. גם באשמתן, ממשלות ישראל נתנו לסכסוך הגבולות הזה להגיע לנקודה שבה לא יכול לקום פוליטיקאי בישראל שיכול לצבור מספיק כח בכדי לקדם פתרון. פתרון יגיע לדעתי רק אם, כאשר ובתנאים של הפלסטינאים. כלומר לטענתך החמאס הוא דיקטטורה שכופה דעתה על שאר התושבים - למה אין שום קולות מהרצועה כנגדו או בקשות סיוע לשחרר את האוכלוסיה? אפילו מדיקטטורות כגון איראן וקוריאה הצפונית שומעים קולות כאלו. איפה הבלוגרים שקוראים לעצור את חמאס ולשחרר את הרצועה? אני באמת אשמח להתבדות בנושא הזה. אני מסכים שפת"ח פועל באופן נחרץ להשיג הכרה והסכמה בינלאומית על שליטתו בגדה. אני לא בטוח שהוא פועל באותה נחרצות מול ישראל. הצבת תנאים לקיום משא ומתן זה פשוט התחמקות ממשא ומתן (דבר שממשלות ישראל לדורותיהן לא חפות ממנו) כל ההסכמים הללו לא החזיקו מים וביטאו ויתורים של ישראל בתמורה לשקט נקודתי. הסכמים שיחזיקו מים, ייצרו מעורבות מצד הפלסטינאים והתקדמות מהותית בכיוון שלום יהוו נצחון פוליטי גדול. אם למשל אלי ישי יצליח לשכנע את החמאס להכיר בישראל אפילו בידיעות יאלצו לתת לו כותרת חיובית (אני כבר רואה אותה - "ש"ם מחפה על טעויות ביבי") ומניותיו בקרב החילוניים ימריאו פלאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לך אולי אין אג'נדה, למי ששתל את ה-70% בתודעה של הציבור הישראלי יש. הנה דוגמא מהיום, בזמן שהנשיא הנבחר של הפלשתינאים קורא לשתי מדינות, ראש הממשלה הנבחר של מדינת ישראל מבהיר (בנאום שמוגדר כ"שמאלני") שישראל לא תפרק את ההתנחלויות או תיסוג צבאית מיהודה ושומרון. אני לא יודע מה יהיה, אבל עד היום כל ראש ממשלה ישראלי שניסה לדבר עם הפלשתינאים איבד את השלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבו מאזן אמנם נבחר, אבל לפני למעלה מ-6 שנים, הקדנציה הסתיימה, המנדט שלו פג מזמן.(דרך אגב באותם בחירות הצביעו 800,000 בוחרים מספר זעום בהתחשב ב4.5 מיליון פלסטינאים (ואולי לא) בשטחים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז... הוא לא נבחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בדמגוגיה עסקינן, גם היטלר (להבדיל אלף הבדלות) נבחר. אולי אבו מאזן נבחר טכנית בעבר, אבל הוא לא נבחר במובן, שיש לו את הלגיטמציה של מנהיג דמוקרטי, ודרך אגב הוא לא ה''הנשיא הנבחר של הפלשתינאים'' אלא נשיא הרשות הפלסטינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם היטלר נבחר, מה כאן דמגוגיה? אף אחד לא דיבר על "לגיטמציה של מנהיג דמוקרטי" (מה זה?) ההקשר של הדיון היה סביב הטענה של אחד מהרוב ש-70% בחרו בחמאס, ולכן חשוב להדגיש שבזמן שה-70% הם מספר דמיוני, העובדה שאבו מאזן נבחר היא עובדה אמיתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנו עוסקים בדקדוקי עניות אז אבו מאזן לא נבחר להיות מנהיג הפלסטינאים, אני מציע שתקשוט עצמך תחילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא נבחר להיות הנשיא של הראשות הפלשתינאית, ובדיוק ככזה תיארתי אותו "הנשיא הנבחר של הפלשתינאים". מה יהיה, כל כך הרבה שכל ישר ואתה לא מצליח להבין עברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט מאוד הנשיא הנבחר של הרשות הפלסטינית איננו הנשיא הנבחר של הפלשתינאים אם את זה אתה לא מבין אז אני מרים ידיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, אז בפנותו לעולם המערבי אבו מאזן דואג להישמע מתון . ובאותו זמן ממש הוא אומר לקהל הדובר ערבית "לא נוותר על זכות השיבה, ועל אף שעל". קצת פחות מתון, כמדומני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותו זמן? שמת לב לתאריך של הכתבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
12/7/2009 (אתה באמת חושב שאין באייל אף אחד שיבדוק את העובדות? כנראה שאתה צודק) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לזכור את ה 15 במאי 2011. אין צורך להעמיד פנים. לפחות לא יותר מכפי שעושה זאת ההנהגה הפלסטינית. מכל מקום מה שחשוב יותר הוא תאריך הבחירות בארה"ב. לו הייתי חבר ממשלה, הייתי בוחן את הדרכים לעכב את התהליך לפחות עד הבחירות בארה"ב, ולקוות שיעלה נשיא אמריקני אוהד יותר לישראל. השאלה היא לא איזה מלל קונה אותך, אלא מה משקפת המציאות, ובשעה זו צריך לטמון את הראש באמת עמוק בחול כדי לא לראות שמה שעבורך הוא "שלום" עבור הפלסטינים הוא עליית מדרגה במאבק. הם יידחפו דרך כל חור, דרך כל פירצה, יבריחו אמל"ח במשלחות דיפלומטיות ובמטוסים, ויציבו איומים בטחוניים על הפרלמנט שלנו ועל עיר הבירה שלנו. הם ינצלו כל דרך לממש את זכות השיבה בפועל, ויפעלו בכל דרך למקסם את האיומים ולהחליש את מדינת ישראל, כי זו המשוואה שמגבירה את מימוש האינטרסים שלהם. השאלה איננה האם אנחנו סרבני שלום או שוחרי שלום, השאלה היא איזה סוג של שלום משרת ואינו פוגע באינטרסים שלי ושלך. ישראלים תמימים עשויים למצוא את עצמם רודפים אחר "לגיטימציה בינ"ל בעודם מוותרים על נכסי מציאות ממשיים. יש בעולם סימפטיה לשאיפות הלאומיות של הפלסטינים, אך לא סימפטיה כלפי הכוונות לפגוע בישראל. ישראל חזקה היא אינטרס של המערב. ישראל היא שומר הסף של האינטרסים של המערב במזרח התיכון. מטוסי נאט"ו לא יגיעו לתקוף כאן. לדעתי יש להתנגד בכל הדרכים החכמות למסע ההתעצמות הפלסטיני המנוגד בעת הזו באופן מובהק לאינטרס הישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבו מאזן לא מפסיק לשקר. גם לגבי מה שקרה או לא קרה ב-48 בכלל, וגם לגבי הסיפור הפרטי שלו. שנים הוא יילל איך הישראלים גירשו אותו ואת משפחתו מצפת. גם במאמר בני"ט הוא מרמז לכך, אומנם באופן קצת פחות בוטה, בפתיחה: "לפני שישים ושלוש שנים, ילד פלסטיני בן 13 נאלץ לעזוב את ביתו בעיר הגלילית צפת ולברוח עם משפחתו לסוריה. הוא חסה באוהל קנבס שחולק לכל הפליטים שהגיעו..." נאלץ? מי אילץ אותו? וכמה זמן, אם בכלל, הוא גר באוהל? הוא כנראה מקווה שאנשים ישכחו את האמת שנפלטה מפיו בראיון לטלוויזית "אל פלסטיניה" ב-6/7/09, שם סיפר שהמשפחה בצפת היתה אמידה, ושכאשר הוא היה בן 13 "עזבנו ברגל, בלילה, אל נהר הירדן... בסופו של דבר התיישבנו בדמשק... לאבי היה כסף והוא הוציא את כספו באופן שיטתי. לאחר כשנה, כשהכסף אזל, התחלנו לעבוד... אנשים נדחפו לברוח... הם חששו מנקמה מצד ארגוני טרור ציוניים- במיוחד אלה שבצפת. אלה מאיתנו מצפת פחדו במיוחד שהיהודים חשו רגשות נקם ישנים על מה שקרה בהתקוממות של 1929. זה היה בזכרון של משפחותינו והורינו... הם הבינו שמאזן הכוחות השתנה ולכן כל העיר ננטשה על בסיס רציונל זה- להציל את חיינו ואת רכושנו..." בקיצור, ערביי צפת נטשו בכוחות עצמה ובלי שום "עזרה" מהיהודים. טוב לדעת, אבו-בלוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן דרור ימיני מכסח את המאמר של אבו מאזן בני"ט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעושה בן דרור ימיני ואחד מהמיעוט הוא למעשה לטעון שרק לנו מותר לבנות נארטיב שיש בו גם חלקים גדולים מחוקים וגם כמה שיקריים. בריחת תושבים מאיזורי לחימה מתוך ידיעה רבת שנים שהם יפגעו תוך כדי לחימה- לא הומצאה בארץ ישראל. בד"כ כלל לאחר הקרבות התושבים היו חוזרים. במלחמת השחרור עזרנו להם להבין שאם ישארו, הם מסכנים את עצמם ואת ילדיהם. לפני מספר ימים קראת על הסיפור של חיפה; על פי מה שאנחנו יודעים, היהודים התחננו שהערבים ישארו. מסתבר שההגנה הפגיזה במרגמות שכונות בעיר התחתית-כולל את השוק- כדי להבריח את האזרחים. יכול להיות שהיו כאלו שביקשו מהערבים להשאר, ואחרים עשו מעשים שהבריחו אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעזוב את זה שכל מי שאי-פעם עסק בהיסטוריה יודע שאי אפשר לסמוך על זכרונות כמדוייקים, בטח לא לאחר 63 שנים, אבל אני עדיין מתקשה להבין את התזה של פוגלמן: הוא אומר ברצינות שהערבים בחיפה היו עם אחיזה כה קלה במקום היישוב, עד ששלושה פגזי מרגמה עשו להם מה שלא עשו כל חילופי האש והנפגעים האזרחיים קודם לכן (וכשאני אומר נפגעים אזרחיים אני מתכוון גם ליהודים, שבנוחות לא מופיעים בסיפור של פוגלמן), ושאותם שלושה פגזי מרגמה גרמו לערבים - כשהפסקת אש נראתה באופק וכבר הובטחה - לברוח כמעט כולם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן - צריך להזכיר את המארב המוצלח לשיירת הנשק הערבית לחיפה במרס 1948, שבו נהרג מפקד העיר, ושהעובדה שתושבי חיפה הערבים נדרשו לשיירת נשק רומז איכשהו שהם לא היו כולם אזרחים פסיביים ושהייתה שם מלחמה, והאמת שגם הנסיונות הערביים להחדיר מכוניות תופת לאזורים יהודיים ולפגוע במטרות אזרחיות רומזים לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שרוצה להבין את כל הסיטואציה, בלי קשר למה שפוגלמן הכניס או התעלם בנוחות, צריך לקרוא בכל זאת בתשומת לב את כל הכתבה כדי לתפוס את האינפורמציה שכן מופיעה בה. צריך גם להבין את המילכוד שבסגנון ה"קליל" שלך, שהופך את הפגזת המרגמות למשחק ילדים באקדחי פורים. ה"שלושה פגזים", שהם חלק מהסיפור, הופיעו בהודעה של ההגנה, שהיה עליה ויכוח ושיצאה תוך כדי השיחות על הפסקת האש. משקיף בריטי המצוטט בספרו של בני מוריס ובעקבות זאת בכתבה, הגדיר את הדברים אחרת לגמרי מהרושם שנוצר מדבריך, הוא אמר: "אש ללא שום הבחנה עד כדי בחילה". ושוב - צריך לקרוא כדי להבין את כל התמונה, ולהבין גם שהערבים, במצב שהיו, לא האמינו שיש על מי לסמוך משום שההפגזות, הפצועים הרבים, הגוויות הרבות - הכל קרה בד בבד עם דיבורי הפסקת האש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, מבחינתך לא מעניינת האמת כלל, בגלל ה'זכות' שיש לפלסטינים לבנות נאראטיב שבו מחוקה התנגדותם לחלוקה, הבטחות הטבח של עזאם פאשה וכמעט כל מנהיג, הבריחה של האליטה הפלסטינית לפני הקמת מדינת ישראל (מה שמוזכר גם בכתבה שהבאת, אמנם בחצי שורה), האמונה של חלק מהערבים שלכשישובו זה יהיה אל ביזת היישובים היהודים החרבים אינשאללה, אי-ההתגייסות של ערביי שכם ומקומות אחרים שלא היו במגע ישיר עם כוחות יהודיים, רצונם המובהק למנוע כל הקמה של מדינה יהודית ועוד הרבה עובדות לא נוחות כאלה? אבל אם ככה, למה אתה משקיע כל-כך הרבה אנרגיה בהתנגדות ל'שקרים' הציוניים? הרי אם לפלסטינים יש זכות לספר שקרים ושבן-דרור-ימיני לא יתווכח איתם, ואם כשמישהו חושף שקרים פלסטיניים אתה תוקף אותו כמו בהודעה הזו, אז מה הבעיה עם שקרים מהצד היהודי, ולמה שלא תתקוף את עצמך לפי אותו הגיון בדיוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי לענות לדברים שלך שתחת מעטה הראציונליות הם רגשיים מאד. על פי דבריך אני טוען שהערבים הם בעצם ציונים ורצו את הקמת המדינה היהודית. היכן בדיוק אתה רואה בדברי הכחשה שהיה לנו מאבק קשה על ארץ ישראל? על כך שהערבים- אולי רובם- ראו במאבק, מאבק סכום 0 ? שהפחידה אותם יותר מכל הדינאמיות וה"אירופאיות" שלנו על התדמית שהיתה לה בעיניהם.. ה"בקיצור" שלך הוא לא יותר מהיסטוריה בגרוש שלא הייתי מצפה מאחד שהוא חוקר ליפול בפח הזה. הבעיה שלי עם חושפי שקרים פלסטיניים כבן דרור ימיני(אני מקווה שזו איננה הפרקטיקה שלך), היא שהמאמרים שלו הם עיתונאות שיטחית, חד צדדית ופולמטסנית במסווה של ניתוחים היסטוריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, הגנת 'בעצם אתה לא רציונלי' כבר משעממת. אכפת לך בבקשה להתייחס לעניין? כל פעם שמישהו מציג *משהו* נגד הפלסטינים, אתה קופץ למצוא משהו שהישראלים עשו <בחר ביטוי רציונלי מקביל ל'רע', כמובן שאינך מדבר על טוב ורע, האם אמרת שהציונות רעה וכו' וכו' וכו', אנחנו כבר מכירים). ופה ימיני אמר משהו על שקריו של אבו מאזן, ומיד - גם אצלנו משקרים. אז מה? מה התגלית המדהימה, שגם אצלנו משקרים, מוסיפה? כלום. רק הזדמנות, ברגע שמישהו מזכיר שיש, אפעס, אשמה גם בצד השני (להבדיל מהתירוצים שאתה מתרץ פה לערבים), לקפוץ לומר "גם אנחנו אשמים!" וזה, אם להתייחס למילותיך שלך, "שטחי, חד צדדי ופולמוסי במסווה של ניתוח היסטורי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא הבנתי מה אתה רוצה. קרא לי ישר אנטישמי כשאני כותב שאין כאן עניין ברעים וצחים כשלג. אני חושב שאנחנו כל כך שונים בהשקפות העולם שלנו שחבל על בזבוז הזמן של הויכוחים הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה כמה דברים: 1. לזכות להגיע ליום שבו ברגע שמתברר שפלסטינים אינם צחים וטהורים כשלג, לא תקפוץ בטענת 'אבל גם אנחנו לא בסדר' בין אם זה רלוונטי לנושא ובין אם לא. 2. כיוון שכנראה היום הזה רחוק במיוחד, בנתיים אסתפק בנסיון להבין את ה<ללא רגש, כמובן> תיעוב שאתה רוחש לבן-דרור ימיני. הרי עמדותיכם הפוליטיות דומות מאוד: שניכם בעד מדינה פלסטינית בגבולות 4 ביוני 1967 פלוס-מינוס, וחלוקת ירושלים. שניכם גם לא ממש מתרגשים מהשוואת הימין לחמאס. אז מה, מה בדיוק, מוציא ממך תגובות שלו אדם אחר ופחות רציונלי ושקול היה כותב, היה ניתן לחשוד בו שהן תגובות אמוציונליות ומלאות כעס ותיעוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תזכיר לי מתי לאחרונה הופיע בניו יורק טיימס, או בעיתון מערבי מוביל אחר, מאמר ראשי של ציוני ראשי, שפרש שם את ה"נרטיב" הציוני, רצוף השקרים ברמה הלאומית, וגם האישית, מה שמוביל אותי ל- ב. זה נכון שכל צד, בכל סכסוך, אוהב להלבין את מעשי עצמו ולהשחיר את האוייב. אבל כשמדובר בפלסטינים, הם נתפסים פעם אחר פעם בשקרים אישיים- אדוארד סעיד שהיה מקהיר אבל מכר את עצמו כפליט פלסטיני. ערפאת- אותו דבר כמו סעיד. אבו מאזן- הפליט המסכן באוהל דל, דבר שלא היה ולא נברא. לשקר על דברים שקרו או לא קרו לך עצמך- זה חמור במיוחד, כי אי אפשר להסתתר מאחורי "ערפל הקרב" או "היו כאלה שעשו ככה ואחרים שעשו אחרת", כשזה אתה עצמך, או שמשהו קרה לך או לא. ושלושת האישים שהבאתי להלן (בשליפה, ובלי להתאמץ לחפש, כך שמן הסתם יש עוד כאלה) נתפסו בשקרים אישיים, ברורים ומוכחים. תביא לי שלושה ישראלים שעשו דבר מקביל- שקרו על עצמם כגיבוי וחיזוק לשקרי הנרטיב הציוני. אתה יודע מה, עזוב שלושה, תביא לי אחד כזה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעושה איציק ש. הוא למעשה לטעון שרק לאיציק ש. מותר להמציא עמדות מגוחכות ולתחוב אותן בפיו של ב.ד. ימיני הביקורת של ימיני היא לא רק על השקרים שבסיס הנאראטיב שאבו מאזן מציג אלא גם על זה שהסיפור שלו בני"ט סותר דברים שהוא סיפר בעבר מילא שהערבים חייבים לשקר אבל לפחות שהשקרים יהיו קונסיסטנטיים והאם יש לך קישורים שבהם ימיני טוען שזה בסדר לבסס את הנאראטיב שלנו על שקרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגיל של ליצר מציאות שבה צד אחד לא יכול להכנס למשא ומתן ואז מכריז בקולי קולות שהוא מוכן ומצפה לו כבר שחוק עד העצם בסכסוך הזה. מדהים שאף צד לא השכיל למצוא דרכים יצירתיות לנטרל אותו. בדיוק כמו שאיש מכירות יפוטר אם יעשה מכירה בעלות מסויימת ולאחר תשלום העלות יסתבר שהעסקה לא תצא לפועל והחברה תאלץ לספוג את ההפסדים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |