|
אני מצטט: "מודל השוויון של חוק שכר שווה הוא מודל קבוצתי-תוצאתי. מטרת החוק היא בראש ובראשונה לצמצם את פערי השכר בין נשים לגברים. החוק מכיר במציאות בה גורמים רבים משפיעים על גובה השכר המשתלם לעובדים, וחלק מגורמים אלה משפיעים ברמת המאקרו על פערי השכר המגדריים. החוק זונח את התפיסה השוקית, לפיה אפליה מחמת מין היא רק מצב בו מעביד מתבסס ישירות על מין העובד כדי לקבוע את שכרו. חוק שכר שווה קובע שורה של הסברים לגיטימיים לפערי שכר. רק אלה יכולים לשמש כטענה בפי מעביד המתגונן בפני תביעה מכח חוק. כל הסבר חיצוני אינו יכול להתקבל, הגם שחלק מהסברים אלה אינם מהווים אפליה על פי המודל האישי של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. חלק מההסברים הללו תולים את ה"אשם" בפערי השכר בגורמים חיצוניים למערכת יחסי העבודה האישיים, כגון במקרים בהם מדובר בעובדות שוות ערך, בהם טענתו של המעביד היא שהשוק מתמחר אחרת את שווי העבודה. חלק מההסברים מתייחסים לשיקולי שוק נוספים, כגון במקרים בהם העובדת דרשה שכר התחלתי נמוך יותר מהעובד, לא ניהלה משא ומתן תקופתי להעלאת שכר, לא הציגה בפני המעביד הצעות עבודה חלופיות בשכר גבוה יותר על מנת שישווה את שכר לשכר האלטרנטיבי שהוצע לה על ידי מעביד אחר.
דחיית טענות ההגנה ה"שוקיות" של המעביד במסגרת חוק שכר שווה, הופכת את מודל השוויון של החוק למודל תוצאתי. משמעות דחיית טענות הגנה אלה היא שאנחנו לא מנסים לאתר האם המעביד שקל שיקול פסול (מין העובדת) בהתנהלותו על קביעת שכרה, אלא שאנחנו מעוניינים להגיע ליעד מסוים– צמצום פערי השכר. "
|
|