בתשובה להאייל האלמוני, 25/08/09 12:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפחד הנוסף: תגובה 522066. עכשיו נוסף אצלי עוד פחד, אם כי הוא שולי: הפחד מן ההיתממות ומגלגול עיניים צדקני אל השמיים - היתממות וגלגול עיניים צדקני מצד אנשים אינטליגנטים ומבינים - מי יודע מה עוד היא נושאת בחובה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם בגלל שיש לך פחד נוסף את מפחדת יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם פחד זה רגש מצטבר, או שהפחד הכי חזק מאפיל על שאר הפחדים? נניח אדם הולך בסמטה חשוכה וידועה לשמצה במספר מקרי האונס והרצח שהתרחשו בה. האם יפחד יותר כשידע שיכולים לאנוס או לרצוח אותו מאשר אם ידע שיכולים רק לרצוח אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי מפחיד לפחד מאונס וגם רצח (שבא בעקבותיו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פוחד משודדים, רוצחים, גנבים, שוטרים, בריונים ושיכורים. את פוחדת משודדים, רוצחים, גנבים, שוטרים, בריונים, שיכורים ואנסים. האם את פוחדת יותר ממני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הבנתי, אבל נדמה לי שאתה מרמז לאפשרות שהקב"ה צייד כל אחד ואחת מאיתנו ב-2.6 ק"ג פחד בדיוק, והשאלה היא רק איך אנו מחלקים, איש-איש ואישה-אישה, את מכסת ה-2.6 ק"ג פחד שלנו - גברים מחלקים אותה ל-6 חלקים שווים בעוד שנשים מחלקות אותה ל-7. לא יודעת, הסידור הזה לא נשמע לי כל כך. לפני כמה שנים רואיין בתוכנית Sixty Minutes סופר (ניו זילנדי, נדמה לי) שהיה חולה במשך מספר שנים במחלת דם מקצרת חיים, ובנוסף על כך אובחן אצלו זמן קצר לפני הכנת התוכנית גם סרטן מסוג אלים וקטלני. הפחד, כך סיפר, הוא "אורח קבוע", אצלו, והוא התרגל לחיות ולתפקד איתו תחת סדרת מגבלות מסויימות ובעזרת תרופות - עד להופעת הסרטן. מאז הסרטן הוא פוחד הרבה יותר, חדל לגמרי לישון בלילות, נזקק לכדורי שינה, לכדורי הרגעה חזקים מאלו שנטל מקודם, לטיפול נפשי אינטנסיבי יותר ולעוד כל מיני מרעין בישין שאינני זוכרת במדוייק. לפני כמה שנים היה בטלויזיה משדר מעניין על דרי הכפרים למרגלותיו של הר געש באמריקה התיכונה. מה אני אגיד לך, הם פוחדים, הם פוחדים מאוד. כל הזמן. הם פוחדים מן הדברים ששאר בני האדם פוחדים מהם, והנשים שבהם פוחדות, קרוב לודאי, מדברים שיש לנשים מה לפחוד מהם, יותר מגברים - ובנוסף על כל זה, כולם פוחדים מהתפרצות געשית כבדה (התפרצויות קלות יש שם, נדמה לי, בכל כמה זמן). לשאלה מדוע אינם עוברים לגור במקומות אחרים הם ענו את מה שניתן היה לראות גם ללא התשובה המילולית - מדובר באנשים עניים, עלובי חיים, שידם אינה משגת מגורים במקומות אחרים. נדמה לי שגם במקרה של הסופר החולה וגם במקרה של תושבי הכפרים ההם, סידר הקב"ה, שבשיטות הייצור שלו אינני מבינה דבר וחצי דבר - מכסה גדולה יותר של פחד בעבור כל איש ואיש. סביר להניח שכך הדבר גם כשמדובר ביחס גברים-נשים - אם איננו מדברים על דייגים אמריקאים (?) הזכורים מסמיילי האבוד אלא על אנשים בעלי מקצועות רגילים וממוצעים החיים חיים רגילים וממוצעים - לנשים יש גורם פחד נוסף והן מפחדות בהתאם (חלק מהן נוקטות אמצעי זהירות אישיים - מדירות רגליהן ממקומות מסויימים, לדוגמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני אומר משהו הרבה יותר פשוט. הפחד הוא לא תחושה רציונלית, גם אם הסיכוי של נהג במכונית למות גדול מזה של נוסע במטוס, רוב האנשים מפחדים יותר לטוס במטוס מאשר לנהוג באוטו. באותו אופן, גם אם הסיכוי שלך להפגע ברחוב חשוך בלילה גדול מהסיכוי שלי, זה לא אומר בהכרח שאת יותר פוחדת ממני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשהו הזה הוא לא פשוט, אם כי אולי הוא פשטני קצת יתר על המידה. הפחד הוא תחושה רציונלית במקרים מסויימים ובמקרים אחרים לא. בפסיכולוגיה, כאשר מדובר על תחושת פחד לא רציונלית במוגזם, היא מוגדרת בד"כ כ"חרדה" (anxiety), ויש לה מספר מאפיינים מוכרים, שהבולט שביניהם הוא הקשר הרופף שלה עם תנאי המציאות. בקצרה - אם אני יושבת כאן, בדירתי הבטוחה שבגבעתיים, ורועדת מפחד מנמרים - הפחד שלי אינו רציונלי. פחדו של יוסי גינסברג 1, ישראלי כמוני, נולד במרכז הארץ כמוני ובערך בן דורי - מן הנמר שהתקרב אליו מאוד, בג'ונגל הדרום אמריקאי - היה, לעומת זאת, פחד רציונלי יותר, כך נראה. לשם הבהרת הנקודה, אם בא לך - עיין נא בתגובה 522110 וספר לי מה אתה חושב. 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת מתבלבלת. חרדה זה כשהפחד הוא מוגזם ומסיבות לא רציונליות. אבל כמות הפחד היא אף פעם לא רציונלית. אדם לא מפחד יותר בגלל שהמצב מסוכן יותר, ובטח שלא באופן פרופורציונלי לכמות הסיכון. יש מצבים מאד מסוכנים בהם אנשים בכלל לא מפחדים, ויש מצבים לא מסוכנים בהם אנשים מאד מפחדים. תחשבי רגע על סרט אימה (סיכון כמעט אפסי, פחד כמעת מקסימלי) לעומת נסיעה ברכב (סיכון אדיר, פחד כמעט אפסי). ולגבי 522110, אני חושב שאת טועה. הסכנה של תקיפה מינית במצב כזה הוא כמעט אפסי. המצב של תקיפה אלימה סביר יותר, אבל אז האישה לא צריכה לפחד בגלל שהיא אישה, אלא בגלל שהיא חלשה. לא הייתי רוצה להתקע שבוע עם 6 מתאגרפות עצבניות, גם אם אין סיכוי שהם יתקפו אותי מינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם נשים חזקות פיזית יכולות להיאנס. יש איזה גורם משתק שמופיע במפגש עם תוקף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שכן, אלא אם אתה משרת בצבא האדום ויש לך קעקוע של מגן דוד. בהנחה ששניכם תושבים באיזור נורמטיבי בארץ, תוחלת הנזק שבאונס כפול הסבירות להיאנס היא, עבור אשה, גדולה בהרבה מאותו אומדן עבור שאר גורמי הפחד שציינת, עבור גבר 1. 1 לשאלתך שלא נשאלה, 92 לעומת 3, ביחידות אוניברסליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא. לאף אדם אין בראש מכונה לחישוב תוחלת הנזק שבאונס כפול הסבירות להיאנס, ולכן מובן שהפחד איננו תוצאה של החישוב הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסכים. הרי יש סיבה אבולוציונית לקיום תחושת הפחד, ולעוצמות השונות בה ניתן לחוש אותה. כשהס. אוגדונר עשה לי מסדר בצבא פחדתי יותר מאשר כשרס''ר הבסיס עשה אותו. לא בגלל שהוא היה טיפוס מפחיד יותר, אלא כי לא נזקקתי לחישוב מודע, כדי להבין שהסיכוי לחטוף מהסאו''ג גדול יותר (כי הוא מחמיר יותר, לרגל דרגתו הנאצלת), ושהעונש יהיה כואב יותר (כי רשום לו פעמיים גבר בת''ז). את אותו חישוב לא מודע של הסיכוי להפגע ושל מידת הפגיעה, אדם נורמלי עורך עבור כל מצב שנתפס כמסוכן במידת מה. אני כמובן לא טוען ש''ערך הסכנה'' המתקבל הוא תוצאה של הנתונים הסטטיסטיים האמיתיים, אבל הוא כן נסיון לאמוד אותו. במקרה של חשש מתקיפה מינית אצל נשים (נפוץ יותר מחשש משוד), האומדן גם תואם את המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיבה אבולוציונית גם לקיומו של האושר, זה לא הופך אותו לרציונלי. להפך, ידוע לנו שהאושר איננו רציונלי, וידוע לנו שהפחד איננו רציונלי. כשאנחנו ברכבת הרים אנחנו מפחדים ברמה גבוהה מאד, למרות שאנחנו בטוחים הרבה יותר מאשר ברכבת רגילה (שבא אנחנו כמעט ולא מפחדים. ולא חסרות דוגמאות אחרות. במילים אחרות, אין לאינטואציה שלך יותר מידי ביסוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון ב"רציונלי"? קיומה של תחושת האושר הוא רציונלי, כי אנחנו יכולים להסביר אותה מסיבות רציונליות (הגיוניות, ובעלות מטרה תועלתנית). אפילו תחושת האושר של אדם ספציפי היא אולי רציונלית כשאנחנו חוקרים אותה כמדענים, במובן שאנחנו יכולים (תיאורטית) להסביר מדוע הוא מאושר, את הקשר לתועלת ולמה דווקא במידה המדווחת ("מושיקו מדווח על אושר כי הוא אוהד כדורגל עקב העתקה של הכמיהה להערכת אביו השיכור לרצון בהצלחת הפועל חיפה בינקותו, בנוסף רמות הורמון הX בדמו גבוהות ב30% מהממוצע לכן הוא מדווח על יותר אושר מאוהד ממוצע בעל תנאי פתיחה דומים" וכו'). מה שלא רציונלי הוא רק האושר מבחינתו של האדם עצמו (למה צריך להיות אכפת למושיקו מנצחון הקבוצה כאשר הוא לא מרויח מכך דבר? ובכלל, לאור מותו הקבוע מראש, למה שיהיה לו אכפת בכלל ממשהו? וכו'). הרי בחקר קבלת החלטות של בני אדם רואים שמתמטית, ההחלטות שאנו מקבלים הן לא פעם לא נכונות מתמטית, אבל כן ניתנות לחיזוי, ואפשר אף להסביר מדוע דווקא הן התקבלו, במקום ההחלטות ה"נכונות" (למשל שנאת ההפסד, שאותה בתורה אפשר לנסות לנמק מנימוקים אבולוציוניים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל תופעה שקיימת אפשר להסביר בסיבות רציונליות. לכן כמובן שלא לזה כוונתי. כוונתי היא שהאושר איננו רציונלי (כמו שהפחד איננו רציונלי) במובן שהרבה פעמים אנחנו מאושרים למרות שרציונלית אין לנו סיבה להיות מאושרים, אם בגלל שאנחנו לא מנתחים את הסיטואציה נכון, ואם בגלל שאנחנו מושפעים מכל מיני חומרים טבעיים יותר (כמו אנדרנלין) או פחות (סוכר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהרבה יותר נפוצה התופעה שאנחנו לא מאושרים למרות שיש לנו סיבות טובות להרגיש מאושרים. וגם זה לא רציונאלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הזדמנות להזכיר שוב את "חרדת הסטאטוס" של אלאן דה-בוטון. לטענתו, עידן המריטוקראטיה הנוכחי משולב בהכרח בחרדת סטאטוס מתמידה שבה אנו חרדים באופן קבוע שכשרונותינו ויכולותינו יתגלו לפתע כבלתי תואמים את מעמדנו החברתי\י וידרדרו אותנו מטה מטה. מצב זה יש להשוות למצב הקודם שבו מעמדו של אדם נקבע בלידתו והוא חי את חייו במסגרת תחום מוגדר היטב וצר של התקדמות חברתית אפשרית. במצב זה הוא היה פטור מן המלחמה הנואשת במעלה העמוד המשומן של סטאטוס חברתי ומן החרדה המתמדת הנלווית לכך. בהסבר זה אין שום דבר אירציונלי והוא דוקא טוען שיש לנו סיבות די טובות להרגיש לא מאושרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כשאנחנו למטה זה הגיוני להרגיש לא מאושרים, וכשאנחנו למעלה זה הגיוני להרגיש לא מאושרים כי אנחנו יכולים ליפול למטה. אני לא רואה את הרציונאליות כאן. כולנו בני חלוף אבל אנחנו חיים עכשיו. מול דה בוטון דייל קרנגי ממליץ ''אל תאגה'', וסבתא שלי מוסרת שהעיקר הבריאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש (גרסה עברית של אהוד מנור לשיר של ויניסיוס דה מוראיס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבתא שלי ממשיכה ואומרת ''אין אי אפשר. תגיד לעצמך שאתה צריך להיות מאושר, ואז תהיה מאושר''. ככה זה יקים מהדור הישן, הכל עניין של חובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אחרי שהצייד שחרר אותה מהבטן של הזאב הרשע ועבר איתה לחיי חטא עתירי ויאגרה ודציבלים בדיור המוגן של ההסתדרות, לא פלא שהיא לוקה באופטימיות תסרת תקנה. תסביר לה שאתה אומר ואומר ואומר לעצמך, אבל צריך שגם כיפה אדומה תתחיל לשתף פעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, אני רוצה להיות הזאב. הגברים החדשים נראים לי כל כך משעממים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יקים? משום מה היה לי נדמה שאתה ממוצא (חצי?) תימני. (יכול להיות שאני מבלבל תגובות ישנות שלך ושל עוד כמה מגיבים, או שפרט המוצא הזה הוא מדמיוני הקודח בלבד?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, אולי אתה מתבלבל עם אפופידס (שזה קצת מוזר, כי אנחנו חלוקים ברוב הדברים). בשיחת טלפון מהירה שערכתי עכשיו לאמא שלי, היא טוענת בתוקף שלא היה שום תימני בתמונה (ושאני חייב לבוא לארוחת החג. תראה מה עשית!). הסבים והסבתות שלי היו ארנברג ולוסטיג, זיידמן וגולובר, כך שלא נראה לי שאתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, זה אפופידס, תגובה 67072. ואני מצטער על מה שעשיתי, אבל אולי ינחם אותך לדעת שהחגים הם צרת רבים וגם אני סובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבנין ירושלים ננוחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוסטיג? נו, בטח שתימנים, תגובה 435741. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שסבתא שלי - הלוסטיגית - אפילו יודעת מה זה ג'חנון. ואנחנו במשפחה לא מאמינים בכולסטרול (יש סיגריות בשביל לגמור עם זה כבר. אחרת היינו חיים לעד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את הבדיחה על טונה ולחם שחור בגן עדן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. מצחיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמדה מאוד. יעקב מת והגיע לגן עדן, אלוהים מקבל אותו ומציע לו לאכול יחד. מתיישבים ואלוהים מוציא לחם שחור וקופסת טונה. יעקב מסתכל למטה ורואה שבגיהנום שמתחתיהם כולם יושבים לאכול סטייקים, קוויאר, פירות אקזוטיים, עוגות קצפת, שמפניה.... כך גם בארוחת הצהריים וכך גם בארוחת הערב (אחסוך את תיאורי האוכל העסיסיים), בגיהנום עורכים משתה מפואר ורק יעקב ואלוהים אוכלים לחם שחור וטונה. יעקב אוזר אומץ ושואל את אלוהים, "תגיד, למה בגיהנום אוכלים ונהנים ואנחנו בגן עדן מסתפקים בלחם שחור וטונה?" אומר לו אלוהים "האמת, בשביל שני אנשים לא כדאי לבשל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן נחמדה. יש כאן מסר שקשור לתגובה שלי או שזאת אסוציאציה חופשית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חופשית, חופשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את זה עם הופעות של ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון, ג'ון לנון (וזאת רק חלק מהרשימה באות ג'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ימי הנדריקס, הא? עולי ימים שכמותכם, חסרי כל תודעה היסטורית! לפי הזכרונות של הדוד שלי (בן +80, חד כתער. הלואי עלינו, בבוא הזמן) זה היה שלאגר-קונפראנסיה היסטרי של אלכסנדר יהלומי, מתישהו סמוך לחתימת המשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כך. האושר לא נובע ממקומך במגדל הסטאטוס. כאשר הקומות במגדל מבודדות הרמטית, כולם מאושרים בקומותיהם ויכולים להאזין בשיוויון נפש לעצותיהם של קארנגי ושל הסבתא. לעומת זאת כאשר הקומות פרוצות לגמרי, הדיירים בכל הקומות אחוזים בחרדת הסטאטוס. הדייר בפנטהאוז מפחד ליפול והדייר בקומת הקרקע מאשים עצמו על מקומו במגדל. (מזכיר קצת את תורתו של הבודהא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. (אבל עדיין זה לא רציונאלי להאחז בסטאטוס. פשוט צריך לשים לב לא להיכנס למלכודת הזאת. יש דברים אחרים בחיים, כמו שיספר לך כל דייג יפואי. תשאל אפילו את מר אנטילופה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח. וגם אפשר לסדר שהדיירים יבחרו, האוהב לגנן יגור בקומת הקרקע, האוהב לצפות בנוף יגור בפנטהאוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה בערך מה שדה בוטון מציע. הוא מציע כל מיני הצעות איך להתגבר על חרדת הסטאטוס, אלא שהצעותיו הם בבחינת קל להציע - קשה לבצע. לעשות דיאטה כאשר אין מזון זה די קל. מתברר שכאשר יש שפע מזון, זה לא כל כך פשוט. מה שיצר את השלווה ושביעות הרצון של נניח איכרי אירופה בימה''ב לא היה חוסר הרצון שלהם ל''התקדם'', אלא הודאות שרובם ככולם לעולם לא יעשו זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם תיפתר בעיית הסטטוס הכלכלי ישארו בעיות של סטטוס מיני, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''ן דה בוטון רואה בסטאטוס המיני מרכיב חשוב של הסטאטוס הכללי. אאל''ט הוא משווה שידוכים לנישואי בחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתך עדיף לחסום את המעברים בין הקומות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי, ואז להדליק את הבניין ולראות איך הדייר שנלכד בפנטהאוז מתחנן שיתנו לו לרדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחרי שהבניין נופל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בונים חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתאר לעצמי שהבניין החדש יבנה ללא קומות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. כולם יגורו באותה קומה. (חוץ מהארכיטקט. והקבלן. והכבאי. והשומר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו עדיין מדברים על מין, כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדברים על מין? לא עלה על דעתי. מין נכלל בין הדברים שאני מעדיף לעסוק בהם, לא לדבר אודותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הייתה בדיחה גרועה, לא משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור לבדיחה הגרועה - הדקה ו17 שניות הראשונות - |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוקס! הבניין עומד או לא עומד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי מה המטרה שלך. אם מטרתך היא להעלות את רמת השקט והשלווה הממוצעת של המין האנושי, אז אולי כן. אם מטרתך, לשפר את המצב הפיזי ורמת החיים הממוצעת, אז ככל הנראה לא. בכל מקרה. לא זה העניין. השאלה כאן היא האם מצב הרוח השפוף והדכדוך של הדורות האחרונים והשבעים, היא בהכרח בלתי רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש איזה מחקרים הקובעים כי "הדורות האחרונים והשבעים", מצב רוחם הוא שפוף ומדוכדך, יותר מן הדורות שקדמו להם? אולי אתה אומר את הדברים מתוך הרגשה אישית שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. איך בדיוק קובעים את מצב רוחו של הדור? לא נראה לי שיש דרך לעשות זאת בלא איזושהי סובייקטיביות כמוסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלכלנים עורכים מחקרים על רמת האושר כתלות ברמת העושר, שכוללים בין היתר מחקרים בין-דוריים (אם כי מה שראיתי היה רק מעשרות השנים האחרונות). באופן כללי בעוד שרמת האושר עולה יחד עם עליה ברמת העושר שלך ביחס לדור שלך, רמת האושר בין דורות נשארת קבועה, למרות העליה החומרית הניכרת. כלומר כסף לא נותן ולא לוקח אושר, מה שעושה אנשים מאושרים זה לדעת שיש להם יותר מלשכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהאושר עולה עם העליה ברמה שלך יחסית לסובבים אותך, אבל רק עד גבול מסוים; האלפיון העליון לא יותר מאושר מהעשירון העליון, נניח. אגב, שאלה נוספת היא מה מוגדר "הדור שלך", כלומר מהי מסגרת ההתיחסות החברתית שאליה אתה משווה את עצמך כדי לקבוע אם יש לך הרבה או מעט. בעבר אדם הכיר בדרך כלל סביבה די מצומצמת. בימינו אמצעי התקשורת הופכים את אורח החיים של העשירים ביותר (וגם את המראה של היפים ביותר, את היכולות הגופניות של החזקים ביותר וכו') למצרך-יסוד תקשורתי ועל ידי כך גורמים לכל היתר להרגיש חסרים גם אם אוביקטיבית הם מצויים ברמה גבוהה מאד. מצב כזה עלול להביא לירידה בממוצע הכולל של תחושת האושר של כלל האוכלוסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שהגבול של תרומת העושר לאושר הוא לא כ"כ גבוה (אלפיון עליון). המדדים השונים לאושר, בעצם לתחושת האושר, כוללים במקומות הראשונים (אחרי שעברת מחסום עושר מסוים) פעילויות חברתיות. ארוחת ערב עם חברים לפחות פעם בחודש, בילוי עם חברה מהעבודה, יש מדד שמשווה את תרומת חיי נישואין (או כל זוגיות שהיא) יציבים לאושר להכנסה של 100,000$ לשנה, שלא לדבר על התרומה של חיי מין סבירים לתחושת האושר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואילו ראסל ממליץ להתנדב למשמר האזרחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעצם לא מבינה מאיפה צץ בכלל הרגש הזה של חרדה. זה כל כך לא מועיל לשום דבר, שמבחינה אבולוציונית הוא היה כבר צריך להיעלם מהעולם, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. אולי האבולוציה שכחה, אולי סתם נמאס לה להתעסק עם מין כפוי טובה כמונו. אני לא ממש אוהב סיפורים אבולוציוניים שיכולים להסביר דבר והיפוכו. אני מעדיף לחשוב שהמין האנושי פשוט יכול לשרוד גם עם חרדה ולכן לא נוצר לחץ אבולוציוני להכחדתה. ומכאן ואילך ההסברים לחרדה עוברים לפרדיגמות אחרות. היא לא מעניינת את האבולוציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי אני איתך במאבקך הצודק נגד האבולוציה, אבל בתור חרדית קשה הייתי שמחה לו היא או כל גורם אחר היו מכחידים את הרגש המעצבן הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה לדבר איתה אבל אני לא מבטיח כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אם תוכל לשבת איתה על איזה כוס בירה, באוירה נעימה, יש סיכוי טוב שהיא תשתכנע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תנין טרף את אחיך אמש, כדאי שתיתקפי חרדה וקשיי שינה. מי יודע מה צופן ליל יום הכיפורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר הטענה היא שהחרדה היא הקצנה של פחד, שהוא רגש מועיל (במידה) לא לישון כל הלילה לא נשמע לי משהו מועיל אם אין סיבה מיידית לכך (לדוגמה: משחק מתאים במחשב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל תנין מזדמן מוזמן לטרוף את אחי בזמנו הפנוי, כי אין לי אח. מאידך גיסא, לו היה לי אח נטרף, אני ממש לא רואה מה הייתה עוזרת לי החרדה בעניינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אפשר לשאול על כל ההפרעות הנפשיות, כמו על לא מעט תופעות גופניות לא רצויות. רמה לא גבוהה מדי של חרדה היא בעלת יתרון אבולוציוני ברור. כל השאר נגרר מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יתרון יש לחרדה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מעלה את רמת העירנות של החרד. היא גורמת לו להמנע מסיטואציות מסוכנות. היא מעודדת אותו למצוא דרכים להמנע ממפגש עם מושא החרדה שלו. אני לא מדבר כאן על התקף חרדה, שהוא ככל הנראה בעיה של איזונים ותגובות יתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה לא רציונלי להיות לא מאושר? לא מאושר הוא כוח מניע לשיפור. שיפור הוא רציונלי כי הוא מגדיל את סיכויי ההתרבות שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רציונלי בלהגדיל את סיכויי ההתרבות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתרבות עצמה לא משהו, אבל הדרך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זאת המסקנה- אומללים מזיינים יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניים - ודאי יותר מעשירים1. ועניים בלילות של האפלה מלחמתית - הכי הרבה. 1 על זה בטוח קראתי מחקר פעם בסיינטיפיק משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי את הקטע ממונטי פייתון בו השכן הפרוטסטנטי מסביר לאשתו למה לשכניהם הקתולים יש הרבה ילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת התכלית שלך כיצור חי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כופר בתכלית המטופשת הזאת. מי קבע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבולוציה. אם לא תתרבה, תמות. (אבל גם אם תתרבה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכ''ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רואה- זה טיעון רציונלי! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |