בתשובה להמסביר לצרכן, 25/08/09 10:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תלוי, כשהן הולכות בלילה ברחוב חשוך וריק, הן כולן מפחדות. אולי למי שנולד גבר ולא חווה מימיו מה זה להיות אישה, הדבר כלל אינו מובן ואינו נשמע אפשרי, ובכל זאת. אגב, לא רק כל האמהות אלא גם *כל האבות* מזהירים את בנותיהן מפני פוטנציאל האונס הכללי והכולל שבהליכה בלילה ברחוב חשוך וריק. וכמו שיעקב אמר פה פעם (יותר מפעם אחת, אא"ט) בעניין אחר לגמרי - "אבא ישקר לבנו?" (ועל אחת כמה וכמה - לבתו? - ודווקא בעניין זה?) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בלילה, ברחוב (או חוף) חשוך וריק גם אני מפחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזה שאיזו אשה תתנפל עליך ותאנוס אותך? מוזר. הפחד פן מישהו יחטוף לך את הארנק הוא משותף לשני המינים. הפחד הנוסף עליו, פחד *גם* מאונס - הוא מיוחד לנשים ונדמה לי שאינו נפוץ אצל גברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחילת הפתיל היתה בוארציה על הטענה שהאונס הוא סוג של אלימות. אז אם גם גברים וגם נשים פוחדים מאלימות באותן נסיבות, אולי הנסיבות מפחידות ולא המגדר? ואם להצטרף לתחרות המסכנות: לא זכיתי בלוטו. אוף! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא תחרות מסכנות, והלוטו לא קשור, לא בהשאלה ספרותית (?) ובודאי לא כהשוואה לגיטימית. מוזרים נורא, האנשים כאן, מוזרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא נעזוב את הפחד ונעזוב גם את החושך שהצליח, משום מה, לרופף קצת את הברגים לכמה קוראים ואפילו לאיציק (להפתעתי הגמורה, עלי לומר). ניקח לרגע סיפור מסגרת אחר לגמרי, וננסה לברר לא את רמות הפחד אלא את המצב האובייקטיבי, פחות או יותר: אשה עובדת כפקידה במחצבה, שבה עובדים מלבדה שישה גברים. המחצבה מרוחקת מהלך ארבע שעות ממקום היישוב. היא חוזרת אחת ליומיים, עם סיום העבודה, אל בעלה. הם חוזרים אחת ליומיים, עם סיום העבודה, אל נשותיהם. היחסים במחצבה הם תקינים וידידותיים, באופן כללי, אבל לפעמים החוצבים הגברים "מתעצבנים" על הפקידה, על כך שאינה מהירה מספיק בעבודת הניירת ובהכנת הדו"חות, או על כך שהקפה שהכינה להם אינו טרי דיו, וכיו"ב. גבר עובד כמנהל חשבונות במתפרה, שבה עובדות מלבדו שש נשים. המתפרה מרוחקת מהלך ארבע שעות ממקום היישוב. הוא חוזר אחת ליומיים, עם סיום העבודה, אל אשתו. הן חוזרות אחת ליומיים, עם סיום העבודה, אל בעליהן. היחסים במתפרה הם תקינים וידידותיים, באופן כללי, אבל לפעמים הנשים התופרות "מתעצבנות" על מנהל החשבונות (שאיננו הבוס שלהן, כמובן. הוא עובד שכיר כמותן), על כך שהחוטים והבדים כמעט נגמרים והוא אינו מזמין את חומרי העבודה מהר מספיק, על כך שאינו מכין את דו"חות ההספק שלהן בזמן, על כך שיש לו טענות כלפי הקפה שהן מכינות לו, וכיו"ב. שלג עז פורץ, נמשך שבוע שלם וחוסם את הדרכים. במחצבה וגם במתפרה נשארים במקום, לא נוסעים הביתה ומחכים להודעה על פינוי המעברים. כיון שכולם נשארים ביחד במקום צפוף, בתנאים לא נוחים ורחוקים ממשפחותיהם ומבנות/בן הזוג - באופן טבעי למדי ה"התעצבנויות" הרגילות הופכות תחילה לויכוחים שבהם מוזכרים חטאי כל איש ואישה לדורותיהם, ואחר כך למריבות של ממש עם צעקות של ממש, ופה ושם גם עם "רצח בעיניים". העניינים מתלהטים מעבר למידתם. לדעתך ועפ"י כל מה שידוע לך על העולם - מי עומד/ת בפני סכנה ריאלית יותר של תקיפה מינית במצב כזה - הפקידה במחצבה או מנהל החשבונות במתפרה? אהא, אותו דבר, אתה אומר? אותו דבר *בדיוק*? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אפשר לנסח את השאלה אחרת: מי שהשניים יכול לחטוף מכות אם תהיה מריבה: הפקידה במחצבה או מנהל החשבונות? כמוכן יש לשים לב ש"סימטה חשוכה" הוא סוג שונה של איום. בדוגמה הזו לא מדובר על תוקפת פוטנציאלית אלמונית אלא על תוקפת פוטנציאלית שצריכה לחיות עם הנתקף בהמשך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה: באותה מדיה שקבוצת הגברים במחצבה יכולה להיות מספיק מאורגנת1 וחזקה לבצע פשע (מכות או אונס), כך אני גם יכול להאמין שקבוצת התופרות תתארגן כנגד מנהל החשבונות. יש להן יתרון מספרי ולכן יש להן יכולת לכפות את רצונן. באופן כללי קשה לי לדמיין גם אלימות וגם אונס. כלומר: אמי מסוגל לדמיין נסיבות שבהן מתרחש מעשה האלימות, אך אני לא מסוגל לדמיין נסיבות שבהן הוא לא מדווח. עצם הידיעה שצפוי עונש היא גורם מרתיע חזק. 1 מכיוון שמדובר על פשע, הקבוצה חייבת להיות מספיק מאורגנת כדי למנוע הלשנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה קל לך לדמיין נשים שודדות? רוצחות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא צריכה לדמיין. יש גם נשים שאונסות, או לפחות עושות מעשים מגונים. אבל לא שמעתי הרבה (או בכלל) על אונס קבוצתי של גבר בידי חבורת נשים. גם אם עלה פעם מקרה כזה לעיתונות, זה בטח קרה לא בסדרי הגודל של מקרים כאלה בהיפוך המגדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין השאר בגלל מחסור בהזדמנויות. הסיטואציה המצויינת כאן מספקת את האפשרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באמת יש יותר הזדמנויות לאונס קבוצתי שמבצעים גברים? ממש לא נראה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבר הממוצע, המחשבה על אישה (ואפילו מכוערת) שתאנוס אותו איננה מזעזעת במיוחד. אולי ייקל על המסביר לדמיין את הפחד הנשי האוניברסלי לו ידמיין סמטה חשוכה באזור שבו מחצית התושבים הם הומוסקסואלים שחזקים ממנו, מדי יום מי מהם שורק לו בתאווה, וידוע שיש בתוכם חצי פרומיל שכבר כפו עצמם על מסבירים כמוהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוואה לא טובה במיוחד, נשים רוצות לקיים יחסי מין עם גברים, גברים הטרוסקסואלים לא רוצים לקיים יחסי מין עם גברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא היתה השוואה, אלא ניסיון להעביר לגבר תחושת פחד המוכרת לכל אישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון הוא שאונס (מיני) מתבצע יותר בנשים מאשר בגברים ולכן יש להן סיבה לפחד ממנו יותר, כמו שנכון שעשירים מפחדים משוד יותר מאשר עניים, או לבנים פוחדים להסתובב בלילה הארלם יותר מאשר שחורים. אבל נראה לי - ביחוד בימים אלו - שכשאת/ה מסתובב בסימטה חשוכה, יש לך סיבה לפחד בלי קשר לתכונות שלך (זכר/נקבה, שחור/לבן, עשיר/עני). לדעתי, אלימות, מכל הסוגים, לא מתבצעת בגלל אופיו של הקורבן אלא בגלל אופיו של המבצע. ובכלל, (גם ל-אא), גם אם נניח שהפחד של הנשים גדול יותר באיזשהו מובן סטטיסטי, עדיין הטענה שכל הגברים נהנים מהפחד הזה ומעוניינים להגדיל אותו נשמעת לי חולנית ומגעילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא באתי להגן על טענתיה של בראונמילר, אלא לסדוק, אם רק אוכל, את מה שנראה לי (אצלך ואצל צפריר ואולי גם אחרים כאן) כזחיחות גברית יהירה אל מול חרדה נשית אוניברסלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לפי תגובה 517934 אא היא אישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה פעמים ביום אא חוששת מאונס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולפי תגובה 500051 הוא לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זיהית בדברי זחיחות או יהירות אל מול חרדות של מישהו - אין לי אלא להתנצל. אבל, עלי להודות גם, העניין של "חרדה נשית אוניברסלית" מעורר אצלי התנגדות. אדם קרוב אצל עצמו ומתחבר יותר לחרדות שלו - בין שהן מבוססות יותר או פחות באופן אובייקטיבי. לכל מני מגזרים יש כל מני חרדות. לקשישים יש חרדת נטישה ("אל תשליכני לעת זיקנה..."), ליהודים - חרדת אנטישמיות, לחולים - חרדת מוות, לאוהבים - חרדת אובדן אהבה, לעשירם - חרדת עוני, לעניים - חרדת רעב... ולנשים - חרדת אונס. ההתנגדות שלי - שאולי באה לידי ביטוי בזחיחות - היא לאופן שבו חברות הקבוצה האחרונה הופכות את החרדה שלהן לקרדום פוליטי לחפור בו, ומבקשות לבדל את חרדתן מכל החרדות של הקבוצות האחרות, ועוד להטיל את האחריות על שאר האוכלוסיה, כדי לדרוש פיצוי או אפליה מתקנת או התחשבות מיוחדת. זה לא עניין נשי אוניברסאלי - זה מתאים רק לנשים פולניות. --- הפתיל הזה מתחיל בתגובה 521971 בה הוצגה עמדתה של בראונמילר וצריך לקרוא את הכול בקונטקסט הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב היום, בו כמעט כל אישה ובת חוששות ללכת ברחובות עירן בערב לבד, הוא בלתי נסבל, חשוב לשנות אותו, ואת זה עושים באמצעים פוליטיים. וצריך קרדומים בשביל זה. טוב שהזכרת יהודים ואנטישמיות: לפני כמה שנים היתה פרסומת מרשימה לספק אינטרנט, בו נראה ישראלי בחולצת "קרבי זה הכי אחי" או משהו כזה, פוסע ברחובות עיר מוסלמית. תושבי העיר מביטים בו בעיניים רושפות, אך לא עושים לו דבר. זה מזכיר קצת את ההרגשה של אישה צעירה ברחוב שרובו גברי. אלא שהיא לא צריכה להרחיק מעבר לגבול כדי לחוש בכך. שכונה שבה עשיר מפחד להתהלך מחשש שישדד דורשת טיפול משטרתי וחברתי. עיר שבה יהודי לא יכול ללכת עם כיפה מבלי לחשוש היא אנטישמית וראויה לשידוד מערכות. עולם שבו אישה מפחד להתהלך מחשש שתיאנס, דורש מהפכה רצינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מבלבל את המוח, הדברים שאתה אומר (כל אישה ובת חוששת וכו') פשוט לא נכונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך ההקדמה של פרופ' מנחם אמיר (פרופסור לקרימינולוגיה, חתן פרס ישראל התשס"ג-2003 ובעל שם עולמי בחקר עבירות אונס) למהדורה העברית של ספרה של בראונמילר, שיצא בארץ ב-1980: "הספר מדגיש את האופי החברתי והפוליטי של מעשה האונס שאינו רק התנסות אישית מזעזעת אלא תופעה קולקטיבית שקבוצה אחת מבצעת כמעט אקסלוסיבית על קבוצה אחרת... תחושת החרדה והפחד מאונס היא אוניברסלית ומשותפת לכלל הנשים, כל אחת יכולה ובצדק לראות את עצמה כקורבן כפוטנציה, כי שום אשה אינה יכולה לדעת מתי והיכן ועל ידי מי תותקף. מצב זה יוצר תהליך של חיברות המיוחד לנשים, המתחנכות משחר ילדותן להכיר בפגיעותן. רעיון זה מושרש בתת הכרתן ומכתיב את אורח חייהן – מהווה גורם מכריע בבחירת מקום מגוריהן ומגביל את חופש תנועתן. יחס הציבור כולו, ובעיקר יחסם של גברים לתופעת האונס, הוא יחס של אדישות, אם לא הפיכת הנושא לבדיחה. זהו הפשע היחיד בו האשמה מועברת לקורבן והופכת אותה מטרה לבוז. אונס אינו ענין של פתולוגיה אישית בו מעורב גבר מופרע וקורבן שהיא מאזוכיסטית או חסרת מזל, אלא משקף מצב של חולי חברתי, ריבוד מיני במערכת מנצלת ומסולפת של יחסים בין המינים תוך הדגשת עליונות הגברים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הוא כותב את מה שבראונמילר אמרה, אבל במילים אחרות. ומאז גם עברו כמה שנים ומחקרים. לא הבנתי מה הקטע: אתה מנסה להוכיח את הטענה שבספר של בראונמילר מתוך הראיה שככה כתוב גם בהקדמה לספר שלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אז הוא כותב את מה שבראונמילר אמרה.." - ההערכה שלך למין האנושי היא באמת נאצלת וראויה לציון, אלא שבמקרה זה לא מדובר בדיוק במישהו ששורקים לו והוא מכשכש בזנב ורץ "לכתוב את מה שהיא אמרה". גם הוא עצמו יש לו אי אלו דעות משלו. אני לא מנסה להוכיח משהו מיוחד לכאן או לכאן, אבל הוא עצמו, אמיר, "הוכיח" בדבריו, אז, מזמן - בדיוק את הזחיחות המבטלת של המסביר ואת נחישות חוסר האמון שלך ושל האלמוני מתגובה 523527. נכון שמאז עברו כמה שנים והרבה-הרבה מחקרים בכל תחום מדעי אפשרי, אבל - האם אתה מדבר על מחקרים קרימינולוגיים ספציפיים שיש בהם כדי לשפוך על הנושא אור שונה בצורה בולטת וברורה? כי עד עכשיו כל מה שבוטא פה, בפתיל, זה התרגזות והתקוממות - ולא שום תיאוריה מסודרת הנוגדת את בראונמילר (ובזאת לא באתי להביע תמיכה בעמדתה. הקו האישי שלי הוא נייטרליות, ככל האפשר, היות שהשכלתי אינה בתחום זה. אבל כל השיטה הסדרתית בדיון הזה, של להגיב באופן רגשני-נטו ולצפות שזה כשלעצמו ישכנע - זה טוב אולי ל"יותמים", למיניהם, כמו בפתח תגובה 523386, אבל לא לסטנדרטים האייליים המקובלים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא "הוכיח" כלום. הוא "טען". כדאי לך לבדוק שוב. באשר לבראונמילר והתיאוריה שלה, לא מעט עמדו על הכשלים בה - למשל, כמעט כל הדוגמאות שהיא מביאה למעשי אונס רחב היקף, הם במצבים בהם *מתפרק הסדר החברתי*, ואילו היא מאשימה *את קיום הסדר החברתי* כאחראי. גם המשחק שלה בנתונים ידוע היטב, ודיינו לציין את מיתוס "2% תלונות שווא" שיסודו שם (המספר המדוייק לא ידוע, ומטה-מחקרים שונים הוציאו תוצאות שונות לחלוטין. זה כנראה גם משתנה בצורה משמעותית מחברה לחברה וממקום למקום. הגם שפה האחריות היא רק חצי עליה, כי בנוסח המקורי שלה בכל-זאת הייתה איזו הסתייגות). האמת, יש משהו עוד יותר מרשים מזה - הטיעון שלה שחיות בטבע לא אונסות (זה, אפעס, הופרך לפני די הרבה שנים, ובסוללות מחקרים ותצפיות שתיעדו הפעלת כח למטרות מין בחיות). בזמנו, במסגרת אקדמית, יצא לי לקרוא כמה ספרים - חלקם ותיקים, חלקם קצת פחות - שעסקו בין השאר באנסים ותודעתם. האם הם תמכו בתזה של בראונמילר? רובם לא. יש כמה תיאוריות מסודרות הנוגדות את זו של בראונמילר (שאגב, איננה לא קרימינולוגית ולא משהו מהתחומים הנושקים לכך, אם כבר בתארים מדברים) - כאלה שטוענות שלאונס יש, מבחינת האנס, קשר למין, ושהוא (הפלא ופלא) לא מעשה בשם האינטרסים הקיבוציים של המין הגברי; יש תיאוריות כמו זו שגרינגרוז הציג (ושבראונמילר תקפה בזמנו בחריפות ובמילים בוטות, כשהספר יצא לראשונה), אחרות שחוזרות על כך שאונס הוא פשע *פרטי*. ראה למשל הספרים של הסוציולוג ריצ'רד דיוויס על אלימות במשפחה ומערכת המשפט, שם הוא משווה מפורשות מבחינת הפושע (ובשום אופן לא מבחינת הקורבן, שם גם הוא מציין שהטראומה של אונס גדולה בהרבה, כמובן) שוד לאונס - בראשון, לדבריו, מבחינת הפושע בדרך-כלל "פחד הוא האמצעי והרווח החומרי הוא התוצר", ואילו בשני, מבחינת הפושע, בדרך-כלל "פחד הוא האמצעי והמין הוא התוצר". גם סדרת המאמרים של Patricia Tjaden and Nancy Thoennes מביאה נתונים סטטיסטיים - על סמך מדגמים גדולים בהרבה מבראונמילר, וכפי הנראה גם עם מתודה קצת יותר שיטתית, אפעס - שמציגים תוצאות שונות למדי מאלה שבראונמילר מגיעה אליהם. אז כן, במחילה מכבודו של חתן פרס ישראל ומה שכתב ב-1980, הטיעון כאילו האונס היא פעולה של *כל* (דגש במקור) הגברים נגד *כל* הנשים, וראיית האנס כמי שמחפש רק אלימות, הוא טיעון מפוקפק למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה שאני מתערב אבל מי זה הסוציולוג ריצ'רד דייויס? בינתיים מצאתי בגוגל משהו על ריצ'רד דייויס מוזיקאי וריצ'רד דייויס יזם מסחרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסית להוסיף domestic violence לחיפוש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שאנחנו מתקדמים. אולי כדאי לסיים בקרוב. לדעתי, המצב היום, בו כמעט כל אזרח/ית חושש/ת להסתובב במקומות רבים - ראי רצח הרופא בחוף, אלימות אלכוהול וכו' - הוא בלתי ניסבל וחשוב לשנות אותו באמצעים פוליטיים המשותפים לכל האזרחים והאזרחיות. המיגזריות של הנשים, הדתיים, הערבים, ההומואים, הלסביות, העובדים, המעסיקים, הגבוהים והנמוכים....מיותרת תמיד - אבל בפרט כאשר מדובר בהתגוננות מאלימות רחוב. קריאה לשינוי היא מבורכת. קריאה למהפכה היא מסוכנת. למהפכנים/יות, גם כשהם פונים לכיוון הנכון, יש נטיה לא לעצור באדום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, יש מקומות שבהם גם רופא פוחד להסתובב בהם בלילה. אבל רופאה פוחדת שם כפליים, וגם סתם מחוץ לבית. קשה לי להבין כיצד מי שיש לו קשרים משפחתיים עם נשים אינו מזהה את הסקנה הנוספת הזו. נ.ב. ''מהפכה'' היתה בחירה לשונית שגויה. הגישה הפוליטית שלי הרבה יותר שמרנית ואבולוציונית. אבל יש כורח בשינוי משמעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, מהו השינוי שאת מציעה ואיך עושים אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקלתי להסביר לגברים אלמונים באתרי רשת נידחים עד כמה חמור המצב הקיים, ולעורר בהם הזדהות. ויותר ברצינות: אין לי תוכנית פעולה. אבל החוק הדרקוני למניעת הטרדה מינית הוא צעד בכיוון הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבר האלמוני הזה לא הטריד מינית אף פעם, זה לא יעזור לך להסביר לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא יעזור? אולי בזכות ההסבר הוא יזדהה עם העמדה הנשית, ויזהה הטרדה של צד ג' ביתר בהירות? הגבר האלמוני יוכל להיות אבירי אפילו יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזדהה עם נשים שנאנסו או הותקפו מינית, לא מזדהה עם הניסיון להפוך את כל הנשים לניצולות אונס/נאנסות בפוטנציה, יש מקומות כאלה - אפריקה למשל, בישראל זה רחוק מאוד מהמציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ, הוטרדתי פעם מינית בידי אישה (וגם הגשתי תלונה). אני עדיין לא מבין מה את מציעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפשר לשאול - מה היה טיבה של ההטרדה, ובעיקר (הסקרנות..) - מה עלה בסופה של התלונה? (סליחה אם זו חטטנות, ואתה מוזמן להתעלם, כמובן, אם עברתי את הגבול) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוותר על טיבה של ההטרדה (רצינית בהחלט, מתמשכת, ובלתי-משתמעת לשני פנים מבחינה חוקית), ונעבור למה שעלה בסופה - איום של הבוסים ביחידה על הגברת שאם עוד פעם זה קורה, היא תמצא את עצמה לזמן רב בכלא. זה לא הגיע למצ''ח או ערכאות משפטיות - לא התעקשתי, רציתי רק שזה ייפסק (היום אולי הייתי לוחץ יותר). כמו-כן, זה הוביל לכמות עצומה של לגלוגים בבסיס, כיוון שהן גברים והן נשים התקשו לקלוט ''איך אישה יכולה להטריד גבר'', או שחשבו ש''אתה צריך לראות את זה כמחמאה'', וכן הלאה וכן הלאה (היותה של המטרידה טובת מראה ופופולרית בטח לא עזרה לי הרבה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כן גבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כן גילמניסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני במצב כזה לא מפחד, או כמעט לא מפחד. אם אני מדמיין את עצמי אישה, אני מפחד הרבה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהונתן - הנה גבר! אני לא יודע אם זה הסטריטיפ שיש לך על נשים - פחדניות כאלו, אפילו מג'וק - או שאתה חושב על סטטיסטיקה שיש יותר מקרי אונס ממקרי שוד אלימים. יכול להיות שיש סטיטסטיקה כזו - נגיד בישראל , בעשור הזה - אז אני מסכים איתך. אבל אז זה לא בגלל הקנוניה הגברית המרומזת בתחילת הפתיל אלא חשש מבוסס סטטיסטית. נדמה לי שהיו שנים, במנהטן, שהסיכוי שלך להרצח בשוד אלים היו גדולים לפחות כמו הסיכוי להיאנס. אם לא פחדת שם, אז אתה גבר גבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אכן. גברים אמיתיים, מסתבר, צריכים להיות עם תואר במדעי הרוח. צדק האדם שהגיב לי בחוסר הבנה אופייני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף, כתבתי תגובה ואז הבחנתי שנשמטה מקריאתי המילה "להרצח" בהודעתך. הנה היא בכל זאת, בשינויים מסוימים: תקיפות אלימות (אמנם לא רצח) ברשות הציבור הן כנראה סבירות יותר כלפי גבר מאשר כלפי אשה בישראל. באופן אישי, או אפילו פרטיקולרי, אני מעדיף ליפול קורבן לשוד אלים מאשר להאנס. מספר הפעמים בהם אדם זר ברחוב (ובמקומות אחרים) ניסה ו\או הצליח להפעיל עלי אלימות פיזית כנגד רצוני גדול בהרבה ממספר נסיונות האונס ע"י אדם זר שתחווה אשה ממוצעת גם אם תחיה יותר ממתושלח. בכל זאת, ברור לי שסכנת האונס המזערית יחסית עבור אותה אשה היא מפחידה בהרבה מאפשרות התקיפה האלימה עבורי, מסיבות פסיכולוגיות. לו הייתי חושש שאותקף מינית, הייתי נוהג בזהירות רבה הרבה יותר בחיי. אלימות מינית היא פשוט מפחידה יותר מסתם אלימות, ולא בגלל שנשים פחדניות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מקרי האונס היחידים אליהם אתה מתייחס, הם ברחוב או שזר מתפרץ דרך החלון, אז כנראה שיש יותר מקרי שוד. אבל זה רק חלק קטן ממקרי האונס. עיקר מקרי האונס מבוצעים על ידי אדם מוכר, בן משפחה, בוס בעבודה וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרי האונס שעליהם מדובר בפתיל הם ''במקום מבודד בלילה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שצפריר כתב, הפחד עליו מדובר הוא לא הפחד מכך שאדם קרוב יתקוף מינית (אני מניח שרוב הנשים לא חוששות מהקרובים אליהן, למרות הסטטיסטיקה, כפי שרוב הנהגים לא חוששים כשהם מתניעים את המכונית, למרות הסטטיסטיקה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הקרובים לנשים אכן גם לא אונסים. רוב הנהגים אכן לא ינזקו בגופם אופן משמעותי מתאונה. אם הפחד היה מונע ממני לנסוע לעבודה, הייתי אולי מת מרעב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שנשים צריכות לחשוש מהקרובים אליהן2, או שנהגים צריכים להמנע מלנהוג. כדו גלגלן 1, אני כן חושב שאם נהגים היו חוששים קצת יותר מתאונות, כמות התאונות היתה יורדת פלאים. אבל זו כבר הערת שוליים שלי להערת שוליים שלך להערת שוליים שלי. 1 כלומר, שייך לזן הנהגים שסיכוייו להפגע משמעותית בתאונה במהלך חייו אינם זניחים. 2 אם כי כבר יצא לי לקרוא עצות לנשים שממליצות לנקוט אמצעי בטחון מסויימים בפגישות עם אנשים שאינם זרים להן, אך גם אינם מוכרים להם היטב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"ברור לי שסכנת האונס ...מפחידה בהרבה מאפשרות התקיפה האלימה עבורי" ===>"אלימות מינית היא פשוט מפחידה יותר מסתם אלימות" אלו לא נשמעות לי אמירות מבוססות ולא כאלו שאפשר לבסס. מעולם לא פחדתי מאונס - לא הייתי בסיטואציה שאפשרות כזו עלתה על דעתי. לעומת זאת פחדתי מ"סתם אלימות". אין לי מושג איזה פחד יותר מפחיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט הראשון הוא דיעה שלי בלבד ("מפחידה בהרבה[...] *עבורי*"). המשפט השני הוא סטטיסטי: אתה לא מסכים שרוב האנשים יפחדו יותר להיאנס (אפילו ללא שום חבלה גופנית כתוצאה מכך) מאשר שיכו אותם נמרצות? אני לא מדבר על אונס אידיאי מול אלימות פיזית אידיאית, אלא על המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז צריך לשאול כמה נשים, שהיו בסיטואצית פחד משתי האפשרויות. נשים, לקבלה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להאיר רק נקודה אחת מתוך המכלול הרחב הנוגע לתוצאות הפשע והשינויים שיביא עימו בחיי הקורבן, בצד הכאב הפיזי והנפשי: בעבירות אלימות, נניח: תקיפה פיזית מכאיבה או אף פציעה במהלך שוד - הקורבן זוכה לסימפטיה מיידית הן מסביבתו הקרובה, הן מן החברה בכלל והן ממערכת המשפט. הוא אינו צריך לחשב חישובים, האם לגלות את דבר הפשע או להסתיר אותו, האם הדבר יקשה על שידוך אחיו ו/או אחיותיו (במגזרים דתיים - ונראה שגם במגזרים מסורתיים רחבים יותר) ו/או יוציא שם רע לעצמו או למשפחתו. לא כך בהתייחסות החברתית לאונס. למרות השינויים החוקיים והשינויים החברתיים - יש המחפשים עד היום היכן אשמתה של הנאנסת, האם היה בלבושה או בהתנהגותה משהו פרובוקטיבי שבעטיו ניתן להטיל עליה אחריות, חלקית יותר או פחות, לאונס - וכן מחפשים גם - גם בתוך מערכת המשפט! - האם נהנתה ממעשה/י האונס או אפילו "חפצה בו/בהם", דיון 2651 (משהו הקשור בנושא זה הוזכר גם כאן בדיון, נדמה לי שבתגובה של דורון). על כן, בנוסף לפגיעות הידועות - בתחרות "מי פוחד יותר", ישנו רקע נרחב יותר, כך נדמה לי, לפחד מן האונס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשם הפרופורציה, במקרה של גנבה האנשים הרעים מהביטוח מחפשים מה לא עשית נכון. האם זה גורם לאיזושהי תחושה של אשמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של גניבה מרכושך (כמעט) לא קיים המטען המוסרי, התרבותי והרגשי שקיים במקרה של כפיית יחסי מין ושלילת בעלות על גופך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבירותי, רק רגע. אנחנו עוד עובדים על השאלון. יש בעניין הזה של "מה יותר מפחיד?" ועוד "מה יותר מפחיד נשים מגברים?" ועוד "מה יותר מפחיד את האישה הגנרית לפי הסטריוטיפ שלה בדמיונו של ירדן?" ועוד "מה יותר מפחיד את האישה הגנרית בדמיונו של הגבר הגנרי?" ... קצת יותר מדי פרמטרים. חלק מהם נראים לי, על פניהם, רקורסיביים. חלק סובייקטיביים וחלק, ככל הנראה, לא ידועים. אני מבין חלק ממשחקי הדמיון שתארת בתגובה 522717. אבל אני לא מצליח לחזור עליהם ולקבל תוצאות דומות ואין לי סיבה להאמין שהדמיון שלך הוא דמיונו של הגבר הגנרי יותר מהדמיון שלי. בקיצור, ההכללה "א' מפחיד יותר מ-ב"' עדיין נראית לי לא מבוססת. והרעיון שכל הגברים מעוניינים שכל הנשים תפחדנה מהם, עדיין נראה לי הבל ורעות רוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורה האחרונה שלך היא הנקודה הקריטית: גם אם לצורך העניין נקבל את כל הנחות היסוד לגבי מי מפחד יותר ממי, זה ודאי לא מחייב - בניגוד לבראונמילר וכמה מן המדיינים - שכל הגברים *רוצים* שכל הנשים (או נשים בכלל) תפחדנה מגברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה (שלא שאלת במפורש), למה אני מפחד כשאני מדמיין את עצמי אישה. זה לא הסטריאוטיפ שנשים פחדניות, לפחות לא ישירות, וגם לא מחשבה על הסטטיסטיקה, לפחות לא ישירות. הגורם הישיר הוא פשוט מה "שיוצא לי" אינסטינקטיבית כשאני מנסה להזדהות עם "אישה גנרית", שהיא כנראה שילוב של הנשים שאני מכיר אישית עם שלל דימויים של נשים שאני מכיר לא אישית. אני אפילו לא בטוח שאני "צודק", כלומר יכול להיות שאני מפחד (בדמיון) יותר ממה שרוב הנשים האמיתיות מפחדות. ואם נשים בצד את התסביכים והשגעונות שלי, אני חושב שחלק גדול מהעניין הוא מה שזהריקו כתב: אונס מפחיד יותר מעבירות אלימות אחרות, בין השאר כי הנזק (הרגשי) מאונס גדול יותר, לפחות הנזק הנתפס בדמיון (לפחות הדמיון שלי). חשוב להבהיר שגם כאן, מבחינתי, זה עניין למשחק תפקידים מגדרי דמיוני. בפועל אני לא מפחד על עצמי כהוא זה שאיאנס, גם בגלל שגברים בוגרים כמעט לא נאנסים, וגם כי אם אני מנסה לדמיין את עצמי נאנס, בין אם על-ידי אישה או על-ידי גבר, זה לא נראה לי כזה נורא. אבל שוב, כשאני מדמיין את עצמי אישה, החוויה שונה לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם גבר שהולך בלילה לבד ברחוב חשוך וריק מפחד, אולי לא כל כך מאונס, אבל מרצח, שוד או מפגש עם המשטרה... ואולי זה רק אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפחד הנוסף: תגובה 522066. עכשיו נוסף אצלי עוד פחד, אם כי הוא שולי: הפחד מן ההיתממות ומגלגול עיניים צדקני אל השמיים - היתממות וגלגול עיניים צדקני מצד אנשים אינטליגנטים ומבינים - מי יודע מה עוד היא נושאת בחובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם בגלל שיש לך פחד נוסף את מפחדת יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם פחד זה רגש מצטבר, או שהפחד הכי חזק מאפיל על שאר הפחדים? נניח אדם הולך בסמטה חשוכה וידועה לשמצה במספר מקרי האונס והרצח שהתרחשו בה. האם יפחד יותר כשידע שיכולים לאנוס או לרצוח אותו מאשר אם ידע שיכולים רק לרצוח אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי מפחיד לפחד מאונס וגם רצח (שבא בעקבותיו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פוחד משודדים, רוצחים, גנבים, שוטרים, בריונים ושיכורים. את פוחדת משודדים, רוצחים, גנבים, שוטרים, בריונים, שיכורים ואנסים. האם את פוחדת יותר ממני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הבנתי, אבל נדמה לי שאתה מרמז לאפשרות שהקב"ה צייד כל אחד ואחת מאיתנו ב-2.6 ק"ג פחד בדיוק, והשאלה היא רק איך אנו מחלקים, איש-איש ואישה-אישה, את מכסת ה-2.6 ק"ג פחד שלנו - גברים מחלקים אותה ל-6 חלקים שווים בעוד שנשים מחלקות אותה ל-7. לא יודעת, הסידור הזה לא נשמע לי כל כך. לפני כמה שנים רואיין בתוכנית Sixty Minutes סופר (ניו זילנדי, נדמה לי) שהיה חולה במשך מספר שנים במחלת דם מקצרת חיים, ובנוסף על כך אובחן אצלו זמן קצר לפני הכנת התוכנית גם סרטן מסוג אלים וקטלני. הפחד, כך סיפר, הוא "אורח קבוע", אצלו, והוא התרגל לחיות ולתפקד איתו תחת סדרת מגבלות מסויימות ובעזרת תרופות - עד להופעת הסרטן. מאז הסרטן הוא פוחד הרבה יותר, חדל לגמרי לישון בלילות, נזקק לכדורי שינה, לכדורי הרגעה חזקים מאלו שנטל מקודם, לטיפול נפשי אינטנסיבי יותר ולעוד כל מיני מרעין בישין שאינני זוכרת במדוייק. לפני כמה שנים היה בטלויזיה משדר מעניין על דרי הכפרים למרגלותיו של הר געש באמריקה התיכונה. מה אני אגיד לך, הם פוחדים, הם פוחדים מאוד. כל הזמן. הם פוחדים מן הדברים ששאר בני האדם פוחדים מהם, והנשים שבהם פוחדות, קרוב לודאי, מדברים שיש לנשים מה לפחוד מהם, יותר מגברים - ובנוסף על כל זה, כולם פוחדים מהתפרצות געשית כבדה (התפרצויות קלות יש שם, נדמה לי, בכל כמה זמן). לשאלה מדוע אינם עוברים לגור במקומות אחרים הם ענו את מה שניתן היה לראות גם ללא התשובה המילולית - מדובר באנשים עניים, עלובי חיים, שידם אינה משגת מגורים במקומות אחרים. נדמה לי שגם במקרה של הסופר החולה וגם במקרה של תושבי הכפרים ההם, סידר הקב"ה, שבשיטות הייצור שלו אינני מבינה דבר וחצי דבר - מכסה גדולה יותר של פחד בעבור כל איש ואיש. סביר להניח שכך הדבר גם כשמדובר ביחס גברים-נשים - אם איננו מדברים על דייגים אמריקאים (?) הזכורים מסמיילי האבוד אלא על אנשים בעלי מקצועות רגילים וממוצעים החיים חיים רגילים וממוצעים - לנשים יש גורם פחד נוסף והן מפחדות בהתאם (חלק מהן נוקטות אמצעי זהירות אישיים - מדירות רגליהן ממקומות מסויימים, לדוגמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני אומר משהו הרבה יותר פשוט. הפחד הוא לא תחושה רציונלית, גם אם הסיכוי של נהג במכונית למות גדול מזה של נוסע במטוס, רוב האנשים מפחדים יותר לטוס במטוס מאשר לנהוג באוטו. באותו אופן, גם אם הסיכוי שלך להפגע ברחוב חשוך בלילה גדול מהסיכוי שלי, זה לא אומר בהכרח שאת יותר פוחדת ממני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשהו הזה הוא לא פשוט, אם כי אולי הוא פשטני קצת יתר על המידה. הפחד הוא תחושה רציונלית במקרים מסויימים ובמקרים אחרים לא. בפסיכולוגיה, כאשר מדובר על תחושת פחד לא רציונלית במוגזם, היא מוגדרת בד"כ כ"חרדה" (anxiety), ויש לה מספר מאפיינים מוכרים, שהבולט שביניהם הוא הקשר הרופף שלה עם תנאי המציאות. בקצרה - אם אני יושבת כאן, בדירתי הבטוחה שבגבעתיים, ורועדת מפחד מנמרים - הפחד שלי אינו רציונלי. פחדו של יוסי גינסברג 1, ישראלי כמוני, נולד במרכז הארץ כמוני ובערך בן דורי - מן הנמר שהתקרב אליו מאוד, בג'ונגל הדרום אמריקאי - היה, לעומת זאת, פחד רציונלי יותר, כך נראה. לשם הבהרת הנקודה, אם בא לך - עיין נא בתגובה 522110 וספר לי מה אתה חושב. 1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת מתבלבלת. חרדה זה כשהפחד הוא מוגזם ומסיבות לא רציונליות. אבל כמות הפחד היא אף פעם לא רציונלית. אדם לא מפחד יותר בגלל שהמצב מסוכן יותר, ובטח שלא באופן פרופורציונלי לכמות הסיכון. יש מצבים מאד מסוכנים בהם אנשים בכלל לא מפחדים, ויש מצבים לא מסוכנים בהם אנשים מאד מפחדים. תחשבי רגע על סרט אימה (סיכון כמעט אפסי, פחד כמעת מקסימלי) לעומת נסיעה ברכב (סיכון אדיר, פחד כמעט אפסי). ולגבי 522110, אני חושב שאת טועה. הסכנה של תקיפה מינית במצב כזה הוא כמעט אפסי. המצב של תקיפה אלימה סביר יותר, אבל אז האישה לא צריכה לפחד בגלל שהיא אישה, אלא בגלל שהיא חלשה. לא הייתי רוצה להתקע שבוע עם 6 מתאגרפות עצבניות, גם אם אין סיכוי שהם יתקפו אותי מינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם נשים חזקות פיזית יכולות להיאנס. יש איזה גורם משתק שמופיע במפגש עם תוקף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שכן, אלא אם אתה משרת בצבא האדום ויש לך קעקוע של מגן דוד. בהנחה ששניכם תושבים באיזור נורמטיבי בארץ, תוחלת הנזק שבאונס כפול הסבירות להיאנס היא, עבור אשה, גדולה בהרבה מאותו אומדן עבור שאר גורמי הפחד שציינת, עבור גבר 1. 1 לשאלתך שלא נשאלה, 92 לעומת 3, ביחידות אוניברסליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שלא. לאף אדם אין בראש מכונה לחישוב תוחלת הנזק שבאונס כפול הסבירות להיאנס, ולכן מובן שהפחד איננו תוצאה של החישוב הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסכים. הרי יש סיבה אבולוציונית לקיום תחושת הפחד, ולעוצמות השונות בה ניתן לחוש אותה. כשהס. אוגדונר עשה לי מסדר בצבא פחדתי יותר מאשר כשרס''ר הבסיס עשה אותו. לא בגלל שהוא היה טיפוס מפחיד יותר, אלא כי לא נזקקתי לחישוב מודע, כדי להבין שהסיכוי לחטוף מהסאו''ג גדול יותר (כי הוא מחמיר יותר, לרגל דרגתו הנאצלת), ושהעונש יהיה כואב יותר (כי רשום לו פעמיים גבר בת''ז). את אותו חישוב לא מודע של הסיכוי להפגע ושל מידת הפגיעה, אדם נורמלי עורך עבור כל מצב שנתפס כמסוכן במידת מה. אני כמובן לא טוען ש''ערך הסכנה'' המתקבל הוא תוצאה של הנתונים הסטטיסטיים האמיתיים, אבל הוא כן נסיון לאמוד אותו. במקרה של חשש מתקיפה מינית אצל נשים (נפוץ יותר מחשש משוד), האומדן גם תואם את המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סיבה אבולוציונית גם לקיומו של האושר, זה לא הופך אותו לרציונלי. להפך, ידוע לנו שהאושר איננו רציונלי, וידוע לנו שהפחד איננו רציונלי. כשאנחנו ברכבת הרים אנחנו מפחדים ברמה גבוהה מאד, למרות שאנחנו בטוחים הרבה יותר מאשר ברכבת רגילה (שבא אנחנו כמעט ולא מפחדים. ולא חסרות דוגמאות אחרות. במילים אחרות, אין לאינטואציה שלך יותר מידי ביסוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון ב"רציונלי"? קיומה של תחושת האושר הוא רציונלי, כי אנחנו יכולים להסביר אותה מסיבות רציונליות (הגיוניות, ובעלות מטרה תועלתנית). אפילו תחושת האושר של אדם ספציפי היא אולי רציונלית כשאנחנו חוקרים אותה כמדענים, במובן שאנחנו יכולים (תיאורטית) להסביר מדוע הוא מאושר, את הקשר לתועלת ולמה דווקא במידה המדווחת ("מושיקו מדווח על אושר כי הוא אוהד כדורגל עקב העתקה של הכמיהה להערכת אביו השיכור לרצון בהצלחת הפועל חיפה בינקותו, בנוסף רמות הורמון הX בדמו גבוהות ב30% מהממוצע לכן הוא מדווח על יותר אושר מאוהד ממוצע בעל תנאי פתיחה דומים" וכו'). מה שלא רציונלי הוא רק האושר מבחינתו של האדם עצמו (למה צריך להיות אכפת למושיקו מנצחון הקבוצה כאשר הוא לא מרויח מכך דבר? ובכלל, לאור מותו הקבוע מראש, למה שיהיה לו אכפת בכלל ממשהו? וכו'). הרי בחקר קבלת החלטות של בני אדם רואים שמתמטית, ההחלטות שאנו מקבלים הן לא פעם לא נכונות מתמטית, אבל כן ניתנות לחיזוי, ואפשר אף להסביר מדוע דווקא הן התקבלו, במקום ההחלטות ה"נכונות" (למשל שנאת ההפסד, שאותה בתורה אפשר לנסות לנמק מנימוקים אבולוציוניים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל תופעה שקיימת אפשר להסביר בסיבות רציונליות. לכן כמובן שלא לזה כוונתי. כוונתי היא שהאושר איננו רציונלי (כמו שהפחד איננו רציונלי) במובן שהרבה פעמים אנחנו מאושרים למרות שרציונלית אין לנו סיבה להיות מאושרים, אם בגלל שאנחנו לא מנתחים את הסיטואציה נכון, ואם בגלל שאנחנו מושפעים מכל מיני חומרים טבעיים יותר (כמו אנדרנלין) או פחות (סוכר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהרבה יותר נפוצה התופעה שאנחנו לא מאושרים למרות שיש לנו סיבות טובות להרגיש מאושרים. וגם זה לא רציונאלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הזדמנות להזכיר שוב את "חרדת הסטאטוס" של אלאן דה-בוטון. לטענתו, עידן המריטוקראטיה הנוכחי משולב בהכרח בחרדת סטאטוס מתמידה שבה אנו חרדים באופן קבוע שכשרונותינו ויכולותינו יתגלו לפתע כבלתי תואמים את מעמדנו החברתי\י וידרדרו אותנו מטה מטה. מצב זה יש להשוות למצב הקודם שבו מעמדו של אדם נקבע בלידתו והוא חי את חייו במסגרת תחום מוגדר היטב וצר של התקדמות חברתית אפשרית. במצב זה הוא היה פטור מן המלחמה הנואשת במעלה העמוד המשומן של סטאטוס חברתי ומן החרדה המתמדת הנלווית לכך. בהסבר זה אין שום דבר אירציונלי והוא דוקא טוען שיש לנו סיבות די טובות להרגיש לא מאושרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כשאנחנו למטה זה הגיוני להרגיש לא מאושרים, וכשאנחנו למעלה זה הגיוני להרגיש לא מאושרים כי אנחנו יכולים ליפול למטה. אני לא רואה את הרציונאליות כאן. כולנו בני חלוף אבל אנחנו חיים עכשיו. מול דה בוטון דייל קרנגי ממליץ ''אל תאגה'', וסבתא שלי מוסרת שהעיקר הבריאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש (גרסה עברית של אהוד מנור לשיר של ויניסיוס דה מוראיס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבתא שלי ממשיכה ואומרת ''אין אי אפשר. תגיד לעצמך שאתה צריך להיות מאושר, ואז תהיה מאושר''. ככה זה יקים מהדור הישן, הכל עניין של חובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אחרי שהצייד שחרר אותה מהבטן של הזאב הרשע ועבר איתה לחיי חטא עתירי ויאגרה ודציבלים בדיור המוגן של ההסתדרות, לא פלא שהיא לוקה באופטימיות תסרת תקנה. תסביר לה שאתה אומר ואומר ואומר לעצמך, אבל צריך שגם כיפה אדומה תתחיל לשתף פעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, אני רוצה להיות הזאב. הגברים החדשים נראים לי כל כך משעממים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יקים? משום מה היה לי נדמה שאתה ממוצא (חצי?) תימני. (יכול להיות שאני מבלבל תגובות ישנות שלך ושל עוד כמה מגיבים, או שפרט המוצא הזה הוא מדמיוני הקודח בלבד?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, אולי אתה מתבלבל עם אפופידס (שזה קצת מוזר, כי אנחנו חלוקים ברוב הדברים). בשיחת טלפון מהירה שערכתי עכשיו לאמא שלי, היא טוענת בתוקף שלא היה שום תימני בתמונה (ושאני חייב לבוא לארוחת החג. תראה מה עשית!). הסבים והסבתות שלי היו ארנברג ולוסטיג, זיידמן וגולובר, כך שלא נראה לי שאתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, זה אפופידס, תגובה 67072. ואני מצטער על מה שעשיתי, אבל אולי ינחם אותך לדעת שהחגים הם צרת רבים וגם אני סובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבנין ירושלים ננוחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוסטיג? נו, בטח שתימנים, תגובה 435741. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שסבתא שלי - הלוסטיגית - אפילו יודעת מה זה ג'חנון. ואנחנו במשפחה לא מאמינים בכולסטרול (יש סיגריות בשביל לגמור עם זה כבר. אחרת היינו חיים לעד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את הבדיחה על טונה ולחם שחור בגן עדן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. מצחיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמדה מאוד. יעקב מת והגיע לגן עדן, אלוהים מקבל אותו ומציע לו לאכול יחד. מתיישבים ואלוהים מוציא לחם שחור וקופסת טונה. יעקב מסתכל למטה ורואה שבגיהנום שמתחתיהם כולם יושבים לאכול סטייקים, קוויאר, פירות אקזוטיים, עוגות קצפת, שמפניה.... כך גם בארוחת הצהריים וכך גם בארוחת הערב (אחסוך את תיאורי האוכל העסיסיים), בגיהנום עורכים משתה מפואר ורק יעקב ואלוהים אוכלים לחם שחור וטונה. יעקב אוזר אומץ ושואל את אלוהים, "תגיד, למה בגיהנום אוכלים ונהנים ואנחנו בגן עדן מסתפקים בלחם שחור וטונה?" אומר לו אלוהים "האמת, בשביל שני אנשים לא כדאי לבשל". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |