|
||||
|
||||
אני חוזר שוב לארה"ב משום ששם לכל הפחות באופן תאורטי יש תשובה מלאה למה שהצגת. כעיקרון משפטי, מחלת נפש אינה עניין רלאבנטי לבית המשפט. באופן בסיסי חברה לא יכולה ל"סבול" רצח רק משום שהוא נעשה ע"י חולה נפש שאינו אחראי למעשיו כשם שהיא לא תסבול התעללות בילדים ע"י פדופילים. ביה"מ עוסק בשאלה היחידה של האם הנאשם היה מודע למעשיו בזמן ביצוע הפשע. אם השופט/מושבעים משתכנעים שהוא היה מודע לכך שהוא מבצע פשע, הנאשם ישלח למערכת הענישה לביצוע עונשו (למשל "בנו של סאם", מטורף לכל הדעות מרצה שישה מאסרי עולם בכלא אטיקה לפושעים מסוכנים). כך שבעיקרון מצב נפשי או מחלת נפש אינה ערובה לאי כשירות לעמוד לדין. לעקרון הזה יש שני רמות של איזון. ראשית ע"פ תפיסתו של השופט בנג'מין קארדוזו "אם מתוך הזיותיו של חולה הנפש מתגלה אליו אלוהים ומצווה עליו לבצע פשע, לא נוכל לומר בלב שלם שהנאשם ידע כי המעשה פסול". במילים אחרות עדות פסיכיאטרית על מחלות ובעיות נפשיות היא עדות מומחה העשוייה להביא את ביה"מ למסקנה כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע הפשע. שנית, גם אם האחריות הפלילית של הנאשם נקבעה והוא נשלח לכלא לריצוי עונשו, בית הכלא עצמו רשאי לבצע בדיקה פסיכיאטרית של האסיר ובמידה והפסיכיאטרים של הכלא קובעים כי האסיר אינו שפוי בנפשו, אפשר להעביר אותו מבית הכלא הרגיל למתקן כליאה שבו כלואים/מטופלים אסירים שאינם שפויים. (בזמנו היה למשל המוסד לפושעים חולי נפש בדאנמורה). |
|
||||
|
||||
אני זוכר ( מתוך קריאה במותחנים, משם אני שואב את רוב הידע שלי על החוק והרבה נושאים אחרים), שאחד הקריטריונים שנותנים הוא האם הנאשם היה מבצע את הפשע גם אם היה ניצב לידו שוטר. די ברור מתוך פרטי הפשע, שדודו טופז לא היה עומד בקריטריון הזה. |
|
||||
|
||||
תזכיר לי בבקשה, מי כתב את דיון 2752? |
|
||||
|
||||
מכאן נובע שכל מי שטיפש הוא גם לא משוגע? |
|
||||
|
||||
מכאן נובע שמבחן טפשות אינו רלוונטי לבחינת שיגעון. |
|
||||
|
||||
אינני בוחן שגעון או טפשות, אני בוחן סוג מסויים של שגעון שנקרא ''אי הבחנה בין טוב לרע'' או ''דחף בלתי נשלט''. זה שאתה משוגע לא פוטר אותך מלהתנהג בצורה תרבותית, אלא אם כן זה לא בשליטתך (ובוא לא נדבר סרה בנעדרים, ונשים את שאלת הרצון החופשי בצד). |
|
||||
|
||||
כתמיכה מסוימת בעמדתך, מישהו הבחין פעם שרוב אלה שמונעים כביכול ע''י ''דחף בלתי נשלט'' מרביצים לחלשים דוקא. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שזו הייתה עירית לינור שנסחה זאת בערך כך: "רוב המקרים של אי שפיות זמנית יוצאים על נשים, זקנים וילדים ולא על יוצאי שייטת בגובה מטר שמונים. האיש לא שפוי אבל לא אדיוט." |
|
||||
|
||||
האמת היא שאני תוהה עד כמה זה נכון; הנסיון שלי הראה לי שגם אנשים חזקים מפחדים ממי שנראה להם לא שפוי (גם אם הוא חלש מהם אוביקטיבית), ויש לא מעטים שעשו קריירה מלשחק את המשוגעים באופן כזה (אפרים קישון הציע פעם לישראל להתנהג כמטורף של הזירה הבינלאומית, ולפעמים נדמה שההצעה התקבלה). מה שכן, אם המטורף באמת מתנפל על יוצא השייטת וההוא מפרק אותו לגורמים אתה כנראה לא תשמע על זה. |
|
||||
|
||||
היו לי פעם שני חברים, אחד בחור גדול וחזק ולשני היה מוניטין של מטורף שלא כדאי להתעסק איתו. במסיבת יום הולדתי, אחרי כמות ניכרת של אלכוהול, הוחלט לבדוק את התאוריה שאנשים חזקים מפחדים מאנשים משוגעים. אי אפשר כמובן להכליל ממקרה פרטי, אבל למיטב ראות עיניי אנשים משוגעים עפים ממש רחוק אם זורק אותם בריון במשקל כפול (הכל נעשה ברוח טובה ובאופן מוזר גם לא נשברו עצמות). |
|
||||
|
||||
עם כיוון הרוח או נגד כיוון הרוח? |
|
||||
|
||||
עד שהוא נחת היא כבר הספיקה לשנות כיוון. |
|
||||
|
||||
אם הכל ברוח טובה אז המטורף לא יכול ממש להפגין את הטירוף שלו, לא? |
|
||||
|
||||
המילה "נעדרים" גרמה לי איזה רעד לרגע. יש משהו שאתה יודע ואנחנו לא? |
|
||||
|
||||
אני מניח שיש הרבה דברים כאלו. ספציפית לגבי שכ''ג אני לא יודע הרבה, רק שהוא הפסיק להגיב כאן. |
|
||||
|
||||
מכאן שסרגיי לביט בן 26 ממעלות מסתתר לשוא, כי בין כה וכה תעמוד לו אי שפיותו? |
|
||||
|
||||
הוא מסתתר כי הוא לא שפוי. |
|
||||
|
||||
עצם העובדה שמישהו בכלל מעלה את טענת אי השפיות רלאבנטית יותר לשאלת הדרדרות השיח הציבורי (והמשפטי?) מבחינת רמת תבונה מאשר למקרה עצמו. הערתו של ידידיה בקשר לנטע דור-שב והפרופיל הפסיכיאטרי של רבין קולעת אל עין המטרה. דודו טופז היה חשוף לעין כל בצורה קיצונית. הדבר לא הפריע לו להסתדר בקרב בני האדם טוב לא פחות מכל אחד אחר (למען האמת, הרבה יותר טוב מאשר רובם). בעיותיו ונבוכותיו הנפשיות של טופז לא הפריעו לו כהוא זה בחיי היום-יום ובקשריו עם אחיו בני האדם. הם מעולם לא גרמו לו לעשות משהו חורג באמת מן הנורמה החברתית. כיצד זה הם הופכים פתאום סיבה והצדקה כאשר הוא בוחר לעבור לתחום הפלילי? הרי אי השפיות הנפשית הוא מושג חברתי שנועד לתאר בני אדם שבעיותיהם הנפשיות מחבלות באפשרות שלהם לקיים קשרי אנוש "נורמליים". מי שמקשר מושגים כמו אי שפיות ופסיכוזות לאנשים כמו היטלר , סטלין ולהבדיל טופז, מגלה חוסר הבנה בסיסי של המושג. אדם בלתי שפוי אינו מסוגל להפוך למנהיג מפלגה, מדינה ואפילו לא לכוכב טלביזיה. אם לאדם יש את הכישורים והיכולת לכל אלו, בודאי יש לו את היכולת להבדיל בן טוב לרע ולו רק ברמה החוקית. על דודו טופז חל "חוק בוזגלו" הפוך. עונשו חייב להיות "לא מידתי" וחריג "למען יראו וייראו". צריך שאף בוזגלו או ברקוביץ' שיחטאו כמו טופז לא יוכל לומר שהוא נענש יותר מן הידוען הזה. ברמה הפרקטית יתכן שהחיים לא פועלים כך, אך ברמה המוסרית ראוי היה שיהיו כך. ואפרופו, אחרון, אני מקווה מאוד שלאותה ד"ר דור-שב לא היו שום סמכויות והסמכות לנתינת חוות דעת פסיכיאטריות. משום שאם היו לה, ראוי היה שהרשויות הרלאבנטיות היו נוטלות אותן ממנה. מערכת המסמיכה אדם עם חוסר הבנה בסיסית כל כך ביסודות מקצועו מבזה את עצמה ושמה עצמה חסרת אחריות ופלילית בפוטנציה. |
|
||||
|
||||
שפיות ואי שפיות הם מונחים המשמשים בד"כ פחות במערכת הפסיכולוגית/פסיכיאטרית ויותר במשפט ובעגת הרחוב. במשפט באים המונחים האלה עפי"ר לציין את כשירותו או אי-כשירותו של חשוד/נאשם לעמוד למשפט. בעגת הרחוב המונחים האלה הם עוד מילים מתוך שורת מילים - פסיכי, משוגע, מטורף, סוציומט, לא-נורמלי - שכולן באות לאמור: "מישהו שאיננו חפצים (יותר) ביקרו". דודו טופז הצליח להתחבב על הקהל הרחב, קרי - המוני האנשים שאינם מכירים אותו, והצליח לעשות ממון הרבה. לפי עדויות הקרובים אליו, הוא לא כל כך "מסתדר בקרב בני האדם", לא במעגלים הקשורים בניהול הקריירה שלו ולא במעגלים המשפחתיים, זוגיים וכו'. דור-שב עשתה מעשה מכוער ונפשע בהשתמשה בקרדיט המקצועי שהוענק לה ע"י האקדמיה לשם מטרה פוליטית - יצירת אוירת שנאה ואלימות סביב יצחק רבין ז"ל. אתה, בניגוד לה, אומר כאן את דבריך בתום לב גמור, ובכל זאת - האינך עושה בעצמך מעשה דור-שב (מבלי משים, כמובן) בכך שאתה פורש פרופיל רפואי של טופז בהסתמך על התקשורת ומבלי להכיר אותו אישית - וגם בכך שאתה הקטגור והשופט, ואתה חורץ את דינו וקובע כי יש להחמיר בעונשו למעלה מן הרגיל? |
|
||||
|
||||
א. הדיון כאן הוא לאי-כשירותו כביכול של טופז לעמוד לדין מחמת אי-שפיות. ב. לא צריך להיות ה"מאמי של המדינה" בשביל "להסתדר בחיים". איני מבין כיצד אפשר ליחס לאדם שהרויח מספיק כסף כדי שהוא ושילשיו יוכלו לא לעבוד יום אחד בחייהם "כשל בניהול קריירה". אני גם מניח שאינך מציע/ה לשלוח לפסיכולוג כל מי שהתגרש. הצלחתו הטלביזיונית של טופז אפשרה לו לעשות בקנה מידה גדול מעשים לא סימפטיים שהרבה מאוד אנשים עושים בקטן ובהתאם ליכולתם. טופז מצא שלוש נשים שהיו מוכנות להתחתן איתו, ככל שזה נוגע לכישורים זוגיים, זה נראה לי מספיק. ג. אני איני פורש פרופיל רפואי של טופז. נהפוך הוא, אני טוען שאין שום דרך לתרגם את אורח חייו ומשוגותיו לפרופיל פסיכאטרי. אני גם איני חורץ את דינו או קובע את עונשו. אני פשוט מציין שנאשמים עם הפרופיל התקשורתי של טופז נושאים על גבם את חטוטרת ה"למען יראו וייראו" ד. אני מוכן להסכים שצריך להזהר עם "הרשעות" לפני דין. זרם ההדלפות הבלתי פוסק מן המשטרה שאי אפשר להצדיקו בצרכי החקירה (הרי החשוד כבר הודה) והעלילות המדהימות הנפרשות בפנינו, יוצרים ספק סביר בטענות המשטרה. לא הייתי פוסל את האפשרות שרדיפת הפרסום העצמי של טופז תניע אותו להודות גם בדברים שלא עשה, מתוך תכנון להפריכם יותר מאוחר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |