בתשובה להאמיר האלמוני, 29/01/11 13:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חומייני שב לאירן שבועיים לאחר שהשאה כבר עזב. הלחץ של קרטר הוא שמנע (כנראה) ניסיון של כוחות הביטחון לדכא באופן אלים את ההפגנות בשלב מוקדם. קשה, לפחות לי, לקבוע מה היה קורה אם ארה''ב היתה נוהגת אז אחרת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קשה, אבל אפשר לנחש... מה למשל היה קורה אם בוש היה ראש ממשלה במקום קרטר יפה הנפש. הוא בטח היה נכנס אם הצבא האמריקאי מגרש את הדיקטטור, ומשליט במקומו משטר דמוקרטי (שהיה בוחר בבחירות חופשיות בחומייני). רייגן, לעומתו, בטח היה עושה איזה עסקה סיבובית שבעזרתה הוא היה מממן את חומייני על מנת שילחם בקומניסטים מדומים בעזרת מורדים מניקרגואה, סוחרי נשק ישראלים, אנשי עסקים יפאנים ופעילים ניאונאצים מדרום אפריקה. (למה באמת האמריקאים הטפשים בוחרים בדמוקרטים יפי נפש ולא ברפובליקאים אמיצים וחסרי פשרות?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקרטר היו שתי אופציות, והוא בחר בשלישית. הוא יכול היה לתמוך בשאח בדיכוי ברוטלי במיוחד*, או שהוא יכול היה להאיץ בו להגיע לפשרה עם גורמי אופוזיציה שונים ומשונים, והיו כמה חוץ מחומייני. הוא לא עשה אף אחד מהדברים האלה, ובחר להפעיל לחץ אקראי-כמעט, לצד תמיכה מפוזרת, לצד דרישות לרפורמות - בקיצור, העדר מדיניות. כמו שאמר פעם ג'ורג' גאדיס-סמית', שכתב ספר על הדיפלומטיה האמריקאית בשנות קרטר: ביחס לאירן, קרטר קיבל מצב בלתי אפשרי, והוציא ממנו את המירע. *השאח לא היה קוטל קנים בפני עצמו גם בלי זה, ואנשיו רצחו לא מעט בשנים האחרונות לשלטונו. אם כי ייאמר שהשריפה המפורסמת בקולנוע 'רקס' באבאדאן, שבה נהרגו מאות אנשים ובה הואשמה משטרת הביטחון של השאה (גם מרג'אן סטראפי בקומיקס שלה חוזרת על הגרסה הזו) נגרמה למעשה בידי שיעים קיצונים שביקשו ליצור פרובוקציה נגד שלטון השאח ועל הדרך לפגוע במודרנים האלה, ובהחלט הצליחו בשתי המשימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיוסי בנאי כתב "וגם קולנוע רקס כבר לא קיים" הוא התכוון לאיראן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולנוע רקס [ויקיפדיה] | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |