|
||||
|
||||
הנושא הזה מקים כזו מהומה כי הוא דוגמה קלאסית לכפייה דתית, ועוד כזו שלא ברור אם יש מישהו שמצליח להבין את הנימוקים שלה, או אם בכלל קיימים כאלו. מה שחבל כאן, באמת, הוא שכל עוד המהומה הזו נמשכת אין סיכוי לדיון אמיתי בשאלה מתי טוב לעבור לשעון חורף או אם בכלל כדאי שעון קיץ. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאין סיכוי לדיון (עם המפלגות החרדיות). אם ביטול שעון הקיץ היה עולה על סדר היום (GMT +2 כל השנה), האם מפלגות כמו ש"ס היו תומכות או מתנגדות לרעיון? |
|
||||
|
||||
אני מניח שהן היו תומכות. מהסיבה הזו זה נראה לי מוזר שהן לא מעלות את הנימוקים לכך. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שזה מוזר. לדעתי, יש לכך סיבה. יש הסכמה רחבה לגבי קיומו של שעון הקיץ (לפחות מכוח האנרציה). מתעשיינים שטוענים לחיסכון באנרגיה ועד לציבור שמורגל שכך נהוג ומקובל במקומות רבים בעולם. זה המצב הקונצנזוסיאלי. למרות שהציבור בישראל תופס את המפלגות החרדיות כמפלגות כוחניות שמקדמות כפייה דתית, האתוס המקובל בקרב חברי אותן מפלגות1 הוא אתוס אחר. הם רואים את עצמם כמתגוננים מפני כפיה חילונית וכמגנים על ציבור הבוחרים שלהם מפני השפעת ההחלטות השרירותיות של התרבות החילונית. מנקודת מגננה זו, הם לא מנסים לשנות סידרי עולם או להלחם בתחנות רוח ולכן לא ינסו לעלות לסדר היום את ביטול שעון הקיץ (גם אם הם תומכים בכך). הם מנסים להשפיע על אופן מימוש המצב הקיים כך שיגן כמה שאפשר (לשיטתם - אני לא טוען שההגנה ממשית) על האינטרסים של הבוחרים שלהם. לכן, אני חושב שהדיון אפשרי. בהנחה שאין יתרון מדיד ואובייקטיבי לשעון הקיץ, הפתרון עבור כל הצדדים הוא פשוט. גיוס הסכמה מקיר לקיר על ביטול שעון הקיץ. כמובן שאם יש יתרון מדיד, משמעותי ואובייקטיבי (למשל, בחיסכון באנרגיה) אז המאבק הוא סביר ולגיטימי (והכותרת שהוספתי לא נכונה). אם אין יתרון כזה, אז אכן מדובר בויכוח סוער אך דבילי על הצד הנכון לשבירת הביצה. _________ 1 לא חייבים לקבל אותו כנכון. מספיק לקבל אותו כקיים. |
|
||||
|
||||
הכוונה לדיון בציבור הרחב. כרגע כל פעולה נגד שעון קיץ נתפסת כתמיכה בכפייה דתית ולכן פסולה, וחבל. |
|
||||
|
||||
מסכים. |
|
||||
|
||||
אני מחזיק בדעה אשר ייתכן כי היא פשטנית או מכלילה, ובכל זאת אביע אותה. אני סבור כי החילוניות והציבור החילוני ככלל מאמצים לא פעם עמדה אפולוגטית כלפי הדוגמה הדתית מכיוון שבעולמו של האדם החילוני נעדר ממד שמתקיים בעולמו הרוחני של האדם הדתי. בעוד האדם הדתי מייחד בחייו ''ספירה'' של קדושה, האדם החילוני מרגיש צורך להפריך זאת בעזרת רציונלים או על ידי כך שהוא מקדש דברים שבהיגיון. הנושא הזה מקים כזו מהומה לדעתי, כי הוא דוגמה קלאסית לאפולוגטיקה חילונית. ריבוא אזרחים שהם בוודאי ייצוג של רבים עוד מהם מרגישים צורך לקדש עניין שטותי כדי כך שהוא הופך להיות עבורם עניין מצפוני. אני די משוכנע שאלמלא היה מעורב בעניין שיקול דתי, היה הדבר חולף ליד האוזן בלי לעורר ניד עפעף. בתוך תוכו, כך אני סבור, מרגיש האדם החילוני ריקות מסויימת לעומת האדם הדתי, בעוד זה שר זמירות חג, ומחווה את מעמדו בפני האל, האחר חי חיים רצופים של חולין. הוא חש בחסר אך על מנת להצדיק זאת דרושה לו מהומה ומכאן העמדה האפולוגטית. זו דעתי. |
|
||||
|
||||
אני חושב שזו אובר-פרשנות, ושאין כאן עניין של תחושת התבטלות בפני הדת או צורך למלא ממד רוחני או כל דבר דומה, אלא סתם עצבים על ''החרדים והשטויות שלהם''. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |