בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 23/08/09 7:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אף פעם לא תוכל להיות בטוח לגמרי, נגדיר את זה אחרת, יכול להיות שתוכל להיות בטוח, למשל אם אלוהים יבחר פעם לשוחח איתך, או תחווה חוויה שתשכנע אותך, אבל לא תוכל להוכיח את זה באמצעים מדעיים או לשכנע אנשים אחרים בצורה רציונלית שיש אלוהים. תמיד יהיו אופציות יותר ''הגיוניות'' מאלוהים - חייזרים, מכונות זמן וכו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. אני לא בטוח שאני מבין מה הבעייתיות כאן (אם לדעתך יש כאן בעייתיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאם תמות ותגיע לגהינום אי הוודאות תרד, אם כי כתבתי פעם סיפור על מקרה הפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פרסמתי, רק כתבתי. כמובן שכמו הרבה דברים אצלי הרעיון הוא יותר מוצלח מהביצוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פסול בהתערבות ישירה? אפשר לנסות לספק עדויות יותר רציניות. לדוגמה: לספק כמה נביאים ולצייד אותם בנבואות שגם מתגשמות. בסיפור על אליהו ונביאי הבעל זה היה טיעון מאוד משכנע. אם איזשהו אליהו יצליח להבעיר אש מעצים רטובים, זה יהיה נחמד. כמובן שהוא יצטרך לחזור על־כך כמה פעמים, ולתת למומחים בתחום לבדוק את זה כדי שזה יהיה משכנע. אם הוא יטען (מראש) שהוא מבצע את המעשה בשם איזשהו אל, זה יתחיל להיות משכנע. בינתיים כל עושי הנפלאות שמעמידים את עצמם למבחן מתבררים בעקביות רבה כנוכלים במקרה הרע או משלים את עצמם במקרה הטוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם מחשבה, לא טיעון לדיון (יש לי מספיק אחרים, תודה): הגדולה של נס נמדדת בזה שהוא חד פעמי ושהוא חסר תקדים. כלומר, אם מדדנו אותו במבחן כפול סמיות מול קבוצת ביקורת, זה כבר לא נס, נכון? אלה בעצם קריטריונים הפוכים למבחן המובהקות המדעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם עכשיו משה יוציא מים מאבן זה כבר לא יהיה נס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא יעשה את זה במעבדה במחקר כאמור, זה כנראה יהיה ''סתם'' פריצת דרך מדעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגדולה של נס נמדדת בזה שהוא אדיר. אם ניסים קורים כל הזמן מתרגלים אליהם. דוגמאות: 1. הסיפור על המן (ולפי גרסה אחרת: השלווים) במדבר סיני. לפי הקריטריון שלך זה לא נס. 2. יהודים מאמינים אמורים להודות כל בוקר על זה שנשמתם לא נפרדה מהם סופית בלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ההגדרה שלך, פצצת אטום על אוכ' אזרחית היא נס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? הגדירו מראש מה תהיה ההשפעה (עוצמת הפיצוץ. לא היה מושג בזמנו לגבי ההשפעות לטווח רחוק של הקרינה שנשארת) והפצצה אכן התפוצצה במקום ובזמן שמצאו לנכון. (ואם את מכניסה שיקולי הומניות, חשבי גם על כל המצרים המסכנים שטבעו בים־סוף, כמסופר ועל כל אנשי סדום ועמורה מסיפור קודם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכניסה שיקולי הומניות - לאן? אתה לגמרי מדבר עם איש קש, או עם הקולות בראשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי ל"גדולה" רק בגלל שאת השתמשת במילה: נס גדול הוא גדול. הדוגמאות שלאחר מכן היו אמורות להמחיש את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי להקדיש לך שורת שיר של אהוד מנור: "אנו סובבים בשתי דרכים שונות יום ולילה לאורכן". _______ ברקת, עייפה אך לא רעבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Extraordinary claims require extraordinary proof. יש היום לא מעט להטוטנים שיצליחו להבעיר אש בערמת עצים רטובים גם ללא התערבות אלוהית (סתם שתי שיטות שהצלחתי לחשוב עליהן בחמש דקות: מבער מוחבא, עצים שבעצם מורטבים בדלק). מי שרוצה לשכנע אותי צריך קצת להתאמץ.הדוגמה הנגדית המובהקת היא אורי גלר. הוא מנסה לשכנע אנשים שביכולתו לבצע ניסים בכח על־טבעי. הוא הצליח לשכנע לא מעט אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הסיפור "מעשה בחכם ותם" של רבי נחמן מברסלב - "ענה ואמר זה החכם : תדע מה שאני אומר, דעתי שבהכרח הדבר מובן ומברר, שאין מלך בעולם כלל. וכל העולם טועים בשטות הזה, שסוברים שיש מלך. וראה והבן איך אפשר זאת, שכל בני העולם ימסרו עצמן לסמך על איש אחד, שהוא המלך. בודאי אין מלך בעולם כלל. השיב החכם השליח: הלא אני הבאתי לך אגרת מהמלך. שאל אותו החכם הראשון: האתה בעצמך קבלת האגרת מיד המלך בעצמו ממש? השיב לו: לאו. רק איש אחד נתן בידי האגרת בשם המלך. ענה ואמר: עתה ראה בעיניך, שדברי כנים, כי אין מלך כלל. חזר ושאל אותו: תאמר לי. הלא אתה מן העיר מלוכה ומגדל שם מימיך, הגידה לי: הראית מימיך את המלך? השיב לו: לאו. ענה החכם הראשון ואמר: עתה ראה גם ראה שדברי ברורים ומבררים, שבודאי אין מלך כלל, כי הלא אפילו אתה לא ראית את המלך מעולם. שוב שאל החכם השליח: אם כן מי מנהיג המדינה? השיב החכם הראשון: זאת אני אספר לך הברור, כי ממני תשאל, כי אני בקי בזה, כי הייתי משוטט במדינות, והייתי במדינת איטליא. וכך המנהג, שיש שבעים שרי יועצים, והם עולים ומנהיגים המדינה זמן ביחד, ובשררה זו מתחלקים כל בני המדינה בזה אחר זה. והלכו בשוק, וראו איש חייל אחד, ותפסו אותו ושאלו אותו: למי אתה עובד? השיב: את המלך. שאלו אותו: הראית את המלך מימיך? ענה להם: לאו. ענה ואמר: ראה, היש שטות כזה. שוב הלכו אל אדון אחד מן החיל, ונכנסו עמו בדברים, עד ששאלוהו: למי אתה עובד. את המלך. הראית את המלך? ענה להם: לאו. ענה ואמר: עתה ראה בעיניך, שהדבר מבורר שכלם טועים, ואין מלך כלל בעולם. ונסכם ביניהם הדבר, שאין מלך כלל. ענה החכם ואמר עוד: בוא ונסע ונלך בעולם, ואראך עוד איך כל העולם כלו בטעותים גדולים. והיו הולכים ונוסעים בעולם, ובכל מקום שבאו, מצאו את העולם בטעות. ובכל מקום שמצאו העולם בטעות, לקחו את המלך למשל, כמו שזה אמת, שיש מלך, כן הדבר הזה. ובא אותו החכם לפני המיניסטיר... צוה לתת לו בגדים להלבישו, ובקשו שיאכל עמו. בשעת אכילתם, התחילו לדבר יחד. התחיל החכם להוכיח לו דעתו הנ"ל, שאין מלך כלל. גער בו התם המיניסטיר: הלא אני בעצמי ראיתי את המלך. השיב לו החכם בשחוק: אתה יודע בעצמך שזה היה המלך? אתה מכיר אותו ואת אביו ואת זקנו שהיו מלכים? מאין אתה יודע שזה מלך? אנשים הגידו לך שזה מלך ורמו אותך בשקר." הנה קישור לכל הסיפור - (זה לא טיעון או ניסיון להחזיר בתשובה, סתם סיפור שקשור לנושא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכונת זמן פחות הגיונית מאלוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך השלילה- אם אלוהים הוא כל יכול, הוא יכול לבנות מכונת זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שאלוהים יהיה הגיוני, הוא צריך להיות מחוץ לחוקי הטבע, מכונת זמן מפירה את כל חוקי הטבע (המוכרים לנו). אם אלוהים הכל יכול יברא מכונת זמן, היא תהיה פחות הגיונית ממנו עצמו. למעשה כל דבר שייברא, חייב להיות פחות הגיוני ממנו,כך שהוא בעצם לא כל יכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שאלוהים יהיה הגיוני הוא צריך להיות מחוץ לחוקי הטבע. מכונת זמן היא מחוץ לחוקי הטבע ולכן היא לא הגיונית? אני כנראה לא מבין משהו בסיסי בטענה שלך כי אתה אומר דבר והיפוכו באותה הנשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכונת זמן ''מפירה'' את חוקי הטבע במסגרת חוקי הטבע, ככזאת היא פרדוקסלית ו''פחות'' הגיונית מאלוהים שבתוקף אלוהותו לא יכול להיות פרדוקס. (באמת אני נושם לאט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שבתוקף אלוהותו לא יכול להיות פרדוקס" אה? מה עם "האם אלוהים יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים" וכו'? אלוהים עמוס בפרדוקסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ויאמר אלוהים תהי אבן, ותהי אבן. והאבן היתה למים, והאלוהים לאין.'' מ.ש.ל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''האם אלוהים יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים''. א. אלוהים כל יכול. איננו יודעים. ב. אבן שאי אפשר להרים. אנחנו יודעים שיש. ג.פרדוקס. המציאות לא סובלת פרדוקסים (דגלס אדמס שם. שם.) מכאן נובע שאין אלוהים. מ.ש.ל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שלפרדוקס יש פתרון סביר וקל: לא, אלוהים לא יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים, ואין זה מפחית מכבוד כל-יכולתו. זה הולך כך: כזכור מקודם בפתיל, אלוהים שאני לא מאמין בו1 כפוף לחוקי הלוגיקה. לטעמי אין בכך פגיעה בכל-יכולתו: האם נצפה שהוא יוכל לעשות אבן בצבע אחיד, שהיא גם לבנה וגם שחורה? לא, כי זה פשוט חסר משמעות. אבן היא חפץ פיזי, בעלת משקל סופי, ולכל אבן יהיה משהו חזק יותר שיוכל להרים אותה. בפרט, כל אבן שתהיה, אלוהים יכול להרים אותה. אבן שאלוהים אינו יכול להרים היא סתירה למהותו הכל-יכולה. לכן הוא לא יכול ליצור אבן כזו, ואין בכך מגבלה אמיתית (אפשר לראות בזה מגבלה, אבל טריוויאלית). 1על משקל הדיאלוג התיאולוגי של יוסריאן עם גב' שייסקופף, שמצהירה על אתאיזם, אבל אחרי שיוסריאן פורש לפניה את כעסו ואת בוזו לאלוהים, היא זועמת על יוסריאן ומתחילה לבכות. "מה את מתעצבנת", הוא שואל, "חשבתי שאת לא מאמינה באלוהים". "אני לא", היא עונה, "אבל אלוהים שאני לא מאמינה בו הוא אל חנון ורחום, אל צודק, לא האל הטיפש והאכזר שאתה עושה ממנו". (ציטוטים בתרגום חופשי ומזיכרון חופשי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש גם את הבעיה הפיזיקלית הפעוטה ש"כבד" ו"יכול להרים" לא מוגדרים היטב במשמעות של הפרדוקס. "לכל משהו יהיה משהו יותר X ממנו" הוא טיעון בעייתי ברגע שאתה מכניס כל מיני יצורים פלאיים. הפרדוקס מניח במובלע שזה לא בהכרח נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, התגברות על הבעיה הפיזיקלית הפעוטה היא תרגיל טכני ומשמעמם בפילוסופיה. שורש העניין הוא כפיפותו של האל ללוגיקה. האם אפשר לקבל את זה ובכל-זאת לדחות את הטיעון שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי־כפיפותו של האל לפיזיקה היא זו שיוצרת כאן את הפרדוקס. האם יכול להיות "אל" שיהיה כפוף ללוגיקה אך לא לפיזיקה? אם אתה שובר את חוק שימור האנרגיה, למה להיות כבול בדברים פעוטים כמו סיבה ותוצאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מחשיב סיבה ותוצאה כלוגיקה (לרוב חושבים על זה במסגרת הפיזיקה, וגם שם זה חלק שאינו מובן היטב). נראה לי שלישות כל-יכולה שמכבדת את עצמה, סיבה ותוצאה, וגם שימור אנרגיה, הם פינאטס. קל לי (ואני מניח שלכל אדם) *לדמיין* הפרה של שימור אנרגיה, או משהו שקורה ללא סיבה פיזיקלית. לוגיקה זה סיפור אחר: מדובר ממש ביסודות החשיבה *שלנו*, ביכולת שלנו לדבר על דברים ולחשוב עליהם באופן קוהרנטי. "הכפפת" אלוהים ללוגיקה היא לא מגבלה שרירותית שאנחנו "מטילים עליו" - בלי עליונות של הלוגיקה, כל מבנה מחשבתי קורס, ובכלל זה אמונה באלוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמונה באלוהים תלויה בלוגיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, במובן הזה: אם אומרים לי שחפץ פיזי יכול להיות גם לבן לחלוטין וגם שחור לחלוטין, אני לא מבין את זה (כן, אני מדבר על לוגיקה ברמה הזו). ואם אני מוכרח לקבל את זה כנכון, אז כל מערך המחשבות והאמונות שלי מתמוטט, בכלל זה אמונה פוטנציאלית באלוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה, גם אם אלוהים (יהיה מה שיהיה) אינו כפוף לחוקי הלוגיקה, אנחנו כמאמינים (או לא), והתאולוגיה כמדע (לא מדע מדויק, אבל בכל זאת מדע, מאותה משפחת מדעים כמו הפילוסופיה) כפופים להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוחה על הכללת התאולוגיה והפילוסופיה באותה משפחה. אגב, בגרמניה תאולוגיה, משפטים ועוד איזה מקצוע, לא זוכר כרגע איזה, מקובצים תחת השם ''המדעים הדוגמטיים''. פילוסופיה ממש לא שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לימודי מגדר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מעניין. אבל אני חושב שהמקור לקיבוץ המקצועות הללו תחת גג אחד הוא יותר היסטורי מאשר תוכני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, בדיוק! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אומרים לך שאור יכול להיות גם גל וגם חלקיק, זה גם ממוטט את כל מערך המחשבות שלך? (שבע-שמיניות בצחוק, אבל יש שמינית רצינות כאן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרו. לא מוטט. (גם אני מרגיש כאן זנב של טיעון חזק, אבל לא קל לי לתפוס אותו, אז בינתיים אני פוטר את עצמי מלענות לו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האב לבן, הבן שחור ורוח הקודש וורודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם הפתרון שאני דוגל בו. למרבה השעשוע, בפעם-פעמיים שבהם הייתי בויכוח עם מישהו שמייצג את הצד השני ודיברנו על הטיעון הזה, דווקא הוא סירב לקבל אותו כי לטעמו הייתה בכך פגיעה בכל-יכולתו של אלוהים. ולטעמי חוסר היכולת של אלוהים ליצר אבן כזו דומה מאוד, אם לא זהה, לחוסר היכולת שלו לשנות ולו ספרה אחת בפאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליסה טוענת שאלוהים יכול אבל לא רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כל הזמן משנה, אנחנו פשוט לא שמים לב כי הוא משנה דווקא את הספרות הלא חשובות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי, איך מבדילים בין משהו שמפר את חוקי הטבע במסגרת חוקי הטבע לבין משהו שמפר את חוקי הטבע מחוץ לחוקי הטבע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת חוקי הטבע, הדברים הם מדידים. לא לשכוח שאנחנו מדברים על העדיפות של דרקון וורוד על חדקרן בלתי נראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מתבלבל בין הדרקון הבלתי נראה לבין הדרכון שההילרית של איציק מצאה לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההילרית היתה בתולה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתבלבל עם החד-קרן. לדרקון זה לא משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונח ''כדי שאלוהים יהיה הגיוני'' מנוגד לתפיסה הדתית ולאמונה. הבסיס של האלוהים הוא בהיותו מעבר למה שההגיון של האדם מסוגל לתפוס -ראה ספר איוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא דורש שאלוהים יהיה הגיוני, או יהיה בכלל, ובעצם זה מסוג הויכוחים שאני מתרחק מהם. הנושא המקורי של הפתיליה הזאת היה " מה יותר הגיוני? אלוהים או מכונת זמן, וזה כבר נושא לשיחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על דעתי אלוהים מתקבל הרבה יותר מאשר מכונות זמן (אפילו אלוהים התנכ"י), אבל הייתי בטוח שמבחינת רוב האתיאיסטים הוא האופציה הכי פחות הגיונית. יש לי שאלה קשורה ולא קשורה, עד כמה משמעותית תורת האבולוציה, לדעתכם, לאתאיזם (מבחינה היסטורית/עקרונית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה ערקונית היא לא חשובה. היא חשובה בכך שהיא סותמת את הגולל על שאלות כמו ''איך יכלו החיים להתפתח בלי התערבות תבונית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי, מכונת זמן פחות הגיונית מאלוהים. לדעתי היו זמנים בראשית התרבות, שהקונספט האמוני לא היה קיים, ז''א האתיאיזם היה קיים לפני התאיזם, לא במשמעותו המודרנית כשלילת הרעיון, אלא בחוסרו. לאותם אנשים האבולוציה היתה חסרת משמעות. אח''כ המציאו טכסים ומסורות (שחסרים ליהונתן ולעוד רבים) ומאוחר יותר יצקו בהם תכנים והסברים (רוחות המתים, אלים, אל אחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני לא סובל טכסים. הם לא חסרים לי בכלל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כתבת שחסר לך או לחברה משהו מהדתיות או האמונה או המסורת? כשאני אומר טקסים אני מתכוון גם לדברים קטנים כמו הדלקת נרות או ארוחה משפחתית בערב שבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה. אם יש משהו שאני לא זה ''מסורתי''. את נרות השבת אני אוהב לערבב טוב טוב עם השרימפסים ולאכול אותם בערב שבת בפינה לבד, בחושך ובקור. אני מדבר על זהות יהודית, על עושר אינטלקטואלי, על עולם רוחני, על המשכיות בין-דורית ועל הקשר של כל אלה למי שאני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי מה שעניתי לחבר דתי (אדוק במיוחד) שהביע פליאה וגיחוך למראה ציטוט מן המקורות על שלט בהפגנה חילונית: מה שאותנו מעשיר אתכם מגביל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יפה, ובל זאת אני לא מתאפק מלהעיר שתי הערות. האחת, לצערי התרבות הישראלית החילונית נוטה להשתמש מעט מאוד בעושר הזה. אנחנו בורים ועמי ארצות. כך שהמשפט שלך אולי נכון עקרונית אבל לא ממש נכון מעשית. ההערה השנייה היא ש''יהדות כתרבות'' בצורה שזה נתפס היום נראית לי לא ממש רצינית. התייחסות לכתבים דתיים כמין סיפורי-עם בעלי מוסר השכל או קריאה היסטורית-אינטלקטואלית לא נראות לי מספקות. אבל אין לי כרגע הצעה טובה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מסכים עם כך שהתרבות הישראלית החילונית משתמשת מעט מאוד במקורות. אני נתקל בה בספרות, במוזיקה, בתקשורת ותחת על עץ רענן. אבל לצערי לא בקרב כמעט כל מכריי החילוניים, במיוחד מאז עזבתי את קריה למלך רם. למרות דברים אלו, אני מזעדזע מן הניכור והבורות של חילוניים רבים בכל הקשור ליהדות. זו אחת הסיבות בשלהן התנגדתי למפגשי פיוס בין חרדים לחילוניים בהם השתתפתי בעבר. הבורות של החילוניים והדעות הקדומות שלהם על היהדות, כמו גם כושר הטיעון הדל איפשרו לתלמידי ישיבה מיומנים אך נבערים מכמעט כל בחינה לא דתית, להתל בהם כרצונם ולהשיגם לאחור מן המורשת הליברלית. זאת ללא כל ויתור של הצד המאמין. הרגשתי שם כמג"ד בעל צליעה קלה שקיבל גדוד פיסחים להסתערות על ביצורי האוייב. במחשבה נוספת, האם אין הבורות והעוינות של הגדלים עפ"י המקורות לליברליזם והדמוקרטיה בעייתיות יותר? לגבי המשפט הלפני אחרון - עד שאתחזק איני מבין מה צריך מעבר לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהכי מטריד בתיאור שלך זה דווקא הבורות של החילוניים במקורות הליברלים והדמוקרטים (מילא זה שהדתיים לא מכירים מקורות חילוניים, והחילוניים לא מכירים מקורות דתיים, .אבל זה שהחילוניים לא מכירים מקורות חילוניים?!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מאשר בורות וכושר טיעון הבעייה היתה חולשת הדעת הרגילה של ליברלים ואנשי שמאל בפני מתנגדי חירות בוטחים ובעלי משנה סדורה. אכן מדאיג, אבל זוהי בעייתה המסורתית של הדמוקרטיה הליברלית. אולי זוהי תוצאה מתחייבת של פעולתה על אחוז מסויים מן האוכלוסיה. אולי אלו הנוטים מלכתחילה להגיע למפגשים אלו משתייכים בשיעור גבוה לנוטים לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הנחיתות בוויכוח היא בגלל דרך הלימוד בישיבות, החברותא והפלפול מאמנים את האדם, לו היו חבריך הליברלים מתאמנים בוויכוחים נוסח מועדוני וויכוחים היתה ידם על העליונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אכן יכולה להיותר תרופה טובה לבעייה שציינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שאתה מתייחס למפגשי פיוס כאל קרבות. אני חשבתי שהמפגשים הללו בטח משעממים וחסרי תועלת כי הם מתרכזים בפיוס במקום בדיון מהותי. עכשיו אני מגלה שלא רק שלא מתפייסים שם, אלא שמדובר על מלחמה ממש! הייתי בא אם היה אלכוהול. הבורות והעויינות של שני הצדדים לליברליזם אמיתי ודמוקרטיה בעייתיות ביותר. יכול להיות שהצד "הדתי" יותר גרוע, אבל קונפורמיזם, אנטי-ליברליזם, דעות קדומות וחשיבה צרה מאפיינים את האנושות בכללותה. אני לא בטוח שיש לזה פיתרון. מה צריך מהדת מעבר לסיפורי-עם או קריאה אינטלקטואלית-היסטורית? אני לא יודע. אולי מצע לזהות יהודית חדשה כי הזהות הישראלית היא בעייתית ושטחית מדי בעיניי. אולי דרך לההתחבר לחוכמה של אלפי שנים במקום להגביל את עצמנו לחוכמה של השנים האחרונות. אני עוד לא מגובש בנוגע למה שאני מחפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למה באו האחרים, אבל כשנוכחתי בתבנית הפיוס, שחזרה על עצמה בכל פעם, במסגרתה צד אחד נע אחורנית צעד אחר צעד כדי ליצור איזור מפורז ואילו השני מתקדם בהתאם, ראיתי בזאת מלחמה. השתדלתי לכל הפחות לשוב ולהשיב לנקודת ההתחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד נקודה חשובה שהפכה מפגשים אלו לחסרי תוחלת מצד המתפייסים החילוניים, מבלי ששמו לב, היא שלצד השני פשוט לא היתה סמכות לוותר ולו על קוצו של יוד. לעיתים אמנם נאמרו בצד הדתי מילות ויתור זניחות ועדיין לא מחייבות. אך לא היתה לדוברים כל יכולת אפילו לומר בקרב כור מחצבתם שמחוץ לפורום את הדברים המנוגדים לדברי גדולי הדור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע דווקא לחוכמה של היהדות, אם כך? הרי, לכאורה, אם אתה מגביל את עצמך רק לדת אחת, אתה גורר פנימה לתוך הזהות החדשה שלך גם טיפשות של אלפי שנים; לעומת זאת, אם אתה בוחר מתוך סל לא-מוגבל על פי קנה מידה אחיד, קל יותר לסנן החוצה את מה שאינך מעוניין בו. אני שואל ברצינות, כי הסוגיה הזו מטרידה אותי בזמן האחרון: אנשים רבים שאני מעריך מדברים על "חזרה למקורות", בעוד שאני לא מצליח להבין את ההגיון שמאחורי הגישה הזו. נדמה לי שאני מפספס משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש נקודות שנראות לי חשובות. אין לי "קנה מידה אחיד" כפי שהצעת. אני לא מכיר קריטריונים אוניברסאליים. לפחות לא קריטריונים כאלה שמוצדקים רציונאלית, והם צריכים להיות מוצדקים רציונאלית – אחרת הם מוצדקים רק באמצעות המסורת (האישית, התרבותית) ואז אנחנו נכנסים לסוג של מעגל שבו קנה המידה האחיד הוא למעשה מסורתי. הדרך החליפית שאני רואה היא להתחיל מהמסורת, אבל להתייחס אליה באופן ביקורתי. אני מכיר בכך שאני לא יכול לוותר על המסורת כנקודת התחלה, כ"חומר גלם" לעיבוד ביקורתי, אבל אני מסרב לראות בה נקודת סיום. אני צריך להתחיל ממסורת מסוימת ולא מכול המסורות יחד. הסיבה, לדעתי, היא שכל מסורת מפתחת דרך משלה לראות את העולם ואלו דרכים שאינן מתיישבות אחת עם רעותה. מסורת היא דרך לברור את העובדות האינסופיות ואת שלל הבעיות שעומדות בפני אדם. המסורת אומרת: אלו העובדות המשמעותיות ואלו הבעיות המשמעותיות, עכשיו קיבלת "מסגרת עבודה" או "מסגרת התייחסות" לעולם (אני חושב לא רק על מסורות דתיות, אלא גם פילוסופיות, אינטלקטואליות וכדומה). כאמור, אני בעד התייחסות ביקורתית ואף מרידה במסורת, וגישה השוואתית בין מסורות עשויה להיות מועילה לכך, אבל להרגשתי אני חייב נקודת מוצא כדי להביט ממנה על העולם. במובן הזה, העדיפות של היהדות עבורי היא פשוט הזמינות שלה – אני מכיר אותה בצורה שטחית, יש לי זיקה רגשית אליה, הכתבים שלה בשפה שלי וכדומה. לעניין המניע. אני חושב שהיו מספר אירועים משמעותיים ביחסינו עם הערבים בשנים האחרונות, ביניהם האינתיפאדה השנייה ואירועי אוקטובר 2000. האירועים הללו יצרו איזשהו משבר זהות בקרב חלק מהישראלים (ואולי אני קצת בתוכם, למרות שאני תמיד הייתי בעייתי. בכל דבר). נראה שהזהות הלאומית הישראלית כבר אינה מספיקה: הסביבה הערבית, למרבה ההפתעה, אמרה "לא" לחלומות האוניברסאליסטים של המזה"ת החדש, דבר שמעורר שוב את שאלת ההצדקה, או לפחות החוכמה בישיבה שלנו דווקא כאן. וגרוע מזה – אזרחי ישראל הערבים אינם "אותו עם" כמונו ולמרות שהם ישראלים יש להם זהות נפרדת משלהם. נוצר כאן שסע בזהות הישראלית האטומה וגם צורך מחודש בתהייה על מקומו של המפעל הציוני. נדמה לי שחלק מה"חזרה למקורות" והניסיונות ללמוד יהדות כתרבות (ניסיונות שבעיניי, כאמור, אינם מוצלחים), נובעים מהמבוכה הפוליטית הנוכחית שיוצרת מבוכת זהות. גם כאן, לימוד של דתות אחרות לא יעזור לניסיונות לעצב מחדש את זהותנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לאירועים כמו האינטיפדה השניה-כולל אירועי אוקטובר 2000: הצעתי לך: קח את מערכת היחסים בינינו לבין הפלסטינאים, תתפוס מרחק, קרא לשחקנים בשמות אחרים ותתייחס לאירועים וגורמיהם כצופה קר רוח. את זה אני עושה כבר לא מעט שנים ובגלל זה אין לי בעיית זהות. אני יכול לומר על עצמי שאני ישראלי פטריוט (לא בנוסח ליברמן). הנהיה אחרי הפתרונות הדתיים איננה ייחודית למשבר שאנחנו נמצאים בתוכו- לא הכלכלי אלא עם הפלסטינאים. הדת היא אופיום לעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי, אני מעדיף להימנע מכניסה לדיון על המניע - אותו אני חושב שאני מבין. אני גם מסוגל להבין את טענת הזמינות, אלא שהיא נראית לי חלשה מאוד כרציונל לחיפוש משמעותי ועמוק כמו חיפוש זהות. לגבי טענת המסגרת: העובדות המשמעותיות והבעיות המשמעותיות שהיא מציבה התעצבו בעולם שונה מאוד מהעולם שלנו. דוגמה טריוואלית: אחת העובדות המשמעותיות היא קיומו של אלוהים; עוד אחת: אחת הבעיות המשמעותיות היא חוסר האוטונומיה של עם ישראל והיותו כפוף לגורמים פוליטיים, דתיים ותרבותיים אחרים. נראה לי שזה בסיס רע מאוד לבנות עליו השקפת עולם במדינה דמוקרטית (ולא תיאוקרטית) ואוטונומית. לגבי קנה המידה: אם הוא לא קיים, איך אתה מפעיל ביקורת לגבי הסינון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען שלא קיים קנה-מידה, אלא שלא קיים קנה-מידה אחיד. קנה-המידה קשור הדוקות למסורת שאנחנו עובדים בתוכה. אנחנו לא יכולים להעריך מסורת הודית בכלים של מסורת יהודית וההיפך. אנחנו לא יכולים להעריך פילוסופיה קונטיננטלית בכלים של פילוסופיה אנליטית או ספרות מודרנית לפי מוסכמות הרומן במאה ה-19. גם אם נדמה לפעמים שאנחנו יכולים להעמיד את כל הטענות של המסורות השונות על מישור אחד ולברור ביניהן, זאת בעיניי טעות. מסורות קושרות בין טענות בצורות שונות, והקריטריונים להבנת והערכת הטענות מחייבים את מסגרת העבודה של המסורת. זה לא אומר שאנחנו כבולים למסורת שקיבלנו – אנחנו יכולים להיות ביקורתיים כלפיה תוך שימוש בכללים הפנימיים שלה כקני-מידה או להחליט להעיף אותה לכל הרוחות ולוותר על הכללים הפנימיים שלה. אבל, לפחות לדעתי, אנחנו לא יכולים לעמוד מולה בלי להיכנס לתוכה ולבחור דברים מהמדף לפי תג מחיר אוניברסאלי. מסורת היא לא סופרמרקט. זהו יתרונה וזה גם חסרונה. לגבי הערתך שזמינות המסורת היהודית עבורי נראית לך כטענה חלשה מאוד להצדקת הבחירה בה, אני יכול להשיב רק שאתה לא מכיר אותי. אם היית יודע עד כמה אני בטלן ונוטה לעצלנות, היית רואה שזמינות היא ממש העניין בשבילי. וחוץ מזה, אפשר לראות את נושא הזמינות בפרשנות רחבה יותר. יש לי זיקה ליהדות. הזיקה הזאת היא קונטינגנטית ולא ניתנת להצדקה אוניברסאלית. עדיין, היא הזיקה שלי. ומאחר שאני לא מוצא סיבה רציונאלית להעדיף מסורת אחרת, אני מעדיף את המסורת הזמינה לי, זאת שאני מרגיש אליה זיקה. בעניין זה שהמסורת היהודית התעצבה בתנאים שבהם לא הייתה לעם ישראל אוטונומיה מדינית, אני רואה בכך יתרון יותר מאשר בעיה. היהדות פיתחה דגשים קהילתיים ובין-קהילתיים שמבוססים על הסכמות ועל מנגנונים לאי-הסכמות במקום דגשים שלטוניים שמבוססים על כפייה בכוח. ובנוגע לקיום האלוהים כהנחת יסוד למסורת היהודית, אתה צודק בהחלט. אני עדיין לא יודע ליישב את הרצון שלי לשאוב מהמסורת היהודית עם הסירוב המוחלט שלי לדבר ברצינות על אלוהים. אבל אני עובד על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר שמסורת היא פרדיגמה (או אולי תיאוריה)? זאת טענה מעניינת, ולא חשבתי עליה קודם - אבל אני לא בטוח שהיא מדויקת. הרי מסורות מכילות שכבות שונות ומשונות שנוצרו בתקופות משונות ושונות, כמו גם אידיאולוגיות של קבוצות רבות. מסורות, בניגוד לפרדיגמות ולתיאוריות, יכולות לחיות בשלום עם טענות סותרות. הנה, תראה: הומניסטים טוענים שהיהדות היא הומניסטית, בעוד שרבנים מרחבי הארץ מתכנסים בפסגת זאב ומצטטים מקורות יהודיים שונים כתומכים בסילוק ערבים מהשכונה. יתרה מזאת, ערבובים בין מסורות הם דבר שבשגרה - כמו שמעידים מקרים אמפיריים בימינו ומחקרים על היווצרות מסורות לאורך השנים. לגבי קנה המידה, אתה לא שופט את היהדות בקנה (או קני) המידה שלה - למשל כשאתה אומר שאתה רוצה את אלוהים בחוץ, או (אני מניח) כשאתה מתנגד לגזענות או שולל רצח עם. אתה שופט אותה בקנה המידה של המסורת שגדלת בתוכה, נכון, אבל זו לא רק מסורת יהודית - זו מסורת הומניסטית, למשל. הערת ביניים קצרה: כשאני אומר "אתה" אני מתכוון במובן הרטורי יותר מהפרסונלי של המילה. אני באמת לא מכיר אותך ומתנצל שמדברי השתמע כאילו אני מעיד עליך אישית. ועכשיו לזיקה האישית: זו נקודה טובה, כמובן, אבל שוב - יותר כמניע מאשר כהצדקה. אנשים בוחרים במה שקרוב אליהם. אבל אני מחפש, בפתיל הספציפי הזה, הצדקות: סיבות רציונליות להעדיף את היהדות. במקרה שלי, למשל, קל לי יותר למצוא סיבות רציונליות להעדיף פחות או יותר כל דת גדולה אחרת - אבל אני במיעוט קטן מאוד. מה שאני מנסה להבין זה למה הרוב חושב מה שהוא חושב. לגבי המנגנונים הקהילתיים, יש בזה משהו, אם אתה מוכן לקבל את מנגנוני הסמכות המסורתיים (ואני לא בטוח שזה המקרה). לגבי הבין-קהילתיים, ממש אין בזה משהו - היהדות לא יודעת איך להתמודד עם עמדת כוח כלפי קהילות לא-יהודיות. במקרה של המצב הפוליטי אליו היהודים הכניסו את עצמם במאה האחרונה, זאת בעיה חמורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמציע להתייחס למסורת כתיאוריה זה פופר. המוטיבציה שלו היא לגבש התייחסות רציונאלית למסורת כמו אל תיאוריה מדעית (ואכן המאמר שלו בנושא נקרא Towards a Rational Theory of Tradition). אני חושב שהשאלות שלך הן שאלות מעניינות בהקשר להצעה שלו. אבל לגבי - אני חושש שזה לא מה שהתכוונתי אליו. אני לא מציע להתייחס למסורת כאל תיאוריה. אם כבר, אני חושב שעלינו להתייחס לתיאוריה כאל מסורת. אני הרבה יותר סקפטי מפופר ביחס ליכולת שלנו לבודד את הרכיבים הקונבנציונאליים בדעות שלנו. ואולי זאת עוד טענה לזכות למידת המסורת היהודית דווקא: נרצה או לא נרצה, אנחנו חיים בחברה ובמשפחות שהתעצבו בקשרים הדוקים למסורת היהודית. הקשרים הללו לא תמיד גלויים, אבל הם קיימים שם. כדי להבין את עצמנו אנחנו צריכים להכיר את המסורת ולהעמיק בה. אנחנו לא יכולים פשוט להתעלם מכך שהקונוונציות היהודיות הן חלק ממה שבונה אותנו. אם אפשר לשאול (ואם לא, אתה מוזמן להתעלם), מדוע במקרה שלך קל לך יותר למצוא סיבות רציונאליות להעדיף כל דת גדולה אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר שצריך להתעלם, אלא שאין סיבה לאמץ. להכיר בוודאי שצריך, אם כי לאו דווקא את הכל ולאו דווקא לעומק. ואני גם אומר שאנחנו חיים בקונוטציות לא-יהודיות שלהם אנחנו עיוורים עוד יותר, אבל שאותם פחות אנשים רצים לחבק בעת האחרונה. תראה, נכנסתי לפתיל הזה בכדי להבין אנשים אחרים יותר מאשר לפרט את עמדותיי שלי - מבחינתי, זה הרבה יותר מספק - אבל זה יהיה לא הוגן שלא לענות בכלל. ברשותך, אני אעשה את זה קצר: לנצרות יש טקסט מכונן שקל לי יותר להסכים עם מרבית חלקיו (או לפחות לפרש אותם בהתאם לטעמי מבלי לשקר לעצמי יותר מדי), ועקרון בסיסי הרבה פחות הרסני והרבה יותר אוניברסלי. כן, היא ביזתה את העקרון הבסיסי הזה פעמים רבות, אבל הוא עדיין שם - בעוד שהיהדות תמיד הייתה קסנופובית, גזענית ומיזוגנית במידה מאוד לא נעימה. האיסלאם הוא דת שיוויונית מאוד, עם נביא שלא תפס מעצמו יותר מדי ועם קשר הדוק ופורה לפוליטיקה תוך-עולמית מבסיסה: היא דת נבונה יותר לבסס עליה מדינה (אם אתה חייב לבסס מדינה על דת, ועדיף שתימנע מכך) מאשר היהדות. הבודהיזם מבין היטב את נפש האדם, ומציע נוסחאות וטכניקות יעילות לשיוף ההתאמה בין הנפש האמורה לבין חייה בעולם. כל זה פשטני מאוד, כמובן - הן כי דת אינה מסורת ומסורה אינה דת, ובעיקר כי אני לא מרגיש צורך עז להכניס תובנות, תאולוגיות או טכניקות דתיות לתוך המרקם החברתי. ללמוד מהן, בוודאי - אבל לאמץ על בסיס קנה מידה שאינו דתי. אבל, וכאן אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה, נדמה שאנשים רבים יותר ויותר חושבים אחרת - ואני מנסה להבין למה הם חושבים שהאלטרנטיבה שלהם טובה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, אני לא רוצה להציע לאף אחד ''לאמץ'' את המסורת היהודית. אני בוודאי לא מתכוון לעשות את זה בעצמי (או לעצמי). אני מקווה שיש איזה מקום, שטיבו עדיין לא ברור לי, בין עיון אינטלקטואלי במסורת לבין אימוצה. מבחינתי זה עדיין בחזקת דרוש עיון. בנוגע לעמדותיך בנוגע ליהדות, מסקרן. אני לא אכנס לדיון ענייני כי אני לא חושב שהעיקר במסורת הוא ההבדלים הענייניים בין הדתות כמו החלוקה ל''אני'' מול ''אחר'' וההזדהויות השונות שדרכן אנחנו מגבשים זהות לכידה. אם הייתי נודניק הייתי שואל ''מה זה בשבילך להיות יהודי'' ו''האם אתה מרגיש הזדהות עם יהודים לא ישראלים, ואם כן על איזה בסיס'' וכאלה. אבל מאחר שאני באופן ברור לא נודניק, אני לא שואל. אבל אתה יכול להתייחס אם בא לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שבקושי נושאת בעול החגים היהודיים, בעיקר בשל מחויבויות משפחתיות, שתי השאלות האחרונות שלך חידדו אצלי את ההכרה שההיסטוריה המשותפת (גודווין!) המאד משמעותית יוצרת הזדהות עם יהודים לא ישראלים ועם מסורת ישראל. אילו היתה לנו היסטוריה שליווה ואילו לא היתה השמדת עם בשל היהדות, יתכן ועבורי "להיות יהודי" היה כמעט רק סעיף בתעודת הזהות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא גודווין בעיניי. באופן מוצדק זה חלק חשוב ביותר מהזהות היהודית. וגם אני מתעב את החגים. אבל המסורת היהודית היא לא רק החגים או שולחן ערוך. היא גם וולטר בנימין ופרנץ קפקא הכל כך יהודים. וגם פרויד והרולד בלום ושטפן היים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלות סקרניות ולא קנטרניות: האם לגוי יש פחות קשר לאישים שהזכרת? האם אתה מרגיש גאווה על כל מעשיו הטובים של יהודי או שיש רף תחתון להזדהות שלך? האם אתה מרגיש קרבה מיוחדת כיהודי (לעומת חילוני או גוי) לאיינשטיין, או לשפינוזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאם אתה מנוכר באופן כלשהו (לעומת חילוני או גוי) לגרהם גרין? לראבינדראנאת תאגור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא תופס את השאלות הללו כקנטרניות. ואני מתדיין ברצון. אני לא בטוח מדוע אתה משער שלדעתי לגוי אמור להיות פחות קשר לאישים שהזכרתי. אני אוהב את הפרוזה של קונן-דויל או של קיפלינג, אבל אתקשה לחלוק על הטענה שהם שייכים למסורת האנגלית. השיוך שאני עושה לאישים הללו למסורת היהודית אינו מכוון להיות מוציא או לטעון לסוג של בלעדיות. למרות זאת, אני עומד על כך שהם שייכים למסורת היהודית לא רק בגלל שהאנשים הללו היו יהודים, ראו עצמם במודגש כיהודים והוטרדו בשאלות של זהות יהודית (ולטעמי אלו סיבות מספיקות), אלא שיש משהו ''מאוד יהודי'' באופי הכתיבה שלהם או ברעיונות שלהם. כרגיל, קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, להצביע על הגורמים המדויקים לסיווגים כאלה. היו ניסיונות מעניינים כאלה בעבר (בין השאר של בנימין ושל בלום). שני הפני שלי הם איזה סירוב בסיסי לעולם כפי שהוא ואיזו ''איפכא מסתברא'' כלפי הסביבה. אני רואה בזה סוג של חירות אמיתית - חירות המחשבה - אל מול סביבה עוינת ומגבילה, חירות ששונה מאוד מזאת הנוצרית. זאת כמובן עוד השערה כושלת כי אי אפשר לאפיין תרבות. אבל נחמד לנסות. אני לא רואה סיבה להרגיש גאווה על מעשיהם הטובים של אנשים אחרים, אף כי אני יכול לחטוא בזה, כמובן. אני מעדיף לראות את המסורת היהודית כמציעה אידאות מחייבות וצורות התבוננות בעולם ולא כאיזו זכות מולדת. אין לי משהו מיוחד לומר על שפינוזה או איינשטיין. אני לא מכיר מספיק את שניהם. קראתי כבר ניתוחים של המאה שעברה כמאה שעוצבה ע''י יהודים שזעזעו ישר בתחילת המאה את כל תפיסת העולם ששררה במשך אלפי שנים (איינשטיין, פרויד ומארכס כמובן). אבל אני לא הולך רחוק עד כדי כך. אולי זה סתם צירוף מקרים משונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה על התשובות, העמידו אותי על טעותי ויותר מרק סיפקו את סקרנותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעב את כל החגים? לגמרי? (ארוחות משפחתיות יכולות להיות עול מעיק, אבל האם גם את כל מנהגי החגים אתה מתעב, את המזמורים, את אווירת החג?...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
.. ואת המסר שנושא כל חג, בין שהוא חקלאי או לאומי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אממ...כן. לכל השאלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז אפשר לקבל את הלאטקעס שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה. ואני חשבתי שאת שואלת כי את רוצה להזמין אותי לסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדר לא. אבל בוא תעשה פעם שבת אצלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד (למה? לא בדיוק יודעת. גם ואולי בייחוד בשוני נעים למצוא דומה) שעוד מישהו מרגיש כך. הדרך שלי לצלוח את הנ"ל הוא לגייס הרבה כוונות טובות וחוש הומור... זהירות, עונת החגים לפנינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסומת עצמית: http://www.notes.co.il/aviva/47758.asp | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי :) (אבל מאז שננגעתי מעט בבודהיזם, איני יכולה לאמץ יותר את ה"עשה" המוממלץ, מי אמר שרק ביהדות יש איסורים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תוכל לפרט עם אילו חלקים מהברית החדשה אתה מרגיש שקל לך להסכים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקר הבשורות - שהן בכל המקרה החלקים המוכרים יותר. חלקים מהמכתבים של פאולוס. את החזון אני לא מבין, אבל הוא יצירה מיסטית מרשימה. אבל אני חושש ש"קל לי להסכים" היה ביטוי חזק מדי. כדי להסכים עם הבשורות צריך לקבל את עובדת היותו של ישוע בן האלוהים, למשל. אבל בנוגע לפרשנות עליה דיברתי בסוגריים: הנצרות של הבשורות (ברובה) מטיפה לנאמנות חזקה לקהילה ולאמת ולאו דווקא לחוק ולממסד; יש בה דגש חזק על דאגה לזולת וקודים מוסריים; היא נטולת שנאת זרים באופן מוקצן; ויש בה ממד ספרותי טראגי ונוגע ללב. חשוב לי, אגב, לציין שגם בתנ"ך יש חלקים רבים שאני מוצא מקסימים, מעוררי השראה, מוסריים ובעלי ערך ספרותי (למרות שקשה לי לחשוב על חלק כלשהו שהוא כל אלה ביחד) - אבל יש גם חלקים רבים שלא, ובכלל, היהדות מבוססת הרבה פחות על התנ"ך והרבה יותר על מה שבא אחריו. והבהרה סופית: אני באמת ובתמים לא רואה תועלת בביסוס חברה או קהילה על טקסטים דתיים בני מאות שנים. להשתמש בהם כהשראה - כמו בכל חומר תרבותי אחר - זה לגיטימי ורצוי; להשתמש בהם כבסיס וקנה מידה - ממש לא. היוצא מהכלל המתבקש, כמובן, הוא אם אתה מאמין שמדובר בטקסטים מקודשים שמחברם (הישיר או העקיף) יודע, תמיד ידע ותמיד יידע, מה טוב בשבילך יותר ממך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנצרות לא מבוססת במידה רבה על "התורה שבע"פ" ולא סתם על הברית החדשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי איזו נצרות. הקתולית (וכנראה גם היוונית-אורתדוכסית, שאני מכיר פחות) - כן; אבל גם אז, הנטייה הפילוסופית של חלק מאבות הכנסייה היא יותר לטעמי מהגישות הרווחות בחז"ל. הפרוטסטנטית על שלל גווניה - לא. גם האיסלאם, אגב, לא מבוסס רק על הקוראן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזו פרוטסטנטיות אתה מדבר? של לותר שתמך בדיכוי מרד האיכרים, או של קלווין שהעלה כופרים על המוקד בז'נבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה קשור לשאלה של צפריר בכך ש...? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קשור לטענה שלך לפיה הפרוטסטנטיות בנויה בעיקרה על כתבי הקודש הנוצריים (שבהם מצאת מסרים ערכיים של ''נאמנות חזקה לקהילה ולאמת ולאו דווקא לחוק ולממסד... דגש חזק על דאגה לזולת וקודים מוסריים... נטולת שנאת זרים באופן מוקצן'') ולא על ''תורה שבעל פה'' מאוחרת. אני מתקשה ליישב את הפרוטסטנטיות בגילומה על ידי שני המייסדים הגדולים שלה עם הערכים האלה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |