בתשובה לטוביה, 20/01/02 0:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי כל כוונה לנסות ולהסביר כל מהלך, אבל אני אתן לך חומר אחר למחשבה: דתות בנות מיליוני בני-אדם ברחבי אסיה מביאות אנשים להתעללות עצמית ברמות שלא יאומנו. אנשים מצליפים בעצמם במשך שעות (במהלך "טראנס"), הולכים על גחלים לוחשות, מנקבים חורים עצומים בעורם ועוד. האם יש להם תאווה עצומה להתעלל בעצמם כך? אם לא, כיצד הגיעו כל האנשים הללו לאמונה בדתות הללו? האם יש להם בינה של ג'וק מת? אם הם יכולים להאמין בדברים שגומרים להם להתנהגות כזו, למה שאנשים אחרים לא יאמינו בשטויות אחרות שגורמות להם בסך הכל לתרום חלק מכספם לכהני הדת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם אותם פסיכופטים מתעללים בעצמם בגלל שאביהם סיפר להם שלאבי אביו קרה משהו שמחייב אותם לעשות את זה? אם בן אדם עושה מעשים מוזרים בגלל משהו שקרה למישהו אחר לפני אלפי שנים-אז הוא טיפש. יהודי שמקיים מצוות עושה את זה כי אבי אבות אבותיו עלה ממצרים וקיבל את התורה. יש חזקה שאין אב מעביר שקר לבניו. קל וחומר שאין עם של אבות מעביר שקר לבניו. יש דתות שמסתמכות על כך שאלוהים התגלה ליחידים. אני לא רואה שום סיבה שזה יחייב אותי לקיים דת כזו. יש דתות שסתם מספרות מה קורה שם למעלה, ומה זה מחייב אותנו. שוב, אין לי סיבה להאמין בכך. יש דתות שהן פילוסופיות חיים שמישהו הגיע אליהן, ללא התגלות, ולהן אין לי סיבה להתייחס. רק הדת היהודית נותנת לי צידוק מתקבל על הדעת למה אני צריך לעשות כדבריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתאר לך ניסוי שנעשה, ואשאיר לך להסיק מסקנות לבד: סטודנטים התנדבו לניסוי בהשפעת פעילות מוטורית על הזכרון. הכניסו אותם לחדר ונתנו להם לעשות פעילות משמימה למדי לאורך זמן רב (להרים ולהניח חזרה קוביות קטנות על לוח). אחר-כך שאלו אותם כל מיני שאלות סתם, והודו להם על השתתפותם בניסוי. לפני שיצאו מהחדר, ביקשו מהם "טובה" - עורך הניסוי הסביר להם שהאיש שאמור לקבל אנשים בחדר ההמתנה נאלץ ללכת לזמן מה, והם צריכים מישהו שישב שם וידבר עם המתנדבים האחרים. בתמורה לשירותיהם, הציעו לסטודנטים תשלום - לחלקם הציעו 10 דולר (מדובר בשנות השבעים, כך שזה סכום לא מבוטל), ולחלקם הציעו רק דולר אחד. רוב הסטודנטים הסכימו. מאוחר יותר, הם ישבו עם ה"מתנדבים האחרים". ה"מתנדבים" (ששיתפו פעולה עם החוקרים, כמובן) שאלו את הסטודנטים כל מיני שאלות - בין השאר, הם שאלו אם הניסוי מעניין או משעמם. גם בין אלו שקיבלו 10 דולר וגם בין אלו שקיבלו רק דולר אחד, היו כאלו שאמרו שהוא מעניין, אבל אלו שקיבלו 10 היו הרבה יותר בטוחים בעצמם, בעוד שאלו שקיבלו דולר אחד היו יותר מהוססים. אח"כ, החוקרים לקחו את האנשים שסיפרו ל"מתנדבים" שהניסוי מעניין, ושאלו אותם (בלי שיהיה צורך שישקרו, כאילו כחלק מהניסוי המקורי) אם הניסוי היה מעניין או לא. כאן מגיע הקטע החשוב: אלו שקיבלו 10 דולר (וסיפרו למתנדבים שהניסוי היה מעניין) הודו שהניסוי היה משעמם. אלו שקיבלו רק דולר אחד (וסיפרו וגו'), המשיכו לטעון שהניסוי היה מעניין מאוד. קוראים לזה "דיסוננס קוגניטיבי". בעברית, קוראים לזה תירוץ בדיעבד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |