בתשובה לנועה ו, 26/02/10 18:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא כדאי ללכת לפינה הזאת. א. איש מאלו שזוהו לא הופיע, טען שאכן היה בדובאי ובכ"ז אין לו שום קשר עם הפרשה. ב. ישראל כבר הודתה שזה מעשה ידיה. שליחיה של מדינת ישראל יכלו להכחיש כל קשר ל"פרישתו" של ה"צדיק" הנ"ל ובכך לחסום במידה רבה את טענותיהם של ה"קוזאקים" הנגזלים של אירופה. הדבר היחיד שיכלו הללו לעשות הוא להצהיר שאינם מאמינים למדינת ישראל. האם עולה על דעתך שמר ליברמן וחבריו יכלו לוותר על הקריצה המתבקשת ועל ההזדמנות להופיע בפני מצביעיהם כקוזאק השיכור של השכונה המחסל ערבושים לארוחת הבוקר? ג. הדובאים הצטיינו כל כך בחשיפת כל הרשת הישראלית לדורותיה, פשוט משום שכל משתתפי מסיבת הכיתה הזאת הקפידו להשתמש בדובאי בכרטיס אשראי משוך על חשבון מסויים בבנק אמריקאי-אינטרנטי בשם "מטא-בנק". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ב. כמדומני, ישראל לא הודתה בדבר. ג. לא כל המשתתפים. כמדומני, רק 15 מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפשר להניח שאם ישראל לא הייתה מעורבת בשום צורה בחיסול הזה, אז כבר הייתה הצהרה רשמית על כך. השתיקה המוחלטת של ישראל יכולה רק להתפרש כחשש מפני הכחשה גורפת מצד גורמים רשמיים שעלולה מאוחר יותר להתברר כשקרית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי דווקא נוח לישראל לשמור על עמימות, למרות שאין זה מעשי ידיה? למשל, יתרון אפשרי הוא חיזוק יכולת ההרתעה הישראלית, חינם אין כסף. מצד שני, הנזקים אינם גדולים כל כך. המדינות המעורבות אינן מאשימות את ישראל בגלוי, רק "מבקשות הבהרות". אשר לריבוי השמות הישראלים בדרכונים - לא נראה לי מופרך להניח שמבצעי הפעולה ביקשו להפליל את ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לישראל סיבה נוספת שלא להכחיש, גם אם היא לא היתה מעורבת בהתנקשות: אם ישראל תעשה לעצמה מנהג להכחיש את חלקה בהתנקשויות כאלו ואחרות, הרי כל התנקשות שישראל *לא* תכחיש את חלקה בה, תשויך לה באופן אוטומטי (ובצדק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, הטקטיקה היעילה ביותר היא להכחיש באופן אקראי התנקשויות ברחבי הגלובוס (קראתי ששגרירת ישראל באו"ם אמרה שישראל תרדוף "כל טרוריסט באשר הוא", והבנתי שגם הנתיב הזוהר, הנמרים הטמילים והמוג'הידין חאלק על הכוונת של המוסד). השאלה היא מהי ההתפלגות האופטימלית של ההכחשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אלא אם אלה שזוהו, ואין להם קשר לפרשה, היו שם עם עניינים מפוקפקים משל עצמם, בדרכונים לא-באמת-כשרים, אבל לא לשם חיסול חסיד אומות העולם דנן, אלא לעניין אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהרחקנו לכת יותר מדי בעניין הזה וכפי שהעיר לי בצדק רון בן יעקב מדובר בעניינים מבצעיים. הייתי רק רוצה לחזור על טענתי המרכזית: עניין מספר המשתתפים אינו טכני. גם אם המספר הגדול הוא אילוץ מבצעי, נותרת בעינה השאלה, האם צריך לבצע פעולה כזאת שיש לה כל כך הרבה שותפי סוד וכרוכים בה סיכוני הסתבכות כל כך מרובים? התשובה על השאלה הזו יכולה להביא לשאלה חשובה יותר: האם המוסד הישראלי לא "תפח מעבר למידה" הטובה לישראל והתמכר למנה גדושה של בטחון מופרז וחוסר זהירות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "כל כך הרבה"? יש הרבה שאלות חשובות שישראלים צריכים לשאול לגבי המוסד, אבל ההתעסקות במספר הסוכנים הנשלחים לחיסול נראית לי מוזרה. אנחנו לא יודעים כמה אנשים באמת השתתפו במשימה הזו, כמה היו נחוצים ומה השיקולים שהובילו להחלטה על המספר, או כמה נהוג לשלוח, במקרים הנדירים יחסית כאשר המוסד מבצע התנקשות. הפרטים האלה הם לחלוטין טכניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אנסה ניסוח אחר: האם אנו מוכנים לקבל שארגון ביון חשאי אינו מסוגל לתכנן מבצע חיסול חשאי מבלי לערב מאות שותפי סוד? (חשבון פשוט: עשרות מעורבים ישירות. פי שלוש פעילים לא ישירים ופי שניים אנשים המודעים לפעילות.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההפך- הם פשוט שלחו את *כל* מי שידע על המבצע לדובאי, כדי לוודא שלא יפתחו את הפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שנקרא ''מכירת חיסול''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, וזאת הנקודה שלי. מאחר ואני מניח שאף אחד מהמדברים על הנושא אינו מרגל במקצועו* אין לנו קנה מידה להשוואה. מבצעים חשאיים דמיוניים בתרבות פופולרית מערבים מספרים קטנים של אנשים, אבל זה לא מלמד על העולם האמיתי. * אם אתה מרגל במקצועך, אני מקבל את דעתך ואשמח אם תכתוב יותר על הנושא. אני מבטיח לא לספר לאף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מחסלים צריך בשביל מבחוח אחד? שיחה עם רפי איתן |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |