בתשובה לרגב שוייגר, 31/05/00 1:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
החומר הנלמד במסגרת מקצעות החובה בבתי הספר התיכונים, וזאת מלי להכנס לשאלה האם הנושאים אכן ראויים להכלל בקבוצה זו, רחוק מלהיות מתאים וממצה. אשיב לך במטבע שלך: היסטוריה - נלמדים אירועים הסטוריים תוך מתן דגש לאירועים הבדידים עצמם, ולא להשתלבותם במארג ההסטורי ומתן כלים לבחינה בפרספקטיבה היסטורית של אירועים אקטואליים. תע"י - כנ"ל, בבנוסף לכך, הנושא צריך להיות יותר באוריאנטציה לסיבות האידיאולגיות \ מעשיות שהביאו להקמת א"י. גם תולדות העם היהודי לאחר הקמתה לא זוכות לאזכור בנושא. אזרחות - היקף השעות רחוק מלהיות מתאים לנושא החשוב ביותר בתוכנית הלימודים. בוגר התיכון הממוצע עדיין בטוח שדמוקרטיה היא "הרוב קובע" ושהיא טובה רק כי "אף אחד לא יגיד לי מה לעשות". תנ"ך - הרוע בהתגלמותו. אבל זה לא קשור לשיעור עצמו, שנוראי מסיבות לגמרי אחרות. דיני עבדות ושינון "שירת דבורה" הם מהכישורים המיותרים ביותר שביה"ס מעניק לבוגריו. אנגלית - בהחלט מקצוע שימושי. בששת השנים בהן הוא נלמד, ניתן היה לגיע לרמה גבוהה בהרבה אם הדבר היה נעשה באופן טיפה יותר מסודר. מתמטיקה - נכון. וזאת בכדי שהוא יוכל לטעון שיש אלוהים, בגלל הצופן התנכ"י. וברצינות, עדיף יהיה עם המקצוע ילמד כתת-נושא תחת לוגיקה, כישור שחסר ליותר מידי אנשים בעולמנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר אבל זה בדיוק מה שטענתי אנחנו נותנים "למדינה" היום לקבוע מה ילמדו ילדינו במשך קרוב ל12 שנה ברציפות. אני שואל מי הם האנשים שקובעים מה ילמדו הילדים. איך ילמדו הילדים. ולמה לנו אין השפעה על הנושאים השונים. למי שטוען שההורים יכולים לשלוח את הילד לקורסים אז לא כל ההורים יכולים לעשות זאת. למה לא מלמדים יצירתיות למשל? למה לא מלמדים השרדות כחלק מתוכנית הלימודים. למה לא מלמדים יותר על עולם החי בכיתות הצעירות יותר. מי החליט שהמהפכה בצרפת יותר חשובה מגילוי העולם על ידי קולומבוס ואיך הנושא השפיע על האינדיאנים? למה לא מלמדים אהבת הארץ על ידי טיולים רבים יותר בה? שמירה על ניקיון הארץ מי החליט שזה פחות חשוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה עבר הרבה זמן מאז שלמדת, או שלא ממש למדת אז (או שניהם ביחד), כי זה לא המצב: היסטוריה - חלק נכבד מתכנית הלימודים מוקדש להבנת תהליכים, תנועות, זרמי מחשבה וכו'. *רוב* החומר מדבר על גורמים ומשמעויות, ולא על אירועים בדידים. תע"י - תולדות העם היהודי מאוזכרות אחרי הקמת המדינה בשיעורי "התישבות" או "ידיעת הארץ" בכיתות נמוכות יותר. מלבד זאת אני מחשיב אזרחות כהמשך כלשהו לתע"י. אזרחות - שטויות. חומר הלימודים *נפתח* באמירה שדמוקרטיה היא לא רק "הרוב קובע" (במילים אלו אני חושב). רוב החומר מסביר ומפרט מהי הדמוקרטיה. תנ"ך - הדוגמאות שהזכרת הם פסיק קטן בחומר הכולל. תנ"ך, בכיתות הגבוהות לפחות, דורש כושר ניתוח, הבנה, ולא שינון חסר פשר. כראיה ניתן להביא את העובדה שמקבלים "אנסינים" בבגרות (ואת העובדה שהוצאתי ציון מעל 90, שמהווה הוכחה חותכת לכך שהמקצוע אינו הומני. אחרת הציון שלי היה חד ספרתי). אנגלית - אני לא יודע מה המצב בהקבצות נמוכות, אבל הרמה ביחידה חמישית מספקת בהחלט. וזהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי להעיד על עצמי שחוויותי ממערכת החינוך הישראלית הינן טריות ביותר, ע"מ למנוע הערות כגון משפטך הראשון, ולהתייחס לטענותייך - הסטוריה - חלק *אפסי* מתוכנית הלימודים מתייחס להבנת של תהליכים, לניתוח גורמים ולבחינת השפעות הדדיות. למעשה ניתן לתאר את החומר לבגרות בהיסטוריה כך: מלחמת העולם השנייה - גורמיה, תוצאותיה ושונות. הלימוד בהיסטוריה לוקה בחסר במגוון רחב של תחומים, וביניהם: חוסר יצירת בסיס מושגי-רעיוני מספיק בכיתות הנמוכות יותר של תהליכי יסוד והגדרת מונחים (מה שבהכרח גורם אחריו ניתוחים מפוקפקים ומנותקים מהסדר האירועים לאחר-מכן, והבנה שגויה של פרטים שונים); בהצגת אירועים כבדידים וכמנותקי הקשר הסטורי לחלוטין; חוסר סובלנות לכל פירוש אלטרנטיבי לאירועים, לגורמים להם או למשמעותם; והרשימה עוד ארוכה. תע"י (או תוע"י) - מכיוון שלא נכחתי מימי בשיעור "התיישבות" או "הכרת-הארץ" הרי שאינני יכול להתייחס אליהם. בבית ספרי היה ניסוי ללמד את עיקרי הסכסוך היהודי-פלסטינאי במסגרת לא-בגרותית בשכבת הביניים תחת הכותרת של מזה"ת - ניסוי שלדעתי היה יכול להצליח לו היה נעשה במסגרת שמוכנה לקבלו וע"י מורים בעלי השכלה רחבה וסובלנות גדולה יותר, אך אנו עוסקים כרגע בתוע"י - אוסף מטופש של חלקי דעות ועובדות זה בנוסף עם מנה אחת-אפיים של אינדוקטרינציה "ציונית" וקורט פשיזם בהחלט שמצליח למלא את מטרתו - בניית מסד רוחני ליצירת הדור הבא של חיילים עבור מדינת ישראל וארץ ישראל ועיקור בחינת ההסטוריה בעין בוחנת אובייקטיווית (ראה ערך: ההסטוריונים החדשים, תת ערך: תום שגב [תודה, יוסי ג])... אם בכך נמדדת חשיבותו החינוכית של שיעור זה - הרי שהוא מופת למערכת החינוך הישראלית. אזרחות - נושא כאוב כשלעצמו. שיעורים רבים, רבים מדי, מבוזבזים לריק על בחינת היבטים טכניים של מבנה הרפובליקה הישראלית, במקום שיופנו לשאלות עקרוניות יותר - מהי דמוקרטיה? מה היה הלך הרוח האזרחי-פילוסופי שהביא למקורות הדמוקרטיה? מהי ההדמוקרטיה האוטופית? מהם גבולות הדמוקרטיה? מהי לאומיות בהתגלמויותיה השונות? מדוע דווקא דמוקרטיה, ועוד. במקום לדון בנושאים אלו - ניגשת תוכנית הלימודים לבחינת האפשרויות השונות של שילוב יהדות עם דמוקרטיה במדינת ישראל, והיכן התלמיד הממוצע בתהליך זה? עם חוסר הבנה בסיסית של מהותם של כ - 90% מהמושגים אותם הוא שומע ובהם לבסוף גם משתמש, בהחלט קרקע בריאה לדיון. מה חשוב יותר לדיון ראשוני? כל תתי-סעיפיו של חוק יסוד: הממשלה, או המקור הרעיוני ממנו נבע הרעיון שקבוצת אנשים כלשהם ממנה אוסף מצומצם של נציגים נבחרים להחליט בעבורה על דרכי פעולתה? תנ"כ - אכן, מקצוע התנ"כ עבר רוויזיה חשובה ביותר במהלך השנים האחרונות וכיום ההתייחסות אליו היא כאל יצירה ספרותית עשירה, ולא כאל ספר-חוקים והוראות. אך האם אין מקום ללמוד גם על דתות אחרות, הנעז לומר - *חשובות* יותר? נסה להזכר מתי הוזכר השם ישו בכיתתך, מתי דובר על ספר הקוראן, אגדות בבליות, סיפור הבריאה היווני, מסכת סיפורי ההינודאיזם, כלום לכל אלו אין מקום בכותלי בית הספר? אנגלית - שיעור חביב, יכולתי לעשות את הבגרות בחמש יחידות בכיתה ט', גם מבלי לשנן את חוקי ה - Present Perfect... (לפחות פתח בפניי את שערי האינטרנט)מזל שלא הזכרת את שיעור לשון, שהרי אז הייתה תגובתי משולשת באורכה, ומרובעת בטרחנותה... *תלמידי ישראל, המהפכה בדרך!!!* וזהו, גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בדבר פילוסופיה, ספרות תיאטרון, מוזיקה וקולנוע (או במילה אחת תרבות)? אם לאנשים במדינה היו כלים ביקורתיים יותר אולי היינו נמנעים מחרפת ערוץ 2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל מילה - ראה תגובותיי הקודמות על שילוב יצירות אומנות כבסיס ללימודים; מטרת התגובה הייתה לסתור על בסיס נקודתי את הטיעונים שהובאו בנוגע למקצועות ספציפיים, לא לפרט את שצריך להיות... גלעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיעורי האזרחות אינם המשך ללימודי התע"י, ואכן לא מלמדים את תולדות *מדינת* ישראל, אלא מפסיקים בארבעים ושמונה. בוגר מערכת החינוך של היום לא מכיר את ההשתלשלות ההיסטורית של המדינה - למשל את רצף ראשי הממשלה (ובמיוחד את הקדנציות של בן-גוריון - המון אנשים חושבים שהוא היה ראש הממשלה הראשון, ואז פינה את מקומו בחיבה לממשיכיו, וזהו), או אירועים חשובים כגון מרד הימאים, הפנתרים השחורים, מלחמת יום-כיפור, עסק הביש ופרשת לבון, וכן הלאה. למה "אוטואמנציפציה" של פינסקר או הבשורה הציונית על-פי הרב קלישר (שני מונחים שנצרבו בזכרוני מלימודי התע"י המתועבים) יותר חשובים מהאירועים הנ"ל? (התשובה במהופך למתקשים בחשיבה) .םיאקיטילופל תמלתשמ תורובה יכ :הבושת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דבר - אני לא יודע מה מצב האנגלית שלך, אבל רמת האנגלית של אנשים שמוציאים ציונים טובים בחמש יחידות *מחפירה*. הנושא קרוב לליבי, ואני בוחן אותו מזה תשע שנים לפחות, ומסקנתי היא חד-משמעית: לאדם שהפקיר עצמו ללימודי האנגלית של מערכת החינוך גרידא (היינו, לא טרח לקרוא הרבה בעצמו, או לפתוח מילון שלא לצורך שיעורי בית, או למצוא שותפי שיח באנגלית) *לא תהיה* אנגלית ברמה סבירה הראויה לאדם שעבר מבחן ברמה הגבוהה ביותר שמאפשרת מערכת החינוך. את השפה הזו מלמדים *תשע* שנים, אם איני טועה (אותי התחילו ללמד בכיתה ד'), ובסופו של דבר בוגר מערכת החינוך *לא* מסוגל לקרוא רומן באנגלית מודרנית. רוב הבוגרים (בציונים סבירים) יוכלו לנהל שיחת תיירים בסיסית באנגלית, אבל לא, נאמר, שיחה על פוליטיקה, או על ספרות, או על אמנות, או על מדע. אין *שום* דגש על הנושאים הללו, אפילו ביכולת הדיבור, שלא לדבר על יכולת לקרוא טקסטים בתחומים הללו ברמת הבנה טובה. במילים אחרות, אותם אנשים לא יוכלו לעשות שום דבר פראקטי באנגלית (דוגמאות: לכתוב מכתב אישי חף משגיאות, לנסח מאמר או מסמך טכני, להעביר הרצאה או להנחות דיון, למצוא מידע הנחוץ להם בספרי עיון או אקדמיה, וכן הלאה) מבלי לגשת לקורס נוסח "אנגלית עסקית בזק" או "מבטא בריטי אינסטנט", או לחילופין פשוט להשקיע בעצמם את כל מה שלא קיבלו במהלך התיכון. אני רואה את האנשים הללו יום יום, ורובם מביעים פליאה על רמת האנגלית השגורה בפי כאשר מתברר להם שהיא אינה שפת אמי ושאינה נהוגה בביתי. הסיבה אינה שהאנגלית שלי פנומנאלית (היא לא), אלא שהאנגלית הסטנדרטית שרוכשים בביה"ס היא, כאמור, מחפירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהרבה הודעות זרמו כאן מאז ההודעה של אסף, אבל עדיין הרגשתי צורך להגיב. ובכן, אסף, אתה צודק לחלוטין! הבעיה העיקרית בלימודי האנגלית בבית הספר היא הדגש העצום שהם שמים על כל נושא הדקדוק. אני בטוחה שלכל תלמיד במערכת החינוך הישראלית יצא לשנן את כללי הpast progressive וכל הדברים האלו שלוש פעמים לפחות. נכון שדיקדוק זה מאוד נחמד ואפילו חשוב במידת מה, אבל הוא בהחלט לא דרך ללימוד שפה. מה שאני עברתי בכל הנוגע ללימודי אנגלית בבית הספר היה קיצוני למדי. החשיבה הלוגית שלי והזכרון שלי הם לא רעים, ולכן מבחני האנגלית שהתבססו רובם ככולם על הטיית פעלים לפי כל מיני כללים וצורות היו בשבילי שטויות. לעומת זאת את השפה עצמה אף פעם לא טרחו ללמד אותנו. התוצאה שהתקבלה היא כזו: עד כיתה ט' הייתי מבין הראשונים בכיתה באנגלית מבלי לדעת בעצם אנגלית. יותר מכך, במבחני האנגלית גברתי על תלמידים שהאנגלית היא שפת האם שלהם! אבסורדי, לא? באותה תקופה פחות או יותר פתחתי את הספר הראשון שלי באנגלית ומרבית המילים לא היו נהירות לי. סביר להניח שאם לא היתה לי את האמביציה להתיישב ובאמת ללמוד את השפה ע"י קריאת אותו ספר ואחרים, הייתי גוררת את חוסר הידע שלי עד למבחן הבגרות מבלי שאף אחד מהמורים לא היה מבחין בזה, כי אחרי הכל הציונים שלי היו גבוהים. אבל מה לעשות שהטיית פעלים זה דבר יותר קל ללימוד ובדיקה מאשר השפה עצמה ועד שלא ישנו את כל דרך הלימוד (לכל רמות הבגרות), אנשים ימשיכו ללמוד אנגלית מספרים ומאינטרנט ולא מבית הספר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |