 |
שים לב שיש תיאוריות פסיכולוגיות פלצניות שמטפלות במצבים אזוטריים. הפניית אלימות כלפי עצמך נראה לי פלצנות והיא נכונה אולי רק לילדים שלא מבינים את המשמעות של התאבדות (כלומר נדמה להם שיש חיים אחרי המוות).
ידוע היום למשל שרוב התיאוריות של פרויד בעניין תהליכי הנפש הן פלצניות וללא ביסוס עובדתי. לפי זכרוני הוא גם המציא משהו שהוא קרא לו "יצר המוות" שאמור היה להסביר איזושהיא התנהגות לא רציונלית (אינני זוכר מה היא).
יצר החיים הוא אחד הייצרים הכי חזקים אצל היצורים החיים, אולי הכי חזק והכי מושרש.
מי שבוחר בהתאבדות עושה זאת ברוב המכריע של המקרים מנימוקי יאוש בלבד. מצבי יאוש שכרגע עולים בדעתי הם משני סוגים:
א) יאוש שמבוסס על על חוסר תוחלת עובדתית (כגון מחלה סופנית או חיי סבל בלתי ניסבלים),
ב) יאוש שנןבע מדכאון קליני (כלומר, תיפקוד משובש מאוד של פעילות המוח).
מצבי לחץ מתמשך או משבר קשה יכולים לגרום לדכאון קליני (דוגמא אפשרית: התאבדות של שופט לפני זמן קצר בגלל עומס עבודה סיזיפית משולבת באיום פיטורין, דוגמא שניה: עשיר מופלג שמאבד את כל רכושו חרף מאמצים נואשים שלו להציל את נכסיו). אינני יודע אם היית אי פעם בלחץ נפשי מתמשך (משך חודשים) אבל אם היית במצב כזה (ונכנס לסחרור של חוסר שינה) היית מגלה שתפיסת המציאות שלך נעשית מאוד הזויה ולא רציונלית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש