בתשובה לארז לנדוור, 13/03/11 13:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההיגיון שלי מורה לי כי בשלב הזה, ובעיקר על רקע ההפיכות בתוניסיה ובמצרים כבר מתחילות מדינות שונות בעולם "לתמחר" את הפלסטינים בתור השליטים הבאים של ממלכת ירדן. הסבירות לתרחיש כזה הינה כזו או אחרת אבל עצם המחשבה כבר מעניקה תנופה גדולה למעמד שלהם בעולם. זה יהיה סיפור מופלא למדי, איך בתוך עשורים ספורים נולד עם שאין לו סימן זהות של קיום מוקדם יותר, והצליח להשתלט על עם אחד ומתוך התקוממות מול עם שלישי. אין לדעת מה ילד יום, אולי בעת ההיא כבר יצליח הפלסטיני המקורבן לשכנע את הרוב הישראלי לקבל את זכות השיבה, כשם שתוך פחות מעשור הוא הצליח לשכנע את הרוב הישראלי לוותר על הריבונות בירושלים ובקדש קדשיו. זו תהיה השתלטות חלקה ושלמה על שני עבריו של הירדן, וסימן ללידתו של עם פלסטיני חדש על גבם של שני עמים אחרים. קשה יהיה שלא להתרשם. לומר לך בכנות ארז, אם בדברים שלי עד כה התעורר בי חשש שמא אני מקיים הכללות כשאני אומר- הם, או כשאני אומר- השמאל, לגביך באופן ספציפי, כלומר לפי הרשמים שלי מן התגובות שלך שיצא לי לקרוא פה ושם, אין לי ספק שאתה קרבן של תעמולה פלסטינית. אבל זה רק בגלל שאתה נשמע לי אדם תמים באופן כללי. ואולי אני טועה. אבל לשאלתך אשיב שלדעתי אכן השמאל החדש ניזון מתעמולה פלסטינית ומהמצאות של שונאי ישראל. הדברים שאתה אומר וחוזר ואומר, הם בסופו של דבר סוג של סיפור שהשמיעו לך אחרים. יכול להיות שזו תישאר האמת הפנימית שלך עד סוף הימים, ויכול להיות שעם הזמן תתחיל לראות את הדברים באור אחר. אני מכל מקום מבחין בברית ההולכת ונרקמת בין השמאל החדש, הפוסט לאומי, עם התנועה הלאומית הפלסטינית. רוצה לומר, ישראלים כמוני כמוך, אשר בחלו במושג הלאומיות של עצמם, או במושג הלאומיות בכלל, והם משלבים זרועות עם הצד השני, ומשתתפים במאבקו. רוצה לומר, אין זה שיתוף פעולה בין שני זרמים פוסט לאומיים, אלא בין זרם פוסט לאומי לבין זרם לאומי. בעיניי זה שילוב מסוכן. קיום האינטרנט, הדמוקרטיזציה במרחב, הם יוצרים הזדמנויות להופעתם של גופים והתארגונויות חוצות לאום, התארגנויות על לאומיות בין לאומיות מסוגים שונים ומשונים, וזה כשלעצמו כר פורה להופעת: שמאל חדש, כיוון שהאוריינטציה של השמאל מלכתחילה הוגדרה להיות על לאומית, ובין היתר להופעת שמאל חדש ואנרכיסטי שמוכן לחרף את נפשו בעבור ביקורת על הממסד, אבל לא לשאת תחתיו בעול, ובכל מקרה בלי להציע חלופה מעשית. זה כיף גדול ללכוד חייל שעשה כך וכך באיזה מחסום, ולצעוק- מצאתי. מצאת? את ההוכחה לכך שאנחנו באמת כל מה שאומרים עלינו שאנו. כל הכבוד קומראד. תרמת את חלקך להפצת הבשורה המוסרית לקראת עולם טוב יותר. למה נמצאים המחסומים שם, מה יקרה אם הם לא יהיו שם? מה החלופות, מה האפשרויות? במה הן נתמכות? אלה שאלות אשר אינני בטוח שהשמאל החדש יודע לתת עליהן תשובה. עבור הפעיל האנרכיסט, הוא ביצע את חלקו אשר נתמך בקודים המוסריים הפנימיים שלי, ומכיוון שכך מבחינתו זו אמת ואלה אשר מנסים להניא אותו מן האמת הזו הם פעילים ותועמלנים לאומנים. ואם נניח שמדובר באמן, קצת מבולבל, קצת מפוזר שלא ממש יודע מה זה אפרטהייד. אבל יודע שכיבוש זה רע, ומכיוון ששמע את שני המושגים במצומד, הוא מבין אותן כסוג של מילים נרדפות. ובאיזה שלב הוא מתחיל להאמין שישראל היא מדינה כובשת, אחרת מה היא עושה שם, ולא עלה על דעתו שהיא נמצאת שם כדי למלא שם חלל שלטוני ולא כדי לכבוש שטח, ואין הוא ער לפרט שולי ולפיו ישראל מעולם לא סיפחה שטחים ביהודה ושומרון, ומה זה בכלל אומר לספח שטחים, משפטים זה לא התחום שלו, הוא הומניסט ובתור שכזה הוא יודע ועל זה אי אפשר להתווכח איתו, שצבא זה רע. בחלוף שבועיים בהשראת קטע טלוויזיה אשר משדר תמונות של הרוגים פלסטינים מסיבה כזו או אחרת, הוא מרגיש שהוא לא יכול לשתוק יותר והוא נותן ביטוי לרגשותיו הסוערים על גבי בד הציור. את היצירה הוא מכנה- אפרטהייד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נניח והיית האיש בדוגמא, אתה מבין שאם היה בי כעס מסויים כלפיך, הרי שגם הייתה בי סלחנות כלפיך. ואני לא יאשים אותך הפעיל התמים באחריות לרצח המשפחה באיתמר. ולכאורה גם לא הייתי צריך לקרוא דברים כמו : "הרצח שפל ומתועב ללא ספק, אבל..." כדי לדעת שרצח מנוגד לערכים שלך שהם כנראה הומאניסטים ביסודם, והאמת שגם לא הייתי צריך לקרוא דברים כמו: "אבל לא ברור מדוע אנשים מסוימים מתעקשים לגור בשטחים לא להם ולשים את ילדיהם כבני ערובה בתוכו של מאבק לאומי פלסטיני" כי שיערתי לעצמי שכך אתה חושב כי שמעת את הימין הדתי- לאומי בהתנחלויות מצהיר במפורש שלפי אמונתם הם נדרשים ליישב את הארץ על חשבון הפלסטינים. ובעיניך זה נראה מיותר. אתה לא מצדיק את הרצח, אבל באותה נשימה אתה לא מבין את עצם ישיבת המתנחלים בשטחי יהודה ושומרון. בעיניי זה יותר מלגיטימי. אדרבא, בכל אלה יש די על מנת להרכיב תמונת עולם הגיונית שלמה ומשכנעת ואין זה מקרה שכל העולם אימץ אותה בבחינת קונצנזוס שאיאלץ להודות שלפעמים היא משכנעת גם אותי. השמאל החדש עדיין לא גיבש פרוגראמה. מה שהוא כן מבין, זה שמנהיגי אוסלו כבר אינם מייצגים אותו. פרס ערק לממשלת קדימה. ומשם נבחר לנשיאות. מפאת הזהירות בכבודו, השמאל אינו מגנה אותו בפומבי, אבל בלב הוא שואל את עצמו- מה קרה לו שהוא הלך קצת ימינה. את ברק לעומת זאת, השמאל החדש מתעב יותר מכל אחד אחר. צריך להודות, השמאל הלאומי אינו רואה עוד בהנהגת אוסלו בתור הנבחרים המייצגים שלו, וצריך להודות שאם רבין היה בחיים, גם הוא לא היה נחשב עוד למייצגם. צריך להודות בזה. אם רבין, הישראלי הלאומי שגדל בתוך ממסד השמאל, שהכין ואף פיקד על צה"ל במלחמת ששת הימים המכריעה ההיא, שבחר לייחד את שיר הרעות המתאר אחוות לוחמים מול חוויית השכול, אם הוא, מייצג הדור המבטיח של תקומת ישראל בארצו לאחר אלפיים שנות גלות, היה נשאר נאמן פחות או יותר לעקרונות היסוד שלו, השמאל החדש היה מתכחש לו במידה כזו או אחרת. הדור החדש לעומת זאת, שעבורו חוויית הגלות היא סוג של נראטיב היסטורי שנבלע מתישהו במאה העשרים, הדור החדש שלא חווה על בשרו את החיים הגלותיים שיש בהם בוז השפלה ורדיפה כלפי היהודים פעם אחת מכיוון שהם יהודים ופעם שנייה מכיוון שאין להם מולדת, הוא איננו מרגיש את הכמיהה ללאומיות יהודית ולריבונות מדינית שהרגישו אבותיו. את מדינתו הוא מכיר בעיקר בבחינת סיפורי שחיתות, סיפורי קיפוח ואולי גם בבחינת מדינה אשר קיימת כמובן מאליו למענו ולמען כל אזרח אחר. מבחינתו מה שהיה אז, לא מדבר אליו עכשיו, העולם השתנה, העולם הפך אולי לעולם נאור יותר והוא צועד עם הקידמה ובתור אחד שכזה הוא לא פחות טוב ואפילו טוב יותר מדור הוריו כיוון שהוא דוגל בערכים אוניברסליים והוריו אולי פחות. כשהוא שומע את תביעת המתנחלים להרחיב את הבנייה על רקע הרצח באיתמר, מבחינתו זה סיפור של נדל"ן ובציניות אופיינית אשר אותה הוא משליך על המתנחלים, הוא מתאר נוסחת ערך- תינוקת אחת שחוטה שווה וילה וכיו"ב. עבורו זה לא סיפור של אהבת הארץ ודבקות בקיום הלאומי בארץ ישראל. לאן הולכים הדברים, קשה לו עדיין לדעת, אבל הוא מניח שלקראת סוג של סולידריות בין עמים שעליה ניתן יהיה לבסס מציאות של יחסי עמים אשר אין בהם משמעות לגבולות ואין בהם משמעות לסמלים לאומיים ולזהות לאומית, ואין בהם משמעות למושג ה"גורל היהודי" שהיה תקף לגבי מאה דורות יהודים שקדמו לו. סולידריות וערכים אוניברסליים הם מעניקים לו את הביטחון להתקיים קיום אשר לפי הנגזרת הערכית של עצמו הוא מובן מאליו. בשלב זה כבר מופיעים סימנים ראשונים של קווי מחשבה אידיאולוגית, אבל עוד קודם לכן הוא חש צורך מוזר להתחיל ולהתנכר כלפי מה שהוא לאומי. מכיוון שלאומיות אינה מתיישבת בצורה שלמה עם הערכים החדשים, הוא מתחיל לראות בה סוג של הפרעה. גילויים לאומיים מתחילים להיראות בעיניו בבחינת גילויים מפלים אשר מקפחים עם אחר. הוא לא מסוגל להסביר לעצמו יותר מדוע ציונות אינה שווה לגזענות. הוא לא מסוגל להסביר לעצמו מה ההבדל בינו, הנושא זהות כחולה, לבין היושב מעבר לקו הירוק שאינו נושא תעודה כזו. מכיוון שהוא אוניברסליט וגם נדיב, הוא רוצה לחלוק את הזכויות שלו שנקנו בדם הוריו, עם עם אחר, וזאת מכיוון שהמושג עם ממילא איבד מן המשמעות שלו היות וכולם הם בני אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי מתחיל להידיין עם בעל דעה מן השמאל החדש ברמה הערכית, ייתכן שהוא היה מגלה שעם חלק ניכר מדעותיו אני מסכים, וייתכן שהוא אף יהיה צודק ממני בכך שיביע ערכים נאצלים יותר. אבל זה לדעתי החטא הגדול אשר חוטאת בו האינטיליגנציה הישראלית בעלת נטיות השמאל, בכך שהיא עוסקת באידיאל ולא במציאות. כל אותם מרצים ישראלים באוניברסיטאות זרות אשר מנהיגים מחו''ל חרם אקדמי על האקדמיה בישראל, מכיוון שהם מרגישים שזה תפקידם ההיסטורי בתור אינטיליגנטים. ומי לא רוצה להיות במחנה של האינטילגנטים ולאמץ את דעות האינטילגנציה. אבל בכל אלה, לפי דעתי, אין תרומה ממשית להבנת המציאות. ובכוח היותם של אלה אנשים פוליטיים ואנשים היסטוריים, אין זה מן הנמנע שאותה אוכלוסייה בעלת דעה תמצא את עצמה מובלת באף בידי גופים שמשחקים את המשחק לא במישור הערכי אלא במישור הפוליטי, גם בלי שהתכוונה לזהות את הדעות שלה בתור שכאלה. ייתכן שזה סוד ההצלחה של הפוליטיקה הפלסטינית, אשר ידעה לדבר אל הערכים של דעת הקהל הישראלית והעולמית, ובד בבד לנהל את המשחק הפוליטי אשר המוסר שלו אינו ולא יכול להיות לעולם גילום של עולם הערכים שלך או של כל אחד אחר. לא לחינם כינה תומאס מור את מדינת החלומות שלו בתור 'אוטופיה' כלומר- 'שום מקום' ברגע שהאדם הנבון מן השורה יפנים תובנה זו, ייתכן שהוא יתחיל לכוון פחות אל האידיליה ויותר אל הריאליה. ישראלים רבים חשים מיאוס כלפי ההתגדרות של השמאל החדש בערכים גבוהים, לא רק משום שיש ביניהם מחלוקת פוליטית, אלא משום שזה משחק מלוכלך לדבר במונחים ערכיים במקום שבו השפה צריכה להיות ולו במעט פחות אידיאית. אודה על חטא שכאשר אני צופה בישראלי שלוקח ניצול שואה ומשתמש בו ובזכרון ההיסטורי שהוא מייצג, פעם אחת כדי להעביר על ''דתו'' של הגורל היהודי שעדיין חרוט על גופו במספר, ופעם שנייה כדי להשוות את קנה המידה של ההתרחשות ההיסטורית של השואה לסגר הימי שהטילה ישראל על עזה במשט ראווה, אני חושב לעצמי שהוא פשוט חזיר. מן הסתם השמאל החדש ימשיך להתגדר בערכים נאצלים, אבל שנינו כנראה יודעים שזה בלון נפוח, וכי אנשים ערכיים ומוסריים מיישבים כנראה את יהודה ושומרון לא פחות ואולי אף יותר מן האנשים המתגוררים בתל אביב. את ההיסטוריה אני מעט מכיר, כנראה לפחות כמוך, ואת תחום יחסי העמים כל שכן. מתוך ההכרה האחרת הזו, ולא מתוך לאומנות אני אתייצב מולך ומול אשר כמותך באמירה חד משמעית- על הישראלים להגן ולשמור על קיומם הלאומי הריבוני בכל מחיר, הוא הקיום היחיד אשר הביא לפריחה הכלכלית החברתית והתרבותית של יהודים יותר מבכל צורת קיום אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמונות הללו כבר פורסמו אתמול בלילה, ועוררו בעולם תגובות הקשורות בעיקר בשנאת האסלאם. אני הייתי מפנה אותם בראש ובראשונה לציבור בישראל. שיצפה שיפנים ויחרוט את המראות היטב על לבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שלך הם מופת של תעמולה ימנית (קלישאתית ולא מקורית כמו שנדמה לנושאיה) - הכיבוש קיים בגלל הביטחון ולא להפך, השמאלנים תמימים, אין שום בעיה מדינית-משפטית עם הסיפוח-לא סיפוח הזה (ומדוע באמת לא סיפחו? כדי לקיים אפרטהייד בפועל ללא אפרטהייד מוכרז רשמית במקביל לסיפוח זוחל ע"י ההתנחלויות), הצד היהודי טהור וצודק והעולם אנטישמי. יש לי דעה ברורה מי תמים ועיוור למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי די ברור שכזו תהיה התגובה שלך, והאמת היא שאני לא מנסה לשכנע אותך, ואין לי רצון להתנצח איתך. אני יכול רק להסב את תשומת לבך לפערי התוכן בין התגובות שלי לבין התגובה הסיסמתית הקצרה שלך. שיהיה לך יום טוב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |