בתשובה להתש''חניק האלמוני, 15/05/09 0:44
זאת בדיחה עצובה על חשבוננו 510915
האייל האלמוני • בתשובה להתש''חניק האלמוני שבת, 16/5/2009, 10:31
"אני נסיתי לטעון דבר אחר: שאדם רציונלי שמעוניין לחיות חייב לראות את עצמו כמי שיש לו זכות על קניינו, שבלי זכות הקניין הזכות לחיים מתרוקנת מתוכן".

קשה לי להבין את הרעיונות שלך. בתגובה 510893 אתה אומר: "... אני רואה את האדם כיצור רציונלי..." - האם זה כולל רק את בני האדם שבציויליזציה המוכרת לך (לנו) או את המין האנושי בכללותו? בכ-‏50 השנים האחרונות נתגלו מספר חברות לא-ציויליזציוניות (באמריקה התיכונה, באיים באוקיינוס השקט) שבהן אין כל קניין פרטי - אפילו לא בגד ללבוש, היות ואין בכלל בגדים, ואפילו לא כלי הקציר הנשק (סכינים, קשתות וחיצים) - אלה עוברים מיד ליד, ואפילו לא הציד, שכן המזון מתחלק בין כולם.

האם חייהם אינם חיים? הם מתאהבים, יוצרים חיי זוגיות ומנהלים בחלק מן המקומות חיי מין שונים מאוד משלנו, מתירניים יותר ויש שיאמרו שגם טובים יותר. הם מולידים ילדים, משחקים משחקי חברה, שרים ורוקדים... אין בכוונתי ליצור כאן תמונת "פרא אציל ומאושר", שכן זו תהא תמונה רחוקה מן המציאות של חיים קשים, עבודה פיזית מאומצת, מחלות ומוות מוקדם - אבל באיזה מובן חייהם של בני חברות כאלה הם חיים "בלי תוכן"?
זאת בדיחה עצובה על חשבוננו 510949
התש''חניק האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 16/5/2009, 19:01
אני לא מסתכל על הבעיה מנקודת מבט סוציולוגית. אני מנסה לשכנע את בני שיחי שעדיף להם לאמץ את המודל שלי, ועושה את זה באמצעות פנייה אל הרציו. לזה התכוונתי כשאמרתי שאני תופס את האדם כיצור רציונלי.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות