|
||||
|
||||
אולי זה אני הקטן, אבל ההצעה של יערי כפי שהיא מתוארת כאן לא מובנת לי: "כפייה על הפלשתינים לקחת אחריות על עצמם ולהקים מדינה. זאת, מבלי לאלץ אותם לוותר על שאיפותיהם הנוספות. הוא מציע לעשות זאת באמצעת לחץ כבד של המדינות התורמות, שיביא להצהרת עקרונות כללית בין ישראל להנהגה הפלשתינית, הצהרה שתקבל חותמת הכשר בין־לאומית דרך מועצת הביטחון. לאחר מכן, בשלב הראשון, תוקם מדינה פלשתינית על רוב השטחים שמעבר לקו הירוק, מה שיצריך לדברי יערי פינוי של עד 50,000 מתנחלים. החמאס, להערכתו של יערי, כבר אינו שולל לחלוטין מדינה פלשתינית בגבולות 67' ולא יטרפד מהלך כזה." לחץ כבד של המדינות התורמות שיביא להצהרת עקרונות - חשבתי שכבר ניסו את זה כמה פעמים, קלינטון, בוש, אובמה... הפלשתינים לא היו מוכנים שיכפו עליהם מדינה וגם הישראלים לא מי יודע מה השתגעו על הצהרת העקרונות הכללית. יש לו אולי להציע משהו שילחץ אותם יותר חזק? "תוקם מדינה על רוב השטחים עם פינוי של עד חמישים אלף מתנחלים" - ולמה באמת שהפלשתינים יסכימו? הרי כבר הציעו להם מדינה על 100% (כולל חילופי שטחים), כך שזה מבחינתם המינימום. ולגבי החמאס - אם הוא "כבר לא שולל לחלוטין" מדינה בגבולות 67 (כמו שנתניהו אולי "לא שולל לחלוטין" דיון על חלוקת ירושלים אבל גם לחלוטין לא מקבל אותו) אז זה אומר שהוא יסכים למדינה בפחות מגבולות 67? למעשה, כל עוד החמאס שולט בעזה - כל הסכם שהוא לא יהיה שותף מלא להשגתו יטורפד על ידו. לכן, מי שמאמין שהכיוון המדיני הנכון הוא מו"מ עם ההנהגה הפלשתינית צריך לשאוף לפיוס בין פתח לחמאס, כדי שתהיה הנהגה משותפת שמסוגלת לעשות עסקים. האם הנהגה כזו תרצה לעשות אתנו עסקים - זו כבר שאלה אחרת לגמרי. |
|
||||
|
||||
בעניין הלחץ הכבד: הכוונה לכך שהמדינות התורמות יאיימו על עורק החיים הכלכלי של הרש"פ אם היא לא תסכים להתקדם במו"מ. מדינה על רוב השטחים: בהתחשב בדבריו האחרים, הכוונה היא שהם יסכימו כל עוד ברור שאין מדובר בגבולות הקבע של המדינה הפלשתינית וגם לא בשלום עם ישראל, בניגוד להצעות קודמות שהצעו להם. הסכם עם החמאס: יערי צופה הסכם כזה וגם מזכיר שזהו הסיכוי היחיד להתקדמות בנושא שחרור שליט (שאינו כולל הצבת פעילי טירור בגדה). אך גם לאחר הסכם כזה, לא תהיה לפי יערי הנהגה פלשתינית משותפת אלא המשך המצב הקיים - החמאס בעזה והרש"פ בגדה. |
|
||||
|
||||
אני אישית לא רואה את ההבדל בין מה שהוא מציע עכשיו לבין אוסלו שהוא הסכם שהוא התנגד לו הוא אפילו קורא לזה הצהרת עקרונות (DOP) מי אמר שטירוף זה לחזור שוב ושוב על אותו דבר מתוך אמונה שהפעם התוצאה תהיה שונה מהפעמים הקודמות? |
|
||||
|
||||
המחשבה שהמדינות התורמות תאיימנה על עורק החיים של הרש"פ היא מגוחכת. הרי המדינות האלה רוצות שהיא תתקיים יותר ממה שהיא עצמה רוצה להתקיים. אבו מאזן יגיד להן: "בבקשה, תפסיקו את התרומות ואני אחזיר את המפתחות" והן תישארנה במצב של טרום-אוסלו בגדה, עם חמאס כגוף השולט ברצועה והדומיננטי בגדה וללא כל סכוי להתקדם לאנשהו. במקביל ייערך מופע המסכנות התקשורתי הקבוע - "האימפריאליסטים מונעים מאתנו אפילו את מעט האוטונומיה שהצלחנו לקבל בדי עמל וגודעים את מטה לחמנו הדל, כדי לאלץ אותנו לקבל את תכתיבי הציונים". זה לא ממש יקל על מי שיקבל החלטה כזו. אני לא רואה למה יערי צופה הסכם פתח-חמאס כאשר זה כמה וכמה שנים שהם נפגשים בקביעות, המצרים משקיעים מאמץ עצום כדי לפייס ביניהם ובדרך כלל העסק מתפוצץ יותר מהר ממו"מ בין נתניהו לאבו מאזן. ברור שהחמאס לא יוותר על שלטונו ברצועה במסגרת שום הסכם, אבל זה לא משנה לעניננו; לצורך הסכם עם ישראל נחוצה הסכמה בין שתי התנועות, בלי קשר לשאלה מי שולט איפה. הסכוי להגיע למשהו שיהיה מקובל על ישראל, הפתח והחמאס נראה לי דומה למדי לסכוי שנסראללה ייצא מהבונקר ויפתח בקריירה של שדר ספורט באל-ג'זירה (עם התמחות בבדמינטון ואולי גם כדורעף-חופים), אבל מי יודע. |
|
||||
|
||||
פסקה ראשונה - אכן. פסקה שניה - יערי אינו צופה שחוזה בין הפתח לחמאס יבשר על שינוי מהותי של המצב הקיים - כלומר, החמאס ימשיך לשלוט בעזה והפתח בגדה. הוא כן צופה שזה יביא לשיפור תנאי העסקה לשחרור שליט. |
|
||||
|
||||
ראיתי ששכחתי להתיחס לנקודת המדינה על רוב השטחים: הרעיון של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים אינו חדש - הוא היה השלב השני במפת הדרכים של ג'ורג' בוש מ-2002. הפלשתינים מעולם לא התלהבו ממנו (ובצדק), ובפעם האחרונה הוא נדחה במפורש על ידי אבו מאזן באפריל השנה (http://articles.cnn.com/2010-04-24/world/israel.pale...). גם לישראלים אין הרבה סיבות לאהוב אותו. כך או אחרת, זו שוב התחמקות מנושאי ירושלים והפליטים - קשה לי לראות איך ניתן בכלל לממש רעיון כזה בלי הסדר כלשהו בירושלים, וגם אם זה ניתן - הנושאים האלה ימשיכו להיות חומר נפץ שעלול להתפוצץ בכל רגע נתון. |
|
||||
|
||||
אני חושב שזה הרעיון של יערי (ולא רק שלו): לא ניתן להסכים על העניינים אותם אתה מזכיר, אז בואו לפחות ניפטר מן האחריות על הפלשתינאים, עם המינימום עמו אנו יכולים לחיות - הסכם שביתת נשק. אגב, עוד לא היה לי זמן לשקול את העניין ברצינות כך שאין לי ממש דעה בעניין, אם כי אני מסוגל לטעון לכאן ולכאן. אני מקווה להתפתחות דיון אינטיליגנטי ולא יותר מדי צפוי ומאשים, כדי לעזור לי להתגבש בנושא. |
|
||||
|
||||
אני לא רואה איך אנחנו נפטרים בזה מהאחריות על הפלשתינים. נניח שקמה מדינה כזו; בהנחה שאנחנו לא נותנים לה את בקעת הירדן אז עדיין הגבולות בידינו, צבא מן הסתם אין לה, שליטה במרחב האווירי שלה אין לה וכן הלאה. היא ממשיכה להיות תלויה בנו מכל בחינה. זה לא שונה בהרבה מהמצב של עזה היום - עזה היא מדינה לכל דבר, כולל צבא ומדיניות חוץ ובטחון עצמאית, אבל העובדה שהיא תלויה בנו ויש לנו שליטה על הגבולות שלה משאירים, בעיני העולם, את האחריות עליה אצלנו - אף שהשקענו מאמץ אדיר ונטלנו סיכונים (שהתממשו) כדי לסגת ממנה עד המטר האחרון. אז איך ניפטר מהאחריות על הפלשתינים בזה שהרשות תחליף את שמה ל-"מדינה"? |
|
||||
|
||||
אם אתה מתכוון שמה שלא יקרה, תוטל בסופו של דבר האחריות על מצב הפלשתינים על ישראל - אז אני מסכים, והפלשתינים גם. גישה זו אגב היא אחת הבעיות הקשות לדעתי עם חלקים שנספחו לשמאל הישראלי, ומטרפדים בעקביות וביסודיות כל אפשרות לפתרון כלשהו של שטחים תמורת שלום. אבל על זה אולי בעתיד. אבל אם אתה גם רוצה לטעון שגם בפועל, לא ניתן לקיים מדינה אם גבולותיה והמרחב האוירי שלה אינם בשליטתה המלאה ואין לה כוחות תקיפה, אז אני חולק על כך נמרצות. מדינה היא בעיקר מה שקורה בתוכה - החינוך, הבריאות, החגים, הבחירות, השחיתות השילטונית, מוסדות החוק, האירגונים הוולונטריים, התחבורה וכד' - כפי שתוכל אולי ללמוד מתוכן רוב העיתונים בכל מדינה. כמובן, אלו אינם מעניינים את הפלשתינים ברמת הכלל, אלא רק ברמת הפרט, ובגלל זה, ללא הפרה האירופית היוצקת חלב לפיהם, הם לא יטרחו להביא חציר לפרה או להוציא אותה למרעה ויסתפקו בחלב עז, פעם בשבוע, וסגריר וגשמים ובכי ונהי והאשמות כל היתר. הייתי שמח לשמוע גם ממי שתומך בהצעתו של יערי או בהצעה דומה, אך שגם יכול להעריך מה יקרה כתוצאה מן ההליכה בדרך זו (ולא מדוע צריך לעשות זאת). |
|
||||
|
||||
אני עדיין מקווה שמישהו התומך בהצעת יערי לנסיגה בגדה, או אפילו בהצעה אחרת לנסיגה, ירהיב עוז גם לתת הערכה מה לדעתו כן יקרה בשטח כתוצאה מצעד כזה. בינתיים, למי שלא שם לב, החל אבו-מאזן במסע לקבלת הכרה במדינה פלשתינית בעולם, ללא הסכם עם ישראל וגם מבלי שהדבר נכפה עליו. מעניין, ובעצם לא, שהנושא כמעט שלא נדון בעיתונות הערבית (עד כמה שאני מסוגל לשפוט מתרגומי ממר"י). כדאי לזכור שבעניין זה אין אבו-מאזן מייצג את הפלשתינים. למעשה, נדמה לי שהוא המנהיג הפלשתיני הראשון ואולי אחד המנהיגים הערביים היחידים שהתייחסו אל הפלשתינים כאל יותר מאשר אמצעי נוסף למאבק בישראל (או כאל אִיוּם, במקרים מסויימים). נדמה לי שישראל וארה"ב נוהגות בתבונה כאשר אין הן מכריזות על קבלת צעד זה של הנשיא הפלשתיני, אך גם לא גודעות אותו. מצד אחד, ייתכן שזה טוב שהפלשתינים יקחו אחריות על עצמם, גם אם הסיכוי לכך בטווח הרחוק, קלוש - שכן זהו בעיקר אבו מאזן הדוחף לכיוון המדינה את מי שאפילו לא מעוניינים להיות עַם. מצד שני, הסכמה ישראלית-אמריקנית לכך בשלב זה, תהיה איבוד קלף מיקוח עתידי עם ההנהגה הפלשתינית, וחמור מכך, הנעת העולם הערבי כנגד מי שגם כך נחשד כמשת"פ בכל הסכמה שלו עמנו, ללא קשר לערכה של הסכמה זו עבור הפלשתינים. בנוסף, יש בחוסר התיאום כאן יתרון גדול בכך שלפחות כרגע, אין ההנהגה בגדה מתנה את הסכמתה למדינה משלהם ב"תשלום" ישראלי, כדוגמת פינוי התנחלויות1, כנראה שוב, כפי שהיה בניסיון לתאם עמם את הנסיגה מרצועות עזה, מתוך הפסילה הערבית של כל מה שהושג בהסכמה עם ישראל, ללא קשר לתועלתו. 1 לא שאני מתנגד לפינוי כזה, נהפוך הוא, אלא שניסיון לעשות זאת מבלי שתהיה התקדמות גם בצד השני, כנראה שלא תעבור כאן. |
|
||||
|
||||
"את מי שאפילו לא מעוניינים להיות עַם": אינני זוכר מה היתה דעתך לגבי משאל העם, אבל מעניין מה היתה התוצאה אם את השאלה "האם הפלסטינאים מעוניינים להיות עם" -היו מביאים אצלם למשאל עם . |
|
||||
|
||||
אין לי עמדה בנושא משאל העם מאחר ובעתיד הנראה לעין, איני רואה בקרב אף אוכלוסיה ערבית נכונות לשלום עם ישראל בתנאי כלשהו. לגבי עַמיותם של הפלשתינים, אני בטוח שמשאל עם בקרב הפלשתינים היה מניב את התשובה "אנחנו עם". אלא שזו עמדת ההתרסה הרשמית שם. כשאתה בודק שם הצהרות שאינן לצורך התרסה אתה מגלה התכחשות להיותם עם. כשאתה פונה למעשים, אתה מגלה אוסף של חמולות נטול סולידריות וערכים חיוביים משותפים ומייחדים, הנכונות לעשות ברית עם כל גורם חיצוני, במיוחד אם הוא מוסלמי, תוך פגיעה באחיהם לעם ואף במיוחד כדי לפגוע בהם. כך לפחות במאה השנים האחרונות. |
|
||||
|
||||
ברוב מדינות העולם לא תמצא מוכנות לאומית. במקרה הנל' מספיק שהם מתנגדים לשלטון שלנו. |
|
||||
|
||||
שנאה לזרים היא לא בסיס לעמיות |
|
||||
|
||||
התנגדות הפלסטינאים לשלטון שלנו היא רק עקב שנאת זרים? פרשנות מעניינת. משמע שאם הם לא היו קסנופובים- הם היו מאושרים מהשלטון שלנו. |
|
||||
|
||||
הפרשנות היא כולה שלך הסיבה לשנאה לזרים היא לא רלוונטית לשאלת העמיות |
|
||||
|
||||
נראה לי שפיספסתי כאן משהו. למה אתה משתמש במילה "עמיות" במקום במונח המקובל יותר "לאומיות"? |
|
||||
|
||||
אין לי כאן שום כוונות נסתרות,''עמיות'' נשמע לי פשוט יותר עממי מ''לאומיות'' |
|
||||
|
||||
לרגע חשבתי שמדובר על משנתו של ע. איילון. |
|
||||
|
||||
יערי לא הציע הסתלקות של הצבא מיו"ש רק גירוש של אזרחים יהודים נראה לי שהחזון שלו זה מדינה פלשתינית אזרחית בחסות צה"ל - בעצם הרחבה של הרשות לשטחי B וC בלי שינוי במצב הביטחוני הנוכחי |
|
||||
|
||||
שנה בלבד אחרי שקבע כי הרשות "מוכנה היטב לכינון מדינה בכל נקודת זמן בעתיד הקרוב", קובע הבנק העולמי בדו"ח חדש: הכלכלה הפלסטינית אינה יציבה משום שהיא מסתמכת יותר מדי על סיוע זר והיא "אינה חזקה מספיק כדי לתמוך במדינה" - Ynet |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון לומר שמצבה הכלכלי של הרש"פ הינו בר השוואה לזה ספרד? |
|
||||
|
||||
אני מתכוון שאם נתחיל לשפוט את המוכנות למדינה על פי איתנות הכלכלה, אפשר להעיף כמה מדינות אירופאיות לעמדה של משקיפים באו''ם. |
|
||||
|
||||
יתכן, אבל נדמה לי שמצבה של הרש"פ קשה הרבה יותר. תושביה אפילו לא פועלים כדי להיות עם (אחד), לכונן מדינה שבדרך, וגם לא מנסים לבנות כלכלה לאומית (כפי שגם מוזכר בידיעה). אני לא חושב שישנה מדינה אירופית שיכולה להתחרות בהם בחידלונות אלו. נדמה לי שאפילו למיעוט היהודי בא"י של שנות ה30 וה40 היה יותר עם, מדינה וכלכלה מאשר הפלשתינים של אז, ואלו של 2012. |
|
||||
|
||||
גם אני לא הבנתי את כוונתו של יערי, משהו שם לא דופק, הטיעונים נשמעים לא קוהרנטיים, העובדות נשמעות לא עובדתיות, הלוגיקה לא מסתדרת לי. הרמתי ידיים. |
|
||||
|
||||
דוקא בנקודה זו יערי די מובן. ברגע שמשחררים את הפלשתינאים מעניין ההסכמה על גבולות סופיים, הרבה יותר קל להם לקבל כל גבול שהוא, שכן קבלת הגבול הזה אינה מחייבת אותם לוותר על שום שטח אחר. וגם ענייני האגן הקדוש והפליטים יעברו למסלול פראקטי במקום עקרוני. פליטים יוכלו לחזור לתחומי הרשות מבלי שיהא בכך ויתור על זכותם לחזור בסופו של דבר גם לעכו או לעין הוד. עד כמה שידוע לי אין מנהיג פוליטי של ערביי ישראל שהודיע בפומבי על ויתור על זכויותיו בשייח מוניס או בזרנוגה. הדבר לא מפריע להם לשלם ויותר מכך לקבל ביטוח לאומי. מה שפחות מובן, הוא כמה יכולת לבצע מדיניות אקטיבית יש לרשות בכלל ועד כמה ניתן להמשיך להתיחס לישראל כצד היותר רציונלי ומאורגן של המשוואה. |
|
||||
|
||||
אבל הפלשתינים אומרים וחוזרים ואומרים שהם לא רוצים דבר כזה. הם יודעים היטב, בדיוק כמוני וכמוך, שמצב זמני הופך לקבוע בקלות רבה; אם ההסכם יצליח ויביא לשקט, אז לאף אחד בעולם לא יהיה דחוף לפעול ברצינות כדי להביא להסדר קבע (או לתרום כסף למדוכאים המסכנים בפלשתין) - ולישראלים פחות מכולם. לכן הצלחה של ההסדר היא, מבחינתם, נזק אסטרטגי - היא תביא ליצירת הסדר קבע בפועל שהוא נחות ממה שהם יכולים לקבל. אז למה להם? |
|
||||
|
||||
אם לא הבנת את יערי אז הוא אמר שדווקא הערבים לא מעוניינים בהסדר קבע ולכן הוא מציע כל מיני הסדרים זמניים |
|
||||
|
||||
אני לא פרשננו לענייני פרשננו לענייני ערבים אבל מעולם לא הופעל לחץ כלכלי על הערבים ע"י המדינות התורמות שיטת ה"משא ומתן" המקובלת היא להבטיח להם וויתורים ישראלים ו/או עוד כסף , רק גזרים בלי אף מקל ואם מה שאדון יערי אומר נכון ואדון פיאד באמת מעביר יותר מחצי מהכסף של המדינות התורמות לעזה אז הפסקה או אפילו רק הקטנה של זרימת הכסף תפעיל לחץ על החמא"ס לשפר יחסים גם עם אש"פ וגם עם התורמים |
|
||||
|
||||
לא הציעו להם מדינה על 100% מהשטח וגם לא 100% מדינה. אינני מתייחס להצעות אולמרט כשהיה בדרך החוצה ולא ברק כשהיה לו תמיכה של 30% של הכנסת. גם הם לא הציעו 100% מדינה עם 100% של שטחי הגדה ועזה. |
|
||||
|
||||
אם אתה אוהב את זה או לא, אלו היו הצעות רשמיות של ממשלת ישראל שהועברו לערפאת ולאבו מאזן. נכון שהם לא הציעו 100%, אבל אין ספק שהם הציעו יותר ממה שיערי מדבר עליו. |
|
||||
|
||||
לדעתי כל מי שרוצה לומר משהו משמעותי על מצבנו במזה"ת חייב לקחת לעצמו את השעה וחצי ולהקשיב לדבריו של יערי. עם כל המגבלות והמגרעות (שעל חלקן עמדת) של ההרצאה הזו, יש בה את היתרון המרכזי של הדגשת עיקרי הדברים, המגמות והזרמים להבדיל מהתרחשויות וארועים חדשותיים המשולים לפעמים לחלוקי אבן בתוך זרם הנהר. גם אם לא מסכימים עם כל או חלק ממסקנותיו חייבים להאזין להם. יש כמה נקודות בדבריו שכדאי להעיר עליהן: א. גם אני כמוך סקפטי לגבי המעשיות/היתכנות של ההצעה של יערי. "סחיטה" כלכלית בנדיר שהיא מצליחה להשיג את מטרותיה ובפרט בלו"ז קצר הנדרש לפני שהמתנגדים הפאנאטים של כל הסכם, מכל סוג שהוא, יצליחו להתארגן ולהכשילו. צריך פשוט לחשוב הפוך: איזו מידה של איומים ולחצים כלכליים תספיקה בשביל להניע את ממשלות ישראל לפנות 100-150 אלף מתיישבים? ב. ההבדל היחיד בין תכנית יערי לבין התנתקות חד צדדית נוסח עזה, הוא בהנחה שהסכמה רשמית או דה-פקטו של הרש"פ, תבטיח שהמהלך יעבור בלי רעידות אדמה בטחוניות נוסח שנות הרקטות והעופרת בדרום. נראה לי שזו הנחה הדורשת הוכחה או לפחות הסבר. קשה לראות מדוע או איך תוכל הרשות לחסום פעילות מזויינת בשטחה. ג. אני לא בטוח שהבנתי אותו נכון, אבל נדמה שבהערת חטף, יערי סיכם את דעתו על מהלך ההתנתקות של שרון. להבנתי, יערי אמר שמהלך ההתנתקות היה תרגיל של שרון לדחוף את עזה לחיק המצרים. התרגיל נכשל נוסח "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל" משום שמובארכ השכיל לדחות את מתנת היוונים הזו. גישה כזו מסבירה לפחות שאלה אחת והיא הנחישות שבה מצריים מבודדת ומגדרת את הרצועה על אף המחיר התדמיתי של המהלך הזה. ד. הסבר מספר אחד שיערי חייב: מנין לו שגם ההסכם שלו לא ילך באותה דרך. הרש"פ יסכים, ישראל תשלם את מחיר ההסכמה ואז לאחר ההתנתקות הרש"פ ימשיך ל"התמוטט בתוכנו". קריא, ימשיכו להתנהג כ"runaway state", לא לקבל אחריות לא לעניינים האזרחיים ולא הבטחוניים ונמצאנו בנקודת המוצא ללא הנכחות של צה"ל בשטח. בתסריט כזה בודאי עדיפה התנתקות חד צדדית, בה לפחות יש בידנו לקבוע באופן חד צדדי את נקודת ההתייצבות של כוחותינו. ה. הסבר שני שיערי חייב הוא הסבר כיצד ואיזו ממשלה בישראל תצליח לגייס מספיק כח כדי לפנות את 50000 המתיישבים שלו. בני אדם לעולם לא עושים דברים קשים רק משום שהאלטרנטיבה גרועה יותר. למהלך קריטי כזה נדרש תגמול חיובי משמעותי ובעין. מותר גם להרהר ולתהות כיצד ממשל הנכשל בכיבוי שריפות יער, תכנון מדיניות מחירי מים ומיחזור פסולת פלסטיק אמור להתמודד עם התנגשות חזיתית עם חזית המונית של קנאים דתיים נחושים ומוסתים. ההתנתקות בעזה היא אולי היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. ו. בניגוד למגיבים רבים שלגלגו או זלזלו בתאוריית "התמתנות" החמאס של יערי, אני מניח שיערי מכיר את השטח לא פחות מהם. עצם הרעיון לא נראה כל כך מפתיע. לא ברור עד כמה היה החמאס קיצוני ומונוליטי מלכתחילה. מה שפחות ברור הוא המשמעות או המשקל של מדיניות חמאסית ל"הניח" להסכם כזה או אחר ל"עבור", בין בפועל ובין בדיעבד. העבר לא מלמד שלחמאס יש יכולת, מי יודע מה, להוציע לפועל מדיניות שלו, בהנחה שיש לו כזאת. ולראיה גם כאשר החמאס מעוניין להנמיך את הלהבות נמצאים הגורמים המסכלים את רצונו (הג'יהאד, פלגי אל-קאעידה המקומיים, החזית העממית ואפילו הפאת'ח וגדודי עז-א-דין אל קסאם) ולא נמצאת הנחישות להפעיל את הכוח לרמוס את ה"פורשים" הנ"ל. ז. רבים טובים ופחות טובים העירו על הערותיו הדתיות של יערי. כולנו מודעים למסורות החשאשיאין, מתאבדי השיעה ו-72 הבתולות באיסלם. על הגל הנוכחי של הזרם הזה, לא יכולה להיות מחלוקת. יחד עם זאת יערי נכנס לשדה מוקשים לפחות בשני עניינים. לא ברור עד כמה ביטול העולם הזה ביחס לבא הוא עניין המייחד את האיסלם. כל העניין המארטירולוגי וראיית החיים כפרוזדור חסר חשיבות למדור החשוב באמת, מתאים יותר לנצרות ובפרט הקתולית מאשר לאיסלם. ליהדות הוא מתאים פחות מכל. שכחתי את המקור, אבל למדתי אי-שם שכל עניין העולם הבא ביהדות הוא מאוחר ומכלי שני. זהו זרם חוזר מן הנצרות. לפני הנצרות לא היתה ביהדות כמעט תפיסה של עולם הבא טרנסצדנטלי. ליהדות יש מסורת של קידוש השם, כפי שבאיסלם יש מסורת של פיגועי התאבדויות, אך יש מגמה מרכזית בשתי הדתות המדגישה דוקא את המושג של קהילת דת בעולם הזה על פני חיי עולם הבא ותגמולים פנטסטיים בעולמות מטאפיזיים. פיגועי ההתאבדות באיסלם, הם לדעתי, יותר בבחינת מהלכי מסירות והקרבה אלטרואיסטית, במצעד הניצחון והכיבוש העולמי של האיסלם, מאשר צד התשלום בעסקת בארטר עם 72 בתולות "מתחדשות" בצד השני. ה. אגב, מישהו יכול להרחיב קצת על עמדתו של ברנרד לואיס ומדוע הוא חושב שאיראן תשוב בסופו של דבר למחנה המערב ואילו דוקא הטורקים ימשיכו להתרחק ויתפסו את ההובלה בראש המחנה האיסלמי? האם יש לכך הקשר דתי (סונה ושיעה)? |
|
||||
|
||||
לגבי ב' - לא ברור לי לא רק איך תוכל הרשות לחסום פעולות נגד ישראל בשטחה אלא אפילו איך היא תוכל לחסום פעולות כאלה נגדה-עצמה. לגבי ג' - אין ספק שישראל היתה רוצה לגלגל את עזה אל מצרים, אבל לא נראה לי שזה מה ששרון ניסה לעשות בהתנתקות; שרון ניסה (כפי שניסח זאת ויסגלס) להקפיא את הלחץ על ישראל עד שהפלסתינים ייעשו סקנדינבים. הסתבר שהקפאת הלחץ התמוססה כמו קרחון סקנדינבי שפוגש שמש מזרח תיכונית. בכל מקרה, למצרים יש עוד סיבה ללחץ על עזה: כידוע, החמאס הוא השלוחה הפלשתינית של האחים המוסלמים - ארגון שאינו בדיוק חביב על מצרים. יש למצרים ענין מובהק בהחלשתו. יותר מכך: עזה היא המקרה הראשון בעולם הערבי של מדינת איסלם רדיקלי. הצלחה של החמאס בניהול הענינים שם עשויה להיות דגם לחיקוי ולתעמולה - כשם שכשלון שלו בניהול הוא כשלון לא רק שלו אלא של האיסלם הרדיקלי כולו. מצרים, כמובילת המחנה המתון, מעונינת להכשיל את החמאס. לגבי ד' - אני מניח שבמצב כזה צה"ל יחזור לתוך המדינה הבלתי-מתפקדת. למעשה, זה לא יהיה שונה ממה שקרה ב-2002 להוציא החלפת השם מ-"רשות" ל-"מדינה". |
|
||||
|
||||
כן. אלו חלק מן השאלות שמעוררות ההצעות של יערי. ל"חזור לתוך המדינה הבלתי-מתפקדת" - טוב, בשלב זה אנו כבר יודעים שזה לא כל כך פשוט. לגדה צה"ל חזר, לרצועה לעומת זאת לא. דבר נוסף שאנו כבר אמורים לדעת, הוא שגם אם נפנה את הקוץ המתנחלי מן הגדה ונכיר דה יורה במדינה פלשתינית זמנית, אין בכך משום ערובה שהפלשתינים יקחו אחריות על גורלם. גרוע מכך, אין בכך ערובה שהמערב יכיר באחריות הפלשתינים לגורלם. לגבי ההתנתקות יתכן שאתה צודק אך ההסבר של יערי מסביר כמה שאלות פתוחות: א. מנין באה ההצהרה המוזרה של שרון כי ההתנתקות תשפר את המצב הבטחוני. ב. מצריים מנהלת מדיניות פעילה של בידוד הרצועה שעולה לה מחיר גדול בתחום התדמיתי. המדיניות הנחושה והתקיפה הזו אינה מתחייבת מן היחס הכללי לתנועת האחים המוסלמים. נהפוך הוא, המדיניות המצרית הפנימית היא לא להגיע להתנגשות חזיתית עם התנועה של חסאן אל בנא והם מאפשרים לה חופש פעולה מסויים בגבולות ידועים מראש. המאמץ הנואש של מצריים לבודד את הרצועה נובע בודאי מן האינטרסים התיירותיים של מצריים בסיני, אבל יתכן שיש לו הקשר רחב יותר של פעילות מונעת לחתוך מראש כל ניצן של קשרים או תלויות בין הרצועה למצריים. לגבי ההתנגדות של פלשתינאים למדינה זמנית אני מניח שהתאוריה ה"יערית" היא שיש כאן מקרה של הבדל דעות קונסטרוקטיבי: הישראלים (קריא יערי) סבורים שהקמת מדינה תאלץ את הפלשתינאים לאחוז במושכות וליטול אחריות בין אם הם רוצים בכך או לא. הפלשתינאים עשויים לסבור שלמעשה שום דבר מהותי לא ישתנה וההתנתקות הדו-צדדית הזו לא תהיה אלא עוד שלב ביניים שאפשר לחיות איתו בדרך ל"שיבה" המלאה. לצערי, לדעתי ונראה לי שגם לדעתך, הגישה הפלשתינאית נראית לי מציאותית יותר. |
|
||||
|
||||
ז. ההסכלה האיסלמית (והיהודית) שלי דלה למדי. אבל הישארות הנפש, תחיית המתים, וגמול חומרי באחרית הימים הם נושאים שוליים בתנ"ך (לא מוזכרים כלל בתורה שבכתב!) בעוד שהקוראן רצוף בהם על כל צעד ושעל. מבחינה זו, האיסלאם דומה לנצרות יותר מליהדות, אם כי ההלכה הפנימה גם היא את התפישות האלו, ואף מתאמצת להוכיח שתחיית המתים מדאורייתא היא. עדיין, עמוד אקראי בקוראן מזכיר הבטחות ואיומי גהינום של מחב"ת עממי יותר מטקסטים קאנוניים במשנה ובתלמוד. עצוב שיהודים-ישראלים משכילים רבים לא מכירים את הקוראן כלל - הכרות בסיסית כזו היא חובה נזנחת החשובה יותר מאיסוף פלסטיק. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |