בתשובה לאסף עמית, 28/01/02 9:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנה דוגמא נגדית: לפי מערכת המוסר שלי, לבעלי חיים לא מגיעות זכויות (פרט לאלו השייכים לבני אדם). למרות שאין לבעלי חיים זכויות אינהרנטיות, אני עדיין מתנגדת להתעללות. ולכן אני אוכלת בשר, אך לא כבד אווז. אם יוכח שאין תועלת בניסויים בבעלי חיים, אשמח אם הניסויים יאסרו. כל עוד נראה שלפחות במקרים מסויימים יש תועלת, אני תומכת בבחינת כל מקרה לגופו ובשקילת החלופות המתאימות. באם הוחלט שבניסוי מסוים יש צורך בשימוש במודל חייתי, יש לעשות מאמץ סביר למנוע סבל מהחיה הנבדקת. אשמח אם הממשלה תחליט להגן על החיות בכך שתממן מחקר בחלופות, או תקים קרן מיוחדת למענקים שיוענקו אך ורק לניסויים שנעשו באמצעות החלופות. מי אמר שמוסר זה דבר פשוט? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימי להתייחס לכל העניין מנקודת מבט תועלתנית בלבד, אך השאלה שניסיתי להעלות היתה עד כמה תתאמצי לברר וללמוד את הנושא כל עוד הוא מעניין אותך רק משיקולים אלה. אני מאמין שנושאים שמקוממים אותנו מבחינה מוסרית זוכים באופן טבעי לקבל יותר תשומת לב מאשר נושאים אחרים, וכך קורה שרוב אלה שמתנגדים לניסויים בבעלי-חיים מסיבות מעשיות ומדעיות החזיקו עוד קודם גם בעמדות מוסריות השוללות ניסויים אלה. כפי שהדגמתי למעלה, מי שלא ישקיע זמן רב ומאמץ ניכר בלימוד נושא הניסויים בבעלי-חיים, יצטרך לגבש את דעתו על סמך מידע חלקי ומגמתי המופץ ע"י בעלי עניין בתעשייה, ומן הסתם ישתכנע די מהר שכל ניסוי שמתבצע בבעלי-חיים מאושר רק לאחר שהוא נמצא מוצדק ולאחר שנשקלו כל האלטרנטיבות. מה החשיבות של "אני תומכת בבחינת כל מקרה לגופו" או של "שקילת החלופות המתאימות", כל עוד הגוף המרכזי הממונה על בחינת המקרים ועל החלופות לא פסל אף ניסוי בבעל-חיים ולא הכניס אפילו חלופה אחת לשימוש במשך כל שנות קיומו? כנראה שרק מי שהמוסר שלו מדרבן אותו לא לתת למחדל הזה להתקיים, באמת ילך ויעשה משהו בנדון כמו למשל ללמוד את נושא הניסויים בבעלי-חיים מהאספקטים המדעיים שלו ולשכנע את האנשים הנכונים שהניסויים שלהם מיותרים. ומי אמר שמוסר זה דבר פשוט? לא אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אנחנו, שאיננו מצדדים בקיומן של זכויות אינהרנטיות לבע"ח, נכונים לשמוע מדוע ויויסקציה אינה יעילה. לא הוכחתם כי ויויסקציה היא חסרת כל תועלת (יש כאן מישו שעוד סבור כך?), אך לפחות לגבי חלק מן הניסויים השתכנעתי מטיעוניכם. כך למשל בנוגע לניסויים הפסיכולוגיים בבע"ח בניסיון ללמוד על התנהגות אנלוגית באדם (ר' ציטוטים מהחוברת שמשולם מסר לי, לעיל). אני לא מרגיש צדיק גדול בהימנעותי מאכילת כבד אווז, עגלי חלב או לובסטרים המטוגנים חיים, אך גם בנכונות זו לאכול להנאתי חיות מתות ובלבד שיסבלו רק עד סף מסוים, יש מן העקביות המוסרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לובסטרים מבשלים חיים, לא מטגנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, העדר מוזמן לסעודת לובסטרים מבושלים ביום חמישי הקרוב בסביבות השעה 14:00. עלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שוויויסקציה היא חסרת כל תועלת היא טענה בעייתית גם בעיני, שכן אפילו מתנגדיה המושבעים ביותר יודו שיש בה לפחות את אותה תועלת שיש בשעון עומד (פעמיים ביום וגו') ושתועלת זו גדולה מאפס. האם התועלת גם גדולה מהנזק? על זה לא נראה לי שבאמת אפשר לתת תשובה מוחלטת לכאן או לכאן. חזרה לדיון שבשולי הדיון, לא עסקנו פה בכלל בניתוח העמדה המוסרית לגבי ניסויים בבעלי-חיים, אכילת לובסטרים וכיו"ב. ההתייחסות שלי היתה לשאלתו של יובל מדוע נראה שכל אלה אשר מטילים ספק בנחיצות הניסויים מבחינה מדעית מתנגדים אליהם בעצם גם מהסיבה המוסרית. ראיתי בשאלה הזאת רמיזה אפשרית לכך שכל הדיבורים על נזק למדע הם בעצם נסיון שקוף להכניס את העמדה המוסרית "בדלת האחורית" ע"י עטיפתה במלל מדעי. טענתי היא שאין הדבר כך, אלא שללא עמדה מוסרית מוצקה בנושא זה אין לרוב האנשים רצון להשקיע זמן בהבנת הנושא לעומק והם מגבשים את עמדתם בהתאם למידע המגמתי שניתן להם ע"י גורמים בעלי-עניין. רק מי שמתאמץ מגלה שהמציאות בנושא התועלת מניסויים בבעלי-חיים איננה בדיוק מה שהוא חשב, ולכן ניתן למצוא קורלציה בין התנגדות לניסויים בבעלי-חיים מסיבות מעשיות לבין עמדות מוסריות מקבילות. כמובן שיש לכלל הזה יוצאים מן הכלל, כמו למשל האנשים שהשקיעו שעות בקריאת הדברים שנכתבו בדיון זה ועכשיו גם הם מתנגדים לחלק מהניסויים בבעלי-חיים למרות שעמדותיהם המוסריות בנוגע להם לא השתנו כהוא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני מסכים איתך לחלוטין, אבל לשמו של הדיון) טוב, אני ארים את הכפפה. מוסר הוא לא עד כדי כך מסובך כמו שעושים ממנו. זהו סט של חוקי הגבלה לאדם המאפשרים את קיומה של חברה. מה לזה ולחיות? למה מגיע להם *אפילו* את הזכויות המגיעות לאנשים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הגדרתך, כמובן שלא מגיעות לחיות כל זכויות. אך מכיוון שנראה שכחברה אנושית אנו סולדים מהמחשבה של התעללות חסרת תועלת בחיות (ללא קשר לזכויות החיות). לשיטתי, יש לשלב סלידה טבעית זו במערכת מוסרית שנבחר לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם כך נשלב כל סלידה טבעית אל תוך המוסר? מה בקשר לסלידה מכיעור,סלידה מחולי,סלידה מהשונה ממך? ציווים מוסריים ?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיבוד האחר, גם אם הוא חולה, מכוער או סתם שונה, הוא אכן חלק מהקודקס המוסרי של כל חברה מתוקנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן: אנו סולדים מA, לכן ראוי שלא נרשה A. כרובי: אבל אם A="כיעור" נקבל סתירה. (אצל חן A="התעללות בבע"ח") אסף: גם אם אנו אכן סולדים מA אנו עדיין מרשים אותו. (לא בסתירה לכרובי, כן בסתירה לחן) (אני מתנצל, אין לי זמן לנסח תשובה ראוייה יותר מאשר השלד שהצגתי. אני כותב תגובה זו בכ"ז כי אני מאמין שאני חוסך כ5 אחרות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מערב התנהגות מוסרית עם התנהגות ידידותית. גם אדם רגזן,זעפן וצנון, עם דעות קדומות ופוביות מפה ועד הודעה חדשה, יכול להחשב ישר כסרגל ואדם מוסרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להינצל מההתנגדויות שעלו כאן (יש לנו סלידות רבות שאיננו נוהגים להכניס למוסר), אני מציע שינוי קטן להצעה שלך. החליפי את "סולדים" ב"סולדים מוסרית". לכאורה יש כאן מעגליות, כי אנחנו מבססים מוסר על מוסר. אבל לא: הסלידה המוסרית שאני מסבר עליה אמורה להיות רגשית, אינטואיטיבית, אינסטינקטיבית. ואותה, על פי ההגיון של חן, יש מקום לשלב במשנה מוסרית סדורה ושכלתנית. ההנחה שלי כאן היא שאינטואיטיבית ואינסטינקטיבית יש לנו תחושה שונה של סלידה מכעיור וסירחון, לעומת סלידה מרוע ואי-צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אציע הבדלה אחרת: *פעולות וולונטריות* שאנחנו סולדים מהן, אסורות. היותו של אדם מכוער אינה פעולה. הפלצה בציבור אינה (בהכרח) פעולה וולונטרית. גם אם אנחנו סולדים משתי אלו - איננו יכולים להתנגד להן מוסרית. ביקורת: פדופילים יכולים לטעון שהם אינם יכולים לשלוט בעצמם כשהם מבצעים מעשים מגונים בילדים, ויטענו כי מדובר בפעולה לא וולונטרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי כדאי שפשוט לא נעמיס על כתפי המוסר יותר ממה שהוא נועד לסחוב. לפני שנבנה על המושג\\\\מוסד מוסר תילי תילים, כדאי לברר מה זה אומר ומה גבולותיו. גם אני *מרגיש* לא מוסרי לבעוט בכלב, אבל זה לא קשור למוסר אלא 1.לחינוך והשפעת הסביבה. 2.למגבלות השפה המטשטשים את גבולותיו של מה שאני תופש כמוסר. אולי זה לא בסדר לבעוט בכלב, מסיבה שאינה מתחום המוסר, אלא מתחום איסור אחר. ולכן, "כשאתה אומר מוסר - למה אתה מתכוון" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רע. ובכל זאת: המון אנשים חשים סלידה מיצירות אמנות אוונגרדיות (המזרקה של מרסל דושאן, המוזיקה האקראית של ג'ון קייג'); קייג' ודושאן בהחלט יכלו לא ליצור אותן (אם נתעלם מתפיסות רומנטיות של האמן, שאני מניח שזרות לשני אלו). ועדיין, רוב הסולדים לא יגידו שהיה זה לא מוסרי מצד האמנים ליצור אותן. (לכרובי: לא, בהחלט אין לי תשובה על מהו מוסר ומהם גבולותיו. אני די בספק אם מישהו יצליח לשכנע אותי במשהו קונסטרוקטיבי כאן. כל מה שניסיתי כאן היה ללכת עם הרעיון של חן, ולראות מה אפשר לעשות איתו. בכל זאת, הנסיון לבסס את בסיס המוסר על הרגש האינטואיטיבי הוא אחד הניסיונות הפחות בלתי-סבירים-בעליל שאני מכיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם סלדו מוסרית ממכשפות ומהומואים. רגשית, אינטואיטיבית ואיסטינקטיבית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |