בתשובה לתשע נשמות, 27/07/09 17:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים כמעט עם כל דבריך בתגובה זאת. ולמרות שתולדות האנושות אינן תומכות בהנחה זאת, אני גם לא רוצה להתווכח על ההנחה שאם עובדה תוטח בפרצופו של אדם - יהא זה חרדי או חילוני - הוא יצטרך לקבל אותה כאמיתית. אנחנו מעוניינים יותר במצבי ביניים שבהם העובדות אינם כה ברורות. ומרבית המצבים החברתיים הם כאלה. אם אני מבין נכון, בסוף דבריך אתה מציע וריאנט של פרגמטיזם (שונה מזה ששוקי הציע): שתי האלטרנטיבות העומדות בפני החרדי מובילות לדידו לאי-אמת, ועל כן החרדי יעדיף את האמת של החברה שלו. זאת הצעה מאוד מעניינת בעיניי, ונדמה לי שהיא דווקא מחזירה אותנו למושג של אמת שנסמכת על הקהילה. או שאולי נכון יותר לומר שההצעה הזאת מוציאה את האמת מהמשחק לטובת בחירת סברות שלא על בסיס פניה לעובדות אלא על בסיס קונצנזוס קהילתי. האם אני מחמיץ את כוונתך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שנכון יותר לנסח: החרדי עומד בין תפישת המציאות של קהילתו (נראה לי שנכון יותר לדבר כאן על תפישת מציאות ולא על "אמת", כיוון שתפישת המציאות היא מושג רחב יותר שכולל בתוכו אוסף של עובדות יחד עם פרשנות ומבנה לוגי שמעמידים אותן בהקשר מסוים ונותנים להן משמעות) לבין תפישת המציאות שמציעה לו החברה החילונית. התפישה של קהילתו חשודה בעיניו באי-דיוק, אבל התפישה שמוצעת ע"י הצד החילוני היא בעיניו מסולפת במכוון; במצב כזה זו לא "בחירה בין שתי אלטרנטיבות של אי-אמת" (מה שמעמיד אותן כשקולות) אלא בחירה בין שתי אלטרנטיבות שאחת מהן היא אנטי-אמת. הדבר דומה לבחירה של רוב האיילים כאן לא לטרוח כלל להטות אוזן לטיעונים של הימין הקיצוני לגבי רצח רבין; האלטרנטיבה השניה פשוט אינה נתפשת כאלטרנטיבה שאדם רציני צריך בכלל להתמודד איתה. במובן הזה הבחירה אכן מבוססת על קונצנזוס קהילתי - אבל הקונצנזוס הזה אינו נובע דווקא מהיחס למקרה הספציפי אלא לראייה הרחבה יותר של ההקשר בו מוצגות הטענות והיחס המוקדם כלפי הגורמים שמעלים אותן והאינטרס שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח הקודם היה יותר מגניב (כי האדם צריך להאמין בדברים ועם זאת לחשוב שהם לא האמת). אבל גם עם הניסוח הזה אני יכול להסתדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי ליהונתן אורן, מה שנראה לי לא נכון בהסברים כאלו הוא ההנחה הלא אמיתית כאילו הדילמה של החרדי היא של בחירת דעה ולא בחירת אורח חיים. אף חילוני (או ליתר דיוק כמעט אף חילוני) לא ינותק קשריו עם בני משפחתו ושכניו גם אם יבחר להתעמק בטיעונים של הימין הקיצוני לגבי רצח רבין. החרדי בוחר את אורח החיים הקהילתי שלו וזה בא בעסקת חבילה יחד עם חבילה של דעות ועמדות. מן הפרט החרדי לא נדרש בהכרח להאמין או להסכים, בודאי לא לכל החבילה. הוא רק נדרש לא לצאת נגדה. דעותיו בדלת אמותיו הם עניינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שחרדי שיתעמק בטיעונים של החילונים בהקשר לאם יושפע מזה לרעה מבחינה קהילתית; אם הוא יקבל אותם ויספר זאת הוא עלול להפגע (אם כי לא ברמה של ניתוק קשר, לדעתי). גם חילוני בחברה החילונית-אשכנזית-משכילה שיתחיל לספר לחבריו שהוא מאמין שהשב"כ רצח את רבין יזכה להרבה מאד עיניים עקומות ובהחלט יכול להיות שחלק מחבריו יתרחקו ממנו במדה מסוימת. באופן כללי, בכל חברה בה אתה נמצא קשה לקבל דעות שסותרות את האתוס של החברה ולהמשיך להחשב חלק אינטגרלי ממנה. בחברה החרדית זה בלי ספק הרבה יותר קשה כיוון שהיא הרבה יותר טוטלית בדרישות המעשיות ובעוצמת המחויבות שלהן היא מצפה; יותר מזה, זו חברה שמאורגנת על בסיס אידאולוגי (או לפחות כך היא רוצה להאמין) כך שיציאה מול האידאולוגיה אמורה להביא מניה וביה לפגיעה בהשתייכות. בחברה החילונית של היום אין לזה כמעט מקבילות, אבל הקיבוצים של פעם היו די קרובים לזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |