בתשובה לאייל אלמוני, 20/08/10 12:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבעיה לפי דעתי היא שקריטריון העליה הוא דתי, ולא לאומי. ילד שנולד פה, מדבר עברית, ההורים שלו עובדים פה (או עבדו, כשיכלו) ובעתיד (אם ייתנו לו) גם ישרת בצבא - הוא הרבה יותר ישראלי מיהודי שנולד בצרפת ובא לפה פעם לחופשת קיץ, גם אם יש לו עיניים מלוכסנות ואמא שלו לא יהודייה. בכל זאת, אם הצרפתי ירצה לקבל אזרחות, לא תהיה לו בעיה, אפילו אם אינו דובר עברית, ולא שירת בצבא. אין לי בעיה עם זה. ישראל היא מדינת העם היהודי. אבל הפיליפיני שנולד פה ודובר עברית שייך לעם שלי לא פחות (ואפילו יותר). בסופו של דבר, ישראל היא לא המדינה הכי ''כיפית'' וקלה לחיות בה בעולם, וגם השפה היא מכשול רציני. אם מישהו כל כך רוצה להכנס ל''מועדון'' - שדורש ממנו ויתור על מולדת ועם, למידת שפה חדשה ותרבות חדשה, והתמודדות עם מצב בטחוני וכלכלי לא פשוט - וכל זאת מנקודת מוצא לא הכי קלה, וכל זה בשביל לעבוד בקטיף בשמש ולטפל בזקנים (וכן - גם תקווה לעתיד טוב יותר לילדים שלהם) - אני לא רוצה לומר לו לא. אני חושב שגם לא שווה לי, ולכולנו בכלל, לומר לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה בקריטריון שאתה מציע הוא שהוא מועיל רק עבור מהגרים ששוהים בארץ כמה שנים (כדי ש"ילד" ילמד את השפה וגם יגיע לצבא, הוא צריך להיות כאן לפחות 5 שנים. כנראה שיותר. תלוי בהגדרה של "ילד"). לפני שהוא וומשפחתו נמצאים כאן, האם אנחנו יכולים להגיד משהו על מעמדם? אם תיתן לצרפתי להשאר בארץ חמש שנים הוא גם יעבוד כאן וישרת כאן בצבא. לגבי "מדינה כיפית": לצרפתי יש אלטרנטיבה פשוטה יותר: להשאר בצרפת. למהגר עבודה האלטרנטיבה גרועה בהרבה, וישראל היא בהחלט מציאה. מה דעתך, מהבחינה הזו, על הרעיון שהועלה לשכן מהגרים מגבול הדרום ב"מחנות עבודה" יעודיים, ע"מ להבדיל בין פליטים שנסים על נפשם לבין מהגרי עבודה שמחפשים מקום טוב יותר? הרעיון הזה אינו מעשי ממספר בחינות (יהיה מסובך ולא אנושי למנוע בריחות של השוכנים שם). אבל משום מה כאשר הוא הועלה, אנשים התרגזו מהסיבות הלא נכונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהן הסיבות הלא נכונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוגמה: הפריע לי שהרבה מהביקורות לא התייחסו להבדלים בין פליטים לבין מהגרי עבודה, וטענו שלא יפה להתייחס ככה לפליטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אני דיברתי על מהגרים ששוהים בארץ כמה שנים, הקימו פה משפחות, ובאופן כללי רואים בארץ את מרכז החיים שלהם ורוצים להשאר פה. יש מספיק כאלו. אני לא קורא לאפשר הגירה חופשית ולחלק תעודות זהות לכל דיכפין בירידה מהמטוס. באשר לצרפתי יהודי - הוא יכול לבוא ולקבל אזרחות תוך יום, לא משנה (או כמעט לא משנה) בידע על מדינת ישראל, ידע של שפה וכדומה. זה בסדר. רצוי שישראל תשמש כמקום עלייה לכל יהודי שחפץ בכך. נכון, ישראל היא מציאה. אבל בעיקר מבחינת מקום לעבוד בו. אני לא יודע אם ביקרת במדינות עולם שלישי, אבל בבוליביה לדוגמא אפשר לחיות כמו מלך (זאת אומרת תייר מערבי) ב 30 שקל ליום. במרכז לה - פז. כולל הכל. בקיצור, העבודה שלהם פה שווה הרבה יותר שם. אז למה הם רוצים להשאר? הרוב לא רוצים להשאר. רוב העובדים הזרים הם מהגרי עבודה נטו - חוסכים כסף במשך כמה שנים, וחוזרים לביתם עשירים בקנה מידה מקומי. אבל יש כאלה שכן, ואם באמת הם כבר השתקעו פה, אז צריך לתת להם להשאר. אני מקווה שאתה מתבדח בנוגע למחנות עבודה, ואותי זה לא מצחיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטטיסטיקה תשמח אותי. מישהו יודע מהו זמן השהיה הממוצע עבור מהגר עבודה מרצונו, כמה אחוזים נשארים, ולא פחות חשוב - כמה אחוזים מאלה שנולדו להם ילדים פה חוזרים לארצותיהם כיום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשירים בקנה מידה מקומי? זה מעניין, על פניו זה נשמע נכון, עובד שעבד פה 5 שנים, ב5000 שקל בחודש, וחסך נניח 2500 שקל לחודש חוזר הבייתה עם 150000 שקל, סכום שבארצות עולם שלישי מאפשר לגור בגסטהאוז ולאכול במסעדה במשך כמה שנים (בין 2 ל-5), האם נוצר מעמד של "עשירים" בארצות האלה? אנשים שעבדו בחו"ל, חזרו לארצם והצליחו להתבסס בעזרת הממון שצברו (לפתוח עסק או משהו כזה) או שמא המקרה הטיפוסי יותר הוא שהכסף נעלם חיש מהר בקרב המשפחה המורחבת והם נאלצים לצאת שוב לעבודה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר כתבה במוסף הארץ לפני כמה שנים שבאמת תיארה איך עובדים חקלאיים מתאילנד חזרו לשם, סידרו את המשפחות שלהם וחיים כעשירי הכפר. אבל אני לא יודע אם המצב לא השתנה מאז לרעה מבחינתם, כשבגלל כל מיני טפילים שמנצלים את הנישה האקולוגית הם כבר נדרשים לשלם סכומים גבוהים כדי לבוא לישראל, ואז חלק גדול מהמשכורת כאן הולך רק על החזר החוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוויכוח אינו על מי שנמצאים כאן בארץ כמה שנים. הוועדה קבעה שהם (כלומר ילדים שנמצאים כאן 5 שנים) הם אכן ישראלים וראויים לקבל אזרחות. כרגע אפילו אלי ישי נאלץ להגן על העמדה הזו. הוויכוח הוא על אותם שבמקרה נולדו כאן. האם אתה מציע להחיל משהו שמקביל לחוק השבות גם עליהם? לגבי מחנות עבודה: מה בדיוק מפריע לך בהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזכרוני הצעת המחנות כללה גם את הרעיון שהעובדים יממנו כך את ההוצאות של החזקתם שם, ז''א מצב שבו לא ישתכרו כחוק ולמעשה ישמשו כעובדי חינם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון כפי שאני זוכר אותו: הבעיה היא שמגיעים דרך הגבול גם "מהגרי עבודה" (אין להם בעיות קיומיות. מחפשים חיים טובים יותר או אפשרות להרוויח כסף) וגם "פליטים" (נמצאים בסכנת חיים במקומם המקורי). לוקח זמן לבדוק האם מישהו הוא פליט. לכן ההצעה היא להקל על אנשים להכנס (כדי שלא יצטרכו לסכן את חייהם בגבול) אך להכניסם אוטומטית למחנה עבודה. במחנה הזה הם יעבירו את הזמן עד לסיום ההליכים בעניין בקשת מעמד פליט. כדי לא להפוך את כל העניין למושך מדי עבור מהגרי עבודה, נמנע מהם להרוויח כסף. התוצאה: הפחתת סיכון החיים של הפליטים. הם גם ירוויחו פחות כסף בשלב ראשון, אבל זה משהו זמני. לעומת זאת, למהגרי עבודה המסלול הזה אמור לא להיות כדאי. מצד שני, התקווה היא שיהיו אז הרבה פחות פליטים שינסו לעבור את הגבול בצורה בלתי־חוקית ולא יהיה צורך להאשים את ישראל שהיא יורה בפליטים. נשמע טוב על הנייר. דוגמה לתועלתנות. סובל מלא מעט בעיות מעשיות. לכן, מן הסתם, לא יתממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן תועלתנות רבה, בייחוד לחקלאי הדרום שיהנו מהספקה שוטפת של עובדי חינם. אני כבר רואה את שיתוף הפעולה הפורה בין המבריחים הבדואים לעמיתיהם הישראלים. נ.ב. האם ידוע לכולם כמה קל לקנות את רצונם הטוב של הבדואים של סיני? במזומן או ברשות להכנסת חשיש וגראס כפי שנעשה כיום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר על חוק השבות, שבמסגרתו אנשים, לרוב יהודים אך לעיתים רק קרובי משפחה של יהודים, מגיעים לארץ וישר מקבלים אזרחות. את זה אני יודע. אני לא כל כך יודע על מה אתה מדבר. אם הם נולדו כאן לאזרחים ישראלים, הם צריכים להשאר. אם הם נולדו כאן ומדברים עברית, צריך לתת להם להשאר. אם הם רק נולדו ולא באמת חיו פה, אז לא. מחנות עבודה - אני מתנגד למניעת חופש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר על מי שנולדו לאזרחים ישראלים אלא על מי שנולדו לעובדים זרים. החלטת הוועדה היא שההגדרה של "מי שחי פה" (לילד) היא (בקרוב) "מי שחי ולמד/התחנך פה 5 שנים לפחות". עמדת "אף יד לא יגורש" היא מגדירה אותם כ־"מי שנמצא בישראל לפחות כמה ימים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה מאלה שתומכים בהשארת הילדים, טוענים-''המדינה יצרה את הבעיה, היא הזמינה עובדים זרים (כי יש עבודות שישראלים לא מוכנים לקחת על עצמם) ועכשיו שבני האדם שבאו מתנהגים כמו בני אדם, מתאהבים ומביאים ילדים, אי אפשר לזרוק אותם כאילו היו פרות שתנובת החלב שלהם ירדה ולא שווה להחזיק אותן עוד, חייבים לאפשר את הישארות הילדים עם משפחותיהם, ומעכשיו והלאה לקבוע קריטריונים ברורים, ואז לחתוך, מי שלא עומד בקריטריונים יש לאכוף בנחישות את אי השארתו בניגוד לחוק ולתקנות'' אבל את עיניין הקריטריונים הברורים ניסינו בסאגת הפלשמורה הבלתי נגמרת, קודם אמרנו יעלו רק יהודים, אחר כך החלו הפגנות לעלות קרובים שהתנצרו , אחר כך קהילות שלמות ממוצא יהודי שהתנצרו לפני עשרות או מאות שנה, וכשהעלו אותם הם כמובן דורשים לעלות את קרוביהם, נוצרים שאינם ממוצא יהודי. ברור שלמישהו ממדינה באפריקה עדיף להגיע למדינה שנחשבת מתקדמת יותר ומערבית, אבל כל פעם שהמדינה (בהחלטת ממשלה), החליטה די, אנחנו לא יכולים יותר ולא רוצים יותר, היו שוב לחצים לשנות את ההחלטה, (דוקא בנושא זה אלי ישי כן פעל לשינוי החלטה שכבר התקבלה), ופניה למבקר המדינה ולבג''ץ, והיות ובתי המשפט הפכו לערכאה עליונה שיש לקבל את מילתה האחרונה בכל נושא מדיניות שקובעת הממשלה, לעולם לא יהיה לזה סוף. (גם חוק האזרחות שכבר נידון ע''י שופטי בית המשפט העליון שאומנם לא פסלו את החלטתת הממשלה וניבחרי העם עדיין, נידון עכשיו פעם נוספת אז יש למה לצפות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם הם נולדו כאן ומדברים עברית, צריך לתת להם להשאר. אם הם רק נולדו ולא באמת חיו פה, אז לא." אז החלטת הממשלה (ככל שאני מכירה אותה) קובעת משהו דומה, ומציבה את הגבול המבחין בין מי ש"חי פה" ומי ש"לא באמת חי(ו) פה" כגיל 5. "מחנות עבודה - אני מתנגד למניעת חופש." תשובה אפשרית1 יכולה להיות "יש להם את החופש לא להגיע לישראל מלכתחילה", ולגבי אלו שיוכרו כפליטים, הרי שמדובר במניעת חופש זמנית עד להסדרת מעמדם. 1 שכן עמדתי בנושא לא מספיק מגובשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניעת חופש יכולה להיות מוצדקת, הרי הם עבריינים שנכנסו לארץ בדרך לא חוקית, אבל להכריח אותם לעבוד כדי לממן את החזקתם נראה לי ציני מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ככה אז זה נשמע לי הגיוני. אולי הייתי קובע את הגיל טיפה יותר נמוך, אבל זו לא התנגדות עקרונית. השאלה אם זה מה שקורה, או שמגרשים גם אנשים שעומדים בקריטריונים ורק חסר להם X כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה יש ועדת חריגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין לועדת חריגים, אם הממשלה ברשות אלי ישי לא רוצה להשאיר אותם פה בכל מקרה. הנה כמה דוגמאות שפורסמו : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי שלשום נתונים (שהגיעו מן הסתם ממשרד הפנים) שכ־680 [לא זכור לי המספר המדוייק] פונים התקבלו וכשמונים נדחו. אני מניח שהמספר של הנדחים לא כולל כל מיני כאלה שלא הגישו בקשה כלל מכיוון שידעו שהם יידחו. אבל נראה לי שזה לא רלוונטי למה שאני אומר כאן: היתה התגייסות עצומה לטובת אותם עובדים זרים. לא מדובר על סתם עמותות. מדובר אפילו על תשומת לב מצד כמה שרים. במצב הזה היכולת של משרד הפנים לדחות בתרוצים קלושים מוגבלת. ליתר דיוק: אם אנשי משרד הפנים יכולים לעמוד בלחץ, הרי שהביורוקרטיה הישראלית הרבה פחות חשופה ללחצים מהדרג הפוליטי ממה שחשבתי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |