בתשובה להמסביר לצרכן, 27/10/09 1:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מהווה דוגמה קלאסית לתלמיד שמתמכר לתיאור אנקדוטלי, בד"כ ע"מ להימנע מלהיאלץ לחשוב בעצמו, אבל לפעמים יותר ע"מ להתחפר בעמדתו ו"להוכיח" בעזרת התיאור האנקדוטלי כמה שהוא עצמו "צודק". יכולות להיות לכך סיבות נוספות ויישומים נוספים. תגובה 11145. אי אפשר ללמוד מתיאור אנקדוטלי, ולעיתים - מגמתי מאוד, על המציאות, אלא להיפך - זה מסייע להתנתק מהמציאות לכיוונים אבסורדיים. אגב, כליל, כליל החורש נאורי - הביע, עכש"ז, את נכונותו לחיות בחברה ללא רכוש פרטי - ובשונה ממה שאתה עושה כאן, הוא השתדל לצייר את התיאורים שלו בכפוף למציאות (לא תמיד הוא הצליח ולכן צחקו עליו קצת, אבל הוא לפחות ניסה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה באמת קורה עם כה"נ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כנראה בכל מיני מקומות ברשת, רק לא באייל (או שעבר לאלמוניות, כמו רבים מאיתנו). פעמים אחרונות ששמעתי עליו היו כשהוא השתתף בהצלחה בתיאטרון של מכון ויצמן, אבל זה היה מזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאוד מחמיא לי שבנות משקיעות כך הרבה אנרגיה באישיות שלי. ועכשיו, לגופו של עניין? את רוצה לחיות בחברה שאין בה כל רכוש פרטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתדלת לשמור על צניעות יחסית ועל הכרת ערכי הדל, כשעוסקים בשאלה מה צריכה "החברה" לעשות. אישית - במשך תקופה ארוכה - ארוכה מאוד - מחיי - חייתי עם רכוש פרטי שהיה זעום באופן שהיה מפתיע אותך - הוא הפתיע כל אדם אחר שנוכח בעובדות מקרוב. וביחד עם כל זה גידלתי ילדים במספר גבוה מן הממוצע הישראלי - באופן שהוגדר כ"מוצלח" למעלה מן הממוצע, ויצאו ממנו, מאופן הגידול הזה, ילדים שהם לא רק מוכשרים באופן טבעי, אלא הם גם "מחונכים" ו"תרבותיים" הרבה למעלה מן הממוצע. אומרים שהאהבה היא שעושה את זה... אה, הנה, אני כן מוכנה לומר משהו, בזהירות, לגבי החברה: אני רוצה לחיות בחברה שבה יש ערבות הדדית, ושהפערים בה הם לא קיצוניים. האם אני רוצה לחיות בחברה שבה הג'ינס שלעצמותי אינם שלי? לא, לא ממש, אבל הייתי יכולה להסתדר עם זה - ואלה לא דברים בעלמא - *הוכחתי* אותם באורח החיים, ואני מודיעה לך: זה אפשרי, וזה לא קשור בהכרח בתחושה מתמדת של "עוני", או של מסכנות. חברה שבה ערבות הדדית אמיתית, היא חברה כזו שבה המונח הזה יש לו משמעות בכל התחומים, לא רק בכסף. שנולדו ראשוני התינוקות הקיבוצניקים הצברים להוריהם יוצאי מרכז-מזרח אירופה - נולדו ביחד איתם גם ויכוחים נמרצים ותוססים, עמוק אל תוך הלילה, מי אחראי על חינוכם וגידולם של התינוקות ה"עבריים" - כך אמרו - האם רק הוריהם ה"פרטיים", הביולוגיים - האם יש בכלל דבר כזה, הורים פרטיים, ילד פרטי - או שהאחריות היא בידי כל חברי הקיבוץ. לא ייאמן, אבל אפילו תופעה מצומצמת של אבות שעמדו על חובתם-זכותם להחליף את החיתולים התקיימה לתקופה קצרה... זה עבר להם, כמובן, וגם הנכונות לעבוד קשה עברה להם כמו שעברה לכולם - אבל לאחר 100 שנה, ניתן להבין שדברים כאלה, בירור כזה של ערכים, נכונות לוותר על נוחות לאורך זמן, למען מטרה - תנופת עשייה בלי מרכאות - דברים כאלה לא היו קורים בחברה שבה עוסקים רק בשאלות רכוש וכסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשת חייל מי ימצא! אני מאחל לך ולילדיך שתמשיכו להצליח ולעלות הרבה מעל הממוצע, בחינוך, בתרבות, ובכל דבר אחר שעושה אתכם מאושרים "למעלה מן הממוצע". בעצם, כל מה שאני אומר כאן מיועד לקדם את האפשרות של אנשים להעלות את עצמם *מעל* הממוצע. ===>"אני רוצה לחיות בחברה שבה יש ערבות הדדית, ....ואני מודיעה לך: זה אפשרי" אני חושב שבתמוז וקהילות אחרות מחפשים חברים/ות חדשים. מי שבאמת רוצה יכול לנסות. אני תוהה מדוע יש כל כך הרבה אנשים שתומכים ברעיון, אבל נמנעים מלממש אותו בעצמם. הקיבוצים הרי משוועים לידיים עובדות. העובדה היא שההתנסות בחיים של שיתוף אפשרית לכל אחד ובכל זאת רק בודדים מנסים. אגב, למי שמנסה (כמו בתמוז), בלי לכפות את נסיונו על אחרים, אני מאחל הצלחה רבה. אני רק טוען שאם קיבוץ כזה לא מבודד את ילדיו משאר החברה והעולם (בד"כ על רקע דתי), אז זה בלתי אפשרי לקיים אותו לאורך דורות. אבל יש כאלו שמשלמים את המחיר הכבד ומצליחים: http://en.wikipedia.org/wiki/Hutterite |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |