בתשובה להמסביר לצרכן, 08/02/10 11:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א) אני חושב שאתה לא ''ממקם'' אותי נכון בשיח. אני לא משתתף בשיח האקדמי הנהוג בדרך-כלל במדעי הרוח (לפחות לא בזה שאני מנחש שאתה מתכוון אליו). אני חושב שהשיח הזה הוא רק לעתים נדירות ''סוציאליסטי'' או ''מרקסיסטי'' למרות שהוא מרבה להסתמך על מרקס. אם צריך להזדהות אידאולוגית, אני נצר מאוחר של ''תנועת העבודה הציונית'' (אחת האידאולוגיות המושמצות ביותר בשיח האקדמי של מדעי הרוח, לפחות באוניברסיטה שממנה אני בא - אונ' תל אביב). התיאוריה הסוציאליסטית שאני לומד, מפתח, מלמד וכותב על אודותיה היא נסיון (לא סופי ולא שלם) לסינתזה בין תורתו של מרקס, הסוציאל-דמוקרטיה המערבית, הסוציאליזם הקומונאלי (של מרטין בובר למשל) והקומיוניטריאניזם (''קהילתניות'' - זרם בתוך הליברליזם). המשפט על ה''סוציאליסטים הנאורים'' היה נסיון לאירוניה עצמית שלא הובן כהלכה. בעקבות הדיון כאן שיניתי אותו גם במקור. ב) אני כן חושב שהסדר הקפיטליסטי מתסכל ומסרס אותן וכן שהן מיתרות אותו. אבל כאן אני סתם חוזר על מה שכבר אמרתי במאמר. אינני מבין את כוונתך בביטוי ''העדפה עצמית''. אשמח אם תסביר. אני שמח שהדיון עלה על פסים עניניים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א) מעניין איך אתה מאפיין את השיח האקדמי שאתה מנחש שאני מתכוון אליו. מכל מקום, אם אתה חש מנודה ממנו, לדעתי זה לא בגלל הסוציליזם-מרסיזם שלך אלא בגלל הציונות והקהילתניות שלך - אלמנטים נגועים בפרטיקולריזם שהשיח ההוא מתעב. במאמר לא הוזכרו ציונות וקהילתנות ולכן אי אפשר היה לייחס לך אותם. (מצידי, אפשר לעזוב כבר את פליטת הקולמוס על ''הנאורים'') ב) ב''העדפה עצמית'' אני מתכוון לתכונה אנושית רווחת (לפחות כמו שאיפה לשליחות ומצוינות) על פיה אפשר להניח בוודאות סטטיסטית, שבאמצעות שכרך המוגבל מהאונ' אתה מעדיף להאכיל ולפנק את ילדך ולא ילדי. אם אתה ציוני, אז אתה גם מעדיף לחלוק את פרי עמלך עם ילדי יהודים ולא עם ילדי ערבים בעולם כולו. לדעתי אי אפשר להציע ביקורת עניינית על התיאוריה הקפיטליסטית מתוך התייחסות לנטיות אנושיות (כמו הערכת גיבורים) אבל ללא כל התייחסות לתכונה הזו של העדפה עצמית. להגיד שקפיטליזם מנוגד לאהבת פרחים יפים - זה פיספוס (ואני חייב להודות שהוא נראה מכוון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני רוצה להבהיר שכשכתבתי את המאמר ממש לא התכוונתי לכתוב "ביקורת עניינית על התיאוריה הקפיטליסטית". העיסוק בקפיטליזם לא היה, מבחינתי, עיקר המאמר. עיקרו הוא הרעיונות הפסיכולוגיים-סוציולוגיים אודות דמות הגיבור. במלים אחרות: זה לא מאמר "אידאולוגי". לפחות לא אמור להיות. די הופתעתי מכך שזה הכיוון שתפס הדיון כאן. אבל ניחא. שנית, לעניין ה"העדפה העצמית". האם אני יכול להבין מדבריך ש"העדפה עצמית" פירושה פשוט "אגואיזם". למען הסר ספק (ולמענו של האלמוני שאולי קורא) אני לא משתמש בביטוי הזה בזלזול או בהתנשאות וגם לא מתוך שיפוט ערכי, אלא פשוט כביטוי מתאר: אגואיזם כניגוד לאלטרואיזם. הנטייה להעדיף את עצמי (והקרובים לי) על פני הזולת (או האחרים). כן? האם יוצא מכך ששנינו מכירים ב(לפחות) שלוש תכונות המאפיינות בני-אדם: מצויינות, שליחות ואגואיזם? האם אפשר לומר שהשתיים הראשונות מאפשרות (אם הן עומדות לבדן) לבסס סדר חברתי-כלכלי לא קפיטליסטי אבל התכונה השלישית מכשילה זאת או מקשה על כך? האם המשקל היחסי של שלוש התכונות הללו הוא קבוע טראנס-היסטורי, או שהוא יכול להשתנות. במלים אחרות: האם האגואיזם מושפע מהתפתחויות היסטוריות, כלכליות, סוציולוגיות, פוליטיות, פסיכולוגיות? ושאלה אחרונה: האם ה"אגו" שבבסיס ה"אגואיזם" יכול להשתנות גם הוא? האם ייתכן מצב שבו אדם מכיל בתפיסת ה"אני" שלו יותר מאשר את me myself I ? עד איזה גבול יכול ה"אני" להתרחב ומה מגביל את יכולתו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עם כל ההסתייגויות המתבקשות מהקונוטציה השלילית של המילה, לא איכפת לי להחליף "העדפה עצמית" באגואיזם. גילוי נאות: אני אגואיסט, כלומר מעדיף את ילדי על פני ילדך. ואתה? 2. נוכל להניח (נדמה לי שתסתכים) ששנינו מכירים בקיומן של ארבע התכונות האנושיות: שליחות, מצויינות, אגואיזם והליכה-על-שתיים. 3. אפשר לומר בהכללה שאילו היו לנו תכונות אחרות, ייתכן שהינו מבססים לעצמינו סדרים חברתיים אחרים. אני מסכים שללא אגואיזם כנראה לא היה צורך בקפיטליזם (כמו שכנראה אלמלי היינו הולכי-על-שתיים, גובה האסלות בבתינו היה אחר). הערה: אני נמנע בכונה מהמילה "מכשילה" כי לזו יש משקל נורמטיבי שאינני מוצא לו מקום בתשובה לשאלה עובדתית כנ"ל. 4. לגבי קביעותן הטראנס-היסטורי של התכונות - אינני יודע. אני מניח שלאורך זמן (רב) דברים משתנים (למשל, נדמה לי שאבותינו הקדמונים לא הלכו על שתיים). מאידך לא ידוע לי על יצור שהיה אלטרואיסט במלוא מובן המילה. אבל לשאלתך, כן - ייתכן שמשקלן היחסי של התכונות ישתנה עם הזמן מסיבות שנות. 5. אני מניח שגם תפיסת "האני" יכולה להשתנות עם הזמן. מה הגבול והתנאים - אינני יודע. --- ושאלה שלא שאלת: 6. האם אנחנו רוצים להיפטר מהאגואיזם (ש"מכשיל"...)? לדעתי לא. אפשר שאנחנו רוצים לחזק את התכונה הזו יחד עם תכונות אחרות - כמו הגינות וסובלנות, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כאמור, למלה בפני עצמה אין קונוטציות שליליות. לפחות לא עבורי. אין ספק שכל אדם (ואני בכלל זה) אגואיסט במידת מה, ועל פי רוב (ואני בכלל זה) במידה גדולה. 2.כן. ומן הסתם עוד כמה שאין צורך למנות אותן כאן. 3. בסדר. 4 ו 5. כאן נמצא יסוד התקווה שלי. אני מקווה שמשקלו של האגואיזם בתהליך קבלת ההחלטות שלנו ניתן לשינוי. אבל מה שעוד הרבה יותר חשוב: שהאופן שבו אנחנו תופסים את ה"אגו" (ה"אני") שלנו ניתן לשינוי. כלומר: שאנחנו יכולים לפתח (מן הסתם בהדרגה) תפיסת "אני" רחבה המכירה ומקבלת את הזולת אל תוך האני. עד כמה רחבה? באופן פוטצניאלי - רחבה כמלוא מרחב האנושות. באופן אקטואלי זה כמובן לא יגיע אף פעם לרמה הזאת. ככל שנצליח לפתח תפיסה כזאת, נהפוך את הדיכוטומיה אגואיזם-אלטרואיזם לשקרית. השינוי בתפיסת האני שלנו תלוי בהרבה נסיבות כלכליות, חברתיות, חינוכיות ופסיכולוגיות. הבעיה היא כמובן, שבחברה האקטואלית פועלות הנסיבות הכלכליות, החברתיות, החינוכיות והפסיכולוגיות בכיוון ההפוך: ליצירתו של "אני" מצומצם מאוד. אני לא יודע כיצד לשנות את התודעה בלי לשנות את הנסיבות וכיצד לשנות את הנסיבות בלי לשנות את התודעה. זו בעיה גדולה. אני מקווה שבאמצעות כתיבה, הוראה, שיחה, עיצוב אורחות-חיים ולימוד אפשר אולי להביא תיקון מסויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אני מקווה שמשקלו של האגואיזם בתהליך קבלת ההחלטות שלנו ניתן לשינוי" (כלומר לצמצום). זו תקווה לגיטימית ואפילו מכובדת. אבל אתה בטח יודע שיש אנשים שמקווים לשינויין של תכונות אנושיות אחרות. יש כאלו שמקווים שמשקלה של האמונה (יהודית/מוסלמית/...) יגבר, אחרים מקווים שמשקלו של הרכיב התועלתני-מטריאלי יגבר, אחרים מקווים להפך שמשקלן יקטן. ועוד כיוצא באלו משקלים של תכונות ונטיות שלא מנינו. בגלל שתקוותך מכובדת בעיני, אני מברך על פעילותך לקידומה (הלא פוליטי!) - כשאתה נאה דורש לאחווה וסוציאליזם, וגם נאה מקיים בקיבוץ עירוני. אבל אני מברך באותו אופן על פעילותו (הלא פוליטית!) של הרבובדיה לקידומה של האמונה - כשהוא מטיף לתרי"ג מצוות ומקפיד בעצמו על קלה כחמורה. אתה עדיין לא הראת מדוע התקווה שלך ליותר אלטרואיזם טובה מהתקווה שלו ליותר אמונה. אז אני מכבד ואוהד את פעילותם הלא פוליטית - כלומר לא כוחנית - של כל בעלי התקוות למיניהם. ונראה לי שקפיטליזם זו הכלכלה הפוליטית שמאפשרת לכול בעלי התקוות לקדם את תקוותיהם במקביל. ===> תפיסת אני "באופן פוטצניאלי - רחבה כמלוא מרחב האנושות. באופן אקטואלי זה כמובן לא יגיע אף פעם לרמה הזאת" אני, למשל, לא שותף לתקוותך שה"אני" יתרחב לכלל האנושות. זה נראה לי "תפסת מרובה לא תפסת". האמת, קשה לי אפילו להעלות על הדעת ייצור כזה – אולי איזה אל...או בהמה. מה שבטוח, ומוסכם גם עליך, שזה "כמובן לא יגיע אף פעם לרמה הזאת". כלומר תמיד יהיו גופים של "אני" ו-"אחר", שיעדיפו כל אחד את עצמו. וכל עוד זה המצב, יהיה הכרח בקפיטליזם - או דיכוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"עיקרו הוא הרעיונות הפסיכולוגיים-סוציולוגיים אודות דמות הגיבור" על זה בדיוק הזדעקתי בתגובתי הראשונה – שהקשר לקפיטליזם מאולץ. לי נראה שכתבת מאמר נחמד אדות דמות הגיבור, ואחר-כך לא התאפקת והחלטת להשתמש גם בו כפלטמורמה למסר אידיאולוגי. אז הוספת בכל פיסקה הערה על הקפיטליזם. לדעתי זו שגיאה - היא קילקלה את המאמר המקורי על הגיבור ונתנה, במקרה הטוב, תמונה מעוותת של דעתך על קפיטליזם. כדי לא להיכשל אחריך בשעטנז, אתייחס לשאלות שלך בתגובה נפרדת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |