 |
|
 |
||
|
||||
 |
וזו הסיבה שבגללה משרד האוצר מתערב בכל עניין. "שוק" הוא מצב שבו יש אוסף של אנשים, לכל אחד מוצר, שירות, או מומחיות מסויימת להשכרה, והאנשים הללו צריכים להחליט כיצד לחלק ביניהם את הזמן/מוצרים/שירותים. אתה יכול לדבר על "שוק העבודה" שבו מעסיקים שמחפשים עובדים בעלי כישורים, ועובדים שמוכרים את כישוריהם תמורת כסף. אתה יכול לדבר על גם על השירותים שנותנת המדינה כחלק מהשוק הכללי. לעינייננו, מבחינה כלכלית, יש כאן רופאים ואחיות שמספקים שירותים רפואיים, וצרכנים שמוכנים לתת להם אוכל בתמורה. המודל שלנו מסתבך כשאנחנו מוסיפים "קופות חולים" ובתי חולים" שהם חברות גדולות שמוכרות שירותי רפואה ושבתוכם עובדים רופאים ואחיות. המודל מסתבך עוד יותר כשלתמונה נכנסות חברות שמוכרות "ביטוח רפואי", ושוב כאשר המדינה משתלטת על ארגונים רפואיים כאלה או יוצרת אותם יש מאין. חסידי שוק חופשי יש בכל מיני גוונים. הקיצוניים ביותר (עדיין יש כאלה?) יטענו כי צריך לחזור למודל של רפואה פרטית פשוטה, שבה צרכן משלם לרופא כשהוא צריך טיפול רפואי. זה היה המצב עד אמצע המאה הקודמת. בעיה ראשונה: מודל זה מסוכן מדי לצרכן משום שכל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו במצב שבו ההוצאות הרפואיות שלו מתנפחות יתר על המידה (תאונת דרכים, סרטן, וכו'). כדי לפתור את הבעיה הזו אנחנו מכניסים ביטוח רפואי לתמונה. המודל הקלאסי של שוק חופשי שורד בקושי, משום שלחברת הביטוח יש יותר מדי כוח מול הצרכן. בעיה שניה היא שרפואה יעילה דורשת מדיניות ציבורית, והחלפה של ידע וסטטיסטיקות בין הרופאים. פיתוח טכנולוגיה רפואית דורש אקדמיה וחברות תרופות שעצמתן וגודלן מתנפחים והולכים. הצרכנים - ובעקבותיהם הרופאים - דורשים רגולציה של התחום. השירותים שניתנים על ידי הרופאים דורשים שיתופי פעולה רחבי היקף שיכולים להתקיים רק במסגרת בתי חולים גדולים. כל המערכת מתנפחת והולכת. המדינה נשאבת לתוך המערכת הרפואית. מה שמתקבל הוא "שוק" שאין לכלכלה דהיום כלים להתמודד עם המורכבות שלו. חוששני שרבים מן הכלכלנים של משרד האוצר מתגעגעים למערכות פשוטות שקל לנתח וקל להבין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה המודל הנכון למערכת הבריאות. אף אחד לא יודע, זאת הסיבה שצריך לתת לשוק למצוא את הפתרונות ולא "לעצב" את השוק לאיזה מודל שאיננו בן קיימא כפי שקורה אצלנו ובעוד מקומות וכפי שקורה במידה מסויימת בארה"ב עם המודל הקיים שהוא גם כן תוצר של "עיצוב" מסויים. עם זאת, אינני רואה פגם משמעותי במודל של רפואה פרטית בה משלמים על ההוצאות הרפואיות השותפות מהכיס ונהנים מכיסוי ביטוחי במקרה קטסטרופלי של מחלה קשה או תאונה. נראה לי סביר בהחלט שבתנאים של שוק חופשי יתפתח מודל כזה ואני לא רואה בטענתיך משקל רציני נגד המודל הזה. המודל הזה הוא מודל שעובד יפה מאוד בתחומים אחרים, אנחנו משלמים את הוצאות תחזוקת הבית והמכונית השוטפות ואנחנו נהנים מכיסוי של ביטוח במקרה של שריפה או גניבה או תאונה. לא כל כך ברור לי מדוע זה צריך להוביל לכך שלחברות הביטוח יהיה יותר מדי כוח מול הצרכן. אין ספק שרפואה יעילה דורשת מעבר של ידע בין רופאים, פיתוח טכנולוגיה ותרופות ובתי חולים משוכללים אבל לא ברור מדוע זה הופך את השוק לבלתי ניתן לניהול על ידי "הכלכלה" (אני מניח שכוונתך לשוק החופשי)? האם בתחומים אחרים לא צריך להעביר ידע, או לפתח טכנולוגיה או להקים מוסדות מורכבים? השוק הזה לא מסובך יותר משווקים אחרים וממילא ההפרדה הזאת מלאכותית שהרי כל השווקים שזורים זה בזה והמערכת הכלכלית היא מנגנון מורכב לאין שיעור שאין ביכולת אף אדם לנתח אותו או לנהל אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע מה רוצים היום כלכלני האוצר. אני יודע מה הם רצו לפני 10 שנים. לפני 10 שנים הם רצו כאן מערכת יעילה,קרי, מערכת אמריקאית. חיים פלץ הרפרנט של משרד הבריאות , הביא לועדת הכספים בחוק ההסדרים הצעת חוק שמנהלי בתי החולים לא יהיו רופאים אלא אנשי מנהל; הוא ודאי גם התכוון שמנהל קופת חולים כללית באותה תקופה לא יהיה ד"ר פטרבורג אלא איזה כלכלן (איך יכול להיות מנהל בית חולךים שכובלת אותו שבועת היפוקראטס?). זה כנראה היה אמור להיות שלב ראשון בהפיכת בתי החולים וקופות החולים לתאגידים למטרות רווח. למרבית המזל עשו לפלץ וגם לראש אגף התקציבים זובור בועדה אבל זה כבר סיפור יותר אנקדוטלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |