בתשובה לגלעד דנבום, 12/01/02 21:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. כל גוף רשאי לבקש לצרף מה שבא לו לעיתון, והעיתון יכול להסכים לצרף אותו או לא, משיקולים כלכליים ו/או אחרים, בלי שיהיה בכך שום בעיה אתית. ראה, לדוגמא, "מוספים פרסומיים" ומיני קטלוגים שמצורפים דרך קבע לעיתונות בישראל, כולל הארץ. ב. אין שום בעיה אתית עם כך שמערכת עיתון תנקוט קו ערכי מסויים במאמרי מערכת וכל חומר שאינו נראה על פניו כידיעה עיתונאית. כפי שאתה ודאי יודע, עיתונים רבים בארה"ב נוהגים דרך קבע "לתמוך" (To endorse) במועמד מסוים לנשיאות לפני הבחירות. הדבר בא לידי ביטוי במאמרי המערכת של העיתון, שינקטו עמדה לטובת אותו מועמד. כל עוד אין לכך ביטוי בסיקור העיתונאי של המועמדים - אין בכך כל בעיה אתית, לפי האתיקה המקובלת. ג. בניגוד לשידורי טלוויזיה ורדיו, שמחוייבים בפיקוח על שידור (או מניעת שידור) תשדירים בעלי מסר ערכי, הרי שלעיתון יש זכות מלאה מבחינה חוקית ואתית לפרסם מודעות בעלות מסר ערכי (או אחר) שהוא מעוניין לקדם (ואף לאפשר את הפרסום בחינם), ולחלופין - לדחות מודעות בעלות מסרים שהעיתון מתנגד אליהם. כל זה נובע מהיות העיתונות הכתובה משאב שפתוח בפני כל אחד (כל אדם יכול להקים עיתון, אם הוא רוצה בכך, ראה האייל כדוגמא), לעומת התקשורת האלקטרונית (רדיו וטלוויזיה, לצורך העניין), שמשתמשים במשאב מדינה מוגבל (תדרי שידור). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אך התהייה נותרת: האם זהו הקו המערכתי בו נוקט עיתון הארץ? אני חושב שמן הראוי הוא לפחות לפרסם אם זה פרסום שנרכש, או שהעיתון החליט לפרסמו מרצונו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד, זה אינסרט ככל אינסרט. הלקוח משלם, האינסרט (להלן "תחיב") נתחב. אם המפרסם רוצה גם מודעה המפנה לתחיב, יתכבד וישלם גם בעבורה (ונדמה לי שב"מעריב" אכן פורסמה מודעה המפנה לתחיב הזה, שצורף רק למנויים). "הארץ" ושני היומונים הגדולים בישראל נמנעים מלקבל מודעות מסחריות רק לעתים רחוקות במיוחד, לאחר פנייה לייעוץ משפטי. לאחרונה שמעתי את עורך "א-סינארה", לוטפי משעור1, מכריז כי עיתונו לא יפרסם מודעות אנטי-ערפאתיות של מועצת יש"ע (למרות שברור שפרסום כזה לא היה חושף אותו או את העיתון לחבות משפטית כלשהי). זכותו. בעתונים שמניתי לעיל זה לא מקובל. אני לא מצפה ש"הארץ" יפרסם אם המערכת שלו מזדהה עם "סופר פארם" ויציין במפורש שהתחיב של "סופר פארם"2 הוא מודעה בתשלום. אפילו שהוא כבר לא "עיתון לאנשים חושבים", הוא יכול לצפות שהקוראים יבחינו בין מודעה לבין חומר מערכתי. 1 אם עשיתי סלט, אני מיץנצל. אני כמעט בטוח בשמו של העורך ודי בטוח בשמו של העיתון. המדקדקים יקראו "עורך של יומון ישראלי בשפה הערבית". 2 פעם שלישית לינק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים גם עם זה, רק נראה לי בעייתי משהו ששבוע אחרי שהאמנה הזו הייתה הנושא של כתבת השער במוסף סוף השבוע, וחלק מהחתומים עליה נמצאים בצוות הכתבים הבכיר של העיתון, מצורפת האמנה עצמה כמו איזה פוסטר של ראש הממשלה בעת כניסתו לתפקיד, מבלי שמובהר כי זה תחיב (תודה על הניאולוגיזם) קנוי ולא Endorsment של העיתון לדעות הפוליטיות בהן הוא תומך, כשם שעושים עיתונים בארה"ב (כפי שציין דובי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ, ידוע לך מה מקורו של התחדיש העברי ל"אינסרט", תחיב, שהשתמשת בו? זו פעם ראשונה שאני נתקל בו, לא ראיתיו אפילו בפרסומי האקדמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטגוריה שלישית מלמטה, מושג שלישי מלמטה. (תודה על הניאולוגיזם ל-"ניאולוגיזם"; כל יום לומדים משהו חדש, ואפילו שניים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מהפובליציסטים הקבועים של הארץ (שאת שמו אני לא זוכר כרגע) פירסם ביום חמישי (היום שבו צורפה האמנה לעיתון) מאמר ובו ביקורת על כך שלא צורף אל מנסחי האמנה נציג של ציבור הערבים אזרחי המדינה. מצד שני הכתבה במוסף שבוע לפני כן היתה מאוד מחמיאה לרעיון וגם לתוצאה. מכאן אני מסיק שבמערכת עיתון "הארץ" קיימות דעות לכאן ולכאן. דבר נוסף שמעניין בהקשר זה הוא שהרב אלישיב, שהוא גדול הפוסקים הליטאיים החיים (עכשיו כשהרב שך ז"ל הלך לעולמו), הורה לא להתייחס אל האמנה הזו, למרות שנאמנו, ראש העיר בני ברק, הרב קרליץ, היה בין מנסחי האמנה. הוא טוען (כפי שצוטט בעיתון "הארץ") שלא כדאי לשבת עם החילונים כי (ציטוט חופשי): "יש יותר סיכוי שאנחנו נושפע מדעתם מאשר שהם יושפעו מדעתנו ולכן לא כדאי לקיים דיאלוג עם החילונים, אלא רק להמשיך לחלוב את עטיני המדינה הציונית שאנחנו בין כה חושבים שהיא לא באמת מדינה יהודית" (אני שב ומדגיש שמדובר בציטוט חופשי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא דומה כתבה למאמר פובלציסטי. במאמרים פובליצסטים של ''הצופה'' תמצא לעתים את העשבים השוטים של הימין הדתי קוראים לשלום, ויתורים בשטחים ושאר קללות. אני מניחה שברור לך של''הצופה'' קו ברור והאנלוגיה בהתאמה. ב. ה''ציטוט החופשי'' כמוהו כ''מציאות בדויה'', בהתאמה. הוא חופשי מאד אך פרשני ולא ציטוטי כלל ועיקר. הדברים לא נאמרו בנימה זו, והרשה לעצמך להניח שגם בקרב האליטה החרדית, ממש כמו האליטה העיתונאית, יש ''דיעות לכאן ולכאן''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם האייל הוא עיתון מבחינה חוקית? למשל לצרכי פקודת העיתונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב שיפוטו של משה נגבי - לא. תודה לאל, כי אחרת היינו עוברים על החוק. למזלנו, המחוקק הישראלי לא מבין מהחיים שלו באינטרנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסביר בבקשה- מה תהיה העבירה על החוק, נניח- אם איכשהו דיונים של האייל היו מופצים בחוברת נייר עיתון ועם כותרות צבעוניות? - וזאת בהנחה שהמפעל יהיה מוגדר כמעין מועדון וויכוחים מודפס. הרי 'סמילי' טוען שזוהי דמוקרטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אין לי לידי את הספר של נגבי (יהיה לי מחר), אז אני לא יכול לצטט, אבל כעקרון, מונהג בארץ רישום עיתונים - כל כלי תקשורת מודפס בארץ (אפילו נייר שמחולק באופן לא קבוע בין חברי הקיבוץ) חייב להרשם אצל רשם העיתונים (או משהו כזה) על פי פקודת העיתונות (משנת 30-ומשהו). מכיוון שאנחנו לא רשומים בשום מקום, לא היינו חוקיים אם היינו עיתון מודפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |