מה מהבאים יש לך יותר בבית?

בתשובה לאיילה, 10/01/02 21:13

ספרים?

52104

דובי קננגיסר • בתשובה לאיילה

יום ו', 11/1/2002, 8:44

כן, אבל אפילו שאני קונה בערך פי שלושה ספרים משאני קורא, הרי שרכישת הדיסקים שלי היא הרבה יותר תכופה - פשוט משום שיש לי יותר זמן עבורם. כמה כבר אפשר לשמוע את אותו הדיסק?

כמה פעמים אפשר לשמוע אותו דיסק?

52116

ג. שמעון • בתשובה לדובי קננגיסר

יום ו', 11/1/2002, 12:57

את סרג'נט פפר והתקליט הלבן של הביטלס שמעתי להערכתי יותר מ-‏400 פעם כשהם יצאו בשעתו על תקליטי ויניל (ועל הפטפון הדפוק שהיה לי, באמת היה צריך להקשיב הרבה פעמים כדי להתחיל להבחין בפרטים שבפלייבק).

דיסק מהשנים האחרונות שמתקרב למספר כזה של שמיעות ואולי אף עובר אותו Night in the City, צ'רלי היידן (בס) קני ברון (פסנתר). הופעה חיה מושלמת, רגוע, ומה-זה מוסיקלי.

בשנים שכתבתי עבודות לאוניברסיטה תמיד התנגן ברקע איזה ויוולדי או באך (בין היתר, הפרטיטות בביצוע הקלאסי של גלן גולד), פה כבר מדובר במאות רבות מספור של השמעות, אבל איני בטוח שזה ממש נחשב להאזנה כי את העבודות הצלחתי להשלים, לאמור, כנראה שלפעמים לא הייתי מרוכז במוסיקה.

בשעת כתיבת הודעה זו מתנגן אצלי ברקע "ז'אק לוסייה מנגן דיביסי" (פיוז'ן של קלאסי וג'ז), דיסק מעולה; וכנ"ל הביצוע שלו לקטעים של סאטי.

כמה פעמים אפשר לשמוע אותו דיסק?

52119

יהונתן אורן • בתשובה לג. שמעון

יום ו', 11/1/2002, 13:21

אם כבר חשיפה אישית: קני ברון עם דייב הולנד ודניאל הומייר הם טריו מדהים. ראיתי אותם בפריז בבר אפל בקרב קהל עצום של חמישה אנשים - סוג של חוויות שאפשר למצוא רק בג'אז.
ופסנתר ובס - מעט שונה, אבל אין כמו קרלה בליי וסטיב סוולו.

לא רק ג'ז

52169

דובי קננגיסר • בתשובה ליהונתן אורן

יום ו', 11/1/2002, 19:38

כשהייתי בקנדה, הייתי בהופעה של איזו להקת רוק אלטרנטיבי כלשהי בפאב אפלולי, כשהקהל כלל אותי, את הסאונדמן, ואת שני הברמנים שיצאו החוצה. במהלך ההופעה הגיעו שתי בחורות שכנראה הכירו את חברי הלהקה, אבל אפילו הן יצאו החוצה עד מהרה. באמצע ההופעה, עצר הסולן ופנה אל איש הסאונד, ושאל אותו אם יש טעם להמשיך. הוא הצביע ישירות עלי, ואמר שצריך לתת לי תמורה לכספי (לא שילמתי גרוש, כמובן). הסולן ניהל איתי דיאלוג קצר (היי, מאיפה אתה? ישראל? מה באמת? וואו, זה נורא רחוק! נכון. טוב, אז אני אקדיש לך שיר על מלחמה. (לעצמי) יו, תודה.). אחרי זה, כמובן, כבר לא יכולתי להמלט. בסוף ההופעה, המתופף ניגש אלי והודה לי שנשארתי עד הסוף...

לא רק ג'ז

52170

יהונתן אורן • בתשובה לדובי קננגיסר

יום ו', 11/1/2002, 19:45

כן, אבל השמות שציינתי הם של ענקי-ג'אז בין הגדולים שחיים היום. השווה זאת ללראות הופעה של הצ'ילי-פפרס עם עוד חמישה אנשים.

סמי דייויס ג'וניור

53343

רון בן-יעקב • בתשובה ליהונתן אורן

שבת, 19/1/2002, 0:39

רוב השירים והתקליטים שלו רוויים במנייריזם, ברצון המביך והמעצבן לחקות אחרים, ביצר האקסטרוברטי שלו להיות "גדול" בסגנון ההגשה, בשימוש בקול, ובגימיקים הבידוריים שהוא זורע לעבר הקהל כל הזמן.

לאחרונה קניתי שני תקליטים שמראים את היכולת האמיתית והכנה שלו כאמן רציני של שירי פופ-ג'אז ושל בלדות ושירי "סטנדרט" מהרפרטואר האמריקאי הקלאסי (פורטר, גרשוויין). האחד שמו The Wham of Sam שלמרות שמו הוא תענוג לאוזן. השני הוא תקליט בו דיוויס שר רק בליווי הגיטרה של אלמאידה. מומלץ למי שאוהב שירת ג'אז על גבול הבלדות של שנות ה-‏40-60, כמו פרנק סינטרה, בינג קרוסבי, טוני בנט ואחרים.