בתשובה לסטודנט עצלן, 20/07/09 21:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני אותה אלמונית שהפנית אותי לתגובתה, אבל כפי שאמרתי - קשה לי מאוד לראות למה הכוונה באוכלוסיית השוכחים התיאורטיים. מכל מקום, אני ממש לא חושבת שהיא זהה לכל אוכלוסיית בעלי הרכב שהם הורים לתינוקות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(אני מחרומפפת על ימין ועל שמאל... חייבת להפסיק לכתוב מגילות וללמוד לענות על שאלות בקיצור) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצל.. בכל מקרה, אנא קראי את תגובה 517380 שנועדה בעצם גם אלייך. ספציפית לתגובתך, אני מסכים שלא כל אחד הוא שוכח פוטנציאלי, אבל לא נראה לי שהם נדירים, ולא נראה לי שהם אנשים רעים דווקא, ונראה לי שקשה להבדיל בינם לבין אנשים "נורמליים" אם המזל הרע לא יכה בהם, מה שלמרבה המזל הטוב קורה לעיתים נדירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמוך, גם לי נראה ששכיחת ילד במכונית היא, בעיקרון, טרגדיה נסלחת מחוסר ברירה. אבל אני חושב שלשוכח הפוטנציאלי לפעמים בכל זאת יש ברירה. מה שאני אומר להלן לא רלוונטי, לטעמי, לעניין הענישה (יהיה מי שיגיד שכן), רק לעניין מידת הברירה, השליטה, וביש המזל. אולי במקרים רבים השיכחה האסונית לא היתה רמז ראשון לפוטנציאל; אולי היו אפיזודות קודמות של כמעט-שכחה. דברים כאלה מחייבים לחפש באופן פעיל את הדרך למנוע את האסון. רגע, כתבתי פעם משהו דומה בהקשר אחר: תגובה 510887. שם גם כתבתי שאני מודע לכמה זה קשה בפועל, ואני מניח שגם במקרה הנוכחי זה קשה. אני לא בטוח אפילו שיש לי תשובה ברורה לשאלה מה יכול לעשות ההורה שמגלה שהוא עלול לשכוח את ילדו. אבל הוא צריך שתהיה לו תשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לגמרי עם העובדה שמודעות עצמית גבוהה, דחף לשיפור ויכולת לנתח סיטואציות היפותטיות ולהמציא להן פתרונות יכולות לעזור במקרה הזה, במקרה ההירדמות ובתחומים נוספים. דעתי כדעתך באשר לרמת הרלוונטיות לענישה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |