בתשובה לרון בן-יעקב, 28/01/10 14:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מזמן שאלתי בלוגר פלסטיני- ישראלי, מה בדיוק אתם רוצים? ביקשתי תשובה מעשית דוגמת "אלטנוילנד" של הרצל. הוא הפנה אותי ל"הצהרת חיפה", אחרי קריאה בהצהרה אפשר להסיק שאכן הם רוקדים על שתי החתונות, ליד המדינה היהודית הם רואים בעצמם פלסטינים, ליד מדינות ערב הם חלק מהמזרח הערבי. איני יודע עד כמה הם מייצגים. הבלוג:http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=63718... הצהרת חיפה: מומלץ http://www.aravim.net/Articles.aspx?id=9&Rcat=68 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הצהרת חיפה אכן מומלצת, ולו רק בשביל להתרשם שוב מן הפסיכולוגיה המרחבית שבאה לידי ביטוי כה מובהק במסמך, האמור לייצג את מיטב הדוקיומיסטיות של האינטלקטואלים הערבים כאן. למשל הסקירה ההיסטורית המובאת שם מזכירה דיכוי, ניצול, אפלייה, כיבוש, חירות, עוול, הרס, טבח, עקירה, "אנו תובעים", כבוד, מחסומים ופשעי מלחמה - כנגד הערבים. שום איזכור או לקיחת אחריות לעניינים כלשהם בהם היה הצד הערבי מעורב באיזושהי פעילות לא לגיטימית כנגד הצד השני. אפילו איזושהי נכונות לקבל על עצמם מידה של אחריות הסטורית *למצבם שלהם* לא נמצא כאן. נהפוך הוא, הם אף מאשימים את מי שכן ניסו ליישם דו-קיום בשני הצדדים במיני האשמות. זהו העבר המשותף. ומה צופן העתיד? 'הגברת ההתנגדות והסירוב' ושלילה מוחלטת של שירות בהגנת המדינה, אבל גם לא שירות אזרחי כלשהו למען הכלל, גם לא זה הערבי, מאחר ואלו "סותרים את עקרון השיוויון" (???) המסמך מגביר את החשד, העולה פחות או יותר מכל מה שקשור לסכסוך הערבי (כאן ובשאר האיזור), שמדובר בפסיכולוגיה אחרת לגמרי, כזו שאינה אחראית לכלום, לא על עברה ולא על עתידה. היא אינה תובעת מעצמה דבר - לא מצפוניות כלשהי על יחסה לאחר (אלא רק תביעות *ממנו*) לא התייסרות על משגיה שפגעו בה ואף לא אחריות לעתידה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כך הרבה על העבר וכל כך מעט על העתיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד על העתיד: "מסמך: החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל | הוועד הארצי לראשי הרשויות הערביות" (גובש במקביל לאותה "הצהרת חיפה") |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |