בתשובה להאייל האלמוני, 27/08/09 21:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חש חמלה. קבל נא פרומיל של דמעה ממני. מהי המשמעות המעשית של החמלה הזו בעיניך? האם טופז היה צריך "לשלם את חובו לחברה", או שבשל מצבו הוא היה זכאי לקבל הנחה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בו נחשוב ביחד: אם אתה חש חמלה לגבי כל אדם, אז מה ההבדל המעשי בין לתת הנחה למי שאתה חש כלפיו חמלה לבין לא לתת הנחה למי שאתה חש כלפיו חמלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שטופז הגיע למצבו דווקא בגלל שפתאום הוא לא קיבל הנחה. הבני־זונות שינו את הכללים. וכשסיפרו לו, הוא התרגז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקשתי לחשוב, לא? נעשה את זה לאט וביחד. ש: באי הדמיוני מסויים יש מאה גנבים שנתפסו ונכלאו לעשרים שנה כל אחד. האם הם קיבלו הנחה בגלל חמלה? (לא, על תדאג, הפעם אני לא אשאיר שאלות פתוחות שדורשות מחשבה) ת: אי אפשר לדעת. ש: אז מה ההבדל המעשי בין אי שבו כל בני האדם מקבלים הנחה בגלל חמלה לאי שבו אף אדם לא מקבל הנחה בגלל חמלה? ת: אין הבדל. ש: אם כך, האם טופז היה צריך "לשלם את חובו לחברה", או שבשל מצבו הוא היה זכאי לקבל הנחה? ת: לא, כמו כל הפושעים הוא צריך לשלם את חובו לחברה וכמו כל הפושעים הוא זכאי לקבל הנחה, שכבר מובנית בתוך מערכת הענישה שלנו באופן אינהרנטי. ש: אם כך, האם יש מצב בו מישהו "פתאום" לא מקבל הנחה? ת: מה פתאום, אם החמלה ניתנת לכל אדם, היא ניתנת תמיד, ולכן היא לא גוררת שום דבר "פתאומי". ש: האם הבני־זונות שינו את הכללים? ת: לא. הכללים היו קיימים תמיד. ש: האם כשסיפרו לו, הוא התרגז? ת: לא. הוא ידע את זה תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הוא סתם שלח בריונים לחבוט בבבני־זונות ולא בגלל שהם סיפרו לו שהם שינו את הכללים. מזל שהוא לא שלח אותם להכות אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה שולח אותם באותה מידה גם בלי חמלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצורה מפורשת יותר: אתה רוצה להגיד שדודו טופז הוא פסיכופת ולא סתם בריון חמום מוח. אם אתתה רוצה לטעון שהוא לוקה בנפשו ולכן לא אחראי למעשיו: אני לא מקבל את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבה איילת, משמעות החמלה אינה "לתת הנחה" לפושע. ברור (לי לפחות, אני מקווה שאיילת תסכים איתי) שהצדק קודם ואדם שפשע אמור לקבל את ענשו ללא שיקולי חמלה. אז מהי המשמעות המעשית של החמלה? למשל, לא "לרקוד על הדם". במקרה של טופז למשל, הקרקס שנעשה לאחר מותו לא היה חומל, ולא היה ראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמחזר את השאלה שלי - למה לא? טופז עצבן הרבה אנשים בחייו. למה לא ראוי שלפחות במותו הוא ישמח אותם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זקוק לחמלה לאחר המוות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא זקוק לחמלה (ולשום דבר אחר) אחרי המוות, וגם לפושע חי החמלה לא אמורה להפיק תועלת מעשית, כאמור. נראה לי שהחמלה נחוצה יותר לנו, לחברה הנורמטיבית שמכבדת את האדם. אדם שפשע ראוי לעונש, להוקעה, להרחקה מן החברה, וחובה עלינו כחברה לדאוג לכך שישלם על פשעיו את מלוא המחיר. אבל לבזות אדם סתם כך, זה כבר לא צודק. את הגבול הזה, שהוא לעיתים דק, בין ענישה והוקעה של פושע ולבין ביזויו ללא צורך משרטטת אותה חמלה. זה ''הביטוי המעשי'' שלה. אני משערת שלו החמלה היתה נפוצה יותר, היינו מרוויחים שיח חברתי-תקשורתי צהוב פחות וענייני יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיח פחות צהוב הוא עניין שונה. החמלה, כמו כל רגש, היא נקודה שעוזרת לסחוט דמעות כשצריך. דוגמה לדילמה: http://www.the7eye.org.il/Metukshar/Pages/050909_LAT... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |