|
||||
|
||||
כמדומני זה אותו צד, גם הקומקום עולה פחות אבל הוא לא שווה כלום ולכן הוא בעצם יקר, לא רק לי אלא לפלנטה. יש שם למין כלכלה כזאת? כלכלה על ריק שמבוססת על שני דברים: מפעלים נטולי שם ומחיר זול. שני אלה מביאים לכך ששוק הצרכנים תמיד קיים כי אנחנו אף פעם לא יודעים איזה "מותג" לא לקנות, והמחיר הזול מפתה אותנו שוב ושוב לקנות, לקלל, ולזרוק. זה שוק מאד יציב ולראייה הוא קיים כבר לפחות 15 שנה ולא נראה שזה הולך להשתנות. |
|
||||
|
||||
אם רוב המוצרים היו מחזיקים מעמד כ''כ מעט זמן, גם מוכריהם היו מושמדים. הקומקום שלי עובד בסדר גמור. כך גם הקודם, שקניתי חמש שנים או יותר קודם, אך לא היה נשלף, ובשלב מסויים זה כבר נמאס לי. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם ג'וד - יש כאן כשל שוק. מה שקרה, לעניות דעתי, זה שהסינים הפכו על פניו את המודל העסקי המקובל של איכות מול מחיר. הלקוח משלם מחיר קבוע עבור הסחורה אבל מהמר על איכותה. בשוק האלקטרוניקה ממש נראה כאילו שהתעשיה הסינית העבירה את בקרת האיכות ללקוח- אתה קונה מוצר, אם הוא לא פועל אתה חוזר לחנות ושם מחליפים לך אותו במוצר זהה, ללא הרבה שאלות. ההבדלים באיכות בין שני מוצרים של אותו היצרן הם מדהימים. כשמדובר בשעון דיגיטלי, ההחלפה היא קלה, אבל כאשר משאבת המים שלך לא עומדת בספיקה הרשומה, זה כבר נהיה בלגן. כל זמן שהמחירים נמוכים מספיק, יש ציבור גדול שמוכן לקבל את הטירחה הזאת. הבעיה היא שזה מחסל מצד אחד את השוק של התוצרת האמינה, מצד שני, יש גם זחילה איטית כלפי מעלה של מחירי המוצרים שאינם אמינים. |
|
||||
|
||||
אישית לא מטריד אותי במיוחד לקבל על עצמי את בקרת האיכות של המוצרים שאני רוכש (אם כי לגבי החללית המשפחתית למאדים הייתי חושב פעמיים), ואני יכול לראות את ההגיון הכלכלי במודל הזה כל עוד אחוז הפגומים סביר - נגיד משהו כמו 5%. הבעיה היא שחלק גדול מהרכישות של מוצרים כאלה אני מבצע באינטרנט, כך שההחזרה של הפגומים הרבה פחות נוחה. לשמחתי החוויות שתיארה ג'וד אינו מאפיינות את מה שקורה לי, ברוב הגדול של המקרים הסחורה משביעה את רצוני בהתייחס למחירה. יוצאים מן הכלל הם באמת פותחני שימורים שנקנו בסופר המקומי והוחזרו אליו תמורת זיכוי; כנראה הם מיועדים לפתיחת קופסאות שימורים שאף הן יוצרו בסין. |
|
||||
|
||||
במוצרים המוניים אולי זה נכון (גם לתעשיה היפנית היה פעם שם כזה). במוצרים בהזמנה, אתה צריך להיות ער לתרבות השיחה והסיכום. אנחנו רגילים למו''מ בו אתה מנסה להוריד את המחיר עד כמה שאפשר וסומך על כך שהספק ידע להציב בפניך את הגבולות. הסינים יורידו את המחיר אבל במקביל יורידו עלויות-על חשבון האיכות. |
|
||||
|
||||
אה, מכירה את זה: גיברת, אף אחד עוד לא התלונן על זה! באמת אף אחד לא מתלונן, הרי לא יתכן שהפותחנים הללו רק אצלי לא פותחים, ובכל זאת איש לא מתלונן. גם אני לא התלוננתי. אם יש לך אמון כה רב בתוצרת הסינית אשריך, בטח לא תוטרד כמוני ממפסק פחת תוצרת סין, כי אין להשיג משהו אחר. |
|
||||
|
||||
להתלונן? לדרוש את הכסף בחזרה. אם המוכר יצטרך להשקיע זמן וכסף בטיפול בתלונות, הוא ירוויח פחות על המוצרים ויצטרך לקנות אותם יותר ביוקר. |
|
||||
|
||||
אני לא מאמין בתיאוריית "היו משומדים" ניקח את הקומקום כדוגמה, המקרה שתואר לעיל הוא קצת קיצוני, אבל בוא נניח שיש דרך לייצר קומקום שישרוד חמש שנים ויש דרך לייצר קומקום שישרוד שנה (אך נמכר ב50 אחוז מהמחיר של הראשון), כמה זמן ייקח עד שהיצרן השנתי יפשוט את הרגל? מי בכלל משווה פירמות של קומקומים? כשהאדם הסטנדרטי ניגש לקנות קומקום, הוא נכנס לחנות, ורואה עשרה קומקומים בטווח של בין 60 שקל ל250 שקל, אין לו שום דרך לדעת במה יותר טוב הקומקום של ה-250 שקל (אין לו יותר מגה פיקסלים וגם הרזולציה שלו זהה). נדמה לי שרובנו נקנה את הקומקום הזול או את זה שמעוצב הכי יפה ועדיין לא נורא יקר, או את ההוא שהפירמה שלו נשמעת באופן עמום מוכרת1 (אולי כי זאת הייתה הפירמה של הקומקום שהתקלקל...). ונניח והקומקום התקלקל אחרי שנה, האם כאשר תיגש לחנות ותהיה לך בחירה בין קומקום ב60 שקל לכזה ב85 שקל, תעמוד בפיתוי? 1 וזה הזמן להזהיר את הציבור מפני מוצרים של חברת kennedy (מה הסיכוי שכשהציבור יגיע לחנות חשמל הוא יחשוב, "קנדי, שמעתי עליהם דברים רעים באייל" ולא סתם "קנדי, שמעתי עליהם, זאת חברה ידועה"?). |
|
||||
|
||||
צריך לזכור שלפני סין היו טיוואן, הונג-קונג, דרום קוריאה ועוד כמה מדינות שהתחילו את דרכן כיצרניות הזבל של המערב והפכו לכלכלות מפותחות שמתחרות עם יצרנים מערביים על שווקים למוצרים מתוחכמים. תני לסינים עוד קצת זמן. |
|
||||
|
||||
זה בגלל שאתה סנילי (או סתם צעיר). היתה תקופה שהתוצרת היפנית נחשבה לזולה ונחותה. |
|
||||
|
||||
אכן. מתוך "בחזרה לעתיד" הראשון - Young Doc: No wonder this circuit failed. It says "Made in Japan".
Marty McFly: What do you mean, Doc? All the best stuff is made in Japan. Young Doc: Unbelievable. |
|
||||
|
||||
ומתוך ארמגדון: American components, Russian Components, ALL MADE IN TAIWAN!
|
|
||||
|
||||
על פי השמועה היפנים הקימו איזה איזור תעשייתי שקיבל את השם אוּסָא כדי שיוכלו לרשום על המוצר "made in usa". |
|
||||
|
||||
גם אני שמעתי את השמועה הזאת. חבל להפריך אותה. |
|
||||
|
||||
כנראה יש הבדל בין סין לבין הנמרים האסיאתים שציינת. אחד ההבדלים הוא שסין השתלטה על כ-ל תחומי השוק העולמי, מאלקטרוניקה דרך כלי עבודה וכלה בטקסטיל. טיוואן, דרום קוריאה וכולי עסקו בעיקר באלקטרוניקה, ובעיקר שימשו יצרניות זולות למפעלים מערביים. יפן כמדומני, ייצרה במיוחד צעצועים מכניים... היתה פעם כתבה על היבואנים מסין. יבואן כושל פתח את המחסן שלו והראה מדפים על גבי מדפים של תוצרת פגומה שהוא קיבל ואין לו מה לעשות איתה. לדוגמה שלף האיש הממורמר פטיש, נתן מכה על המשקוף, והברזל התפרק מהמוט. מן הסתם הפטישים האלה לא שוכבים שם עד היום, הם כבר מזמן עשו את דרכם לחנויות, נמכרו ונזרקו. |
|
||||
|
||||
אני שואל את מי שאולי מבין. סין לא אמורה לעבור תהליך של התמחות ביתרון היחסי שלה? זה באמת ייתכן שהיא תשתלט על "כל" השוק, ותתחיל למשל לייצר מוצרים עתירי הון ומכונות ולא מוצרים עתירי כוח עבודה? |
|
||||
|
||||
היה לי פטיש כזה פעם, כשהגענו לקנדה. קניתי אותו בדולר אחד. הוא הספיק לי כדי להרכיב כמה רהיטים בסיסיים שקנינו כשהגענו לכאן, ובסוף התפרק לגורמים. מצד שני - דולר, ומאז לא נדרשתי לפטיש. יותר זול לי לקנות פטיש זבל כל פעם שאני צריך אחד מאשר לקנות פטיש נורמלי ב-12 דולר. |
|
||||
|
||||
מאותם חומרים ועם אותה כמות אנרגיה שהושקעה בייצור ובהובלה היה אפשר לייצר פותחני קופסאות שגם פותחים. מאותם חומרים ועם אותה כמות אנרגיה היה אפשר לייצר פטיש שמחזיק מאה שנה. פעם מעדר היה עובר מאב לבנו ומהבן לנכד, יש לנו בבית פצירה כזאת ומקדח ידני ועוד כמה כלים. בעצם החומרים והאנרגיה הושקעו כדי לייצר משהו ש"נראה כמו" כדי שתקנה אותו, אבל זה לא באמת פטיש, זה PROP להצגה. מישהו משלם את ההפרש במחיר. מי? |
|
||||
|
||||
כשאת אומרת "מאותם חומרים ועם אותה כמות אנרגיה שהושקעה בייצור ובהובלה" את מתכוונת "באותה עלות", או שיש כאן משהו שפספסתי? אם התשובה היא "כן" (כלומר, עלות הייצור של הכמו-פטיש-בדולר היא כמו עלות הייצור של הפטיש-נצח-בעשרה-דולר), אז היצרנים של פטיש הנצח הם חמדנים גדולים (כי גם מוכרי הכמו-פטיש ודאי מצליחים להתפרנס). מזל שיש סינים שמכריחים אותם להוריד את המחיר. דרך אגב, מבחינתי פטיש בדולר שמחזיק זמן קצר עדיף בהרבה על פטיש יקר, כי ממילא אאבד את שניהם אחרי זמן קצר. באותו אופן אני מעדיף לקנות למחשב הנייד מטען חלופי ולא מקורי - בכל מקרה פתיל חייו ייגדע באיבו, מהצד שאי אפשר להחליף. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לעלות. נדמה לי שהמרכיב העיקרי של העלות הוא כוח האדם, והפועל בגרמניה צריך להרוויח פי 10* מהפועל הסיני. זה לא סותר את זה שחברות מתמחרות את המוצרים שלהן לפי כמה שמוכנים (לפעמים בלית ברירה) לשלם עליהם. להבא אני מייעצת שתכתוב על הפטיש שלך שם וכתובת, ואולי גם מסר למוצא הישר. זה יעלה ב-900% את הסיכוי שישוב אליך. ------- *אני לא יודעת פי כמה, פי הרבה! |
|
||||
|
||||
מילא מטריה, אבל פטיש? |
|
||||
|
||||
אני מתגעגע לזמנים שבהם טלפון נייד היה עובר מאב לבנו. |
|
||||
|
||||
במכשירים מהסוג של טלפון נייד אף אחד לא טורח לתחזק יותר מדי את התוכנה. אחרי שיצא הדור החדש של המכשירים כמעט לא יטרחו להעביר את התוכנה החדשה למכשירים הישנים. טכנית זה אפשרי. מעשית זה מעלה פלאים את עלות התחזוקה, ואף אחד לא ישלם על זה. ומכיוון שלהבדיל מטלפונים ישנים החדשים אפילו לא כבדים, הרי שהם גם לא יצלחו לתפקיד של משקולת נייר. |
|
||||
|
||||
נראה שיש כאן איזו נישה כלכלית קטנה: טלפון שמיוצר בצורה הוגנת (אבל כמובן שבסין) ועם קצת מחשבה על הסביבה: ממה ששמעתי עליהם, נראה שיש כאן משהו רציני. יש לשים לב שמדובר על משהו שנמצא עדיין בשלבי תכנון והם טוענים שבשלב זה המכירות המוקדמות (pre-sale) הן לאירופה בלבד. כמוכן, שימו לב לכתובת השאפתנית של דף הקניה. |
|
||||
|
||||
לא, דווקא מאותם החומרים אי אפשר היה לייצר פטיש שיחזיק שנים. הידית של הפטיש הזה הייתה עשויה ממשהו שמרגיש קצת כמו קלקר... |
|
||||
|
||||
כן, תיארתי לעצמי שהידית היא החוליה החלשה, אבל בכל זאת נראה לי שהבעיה היא לא בידית עצמה אלא בחיבור - קוטר הידית קטן ב-3 מ"מ ממה שנחוץ, או משהו כזה. אותה בעיה כמו בפותחנים. בכל זאת אין ספק שהסינים מייצרים מחומרים נחותים. מצד שני, בכמה היו חומרים איכותיים מייקרים את הפטיש? ב-30 סנט? |
|
||||
|
||||
כל העניין הזה של הפותחנים, אני חייבת לשאול - על איזה קופסאות שימורים מדובר? אלו שלי (כמו חלקים נרחבים מבקבוקי הבירה) מגיעים עם פותחן בילט-אין. |
|
||||
|
||||
אצלי בבית זה פשוט, יש רק שני מוצרים שקונים בקופסאות שימורים. טונה מגיעה עם פותחן מובנה (לפחות אצל רוב היצרנים), עגבניות מרוסקות לא (כנ''ל). אנחנו משתמשים בפותחן מהסוג של טיולים של פעם - חתיכת ברזל קטנה עם כיפוף של תשעים מעלות ושפיץ. לא שיא הנוחיות בפתיחה, אבל כן שיא הנוחיות בניקוי ובמקום אחסון. |
|
||||
|
||||
לטעמי פותחן הטיולים הזה יותר נוח מכל פותחן מגונדר בעל ידיות בצורת T ומגוון גלגלי שיניים. ויש לו גם את השפיץ הזה שאין כמותו לחדור בין המכסה לבין הפחית ולהפריד ביניהם בסיום פעולת הפתיחה, שלא לומר למנוע את הנפילה הטרגית של המכסה כולו לתוך הקופסה. |
|
||||
|
||||
והמשוכלל יותר הוא הפותחן של מנות הקרב. (כמעט) אותו פותחן, אבל עם שכלול אדיר לאחסון: במקום חיבור קשיח ב 90° בין הלהב לניצב, חיבור עם ציר המאפשר השטחת הפותחן. |
|
||||
|
||||
נכון! בעצם זה מה שהיה לי בראש מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
אם כי אני מוצאת שהשכלול מקשה על הפתיחה. |
|
||||
|
||||
קצת מקשה, אבל אפשר לשים אותו בכיס המכנסיים בלי לפחד. |
|
||||
|
||||
קופסאות השימורים הן הקופסאות הרגילות, אפונה, תירס, לפעמים הן באות עם מכסה נשלף ולפעמים לא. דומני שהקופסאות הגדולות יותר, כאלה שמוכרים בהן למשל עגבניות מרוסקות, הן תמיד בלי מכסה נשלף (אין לי אחת במזווה כדי לבדוק). הפותחנים הם הפותחנים הרגילים, מהסוג שמחלקים בצבא והם נראים בדיוק כמוהם. ממש נראה שהסיני קיבל פותחן כזה ומדד אותו, בנה על פיו שטנץ וייצר כמה מיליוני יחידות, ורק פספס במילימטר פה ובמילימטר שם או במעלה אחת, וזה כל ההבדל. כמה חבל שזרקתי אותם. |
|
||||
|
||||
מי משלם? יצרני הסחורה העמידה וכמובן הסביבה. |
|
||||
|
||||
נכון. לפני כמה זמן שאלתי ממישהו אקדח סיכות לצורך איזה תיקוני רפדות. זהו מין מכשיר "סיני" קל משקל נתון בתוך פלסטיק צהוב. הסיכה הראשונה עשתה קליק וננעצה בקלות בעץ הקשה (בוק, כמדומני). התת מודע שלי התפלא. המשכתי לעבוד והסיכות ננעצו בזו אחר זו, שוב ושוב ושוב. עכשיו כבר הייתי מבולבלת בגלוי - משהו מוזר מתרחש כאן. הרכבתי משקפיים, קירבתי את המכשיר לעיניי וקראתי - MADE IN SWEDEN. קנו מהר לפני שייעלם מהמדפים! והמחיר? סיני לגמרי, מאה ומשהו שקלים. |
|
||||
|
||||
WTO Rules for Standards < קישור http://www.crcp.org.pk/PDF%20Files/WTO%20Mazhar.PDF מקור>
In the new trade regime, previously voluntary standards are gaining quasi- legal status and being integrated in international and national legislations to create quality culture. Two WTO agreements have special significance with reference to quality and standards namely Sanitary and Phyto-Sanitary Agreement (SPS) and Technical Barriers to Trade (TBT). These agreements are binding on the Member countries. SPS agreement allows the Member countries to enforce such measures, which are necessary to protect human, animal and plant life or health, provided these requirements are based on scientific principles and do not constitute a means of arbitrary or unjustifiable discrimination between the Members where the same conditions prevail. The agreement encourages the Member countries to capitalize on international standards and regulations for the sake of harmonization with standards and safeguard measures of other countries and to reduce the risk of disputes. TBT also recognizes the need to enforce standards, provided they do not cause unnecessary barriers to trade. The standards under this agreement take into account quality aspects, packing, and labeling etc. Although the SPS and TBT Agreements encourage adoption of international standards, they do not prevent Members from adopting national standards according to local conditions. This flexibility in WTO rules provides a space to develop indigenous specifications and take safeguard measures. This can prevent inflow of low quality products and services on one hand, and enhance export potential of domestic industry by making it competitive with the international market actors. Pakistan will have to create conditions that allow compliance with quality-related provisions of these agreements. |
|
||||
|
||||
אגב, נדמה לי שאת מתארת שיעור חריג של מוצרים פגומים, גם בסטנדרט הסיני. נראה שמעורבת כאן גם מידת חוסר מזל הטעונה בדיקת מזוזה (למרות שבשלב זה כבר די ברור היכן זו יוצרה...). |
|
||||
|
||||
:-) אני נוטה להאמין שהסטטיסטיקה אצלנו היא אותו דבר, ורק הספירה שלנו אחרת. אתה אומר: "אֶה, מה קרה לגרביים?", ואני אומרת: "אוף, שוב זבל סיני". אתה אומר: "אֶה, הכפתור לא עובד", ואני אומרת: "עוד פעם סחורה סינית". אתה אומר: "אופס, התפרק הפטיש, כנראה לא הייתי מספיק עדין", ואני אומרת - נו, אתה יודע מה. |
|
||||
|
||||
לא חשבתי על אפשרות זו, אבל יתכן. |
|
||||
|
||||
נו, וכשהסינים ישתפרו ויהפכו ליפאן, אז גם האפריקאים ישתפרו (אינשאללה!) ויהפכו לסין. אנחנו עדיין נישאר עם אותו זבל. |
|
||||
|
||||
כשהסינים ישתפרו ויהפכו לאירופה, והאפריקאים ישתפרו ויהפכו לסין, היפנים יהפכו לאירופה ויתחילו לעבוד פחות שעות? |
|
||||
|
||||
עוד בענייני גלובליזציה |
|
||||
|
||||
ואפילו הן קשורות: http://en.wikipedia.org/wiki/Human_trafficking_in_th... |
|
||||
|
||||
לגמרי לא בטוח שאפשר לייצא את המודל המזרח-אסיאתי לאפריקה. בין אם נקשור את זה בתרבות או בסוג המשטר, לאפריקה כרגע אין את מה שדרוש כדי לקיים את ה''המדינה התפתחותית'' של מזרח אסיה. מודל יותר רלוונטי (אם כי לא פחות בלתי סביר) הוא המודל ההודי. |
|
||||
|
||||
ל"אפריקה" אולי אין את זה, אבל לא יכול להיות של"אוגנדה"1 יש את זה? 1 הכנס כאן שם של מדינה אפריקאית שקיבלה כותרות חיוביות לאחרונה. |
|
||||
|
||||
זה לא עניין של כותרות חיוביות. אני לא אומר שמדינות אפריקניות לא יכולות להגיע לדמוקרטיה (בגלל זה דיברתי על מודל הודו), אלא שהסיכוי שלהם להשיג את סוג המשטר (המאוד לא דמוקרטי, אבל בצורה מסוימת) של הנמרים האסיאתיים הוא נמוך עד כדי בלתי סביר בעליל. |
|
||||
|
||||
למה? מה מאפיין את צורת המשטר של הנמרים האסיאתיים? |
|
||||
|
||||
שלטון מרכזי מאוד חזק עם מסורת ביורוקרטית מפותחת. |
|
||||
|
||||
גם בהודו יש מסורת בירוקרטית מפותחת (אבל גמישה ומשונה להפליא). ______ העלמה עפרונית, קצת מתגעגעת |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |