 |
|
 |
||
|
||||
 |
תשעים אחוז מהנכים המפגינים מסוגלים לעבוד למחייתם. ריתוק לכיסא אינו מונע עבודה במחשבים או בתפקידי משרד אחרים. שיפסיקו לבכות ולנסות לסחוט עוד ועוד ואז הכסף יספיק כדי לטפל באופן ראוי במקרים הקשים באמת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אספר סיפור קטן: לפני כמה שנים הייתי נחשבת נכה 100% וקיבלתי קיצבה. באותו הזמן נאמר לי, שאם אני ארוויח יותר מ 75% מהקיצבה (להזכירכם, הקיצבה עצמה הינה פחות משכר המינמום) הקיצבה תבוטל. למרות שהיו לי הוצאות רבות על טיפולים וכו', אזרתי עוז ויצאתי לעבוד. בתחילה עבדתי כמעט שנה במפעל קרטונים, בהרבה פחות משכר המינמום. למזלי, אני טובה במחשבים, ובסופו של דבר השתלבתי בעבודה בהיי טק. כיום אני מרוויחה מספיק בשביל לשלם מיסים בשפע, ורשמית אין לי כבר אחוזי נכות כלל. אבל זה לא עד כדי כך פשוט. כשהתחלתי לעבוד בעבודה הראשונה שבה בוטלה לי הקיצבה, לא הייתי מסוגלת עדיין לעבוד ללא התאמה כלשהי של תנאי העבודה לצרכי (המיוחדים? אני שונאת להשתמש במילה הזו). אילו משהו היה קורה, והייתי מאבדת את מקום העבודה, הייתי נשארת ללא מקור הכנסה כלל- עד כמה שהבנתי בזמנו, לדמי אבטלה לא הייתי זוכה, והיה לוקח לי חודשים (תרתי משמע) לחדש את הקיצבה. סיכון די גדול. והבעייה היא שהמערכת בנוייה באמת כך שאין אמצע- או שאתה יושב בבית או "עובד" בעבודה שיקומית (יותר גנון מאשר משהו אחר. מנסיון), או שאתה בריא לחלוטין ואין לך סיוע כמעט כלל. מלכתחילה מקבלים קיצבה מ 75% נכות ומעלה. כך שהתוצאה היא שאין כמעט מוטבציה לנסות לשקם את מה שאפשר- כי אין בכלל תמיכה בשלבי הביניים. והערת אגב: אני לא הייתי נכת ניידות. אבל תאמין לי, עם מצב הנגישות כיום, לרוב נכי הניידות קשה מאוד להגיע פיזית לעבודה. תסתכלו במקום העבודה שלכם- האם אפשר להגיע אליו בכיסא גלגלים? האם אפשר להשתמש בכל מה שצריך עם כיסא גלגלים? ביותר מידי מקומות התשובה היא לא. שלא לדבר על כך שתחבורה ציבורית לנכי ניידות רק היא בחיתוליה בישראל (לא, לא לכולם יש רכב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמה שאת מספרת הוא די מדהים. האם שיעור הנכות תלוי בהכנסה? הייתי בטוח ששיעור הנכות תלוי במחלה ולא במצבו הכלכלי של הנכה. האם שני נכים הסובלים מאותו מצב יוכרו כנכים בשיעורים שונים משום שהאחד עובד והשני אינו עובד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה מסויימת כן. ביטוח לאומי מאוד, אבל מאוד מטרטרים עד שהם מביאים אחוזי נכות כלשהם. ההגיון שלהם הולך בערך ככה: אם יש שני נכים, אחד עובד והשני לא, אז מי שעובד בטח פחות נכה. אחרת, הוא לא היה עובד. לפחות לא בעבודה בשכר המכבד אותו. הם עושים את זה פחות לנכים מסויימים, כגון עיוורים וסוגים מסויימים של נכי ניידות. אבל יש הרבה מאוד נכים שהנכות שלהם לא נראית: נכי נפש, נכי ריאות, ועוד הרבה מחלות ונכויות שאינם בולטים לעין. לא כל נכה יושב על כיסא גלגלים או הולך עם כלב נחייה. ברור שביטוח לאומי מקבל חוות דעת רפואית, אבל זה לא השיקול היחיד שלו. ותאמין לי, גם מנסיון שלי, וגם מנסיון של אחרים בתהליך, ההרגשה היא לאורך כל הדרך, כי מתייחסים אליך כאשם בהתחזות עד שהוכח אחרת. ותאמין לי שזו הרגשה ממש מזופתת, במיוחד שגם כך (לפחות אצלי) זו הייתה הרגשה מגעילה להודות בפני עצמי שאני (הייתי) נכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה ימים היתה כתבה מרתקת של אבירמה גולן ב"הארץ" על שתי אמהות חד-הוריות מבית-שמש. היה כתוב שם על מצב דומה: הן מקבלות סיוע מהביטוח הלאומי. אחת מהן מאוד מעוניינת לעבוד יותר ממה שהיא עובדת, כדי להגדיל את הכנסתה. אבל אם תעשה זאת, היא תאבד את הסיוע, ובלתי סביר בעליל שהיא תצליח להגדיל את הכנסתה בצורה כל-כך דרמטית שהיא תרוויח מהמהלך. כך היא "תקועה". מצד אחד, יש כאן אבסורד ברור: האינטרס של המדינה היא שהנזקק יעבוד (יותר), ויהיה פחות נזקק. האינטרס של הנזקק גם הוא (במקרה של אותה אישה, ושל Xslf לעיל) לעבוד (יותר), ולהגדיל את הכנסתו. אבל בסידור הנוכחי, אם הוא יעבוד יותר הכנסתו לא תגדל, ולכן הוא לא עושה זאת, ונשאר גם נטל על החברה, וגם במצוקה כלכלית מסויימת. מצד שני, מה אפשר לעשות? אם המדינה לא תסייע בכלל, הרי לברזיל נהיה, ורעבים יתגוללו ברחובות. אם המדינה תסייע ללא מבחן הכנסה, אז ייצא שכל מיני עשירים מופלגים מקבלים גם עוד איזה אלפיים לחודש מביטוח לאומי, (כי הם אם חד-הורית, נניח) ויצאנו קצת מגוחכים (שלא לומר לא-צודקים). אפשר לנסות להקים מנגנון פיקוח (או להשקיע יותר במנגנון קיים) שיבדוק עבור כל נזקק האם הוא באמת לא יכול לעבוד יותר. זה כמובן בעייתי. חשבתי על רעיון אחר: שורש הבעיה הוא שתשלומי הסיוע תלויים בסף הכנסה חד, הכל או כלום. מדוע שלא יינתן סיוע מדורג: הסכום המלא של הסיוע יוענק למשתכרים עד X שקלים בחודש. מכל שקל נוסף שמשתכר הנזקק, יופחת מהסיוע חצי שקל (או כל פקטור אחר, בין אפס לאחד). כך, הנזקק יוכל לעבוד יותר ולקבל לכיסו חצי מכל שקל נוסף (או יותר, או פחות, תלוי בפקטור); מצד שני, החל מסף הכנסה מסוים כבר לא יקבל סיוע בכלל (וכך נימנע מלסייע לעשירים) - אבל הסף הזה יהיה הרבה יותר גבוה מהכנסתו כפי שהיא לפני השינוי (X ועוד הסיוע החודשי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותה בעיה קיימת גם אצל פנסיונרים שלא יכולים להשתכר מעל מינימום נמוך מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון שלך כל כך הגיוני, עד שאין שום סכוי שהוא יאומץ על ידי גורם ממלכתי כל שהוא. ולראיה - סיפור מהחיים: לפני לא מעט שנים נפצעתי במהלך שרות מילואים, והוכרתי כנכה צה"ל. ככזה, הייתי זכאי לתוכנית שיקום על חשבון משרד הבטחון (במסגרת זאת ניתן לקבל "מספר ירוק" למונית, זכיון לתחנת דלק, ועוד כל מיני פתרונות שיקומיים, בהתאם לפרמטרים שונים). תוכנית השיקום אשר בחרתי היתה מימון לימודים ודמי קיום לתקופת זמן מוגבלת. דמי הקיום כמובן הותנו בלימודים במערכת מלאה, ובאי השתכרות (שין שמאלית כמובן) נוספת. מהר מאד התברר לי כי מדמי הקיום אפשר אולי להתקיים, אך קשה מאד לחיות. כפי שיודע כל מי שהוא (או שהיה) סטודנט, גם מי שלומד במערכת מלאה, יכול להרויח כמה גרושים בעבודות סטודנטים כאלו ואחרות, אלא שלסטודנט הממומן על ידי מדינת ישראל אסור להשתכר אפילו שקל אחד בעבודה כזאת, שכן הוא יאבד את דמי הקיום המשולמים לו. כל הנסיונות לפנות לגורמים האחראיים בהצעה דומה לזאת שהצעת בתגובתך נענתה בכך שהדבר בלתי אפשרי. מה שנאמר לי זה: "אסור *שנדע* שאתה עובד" (ההדגשה במקור, על מנת להבהיר גם לקשה תפיסה כמוני איך הוא אמור להתקיים למרות הכל). אבל השיא עדיין לפנינו: באחד הימים התארח בגלי צה"ל שר הבטחון, וענה לשאלות מאזינים. התקשרתי לגל"ץ, והעליתי את הבעיה (ואת פתרונה המוצע, ברוח הצעתך), בשידור, לפני שר הבטחון. בשידור ענה שר הבטחון (אני מצטט מהזכרון, אבל זוהי רוח הדברים) שלא יעלה על הדעת שהמדינה תפקיר את נכי צה"ל, וכי נכה צה"ל לא יוכל להתפרנס בכבוד, והבטיח תשובה מפורטת בהמשך, לאחר שיבדוק את הנושא. ואכן, כעבור מספר ימים קיבלתי מכתב בחתימת שר הבטחון שהוא בדק את הנושא ואלו הן ההוראות. מה שלא כתב המוח האנליטי הוא מי נתן את ההוראות האלו, ומי מוסמך לשנות אותן... ובענין המאמר עצמו - אירגון נכי צה"ל אינו מזדהה עם מאבק הנכים מתוך רצונו לשמור על אקסלוסיביות. "לא יעלה על הדעת" שמי שנפגע ממחלה, או תאונת עבודה יזכה לאותן הטבות כמו חייל גיבור אשר חרף את נפשו למען המולדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, ההצעה של ירדן מזכירה למדי את ''מס ההכנסה השלילי'' של מילטון פרידמן - אחת ההצעות המבריקות ביותר ששמעתי למדיניות רווחה הכוללת תמריצים לעבודה. כמו שאמרת, ההצעה הזו כל-כך הגיונית, עד שאין סיכוי שמישהו יישם אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתאונת דרכים טפשית בזמן שירותו (אפילו לא בדרך לבסיס או ממנו) או שיחק עם רימון יד צה''לי כשהיה ילד קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הרי ''לא יעלה על הדעת'' להבחין בין חייל לחייל. איפה נשמע כדבר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היא על השיטה ולא על הקיצבה. אולי אני אשמע לכם חסרת רגישות לחלוטין- אבל נמאס לי! קבלת קיצבה לא מקדמת אף אחד. אני לא אומרת שכל הנכים הם עלוקות מוצצי דם או משהו כזה, אבל קשה מאוד שהמדינה נותנת כסף לאנשים שיכולים לעבוד. ההפגנה הזאת מעצבנת אותי באופן מיוחד כי משום מה אף אחד לא שם לב שבשנה שעברה גם הפגינו הנכים לחודשים ארוכים, הגיעו להסכם עם האוצר, ההסכם קוים, ההנהגה של הנכים התחלפה- והנה- כמו קסם יש לנו שוב שביתה תקשורתית. הדרישה היא להכפלה של הקיצבה, והם לא מוכנים לשום הסכם הדרגתי, או משהו כזה. ולא מדובר על נכי ניידות- על ניידות יש כבר תוספת. למה המדינה צריכה לממן אנשים שיכולים לעבוד? אם הם יכולים לעבוד ולא מקבלים עבודה- בזה המדינה צריכה להלחם! ויש הבדל גדול בין הנכים השובתים ובין נכי צה"ל. המדינה שלחה אנשים למלחמה או לצבא והם נפגעו בזמן שפעלו למען המדינה. האם זה לא שונה מאנשים שנפצעו בתאונת דרכים או חלו בפוליו? זה מאוד שונה. אין כאן אשמה של המדינה אלא עזרה של המדינה במסגרת מדינת רווחה. אני מסכימה עם זה שצריך ליצור כאן שינוי עמוק ביחס לנכים. אבל השינוי צריך להיות ביצירת מקומות עבודה, בהתאמה לצרכים מיוחדים (של כל מיני אוכלוסיות. כהערת בינים- בואו תסתכלו סביב במקום העבודה שחלכם ותראו אם הוא מותאם לעיוורים, לכסא גלגלים או אפילו לדתיים), ביצירה של עזרה כספית הדרגתית בהתאם לעבודה, בהכשרה מקצועית, וכו'. לא בעוד כסף- זה לא יקדם אותם לשום מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם נכים שמנסים לעבוד ולא מצליחים להתקבל (לא רק בגלל נכותם; בכל זאת יש מצוקת עבודה במשק, לא?); האם הם לא ראויים לקצבה גדולה יותר מדמי האבטלה הרגילים, לאור הוצאותיהם המרובות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שהם ראויים. נדמה לי שהם אפילו מקבלים אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע, אבל נדמה לי שגב' פו מתנגדת לזה (''לא בעוד כסף. זה לא יקדם אותם לשום מקום''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם הם יכולים לעבוד ולא מקבלים עבודה- בזה המדינה צריכה להלחם" בכ"א אם אנשים לא מקבלים עבודה מפאת מצוקה הקיימת במשק הם מקבלים דמי אבטלה. דמי אבטלה הם לאנשים היכולים לעבוד ולא מוצאים עבודה. קצבת נכות היא בשל הנכות עצמה. אין סיבה שאנשים יקבלו הגדלה אחידה של קיצבת הנכות, שאותה לא יקטינו עוד כמה שנים אם יתייצב המשק. נימוקים כלכלים עכשווים לא תקפים בעיני, חשוב הדיון העקרוני- המדינה צריכה לתת קיצבאות על נכות או לא? ויותר מזה- היא צריכה להגדיל אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום! בעניין הנגישות בישראל.... אני עושה עבודה על זה ואני צריכה למצוא מקום שאין בו נגישות לנכים. מצאתי, זה תחנת מכבי אש. אני עושה מטעם בי"ס לשלוח מכתב לעירייה וישנו את המדרגות ויעשו שיפוע לנכים. אני מקווה שזה יעזור לך ולעוד הרבה אחרים. אם את רוצה אני יכולה ליצור איתך קשר ולספר לך על הפוריקט. אימייל: orlevy2003@walla.com תצרי איתי קשר בהקדםאור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בטח מאד לא רגיש מצידי, אבל מה נכים צריכים לעשות בתחנות כיבוי אש? אגב, את יכולה להוסיף לרשימה שלך גם את סוכות המציל בחוף הים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה יש בעיה? בטח יש שם עבודות מנהלתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב השתנה לטובה: http://www.btl.gov.il/benefits/Disability/pages/defa... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |