|
||||
|
||||
זו כותרת הטור של תומס פרידמן בניו יורק טיימס על מצבו הנוכחי של ערפאת. הוא גם מונה שם חמש אופציות חלופיות לערפאת אם כי ארבע מהן נשמעות כרגע דמיוניות למדי. אחת מהן היא פחות או יותר מה שכינו פעם "האופציה הירדנית", החזרת השליטה דה פקטו בשטחים לידי ירדן, אההה (אנחה), היה היו זמנים. |
|
||||
|
||||
מעניין אם אלכס חושב שגם הקביעה הזו של פרידמן "מושפעת ומסונוורת באופן עמוק מעובדת היותו יהודי, ומעובדת התייצבותו החד משמעית לימין מדינת ישראל ברגעי משבר, לשיטתו." |
|
||||
|
||||
מאמרו זה של פרידמן מראה בבירור את השפעתו הישירה והעקיפה מעובדת יהדותו, ואינני מתכוון באמירה זו מלפסול את דעותיו אלו כי אם להעמידן במקומן הסובייקטיבי הראוי. פרידימן מזדרז ומביא "מומחים לעניין ולבעיה הפלסטינאית" בדמות שני יהודים נוספים: סטפן כהן ודויד מקובסקי, אשר האחד מתפלפל על רצונו של עראפת בשתי מדינות פלסטינאיות, והשני מעלה חזונות נביאים א-לה מנדלה/מוגאבה. מעניין מאוד. הפיסקה המשעשעת ביותר מגיעה לקראת סוף המאמר, בה מדבר פרידמן באופן טבעי וברור על ישראלים ויהודים-אמריקאים, שטוב יעשו אם ינקטו בכך וכך וכ'. ישראלים ויהודים-אמריקאים. שותפים משמיים. אך גם אם נבחן את התייחסותיו השונות של פרידמן לעראפת נגלה במהרה כי נקודת מבטו עויינת משהו, וכי כל הסבריו מבקשים להסביר את היותו של עראפת 'מת מהלך' לשיטת סלאנג המוצאים להורג בארה"ב, ולשיטת הקונסטרוקטיזם הפורח בדמות פתרונות דאוס-אקס-מאכינה, אשר החביב מכולם מתייחס לשליחת הגולם מפראג לאזור המדונים בדמות כוחות נאט"ו בשטחים, וזאת במסגרת הכנת ביקורו ובואו של הגואל לציון. א. מאן |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא הבנתי אותך. מי זה אנחנו שבשמם אתה מדבר בלשון רבים? ומה פירוש אין גישה? |
|
||||
|
||||
התכוונתי לטקסט הבא המופיע עם לחיצה על הלינק. לא שמתי לב לכותרות הFREE המרוחות על הדף. הירשמו גם אתם חינם לניו-יורק טיימס ותוכלו לומר גם אתם 'נרשמתי'. Welcome to The New York Times on the Web!
For full access to our site, please complete this simple registration form. As a member, you'll enjoy: The entire contents of The New York Times FREE Up-to-the-minute breaking news and developing stories FREE Exclusive Web-only features, classifieds, tools, and multimedia FREE |
|
||||
|
||||
ליאור, הרישום לאתר הני''ט הוא באמת חינם לחלוטין, ללא מגבלות וללא סייגים. אני רשום באתר שלהם כבר מספר שנים, ועד כה לא קיבלתי מהם שום דואר זבל (מובן שאיני יודע אם הם שלחו את כתובתי לגוף שלישי), ולא בקשות ''חביבות'' לעשות מנוי על העיתון. במקרה הזה, אין מדובר בגימיק אינטרנטי זול - כל אדם יכול לקבל גישה מלאה למאגר הכתבות של הני''ט, באמצעות מילוי טופס פשוט. גם אין צורך בהירשמות מחדש בכל פעם. האתר שאל אותי האם לשמור עוגייה על המחשב שלי, הסכמתי - וכעת אני יכול לגשת למאמרים באופן ישיר, ובלי עיכובים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |