בתשובה להאייל האלמוני, 25/02/10 23:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מרשה לעצמי להגיב משום שדעתי בתחילה היתה כדעתך אלא שהיא השתנתה. פעולותיהם של מוסדות ביון מזכירות במקצת את עבודתם של קוסמים מקצועיים. הקסם מרשים כל עוד אינך יודע כיצד הוא נעשה. ברגע שהטריק נחשף הכל נראה לפתע מרופט למדי. הבעיה היא שפעולותיהם של זרועות בטחון וארגוני ביון היא תמיד תחת מעטה הסודיות ושכבת המגן של בטחון המדינה ומי שיקבל את המחסום ללא ערעור, לעולם לא יוכל לומר דבר. בחסות החשיכה יצמחו גידולי פרא של שלומיאליות, דילאטנטיות וחוסר אחריות. הביקורת שלי נמנעה במכוון מלהתעסק בשיטות הפעולה וכיוב' והתמקדה בנקודה אחת בודדה - מספר המשתתפים בפעולה. השכל הישר אומר שאם דרוש לסכן עשרות אנשים כדי לחסל ראש כנופיה אחד, הדבר מעמיד בספק את השימוש באנשי מוסד. באותה מידה אפשר היה לשלוח לשם את סיירת מטכ"ל. במקום כלשהו חייב להיות מבוגר אחראי המבקר את מידת הסיכון שארגון הביון לוקח על עצמו ועל שולחיו ומכריח אותו לצמצם סיכונים וליעל את שיטות פעולתו. נראה שיש כאן סממן בולט של זלזול וחפפנות שהפך מבצע חשאי לטיול מחלקתי לדיוטי פרי, ואת הטיול לתסבוכת דיפלומטית עם 5-6 מדינות. בחכמה שלאחר מעשה, ספק רב אם התועלת שבחיסול שווה בנזקו. לרוע המזל, המקרה הזה אינו ראשון ואיני סבור שמדובר בתקלה מקומית ומקרית. זרועות הבטחון שלנו מרבות לקחת סיכונים שבבסיסם זלזול ביריב (ע"ע מלחמות לבנון). הפעלת שכל ישר וביקורת היא הכרחית אם לא רוצים להתמכר לעבודת אלילים ולניסור הענפים עליהם אנו יושבים. במקרה זה מי שצדק הוא השכל הישר ולא הגאווה הלאומית. למי שתהה כיצד הצליחו הדובאים לחשוף בדייקנות את כל עשרות המשתתפים בפעולה על מחזורי הביקור שלהם, הגאון שתכנן את הפעולה הזאת גם דאג שכל המשתתפים צוידו בכרטיס אשראי שמשך כספים מאותו בנק קטן במיוחד בארה"ב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עניין חשבון הבנק אכן תמוה ביותר. זהו גם החלק הרשלני היחיד שאני מוצא בסיפור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפופידס ידידי, אתה אכן ממלא כהלכתו את תפקיד תומא הספקן. אתה באמת חושב ששיטת הפעולה ה"להקתית" מקובלת בקרב ארגוני ביון בעולם? חוששני שזו המצאה ישראלית מקורית (ולא ממש חדשה. שמועתה הגיע אלינו עוד בשנות ה-60, חטיפת אייכמן וככה). ארגוני הביון האחרים, כולל הגדולים שבהם משתדלים מאוד לפעול בשטח לא-ידידותי ביחידים וקבוצות קטנות ככל האפשר ועם מינימום המגע האפשרי. הביון הרוסי בצע לא מזמן פעולה (שאיני מביא אותה כדוגמה להצלחה) בה הוא העלה מטען רדיואקטיבי קטלני על מטוס נוסעים, הבריח אותו לבריטניה וקטל באמצעותו את אחד מעריקיו בתוספת עוד כמה ממזרים שאתרע מזלם להמצא בסביבה. כל התסבוכת הזו בוצעה ע"י סוכן+מפעיל. נדמה לי שסוכני ה-CIA באפגניסטן פעלו כבודדים או זוגות. יתכן שפעולה ע"י ה"ח'ברה" במימדים של מסיבת כיתה היתה בעבר מין סוג של "חוצפה" ישראלית חיובית שהתקבלה ע"י השכנים כפי שמקבלים את תעלוליו של הילד החדש בשכונה. למרבה העצב מצבנו השתנה מאז. אנו כבר לא הילד הכי פופולארי בכיתה ואולי הגיע הזמן להיגמל ממחלות ילדות. צ"ל להיות הבדל בין דרכי הפעולה של השב"כ לאלו של המוסד ואולי הגיע הזמן לבחינה מבנית של המוסד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי איני מבין מספיק בחיסולים מן הסוג בו נוקטת ישראל, בהם נעשה ניסיון עליון שלא לפגוע אלא ביעד החיסול בלבד, ובפרט אין לי ידע באשר לתפקידו של כל חבר חוליה. אפילו אם היה לי ידע רלוונטי, עדיין אין לי למה ולמי להשוות את שיטות הביצוע כדי להבין שאפשר אחרת. זה לא אומר שאינך צודק, אלא רק שהפרט הביצועי היחיד אותו אני מרגיש כשיר לשפוט כאן הוא עניין חשבון הבנק המשותף שהזכרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג בארגוני ריגול. אני מכחיש שהייתי חבר באחד כזה. אבל לפחות בספרים של לה-קארה, שמקובל שמשקפים מציאות מקובלת כלשהי, יש בהחלט מבצעים במדינות אויב שכוללים עשרות אנשים, בד"כ ככוחות עזר למעקב וללוגיסטיקה. קל לעשות חשבון חובבני: גם מבצעים ממוקדים יחסית דורשים שלושה-ארבעה צוותים של אנשי מעקב שפועלים בזוגות ומתחלפים ביניהם כל כמה דקות (ועוד כאלה שמוכנים עם כלי תחבורה למקרה שהנעקב עולה על אחד כזה). בפעילות בארץ זרה חייבים אנשי לוגיסטיקה אפילו כדי להכין רכבים, מלונות, בגדים להחלפה בזמן אמת לאנשי המעקב וציוד דומה. וכשיש כמה עשרות אנשים צריך כבר אנשים שדואגים לפיקוד, תיאום וקישור ביניהם. המספר נשמע לי סביר לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בדבר אחד אני מסכים אתך דייויד קורנוול (לה קארה) וגם ממציאו של ג'יימס בונד בהחלט יודעים על מה הם כותבים (שניהם עבדו שם). ב. יתכן שאתה צודק אבל זכרוני אומר לי אחרת. אאז"ן אופן הפעולה שהזכרת הוא פעולת ה-MI5 בתוך בריטניה במעקב אחרי סוכנים ובוגדים. כאשר מדוברים בפעולות בארצות אוייב הסוכן הוא תמיד בודד ורגעי השיא הם תמיד הפגישות בין הסוכן למפעילו המתרחשות תמיד טאנדו והאפקט הסיפורי קשור בכמה מעט יודעים השניים זה על זה. גם כאשר מדובר על הכפלת סוכן או עריקה של סוכן יריב כאשר הדבר מתבצע בשטח נייטרלי (שוייץ בד"כ) הקבוצה הבריטית מונה 4-5 אנשים ולא יותר. ג. החשש שלי הוא שהמוסד פועל בחו"ל באופני פעולה שהם מתאימים אולי לשב"כ בישראל. עד עכשיו זה היה אולי בחזקת נועז וחדשני, אבל במצב הבינלאומי הנוכחי זה הופך לבלתי נסבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אתה מדבר על פעולות מודיעיניות - מעקבים, הפעלת סוכנים - בעוד שבדובאי היתה פעולת חיסול. מה שמעלה לדעתי שאלה יותר עקרונית מאשר נסיון לשחק את אגף המבצעים של המוסד. השאלה היותר מענינת היא מהו המנדט של המוסד (אם תרצה, ה CIA או MI6 יכולים להיות מודל), והיכן המדינה מקבלת את מיטב התמורה להשקעה בארגונים חשאיים (בכוונה לא כתבתי ארגוני ביון כי זאת כבר תשובה על השאלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה אכן קיימת. בארה"ב במשך שנים רבות (אולי גם היום) היתה ל-CIA בעיה משפטית עם פעולות חיסול. גם בבריטניה יש משהו דומה (חיסול של פעיל IRA בגיברלטר הסתיים בשערוריה רבתי). נדמה לי שבישראל השאלה לא רלאבנטית. בהיות חלק גדול מאויביה של מדינת ישראל אנשי טרור ביחס אליה בעוד שהעולם כולו מתיחס אליהם כאל "פעילים חמושים", ברור שהמוסד חייב לעסוק בחיסולים. הבעיה היא שה"מוסד" נראה קצת "מדושן ומטופח" יותר ממה שטוב למדינה וזה לא יפתר ע"י ארגון נוסף שיעסוק בחיסולים בע"מ. באשר לעקיצה על "נסיון לשחק את אגף המבצעים של המוסד", זו היתה נקודת המוצא שלי. מתי אפשר יהיה להגיד משהו על הפעילות הזו אם לא כאשר מבעד למעטה החשאי והמוגן של "בטחון המדינה" בוקע בעליל סימן מובהק של הפרזה וחוסר אחריות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו שהשאלה שלי העבירה את שאלת האחריות מתחומם אגף המבצעים לתחום המדיניות. זו לדעתי השאלה היותר עקרונית. ובוסף, אם בכ''ז אתה רוצה להגיד משהו על הפעילות, הרי בגלל שהשאלה היא עכשיו בתחום הרעיוני ולא בתכל'ס, אז יש לך אפשרות לומר דבר מה משמעותי בלי להיות כבול בחוסר ידע ונסיון מבצעי, ומבלי להיות חשוף לעקיצות (לא שהתכוונתי לעקוץ, ואם זה התשמע כך אני מבקש סליחה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המדיניות כאמור נראה לי שבמצבה של ישראל מוסד שלא יעסוק בחיסולים הוא בגדר אוטופיה ולא שאיפה רציונלית. אין צורך בהתנצלות. לא נפגעתי. ההערה על ייעוץ לאגף המבצעים היא במקום. משום שפעילות הפיגיון והגלימה היא כמעט תמיד בחזקת מקסם שקסמו פג כאשר סודו נחשף, ביקורת של חובבנים ויושבי יציע הקהל היא לעיתים רחוקות משמעותית. ביקורת על מצלמות וחשבונות של כרטיסי אשראי היא באמת עניין מבצעי ולא לנו לשפוט. עניין ה''טיילת'' בדובאי הוא שונה. בפעולה השתתפו עשרות אנשים, מה שאומר שלבטח כמה מאות היו שותפי סוד. גם אם המספר הזה נדרש מבצעית, עדיין נשאלת השאלה האם בתנאים האלו בכלל צריך לבצע את הפעולה. ההערה שלי אינה מכוונת לאופן בו יש לבצע פעולות כאלו, אלא לתהייה האם פעולה בסד''ג כזה אינה מעידה על בעיה כלשהי ב''מוסד''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שהסוכן הוא רגעי לא אומרת שאין שם עוד קבוצות של אנשים, שיכול להיות שהוא בכלל לא מודע להם (כלומר לא מכיר אותם) שעוסקים בלוגיסטיקה, אבטחה וכד'. יכול להיות שצוות החיסול בדובאי כלל באמת 3-4 אנשים, שבאו במגע רק עם עוד 2-3 אנשים, אבל מסביב היתה מעטפת שלמה וגדולה יותר, שפעלה לאורך זמן כדי לאפשר את הפעולה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. וגם גרהם גרין (האיש שלנו בהוואנה - ספר הריגול הפיקטיבי החביב עלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על ''הגורם האנושי'' (למרות שפילבי נעלב) וגם ''מסעותי עם דודתי'' (נו, יש שם את הסוכן האמריקאי ההוא...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמו של הבחור שכמעט הבעיר מלחמה עם סוריה, על סמך דיווחים של רשת סוכנים בדויה? ממש בשנים האחרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודה_גיל [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיוני שהתנקשות בארץ זרה תדרוש יותר אנשים מאשר מפגש לצורך שיחה עם סוכן זר, שניתן לבצע ע''י מפעיל אחד ומזוודה מלאה בדולרים. אבל כרגיל, הכול ניחושים באוויר, עד שמרגל מקצועי יבוא לחוות את דעתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יבוא מרגל מקצועי לחוות את דעתו, במה לדעתך יתרונו על פני מתכנת מקצועי, או טייח מקצועי? מקצועו של מרגל הוא לאסוף (ולהעביר) מידע, לא להתנקש באנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחוז הטייחים שמתנקשים באנשים קטן בהרבה מאחוז המרגלים (שמתנקשים באנשים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה טועה, אבל כמו לך גם לי אין נתונים על שיעור המתנקשים בקרב הטייחים או המרגלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המתנקשים לא נמצאים בקבוצת המרגלים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. העובדה(?) שגם המרגלים וגם המתנקשים משתייכים לאותו ארגון, אינה גורמת להכלת קבוצה אחת בתוך השניה. "המוסד", או בשמו המלא המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, כולל את אלו שעוסקים באיסוף מודיעין (וביניהם, יש להניח, גם מרגלים) ואת אלו העוסקים ב"תפקידים מיוחדים"1. במידה והמוסד מעסיק מתנקשים הרי הם נמנים על ממלאי ה"תפקידים המיוחדים" ולא על אוספי המודיעין. הדבר דומה לצה"ל: לוחמי גולני לא נמנים על קבוצת אנשי אמ"ן. ___ 1 וישנם, אני מניח, גם אלו העוסקים בתפקידים רגילים. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולוחמי סיירת מטכ"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שסביר להניח שסוכני מוסד שמשתתפים בהתנקשויות, עוסקים גם באיסוף מידע. כלומר מבחינה סמנטית ''ריגול'' ו''מרגל'' לא מכילים את ''התנקשות'' ו''מתנקש'', אבל מבחינה מעשית רוב המתנקשים בשירותי ביון הם גם מרגלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מתכוון למידע מיידי הקשור להתנקשות, דרכי הגעה, מילוט וכו' אתה כנראה צודק. אם אתה מתכוון לביון קלאסי, איסוף מידע טקטי ואיסטרטגי אני מאמין (ומקווה) שבמוסד, כמו גם בארגוני ביון אחרים, יש הפרדה בין התחומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיש הפרדה בין התחומים, לא אומר שיש הפרדה בין המבצעים. למשל, יש הפרדה בין פריקה מהמטוס לבין שינוע מהמטוס ושיכון במחסן, אבל נהג המלגזה שפורק הוא אותו אחד שמשנע. לכן, הגיוני בעיני שיהיו קבוצה של אנשי ''תפקידים מיוחדים'', שעושים תפקידים מיוחדים כשצריך, אם זה ריגול, ואם זה חיסול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו דומה לתגובה 422075 ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם, אבל לא רק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מרגל? * כן * לא * אולי * כן, מוסווה כטייח * כן, מוסווה כאינסטלטור הבית של האייל * הייתי פעם * הייתי פעם וגם התנקשתי בחיי כמה פיגורות מרכזיות * הייתי פעם אבל נחשפתי בטעות. עקב כך נאלצתי לעבור 10 ניתוחים פלסטיים וליהפך לכוכב קולנוע * עוד לא הייתי, אבל תמורת תשלום נאות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לגמרי לא משוכנעת שכל הבחורים והבחורות הנ"ל אכן שותפים לעניין. יש לי רושם מאוד חזק שבדובאי מחזיקים כחשוד כל מי שהתעטש ליד מבחוח, או ליד הקומה שמבחוח התאכסן בה, או ליד המלון בכלל. העובדה שלכולם יש דרכונים מזוייפים לא מעלה ולא מורידה - כמו שאמרתי, גם המבחוח עצמו הסתובב עם דרכון מזוייף, ולא מן הנמנע שמתרחשות בדובאי שלל עסקאות מפוקפקות, שאינן בהכרח קשורות רק לחיסול. יכולים להגיע לדובאי אנשים, ולהסתובב עם דרכונים מזוייפים, ולא להיות אנשי מוסד1. 1 אני גם כלל לא משוכנעת שאכן יד כוחותנו בחיסולו של מבחוח. היו לבחור אויבים אחרים, ועם כל הכבוד לכך שנמצאו כך וכך בעלי שמות זהים2 בישראל, אינה מעלה ואינה מורידה. וכי אין בעלי שמות זהים באנגליה, אירלנד, ארה"ב ואנז"ק? 2 לחלקם אין כלל דרכונים זרים, אגב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שנמצאו בישראל לא מעט אנשים, ששמותיהם זהים לשמות האנשים ששהו בדובאי, שהם בכלי דרכונים זרים מאותן מדינות, וביחס לא פרופורציוני לחלקה של ישראל באוכלוסיית העולם, משכנעת אותי שדי ברור מי רצח את מבחוח. אפשר להאמין בצירופי מקרים קוסמיים כמה שרוצים, אבל בשלב מסוים אני חושב שיש גבול לרמיה העצמית שאפשר להיות מסוגלים לה. כלומר, אלא אם כן אתה בישראל. אז הגבולות הללו נוטים להיות הרבה יותר גמישים. לפני החיסול, אם הייתי שואל אותך מה הסיכוי שמתוך אוסף של כ-30 אנשים ששהו בדובאי בפרק זמן קצר יחסית ונכנסו עם דרכונים מזוייפים, שמותיהם *המלאים* של כתריסר יהיו זהים לאלו של אזרחים ישראלים בעלי אזרחות זרה נוספת, הזהה לזו של הדרכון המזויף, מה היית אומרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, בכלל ברור שלא מדובר בצירופי מיקרים של שמות דומים, אלא בגניבת זהות. הרי בחלק מהמיקרים גם מספרי הדרכון ותאריכי הלידה היו זהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי זו רק מקריות! לדעתי מבחוח חוסל על ידי המודיעין הבנגלדשי, הידוע באיבתו לאנשים ששם משפחתם נגמר ב-"חוח". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועובדה שנמצאו גם אנשים, ששמם זהה, אבל אין להם לא דרכון ולא אזרחות, והם, למשל, בחורות, אבל החשוד האלמוני בחיסול היה דווקא בחור. אני לא יודעת אם חיפשו באותן מדינות של מחזיקי הדרכונים אנשים בעלי שם זהה. לצורך העניין, כן. יש פול קילי (Paul Kealy) בארץ, והוא שיפוצניק שגר בקיבוץ נחשולים, אבל יש גם פול קילי באירלנד, והוא נולד, חי ועובד באירלנד (כמנהל השקעות), ודף הלינקדאין שלו קריא לכל דורש. ויש גם פול קילי בבריטניה, שכתב את הספר הזה ולא, הוא לא שיפוצניק בקיבוץ נחשולים בשעות הפנאי שלו. חוץ מזה, לי נראה שהתקשורת בארץ ניסתה למצוא הוכחות בכוח. והנה דוגמא: דניאל ברוס. אם חד-הורית מקריית אתא. אם תדפדף כאן בצילומי הדרכונים, תגלה שהמתנקש גונב הזהויות, (אם הוא מתנקש גונב זהויות) נשא תעודה ע"ש דניאל *יהושע* ברוס. כן. הבדל קטן. אבל מניב עוד כותרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יכולת הרמיה העצמית מרשימה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כדאי ללכת לפינה הזאת. א. איש מאלו שזוהו לא הופיע, טען שאכן היה בדובאי ובכ"ז אין לו שום קשר עם הפרשה. ב. ישראל כבר הודתה שזה מעשה ידיה. שליחיה של מדינת ישראל יכלו להכחיש כל קשר ל"פרישתו" של ה"צדיק" הנ"ל ובכך לחסום במידה רבה את טענותיהם של ה"קוזאקים" הנגזלים של אירופה. הדבר היחיד שיכלו הללו לעשות הוא להצהיר שאינם מאמינים למדינת ישראל. האם עולה על דעתך שמר ליברמן וחבריו יכלו לוותר על הקריצה המתבקשת ועל ההזדמנות להופיע בפני מצביעיהם כקוזאק השיכור של השכונה המחסל ערבושים לארוחת הבוקר? ג. הדובאים הצטיינו כל כך בחשיפת כל הרשת הישראלית לדורותיה, פשוט משום שכל משתתפי מסיבת הכיתה הזאת הקפידו להשתמש בדובאי בכרטיס אשראי משוך על חשבון מסויים בבנק אמריקאי-אינטרנטי בשם "מטא-בנק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. כמדומני, ישראל לא הודתה בדבר. ג. לא כל המשתתפים. כמדומני, רק 15 מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפשר להניח שאם ישראל לא הייתה מעורבת בשום צורה בחיסול הזה, אז כבר הייתה הצהרה רשמית על כך. השתיקה המוחלטת של ישראל יכולה רק להתפרש כחשש מפני הכחשה גורפת מצד גורמים רשמיים שעלולה מאוחר יותר להתברר כשקרית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי דווקא נוח לישראל לשמור על עמימות, למרות שאין זה מעשי ידיה? למשל, יתרון אפשרי הוא חיזוק יכולת ההרתעה הישראלית, חינם אין כסף. מצד שני, הנזקים אינם גדולים כל כך. המדינות המעורבות אינן מאשימות את ישראל בגלוי, רק "מבקשות הבהרות". אשר לריבוי השמות הישראלים בדרכונים - לא נראה לי מופרך להניח שמבצעי הפעולה ביקשו להפליל את ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לישראל סיבה נוספת שלא להכחיש, גם אם היא לא היתה מעורבת בהתנקשות: אם ישראל תעשה לעצמה מנהג להכחיש את חלקה בהתנקשויות כאלו ואחרות, הרי כל התנקשות שישראל *לא* תכחיש את חלקה בה, תשויך לה באופן אוטומטי (ובצדק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, הטקטיקה היעילה ביותר היא להכחיש באופן אקראי התנקשויות ברחבי הגלובוס (קראתי ששגרירת ישראל באו"ם אמרה שישראל תרדוף "כל טרוריסט באשר הוא", והבנתי שגם הנתיב הזוהר, הנמרים הטמילים והמוג'הידין חאלק על הכוונת של המוסד). השאלה היא מהי ההתפלגות האופטימלית של ההכחשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אלא אם אלה שזוהו, ואין להם קשר לפרשה, היו שם עם עניינים מפוקפקים משל עצמם, בדרכונים לא-באמת-כשרים, אבל לא לשם חיסול חסיד אומות העולם דנן, אלא לעניין אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהרחקנו לכת יותר מדי בעניין הזה וכפי שהעיר לי בצדק רון בן יעקב מדובר בעניינים מבצעיים. הייתי רק רוצה לחזור על טענתי המרכזית: עניין מספר המשתתפים אינו טכני. גם אם המספר הגדול הוא אילוץ מבצעי, נותרת בעינה השאלה, האם צריך לבצע פעולה כזאת שיש לה כל כך הרבה שותפי סוד וכרוכים בה סיכוני הסתבכות כל כך מרובים? התשובה על השאלה הזו יכולה להביא לשאלה חשובה יותר: האם המוסד הישראלי לא "תפח מעבר למידה" הטובה לישראל והתמכר למנה גדושה של בטחון מופרז וחוסר זהירות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "כל כך הרבה"? יש הרבה שאלות חשובות שישראלים צריכים לשאול לגבי המוסד, אבל ההתעסקות במספר הסוכנים הנשלחים לחיסול נראית לי מוזרה. אנחנו לא יודעים כמה אנשים באמת השתתפו במשימה הזו, כמה היו נחוצים ומה השיקולים שהובילו להחלטה על המספר, או כמה נהוג לשלוח, במקרים הנדירים יחסית כאשר המוסד מבצע התנקשות. הפרטים האלה הם לחלוטין טכניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אנסה ניסוח אחר: האם אנו מוכנים לקבל שארגון ביון חשאי אינו מסוגל לתכנן מבצע חיסול חשאי מבלי לערב מאות שותפי סוד? (חשבון פשוט: עשרות מעורבים ישירות. פי שלוש פעילים לא ישירים ופי שניים אנשים המודעים לפעילות.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההפך- הם פשוט שלחו את *כל* מי שידע על המבצע לדובאי, כדי לוודא שלא יפתחו את הפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שנקרא ''מכירת חיסול''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, וזאת הנקודה שלי. מאחר ואני מניח שאף אחד מהמדברים על הנושא אינו מרגל במקצועו* אין לנו קנה מידה להשוואה. מבצעים חשאיים דמיוניים בתרבות פופולרית מערבים מספרים קטנים של אנשים, אבל זה לא מלמד על העולם האמיתי. * אם אתה מרגל במקצועך, אני מקבל את דעתך ואשמח אם תכתוב יותר על הנושא. אני מבטיח לא לספר לאף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מחסלים צריך בשביל מבחוח אחד? שיחה עם רפי איתן |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |