בתשובה לנועה ו, 16/05/11 13:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כך אני מתנצל שפיקפקתי. ניסיתם לברר בעיריה אם אין שם פשוט איזו תקלה מתמשכת? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול, אחרי הקיטור כאן, חשבתי להתקשר ואכן עשיתי זאת. הם אמרו שכל הצומת בטיפול. זו לא תקלה מתמשכת, זה ברור. יש 4 כיוונים לצומת, שניים מהם ראשיים. מן הסתם יתנו חשיבות רבה יותר לתנועה בציר הראשי מאשר לתנועה מתוך רחוב קטן יותק לציר הראשי. הבעיה שברחוב הקטן יש תחנת מוניות, למשל, ושהרחוב הקטן עדיין מרכז יציאה משני רחובות חד סטריים. ושרמזור ירוק לפונים ימינה במקביל להולכי הרגל, דבר מקובל מאוד בכל מקום בארץ, זה די קטלני. _ אבל זה כלום לעומת הסדרי הרמזוּר בצרפת. הרמזור ממוקם ככה שאם עצרת קדימה מדי1, לא תראה אותו כלל, והירוק לפונים שמאלה, בכבישים ראשיים וסואנים, הוא במקביל לירוק של אלה שהמשיכו ישר, בנתיב החוצה (היינו, אותו נתיב אליו מבקשים הפונים שמאלה לפנות). אין לי מושג איך אין שם תאונות רצחניות יום יום. אולי יש. 1 אמצע מעבר החציה, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירוק לפונים שמאלה במקביל לירוק לממשיכים ישר ממול הוא דבר די מקובל (קיים בארה''ב ובבריטניה, אם כי לימין במקרה הבריטי). מה שצריך לעשות במקרה שאתה פונה ימינה (בבריטניה, שמאלה בשאר העולם) זה להכנס לצומת ולחכות שהתנועה תתפנה בלי להפריע לאלה שנוסעים ממול. אם התנועה לא התפנתה ויש אדום, אז יש אדום גם לצד ממול ואתה אמור לפנות את הכביש (כן, באדום) מהר. מי שנוסע מהצדדים אמור להתחיל לסוע רק שהכביש ריק ולא ישר שיש ירוק. אם יש כבר מספיק (ויש חוקים מתי זה מספיק) מכוניות שמחכות בצומת אתה אמור לחכות לפעם הבאה ולא להכנס. מצד אחד זה הופך את התנועה ליותר זורמת (לא צריך לחכות כשאין אף אחד שצריך לפנות רק בגלל שיש ירוק), מצד שני זה דורש נהיגה אדיבה וסבלנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל צפון אמריקה עושה שימוש בחוקי תנועה דומים לאלו שתיארת (לא כולל עניין מיקום הרמזור, פלוס - ואני חושב שזה אותו דבר גם בצרפת אבל לא ציינת - לפנות ימינה מותר תמיד, גם ברמזור אדום1). אין תאונות רצחניות יום יום כי אנשים נוהגים בצורה שפויה, מודעים לעובדה שהם חולקים את הכביש עם עוד אנשים, וחשוב מכל - זוכרים שהמשמעות של "ירוק" אינה "סע! מהר! עכשיו!" אלא "התקדם בזהירות". הם זוכרים שזה שמותר להם לפנות ימינה באדום זה כפוף לכך שהכביש פנוי, וכשהם פונים ימינה בירוק יש זכות קדימה להולכי רגל. ואני כופר בטענה שזה לא מתאים לישראלים. אני הייתי נהג לא פחות אגרסיבי מאשר כל ישראלי אחר כשחייתי בארץ, אבל לקח לי מעט מאוד זמן להסתגל לחוקי התנועה החדשים אחרי שעברנו לפה וקנינו מכונית. הנטייה בישראל היא לקחת כמה שיותר אחריות מהנהג (והאזרח באופן כללי) ולהשאיר לו מינימום של שיקול דעת. אבל כשלא נותנים למישהו אחריות, הוא לא נוטל אחריות. כשהנחת היסוד שלנו היא ש"ירוק" משמעו בהכרח ששום דבר לא מפריע לנו, אז אנחנו ניסע בלי להסתכל אם מישהו עוד חוצה את הכביש, או אם מישהו שבא מהצד לא הבחין שהתחלף האור לאדום, או אם סתם מגיע איזה משוגע שיכור שמתעלם מהרמזורים כי בא לו. אז האם אין כאלו שגונבים רמזורים בקנדה? בטח שיש. אבל מכיוון שבין כה וכה הנחת היסוד שלי היא שמישהו עשוי להכנס לנתיב שלי גם כשיש לי ירוק, ואני צריך לבדוק היטב לפני אני נכנס לצומת, אז גם כשמישהו גונב רמזור אדום הסיכוי לתאונה נמוך מאוד. עוד יתרונות לשיטה הזו: הרבה יותר זמן ירוק לכל הכיוונים (כי לא צריך לרוקן את הכביש מכל נוסעיו כדי לאפשר למכונית אחת לפנות שמאלה); וגם יתרונות להולכי רגל: אין פיצול של המעבר לשתי חתיכות שבהכרח אינן מתואמות זו עם זה. אין המתנה מיותרת באמצע הכביש, ואורך הרמזור להולכי רגל הוא לא פחות מאשר אורך הרמזור לנהגים. 1 אלא אם צוין אחרת בתמרור. בצמתים סואנים במיוחד לפעמים ינתן פרק זמן לנתיבים רלוונטיים בהם יש "נסיעה חופשית" - כלומר, אפשר לפנות שמאלה בלי שלתנועה ממול יהיה ירוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה הקנדים אדיבים. הצרפתים? בחייך! אתה מנסה להשתלב בתנועה הסופר-מהירה שזורמת, שניה אחרי שהרמזור התחלף לירוק. והנהגים מאחוריך, כאילו הם לא רואים שאתה מנסה להשתלב בזרם מכוניות בלתי-פוסק, מצפצפים לך כאילו הם ישראלים מבטן ומלידה. לענ"ד, ירוק אמור להיות "שום דבר לא מפריע לי". בשביל "האט ותן זכות קדימה", מספיק תמרור מתאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להבדיל בין חוקי וצורת הנהיגה בערים גדולות ומחוצה להן. בארה''ב וקנדה (עכש''ז) פניה ימינה ברמזור אדום איננה מותרת בערים גדולות, וגם תרבות הנהיגה שם הרבה יותר אגרסיבית. קשה ללמוד מנהיגה בפריז או מנהטן על נהיגה בצרפת או ארה''ב רבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהגתי בצרפת רבתי ובארה''ב רבתי. בד''ך מחוץ לערים, מטעמי חסכון ופרקטיקה. דווקא בארה''ב לא היתה לי שום בעיה, ולא שמתי לב שם לפניה שמאלה במקביל לתנועה זורמת באותו כיוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תלוי במדינה שבה את נוהגת, ולפעמים גם בעיר בתוך המדינה. יש מדינות בהן הנורמה היא שיש ירוק לפונים שמאלה בו בזמן שיש ירוק לתנועה הנגדית אלא אם כן יש תמרור שמורה אחרת, יש מדינות בהן זה הפוך, ויש מדינות בהן זה לא קיים. גם לגבי ימינה ברמזור אדום - אין שום אחידות בענין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טורונטו עיר מספיק גדולה? ימינה ברמזור אדום מותר אלא אם יש תמרור שאומר אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אין הדבר תלוי גם בעומסי התנועה? אם זכרוני אינו מטעני, חוץ מהאזור המסחרי העמוס של טורונטו ברוב רובה של העיר התנועה פחות קדחתנית. כך לדוגמה יש הבדל בין מנהטן לברוקלין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השאלה. כן, יש הבדלים, ובכל זאת, ימינה באדום מותר אלא אם יש תמרור שאומר אחרת. ויש מעט מאוד צמתים - גם באזורים העמוסים ביותר - עם תמרור כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחשה לבטיחות, או העדרה, בצומת כזו (פארק אבניו ורח' 28 במנהטן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה הולך שם - נראה כאילו רוכבי אופניים והולכי רגל חוצים את הצומת באור אדום. זה ממש לא מצב של "פניה ימינה באדום". בכל אופן, אם לא היה ברור, לפנות ימינה מותר אבל במקרה כזה, זכות הקדימה נתונה ל*כולם* פרט למכונית הפונה. וזה נכון גם כשאדום וגם כשירוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, באופן כללי ההנחיות לרוכבי אופניים הן לעבור לנתיב השמאלי כשהם רוצים לפנות שמאלה, *אבל*, בצמתים עמוסים, מומלץ לבצע פניית ר' - כלומר, לחצוץ את הכביש על מעבר החציה לכיוון אחד, להמתין לרמזור שיתחלף, ואז לעבור במעבר החציה השניה לצד השני. זה נשמע מאוד מייגע, אבל אם זוכרים שבכל מקרה מעברי החציה פעילים באותו כיוון שבו המכוניות נוסעות, המשמעות היא כמעט אפס בזבוז זמן עבור רוכב האופניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחיות והחוקים ידועים. הוידאו הנ"ל מנסה להראות מה קורה בשלוש דקות של מציאות, כיצד רוכבי אופנים, הולכי רגל ונהגים מתנהגים בצומת כזו. אתה יודע שיש לי מעט נסיון, אך העובדה שאנשים מצליחים לחיות בג'ונגל התחבורתי של כרך גדול לא צריכה לפגוע בהרגשת החרדה מצפיה בוידאו וגם לא צריכה להוריד את מידת העירנות והזהירות הדרושים כשיוצאים מפתח הבית. גופי הראה מה קורה לאדם תרבותי אחרי שהוא מתיישב מאחרי ההגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שלא ראיתי התנהגות כזו *בחיים* בטורונטו, לא בצמתים עמוסים ולא בצמתים ריקים ברובם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טורונטו למנהטן זה כמו נהריה (של פעם) לשיקאגו (גם של פעם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן לנסות ולצלוח במכוניתך את הגעתון1 ממזרח למערב, או להיפך (כ 1 ק"מ) ולחוות שוב את דעתך ביחס לנתוניה התחבורתיים. ____ 1 לא הנהר שנתן לעיר2 את שמה, הרחוב שקיבל ממנה את שמו. 2 שרק מתוך נימוס לא נקראת "זרזיפיה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע מה המצב היום ולכן כתבתי "של פעם", עם הסוסים והעגלות, אופניים, מעט מכוניות, והרבה נימוס יקי-פולני. אולי שווה לפרנסי נהריה דהיום לבדוק כיצד מתמודדות ערים אירופאיות עם בעיות תנועה. למשל, בעוד שבערים אמריקאיות הרמזורים מכוונים להבטיח תנועה שוטפת של מכוניות ונהגים יכולים לחפש מקומות חניה בסיוע אפליקציות סלולריות, הרבה ערים אירופאיות יוצרות סביבה עוינת לתחבורה. המטרה, ליצור מצב תחבורתי בלתי נסבל שיגרום למעבר לאמצעי תחבורה יעילים יותר מבחינה סביביתית. בציריך הוארך הרמזור האדום וקוצר הירוק כדי לקצר את זמן ההמתנה של הולכי רגל ורוכבי אופנים, נהגי החשמלית יכולים לשלוט על הרמזורים לטובתם, נתיבי תחבורה בפריז צומצמו לטובת אופניים ובערים בגרמניה ישנם אזורים המותרים רק למכוניות עם רמת זיהום נמוכה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |