בתשובה לג'וד, 11/12/10 18:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבת שאת לא רואה תועלת בהגדרה של אלי, וגם אני למען האמת לא רואה בה תועלת. מצד שני, אני גם לא רואה תועלת בהגדרה שלך. בשביל מה בכלל אנחנו מנסים להגדיר אמנות? אלי נתן במאמר כמה טעמים, בפסקה שמתחילה ב"לו אני אמן". אותי הם לא מאוד שכנעו, ובפרט לא במבחן התוצאה - אני לא בטוח שההגדרה שלו עונה לטעמים בצורה מאוד מספקת. אבל כל זה בצד; מבחינתי הניסיון להגדיר אמנות הוא מין משחק אינטלקטואלי, שלא צריכה להיות בו יותר מחדוות המשחק. ואני די מרוצה גם מההגדרה של אלי וגם מההגדרה שלך, בדרכיהן השונות מאוד וביעדיהן השונים לגמרי (ששניכם לא הצהרתם עליהם, ואולי לא חשבתם עליהם, אבל בהשוואה בין ההגדרות ברור שהן חותרות ליעדים שונים, ואני בספק אם אפשר לבחור "מנצחת" ביניהן). אני צריך גם לציין שיש משהו מאוד מרענן בשלך - כפי שכתבת (נדמה לי) זה משהו שפעם היה מובן מאליו, וויתרנו אליו (אנחנו - האנושות, או תרבות המערב), ובעצם לא ברור למה ויתרנו עליו. אבל קל לי להזדהות איתה בנוגע לסוגי אמנות מסוימים יותר מבנוגע לאחרים. מוזיקה ואמנות פלסטית, בהחלט, וגם מחול. אלו יצירות שעוברות כאילו מהחושים הישר למרכז השיפוט האסתטי במוח, או לרגש. בספרות, לעומת זאת, זה נראה לי דחוק (או מותח את מושג היופי מעבר לגבולותיו הטבעיים). "חמסין וציפורים משוגעות", וגם "מלכוד 22", גרמו לי התפעמות עזה, אבל לא מסוג שמתקשר אצלי ליופי דווקא. יותר קשור למין הזדהות רגשית ואינטלקטואלית. בעצם אולי זה יותר דומה להתענגות על טיעון פילוסופי יפה, אם כי אני לא בטוח. אותו דבר תיאטרון. שירה היא מקרה ביניים (ולא הרי גולדברג - יותר כמו מוזיקה - כהרי שימבורסקה - יותר כמו פרוזה ופילוסופיה). וקולנוע? הוא בכלל יכול ללכת לכל מיני כיוונים. רק לא מזמן ראיתי את "ראן" של קורוסאווה. זה היה מסעיר, וזה היה אמנות פלסטית לכל דבר (טוב, היו שם לכאורה עלילה ומשחק ומוסר השכל, אבל אלו היו בעיני זניחים לחלוטין; מה שהיה חשוב שם היה רק הציור במצלמה1). ואז ראיתי גם את "אדום הזקן" של אותו במאי; גם סרט נפלא, אבל פועל באופן אחר לגמרי, הרבה יותר כמו פרוזה, ושוב קשה לי לקרוא לזה "יופי". ומה באשר לעונג שגורם "שיר אשיר בגשם"? לא בדיוק יופי, עוד פחות הזדהות אינטלקטואלית-רגשית. אולי "סוחף" היא המילה, והיא רלוונטית גם ליצירות שונות של מוזיקה פופולרית ושל ספרים של דאגלס אדאמס ושל וודהאוס. אגב, אין לי בעיה עם ארז לנדוורים שיאמרו על האחרונים שהם בידור ולא אמנות. ומי בעצם אמר שצריך למצוא כותרת שיכלול גם את המוזיקה וגם את הציור וגם את הספרות? אם הם פועלים באופן שונה, אולי מגיעה להם כותרת שונה, ולהקל על מלאכת ההגדרה? 1 ואם מישהו מתפתה עכשיו לראות את זה לראשונה, אני ממליץ לחכות עוד עשר שנים שזה יהיה שוב בסינמטקים, אלא אם יש או יהיה מסך באמת ענק. אפשר בוודאי לראות את זה גם במסך קטן, אבל זה בערך כמו לראות ציורי רנסנס גדולים על מסך המחשב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל ההבנה לרצון להקל על מלאכת ההגדרה, אני חושב שההצעה להיפטר מהכותרת ''אמנות'' לטובת כותרות נפרדות ובהירות היא בעייתית. השימוש במושג האמנות כולל סט של ערכים חברתיים שנלווה אליו. יכולנו להחליף את האמנות של גוגן מציור למוזיקה, בלי לשנות כמעט דבר בעלילת הספר של סומרסט מוהם. ערכים כמו אותנטיות, מחוייבות או חופש אמנותי, ומושגים כמו מוזה, יצירה וביקורת, קשורים לכל סוגי האמנות בצורה שייחודית לשימוש שלהם בשדה האמנות. הפרדה בין הכותרות תהפוך את ההסברים שלהם ליותר מסובכים, לא ליותר פשוטים. למרות זאת, ניתן לטעון שהבסיס לאפיוני האמנות ולערכים החברתיים שנלווים לה הוא היסטורי. דהיינו, אין שום דבר הכרחי בכך שהיצירות השונות קובצו תחת השם אמנות או שהוצמדו להן ערכים חברתיים כאלה. קיבוץ זה של יצירות הוא תוצאה של תהליכים חוץ-אמנותיים, ומשנתקבצו יחדיו, הוחלו עליהן הערכים החברתיים. נראה לי שגם בתפיסה הזאת קיימת בעייתיות. ישנם אנתרופולוגים שטוענים שבחברות שבטיות ישנם תחומים שמקבילים לשדה ה''אמנות'' בחברה המערבית (בדומה לכך שיש תחומים מקבילים ל''דת'' או ל''טכנולוגיה''). אם הם צודקים, אז אמנות היא ''מהות'' במובן זה שיש לה תפקיד קבוע בחיים החברתיים. אבל אם נוותר על הכותרת ''אמנות'', הם לא יוכלו אפילו לטעון את הטענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף מישהו שמבין שהמטרה של שפה היא היכולת להביע מגוון רחב של דעות ולא צמצומם רק לדעות שקרובות לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק בגלל שאין לי דעה בעניין. אחרת הייתי כמובן מנסה לבצע דה-לגיטימציה לדעות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת שאין טעם לנסות להגדיר את כל האמנויות ובכללן הפלסטית בהגדרה אחת. אני בטוחה שגם אני כתבתי באיזה מקום שצריך להפריד, ואני מדברת רק על אמנות פלסטית. אתה צודק גם שבשביל מה בכלל להגדיר אמנות פלסטית. לא הייתי נכנסת להגדרות אלמלא נפלנו בשבי הממבו ג'מבו הברנז'אי שבגללו אין חשיבות ליופי וכל חרטטן מלך. ההגדרה היא כלי לחברי מועצת העיר הנבוכים וחברי ועד האוניברסיטה וסתם אנשים. בא אליהם מישהו ומראה להם חתיכת פח מקושקש ואומר שזה מאד אמנותי ועשה את זה אמן בעל שם, והם מהנהנים במבוכה ואומרים "הו כמה עמוק" בלי להביט זה בפני זה, ומשלמים מאה אלף שקל. למענם הגדרתי את אבן הבוחן: אם יש לך זיע חיובי, זו אמנות. אם לא אז לא. נכון, שימוש במילה "יופי" לספרות מותח את המושג מעבר לגבולותיו הטבעיים. לאחר מחשבה אני גם זונחת את ההגדרה של היצירות של פיבן כ"יפות" ומסכימה עם אלי שהוא לא אוהב אותן בגלל יופיין אלא בגלל משהו אחר. אני רק חוששת שזה יגרור אותי גם לומר שהיצירות של אֶשֶר לא יפות, אבל למי איכפת, את מי מעניינות הגדרות! *** תודה על ההמלצות, אזכור אותן. ראיתי רק את דודסקדן של קוראסווה, זה היה יפה אבל הייתי צעירה מדי ולא הצלחתי לצלוח את מחסום היפניוּת. עשית לי חשק לחזור לזה. יש לי מתנה יפה לאלי שאוהב את פיבן, אחרי התלאות שהעברתי אותו. גו'אן סטיינר (JOAN STEINER) בונה מיצגים שנקראים LOOK ALIKES ובעלה מצלם אותם. סרקתי את חודש ינואר מתוך לוח השנה לשנת 2000. מאחר שזה חומר עם זכויות יוצרים אשאיר את התמונה רק כמה ימים ברשת (וממילא הסריקה לא כל כך טובה וגם חתוכה). *** |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש קצת בעיות עם הלינק שנתתי, לפעמים הוא נתפס ולפעמים לא. מה הסיבה? אינני יודעת, זה באיזה שרת אתרים חינמי. מוטב להעתיק את הכתובת ולכתוב אותה ב-URL |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ההגדרה היא כלי...'' - זו לא מוטיבציה למתן הגדרה לאמנות, אלא מוטיבציה למתן מבחן לאמנות טובה (כי לפרנסי המוזיאון לא צריך לשנות אם הם דוחים את עבודתו של יחזקאל בגין היותה לא-אמנות או אמנות לא טובה). וה''הגדרה'' שלך נוטה לכיוון הזה, כפי שגילית בעצמך כשציטטת מאפרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אם אתה בעדי או נגדי. אז כנראה בעדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעדך ונגדך: בעד (אני חושב) המבחן שלך, ונגד הנגד שלך להגדרה של אליהו. לי נראה שאין לך ויכוח איתו, אלא שניכם הולכים בדרך שונה ליעד שונה. ועכשיו, בכל זאת קצת להקשות על המבחן שלך (יכול להיות שזה כבר עלה כאן, אבל אם כן נדמה לי שזה לא מוצה). האם את מכירה בקיומו של קיטש? שלא ניכנס להתבחבשות על הגדרה, הנה מה שאני מתכוון בקיטש: אמנות - לצורך הקונקרטיות, ציורים - שלרוב ההדיוטות הלא-מנוסים הם יפים, ואילו כל מי שמבין משהו - ואני חושד שלא רק פלצני אמנות אלא אפילו את - ידחו אותם בבוז. נזכרתי באירוע אולי-מכונן מילדותי: ביקרנו אצל מכרים רחוקים באיזה מושב בדרום. על הקיר במסדרון היה ציור נוף, אגם, הרים ויער, ובוודאי היו ברבורים באגם. הייתי מלא התפעלות, וחלקתי אותה עם אמא שלי. אחרי שיצאנו משם, אמא שלי אמרה לי שזה קיטש נוראי1, ולא טוב שאני אוהב את זה. אפשר בהחלט לחשוב כמוך שיש יופי, והוא תגובה אינסטינקטיבית ליצירה, והוא מרכיב קריטי באמנות טובה, ויחד עם זה לחשוב שיש קיטש; אבל את מדגישה את היותה של תחושת היופי פחות-או-יותר מולדת, ופחות-או-יותר אוניברסלית. אני חושד שתחושת היופי נבנית ומשתנה במהלך החיים, בין השאר בדיאלקטיקה עם שיפוטים שכלתניים. ואם כך, אז אולי גם מי שאת קוראת "פלצני אמנות" רק אילפו את עצמם לחשוב, אפילו להרגיש, "יפה" - על קשקושים? שזה רק הבדל מידה בינם לבינינו שאוהבים את פיקאסו אבל שונאים את ציורי אגם הברבורים? מצאתי את הפתיל הזה תגובה 262681 שבו ניסיתי, לא בהצלחה מרשימה, להבין את תחושת היופי של נח שמיר מיצירה שבשבילי היא כל כך אבסטרקטית ומינימליסטית שקשה לי אפילו לתאר לעצמי איך מישיהו אחר חווה יופי למראיה. אגב, אולי יסקרן אותך לקרוא את הפתיל משלב מוקדם יותר, תגובה 262475. 1 והיא רחוקה מלהיות פלצנית אמנות, או אפילו מלהחשיב את עצמה מבינה באמנות. נדמה לי, אבל אני לא בטוח, שהיא אמרה את זה לא כסתם הבעת דעתה האישית, אלא כאמירה חינוכית, כצעד בעיצוב שלי. נדמה לי, ואני עוד יותר לא בטוח, שהיא אפילו אמרה "טוב שאמרת לי" - הנה היתה לה הזדמנות לתקן אותי כשעוד לא מאוחר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, המבחן חלש אבל זה כל מה שיש לנו. זה היה מבחן האמנות מאז ומעולם - האם החפץ יפה בעינינו או לא. יש במבחן גם דרגות כי הזיע לפעמים חזק ולפעמים חלש. ומהר או לאט - בסוף כל הזיעים מתעמעמים ורק הזמן נשאר והוא הקובע. יופי באמנות הפלסטית הוא בעיני המתבונן, והוא תלוי בתרבות, באופנה, בהפתעה, בנדירות של היצירה, בנפוצות שלה, בגיל, בחיבה לאמן, באספירציות אמנותיות, באסוציאציות אישיות, במה לא. לדברים שהורינו אמרו לנו עד גיל 11 על יפה ולא יפה יש השפעה עצומה על הטעם שלנו, אני מכירה את זה גם מעצמי. הדבר היחיד שאבי נורא אהב ואני לא הוא זיתים דפוקים. אחר כך כמובן נפרדו דרכנו וכל מה שהוא אמר יפה אני אמרתי מכוער (והיום, גם כן כמובן, שיניתי את דעתי - הוא צדק). דווקא דיברתי על קיטש ובלהט רב, אמרתי שפסל המשפחה של אילנה גור הוא תגובה 558751 קיטש. בעיני אחרים כאן הוא לא קיטש (אולי אחרי ההשמצות שלי קצת יותר, יופי באמנות הוא שברירי). הנה עוד דוגמה: לפני כמה זמן נתקלתי לראשונה במיצגים (משהו בין ציור לפיסול) של דוד גרשטיין והתאהבתי. כמעט שלפתי את ה-400 שקל כדי לקנות את רוכבת האופניים עם הקוקו כמתנה לדו-גלגלית אחת נחמדה, אבל התאפקתי. אחר כך ראיתי שגרשטיין הוא פסל המחמד היום (מן הסתם הוא "הזיע" עוד אנשים מלבדי), יצירותיו נמצאות בכל מקום, ובבת אחת התעמעם יופיין בשבילי. האם זה יקרה לי גם עם האמן הצעיר שהתאהבתי בציורים שלו כשגיליתי אותם לראשונה בתערוכה? יש להניח. ואם טולוז לוטרק היה מצייר היום? כן, די בטוח שהוא היה נמאס עלי. למזלי הכרתי אותו כשהוא כבר מת מזמן. * עוד לפני שקראתי את הפתיל שקישרת אליו ניחשתי שנח שמיר עוסק באמנות אבסרטרקטיבת. היה לזה סיכוי טוב, ובאמת לא טעיתי. אני לא יודעת להגיד מה קדם למה - האם אדם קודם עוסק באמנות מופשטת ואחר כך אוהב את מליבץ', או קודם אוהב את מילבץ' ואחר כך עובר ליצור אמנות מופשטת. אם אני רעה אז הראשון ואם אני טובה אז השני. הקהל היחיד של שירה מודרנית הוא כותבי שירה מודרנית. * נראה לי שסחטתי את הגיגיי בנושא כמעט עד תום. אחרי כל כך הרבה דיבורים שום דבר כבר לא נראה לי יפה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |