בתשובה ליהונתן אורן, 25/10/09 22:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שניתן להגיע גם למסקנה הפוכה -- שבהעדר קהילה שיתופית, לא נוצר דיאלוג. ליתר דיוק, בהעדר קהילה שיתופית אין הכרח של דיאלוג, ולכן הדיאלוג לא מתפתח ועלול להעצר בטרם עת. לכן דווקא קיומה של קהילה שיתופית בה הדיאלוג הוא הכרח, מאלצת את המשך הדיאלוג וגורמת לדיון מעמיק גם בסוגיות קשות וביקורתיות. דוגמה אחרת -- קיימות קהילות בהן החלטות מתקבלות בקונצנזוס (משפחת הריינבוו לדוגמה). זה הליך מייאש לכל אדם נורמלי, והכוח המניע את התהליך לסיומו הוא חברותם של האנשים בקהילה והאכפתיות שלהם מהקהילה ומההליך. לרוב, אחרי כמה ימים של דיונים, החברים מצליחים באורח פלא להגיע לקונצנזוס. ללא קיום הקהילה ובהעדר הכרח מוסרי, הדיון לעולם לא יגיע למיצוי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מדוע לקשור בין דיאלוג לקונצנזוס? ולמה דיון אמור להגיע למיצוי? תמיד אפשר להעלות עוד טיעונים, לבקר את הנחות היסוד ולהגיד "בעצם, עוד משהו" כשכולם כבר רוצים ללכת הביתה. אני חושב שההנגדה הבסיסית מציבה מצד אחד קשר בין אנשים שמבוסס על דיאלוג חופשי ומנגד קשר שמבוסס על "המערכת" (חוקים, נורמות, מסורות, משחקים וכולי). טענה ישנה ומקובלת היא שאופי המערכת נקבע ע"י המבנה הכלכלי, ולכן יש ליצור מבנה כלכלי שונה שיאפשר היחלצות מהיחסים המערכתיים הנוכחיים לטובת התארגנות שמקדמת יחסים חופשיים ודיאלוגיים. אבל זאת תפיסה שמניחה שכדי להיחלץ מהמערכת הקיימת אנחנו זקוקים למערכת אחרת (אגב, האין כאן נסיגה אינסופית?), ועל כן אני תוהה עד כמה המערכת החדשה יכולה בכלל להיות לא דכאנית כשהיא יוצרת תלות חזקה בין חברי הקהילה. בנוגע ל"בהעדר קהילה שיתופית אין הכרח של דיאלוג" זה נשמע לי בסדר גמור. לא הייתי מעז להביע דעה באייל אם לא הייתי יודע שאני יכול תמיד לפרוש מהדיון (או לכתוב "אתה טועה" ולפרוש מהדיון), והרעיון שאנחנו צריכים הכרח כדי לנהל דיאלוג נראה לי בעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להפריד שני סוגי דיונים -- דיון לשם מטרה (קבלת החלטה), ודיון לשם הדיון. דיונים מהסוג השני, כמו אלו שבאייל הקורא, יכולים להמשך לאינסוף כי, כפי שאמרת, תמיד אפשר לדון על ערכי היסוד ועל התעדוף ביניהם. לעומת זאת, דיונים מהסוג הראשון נובעים לרוב מרצון משותף או מהכרח להגיע לסיכום, ולכן נוטה להסתיים בפשרה מקובלת (או בחברות מסויימות, בקונצנזוס). שאלה נתונה יכולה לפתוח דיון מהסוג הראשון או השני, כתלות בנסיבות. הטענה שלי היא שבחברות שיתופיות (תמוז, ריינבוו) או בעלות אינטרס משותף (תנועה, עמותה) אם השאלה יכולה לפתוח דיונים משני הסוגים, תהיה עדיפות לפתיחת דיון מהסוג הראשון ולכן הדיון יהיה לרוב יותר יעיל. אתה מתייחס לדיונים מהסוג השני, שבהעדר מסגרת (קבוצה או חברה) דיונים אלו אינם כבולים ויכולים להתפתח ללא מגבלה או חשש. אני לא מקבל את ההנחה שאין דבר כזה דיון חופשי כי הוא מושפע מהמסגרת בה המתדיינים נמצאים. זאת נראית לי טענה פוסטמודרניסטית שמטרתה למנוע דיונים ביקורתיים על חברות אחרות. אם ניתן להצביע על המגבלות של המסגרת הנוכחית (למשל חוקי טאבו של החברה), ניתן למפות אותן ולהתייחס אליהן בהתאם, למשל כערכים המטים את הדיון לטובת הדעה המקובלת. זה אולי דורש מאמץ נוסף מהמתדיינים כדי למנוע את העיוות האינהרנטי של נקודת ההשקפה (אם אני מודע לכך שזכוכית מגדלת מעוותת את הפרטים בשוליים, זה לא מונע ממני לתקן במוחי את תמונת המקור). העובדה שבנקודה זאת הפוסטמודרניסטים מרימים ידיים אינה מספקת כדי לשכנע אותי שדיון חופשי אינו אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין גדול בקשר בין הסוג הראשון של דיונים לבין הסוג השני של דיונים ובעירוב ביניהם. אני מניח שאנשי הקבוצות השיתופיות, בהיותם אנשים ערכיים, חולקים את אותה השקפה יחד איתי. בנוגע לאילוץ להגיע לסיכום בזמן נתון, הוא קיים, כמובן. אבל גם אם נניח שיש דיונים שהם רק לשם קבלת החלטה, עדיין נראה לי שבקבוצה כזאת הלחץ החברתי עלול להיות מכריע, בגלל הבעיה של הרכוש הפרטי. רכוש כזה מאפשר לנו לחיות את חיינו כרצוננו ולעמוד אל מול החברה ולהוציא לה לשון. אני שותף לדעתך שיש דיון חופשי, אם כי אני חושב שהוא תמיד מושפע מהמערכת. פוסטמודרניסטים אומרים (בהכללה גסה שלי ולכן מוטעית) שיש רק את המערכת. מרכס אמר שמעבר למערכת יש את מלכות החירות. אני מקבל את ההשקפה שאנחנו מוגבלים ע''י המערכת, אבל שאנחנו יכולים באמצעות דיאלוג שמבוסס על האוטונומיה שלנו למצוא בה פרצות ולהתקדם מעבר לה, גם אם בקטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמסגרת המשותפת מביאה לדיונים תכליתיים מהסוג הראשון, ואלו מצידם מביאים לדיונים עקרוניים מהסוג השני. ללא האילוצים שמביאים לדיונים, יהיו הרבה פחות דיונים ערכיים מהסוג השני. ייתכן שהלחץ החברתי עלול להחניק וויכוחים מסוג מסויים, אבל לעניות דעתי ומהכרתי החלקית של הקבוצות המדוברות, בקבוצות אלו יש יותר דיונים, משני הסוגים, לעומת קבוצות של אינדיבידואלים שאין להם כל אינטרסים מעבר לדיון עצמו. למה אנחנו מוגבלים ע"י המערכת? בישראל קשה לערוך דיון על ערכי הנאציזם (גודווין!), אבל עדיין ניתן לדון בטענה שהשמדת היהודים היתה כלי הנדסה חברתית של הנאצים מול הגרמנים. אם אתה מתכוון לשיח תרבויות, לדעתי כל שיח מוטה ע"י הרקע של המתדיינים, ולכן ככל הנושא הדיון מתרחק מהרקע כך רמת ההטיה קטנה. אבל כבר דשנו בכך בתגובה 352614 ובהמשך בתגובה 353594. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מטיל ספק ביתרונות שונים של קבוצות אלו. אני תוהה לגבי היכולת להיות נון-קונפורמיסט בצורה שמעצבנת את הקבוצה לאורך זמן. ואני לא יודע למה אני מוגבל ע"י המערכת היום. זה בדיוק העניין - המערכת מסתירה לי. אני יכול לספק רק דיווחים על העבר: בעולם שאני גדלתי בו לא היתה אפלייה עדתית וממסדית, ב-48' הערבים ברחו ומעולם לא גורשו וישראל תמיד חתרה לשלום. זה לא רק שאני התבגרתי מאז. גם המערכת השתנתה וטענות אחרות הן השולטות בשיח הציבורי. אגב, מערכות קיימות בהרבה תחומים: בתור ילד הייתי בטוח שאבא שלי הוא הכי בעולם. מבט מהיר מסביב מבהיר שכמעט כל הילדים חושבים כך על אבא שלהם, ולכן אני מניח שזהו מאפיין מערכתי שלא קשור דווקא לתכונות האב והילד הפרטיקולארים. בעוד עשר-עשרים שנים נוכל אולי להתבונן אחורה ולגלות כיצד המערכת הגבילה אותנו היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיות נון-קונפורמיסטי בצורה שלא מעצבנת את הקבוצה היא מעלה ברוכה. כל הדוגמאות שנתת אינן מגבילות את השיח. הן מאירות זוויות שונות של האמת (כן, לדעתי יש אמת, שהיא מערכת מורכבת שניתן לעשות לה רדוקציות שיאירו פנים שונות בה), ולכן אדם מרקע שונה יכול להאיר דרכי הסתכלות נוספות. ההנחה שאין אנו רואים את המערכת בכללותה לא צריכה להפריע, בדיוק כפי שהידע החלקי של המדענים לא עצר בעדם מלקדם את המחקר המדעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אולי מעלה ברוכה, לא יודע. קופרניקוס או צ'חנובר לא חשבו כמוך. וגם לא כל מיני יוצאי קיבוץ שאני מכיר שסיפרו לי על הלחץ החברתי ועל הדחיפה לקונפורמיסטיות (אין לי מושג עד כמה הם מייצגים. לפחות בספרים של עוז זה גם קיים, וזה הכי קרוב שהתקרבתי אי פעם לקיבוץ). כל הדוגמאות שנתתי הן שקרים מוחלטים ולא "מאירות זוויות שונות של האמת". היתה אפלייה עדתית וממסדית, ב-48' ישראל כן גירשה ערבים וישראל לא תמיד חתרה לשלום. ההנחה שאנחנו לא רואים את המערכת בכללותה (ויותר חשוב: את מה שמעבר למערכת) אכן לא מונעת מאיתנו התקדמות. היא פשוט צריכה להוריד את יומרנותן של הטענות שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, התכוונתי להתפקחות שלך מהאמיתות הקודמות. ולגבי הסיפה שלך, אני מסכים בהחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? תשובות לא מנומקות לא מתקבלות כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חשבתי שברור שהתשובה שלי לא היתה מנומקת) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |